האקדמיה ללשון העברית

לוגו האקדמיה ללשון העברית

ישיבה רעא

כ' באדר ב תשס"ג, 24 במארס 2003

קובץ מצורף

  • 1. נטיית צורות המקור של בניין קל מגזרת פ"י ופ"נ היא בשתי דרכים: האחת בתי"ו (על פי צורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ, בְּרִדְתָּם, בְּקַחְתּוֹ, בְּתִתּוֹ, וגם: בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ, בְּיָרְדָם, בְּלָקְחוֹ, בְּנָתְנוֹ.

    2. צורות המקור הנטוי המסתיימות ב־ת (דַּעַת, שֶׁבֶת, צֵאת, גַּעַת וכיו"ב) מינן נקבה.

  • בשמות המלרעיים שתנועתם האחרונה (או היחידה) פתח, מתקיים בדרך כלל הפתח בנטייה, ודגש בא באות שלאחריו. למשל: גַּל גַּלִּי גַּלְּךָ גַּלְּכֶם גַּלִּים גַּלֵּי־, זַג זַגִּים, זַן זַנִּים [1], צַו[2] צַוִּים, קַו[2] קַוִּים, אַף אַפַּיִם אַפֵּיכֶם, אֲגַם אֲגַמִּים אֲגַמֵּי־ [3], אֲגַף אֲגַפָּיו, הֲדַס הֲדַסִּים, זְמַן זְמַנִּים זְמַנְּכֶם זְמַנֵּיהֶם, כְּרַךְ כְּרַכִּים כְּרַכֵּי־, לְשַׁד לְשַׁדּוֹ, מְעַט מְעַטִּים, אוֹפַן אוֹפַנִּים, דּוֹנַג דּוֹנַגִּי, יוּבַל יוּבַלִּים, שׁוֹשַׁן שׁוֹשַׁנִּים, אֶתְנַן אֶתְנַנָּהּ, גַּנְזַךְ גַּנְזַכֵּי־, דַּרְדַּק דַּרְדַּקֵּיהֶם, חַשְׁמַל חַשְׁמַלִּי, כַּרְפַּס כַּרְפַּסִּי, קַרְנַף קַרְנַפֵּי־, מַחֲבַת מַחֲבַתּוֹת, צְלָצַל צִלְצַלִּים (מין חֶרֶק), כְּלַבְלַב כְּלַבְלַבִּים כְּלַבְלַבֵּי־, שְׁרַפְרַף שְׁרַפְרַפִּים, אֲדַמְדַּם[4] אֲדַמְדַּמּוֹת, יְרַקְרַק יְרַקְרַקָּה, קְטַנְטַן קְטַנְטַנִּים, דּוּכִיפַת דּוּכִיפַתִּים, ועל דרך זו מַאֲוַיִּים מַאֲוַיֵּי־.

    בכלל זה שמות מרובעים בעלי שתי הברות דומות; שמות אלו נשקלים במשקל פַּלְפַּל, ובנטייה בא דגש. למשל: זַלְזַל זַלְזַלִּים, זַמְזַם זַמְזַמִּים, כַּלְכַּל כַּלְכַּלִּים, לַבְלַב לַבְלַבִּים, עַפְעַף עַפְעַפַּיִם, צַמְצַם צַמְצַמִּים, תַּלְתַּל תַּלְתַּלִּים. אבל עַרְעָר, הַבְהָב (ברבים הַבְהָבִים), המנוקדים כך במקרא.

    תנו דעתכם שהפתח מתקיים לפני חי"ת, אף שאין בה הכפלה. למשל: פַּח פַּחִים, לַח לַחָה לַחִים, צַח צַחָה צַחִים. בנקבה גם לֶחָה, צֶחָה.

    יוצאים מכלל זה כמה שמות הנוטים על דרך הסגוליים:

    1. השמות דְּבַשׁ דִּבְשִׁי, הֲלַךְ (כגון הֲלַךְ־נפש/רוח)[5] הִלְכֵי־(נפש/רוח), סְבַךְ סִבְכּוֹ סִבְכֵי־.
    2. שמות אחדים ממשקל פְּעַלְעַל – בצורות הנקבה: אֲדַמְדֶּמֶת, שְׁחַרְחֹרֶת (במקרא), יְרַקְרֹקֶת (בלשון חז"ל), קְטַנְטֹנֶת וכיו"ב (בלשון ימינו).
    3. קצת שמות בני הברה אחת באים בריבוי גם על דרך הסגוליים "השלמים": הַר הֲרָרִים הַרְרֵי־, טַל טְלָלִים טַלְלֵי־, עַם עֲמָמִים עַמְמֵי־, וכן צַד צְדָדִים (ראו כלל ב).
  • מינן של צורות המקור הנטוי – המסתיימות ב־וֹת – כגון חֲצוֹת, הֱיוֹת הוא זכר.

  • שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית. דוגמאות נוספות: סַדְנָה, טַבְלָה, גִּרְסָה, עִסְקָה, פִּסְקָה, קֻפְסָה,[1] מֵירְכָה (שם סימן הפיסוק).
    הוא הדין בשמות כגון אַסְמַכְתָּה, אֶתְנַחְתָּה, בְּדוּתָה, חַבְרוּתָה, מַשְׁכַּנְתָּה.

    יוצא מן הכלל כתיב המילה סָבְתָא.

    הערות

    1. השמות רישה וסיפה הם ממין נקבה.
    2. השמות שְׁאִילְתָה, פְּסִיקְתָה מנוקדים בחיריק מלא.
    3. השמות האלה נחשבים שמות פרטיים, ולא מילים כלליות, ויוסיפו להיכתב באל"ף: שמות הטעמים, כגון אֶתְנַחְתָּא, דַּרְגָּא, טִפְּחָא, מֵירְכָא, פַּשְׁטָא; שמות חיבורים, כגון גְּמָרָא, מְכִילְתָא, תּוֹסֶפְתָּא; שמות פיוטים, כגון קְדֻשְּׁתָא, שִׁבְעֲתָא.[2]
      בנטיית השמות האלה אפשר לנקוט את דרך הנטייה של שמות המסתיימים ב־ָה, כגון שִׁבְעֲתַת־, תְּקִיעָתָא תְּקִיעָתוֹת. כך גם הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנוֹת.
  • בגדכפ"ת בראש תיבה דגושות גם כשהתיבה באה אחרי נסמך או אחרי מילת יחס או אחרי מילית המסתיימים בתנועה. למשל: כְּלֵי בַּיִת, לִפְנֵי בּוֹאוֹ, דּוּ־כִּוּוּנִי, אִי־בְּהִירוּת, לֹא־פָּעִיל.

    יוצאים מן הכלל: הצירוף 'לא כלום' וצירופים כגון 'לפני כן', 'אחרי כן', 'כמו כן', 'אף על פי כן', '(ה)לא כן'.

  • 1. הקמץ מתקיים בשמות במשקל פַּעָל.[1] למשל: דַּיָּן דַּיָּנֵי־ דַּיָּנֵיכֶם, פָּרָשׁ פָּרָשֵׁי־, חַיָּב חַיָּבֵי־, חַלָּשׁ חַלָּשֵׁי־, נַיָּד נַיָּדֵי־; וַסָּת וַסָּתֵי־, מַדָּד מַדָּדֵי־, קַטָּר קַטָּרֵיהֶם; אַגָּס אַגָּסֵי־.

    יוצאים מכלל זה השמות אַגָּן אַגְּנֵי־, אַיָּל אַיְּלֵי־, וכן צַוָּאר צַוְּארֵיהֶם.

    בשמות מרובעים הגזורים במשקל פַּעָל (היינו שמות המציינים את עושה הפעולה) הקמץ מתקיים.[2] למשל: סַרְטָט סַרְטָטֵי־, פַּרְנָס פַּרְנָסֵי־ פַּרְנָסֵיכֶם (בעלי עיסוק); אַוְרָר אַוְרָרֵי־, צַנְתָּר צַנְתָּרֵי־ (כלים ומכשירים).

    בשמות המרובעים האחרים אין הקמץ מתקיים. למשל: אַבְזָם אַבְזְמֵי־, אַרְנָב אַרְנְבֵי־, עַכְבָּר עַכְבְּרֵי, סַחְלָב סַחְלְבֵי־, סַפְסָל סַפְסְלֵי־.

    2. צורות הנקבה יחידה של שמות במשקל פַּעָל נוצרות בדרכים שונות (וכולן כשרות): במשקל סגולי, כגון זַמָּר זַמֶּרֶת; בסיומת ־ָה, כגון רַוָּק רַוָּקָה; בסיומת ־ִית, כגון סַפָּר סַפָּרִית. הצורות במשקל הסגולי נוטות ביחיד על פי כללי המשקלים הסגוליים, למשל זַמַּרְתֵּנוּ.[3]
    הקמץ בצורות הנקבה מתקיים, למשל: סַפָּרִית סַפָּרִיתְכֶן סַפָּרִיּוֹת־(צמרת), רַוָּקָה רַוָּקַת־ רַוָּקוֹת־, זַמָּרוֹת זַמָּרוֹת־(אופרה).

    צורת הנקבה של אַיָּל היא אַיָּלָה או אַיֶּלֶת, ובנטייה: אַיֶּלֶת־ אַיַּלְתִּי (על דרך הסגוליים) אַיְּלוֹת־(השדה).

    3. הקמץ מתקיים במשקל פָּעוֹל – בשמות המציינים את עושה הפעולה (אדם או כלי). למשל: לָקוֹחַ לָקוֹחוֹת לָקוֹחוֹת־ לָקוֹחוֹתָיו, כָּרוֹז כָּרוֹזוֹת, סָמוֹךְ סָמוֹכוֹת, פָּגוֹשׁ פָּגוֹשֵׁי־.
    כן הקמץ מתקיים בשמות האלה: מָמוֹן מָמוֹן־ מָמוֹנְכֶם מָמוֹנוֹת, נָמוֹש נָמוֹשׁוֹת, פָּמוֹט פָּמוֹט־(כסף), פָּעוֹט פָּעוֹטוֹת,[4] פָּשׁוֹשׁ פָּשׁוֹשִׁים.

    הערה: סיומת הרבים במשקל פָּעוֹל בעל הקמץ המתקיים היא ברגיל במקורות העברית ־וֹת, וכך נוהגות המילים בימינו, כגון לָקוֹחוֹת, כָּרוֹזוֹת, פָּעוֹטוֹת. בכמה שמות נוהגת סיומת הרבים ־ִים, כגון במילים פָּגוֹשׁ, פָּשׁוֹשׁ, פָּמוֹט (פָּמוֹטִים לצד פָּמוֹטוֹת).

    כן הקמץ מתקיים במשקלים פָּעוֹלָאפָּעוֹלַאי, שהם תולדות פָּעוֹל. למשל: אָמוֹרָא אָמוֹרָאִים, סָבוֹרָא סָבוֹרָאִים; אָמוֹדַאי אָמוֹדָאִים.

  • 1. הקמץ (הראשון) מתקיים במשקל פַּעָלָה ובמקביל לו במרובעים. למשל: בַּקָּשָׁה בַּקָּשַׁת־ בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹתֵיכֶם, כַּתָּבָה כַּתָּבָתוֹ, נֶחָמָה נֶחָמַת־ נֶחָמוֹתֵיכֶם, פָּרָשָׁה פָּרָשַׁת־ פָּרָשׁוֹת פָּרָשׁוֹת־ פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹתֵיכֶם; קַלְקָלָה קַלְקָלַת־ קַלְקָלָתוֹ, פַּרְנָסָה פַּרְנָסָתֵנוּ; וכן מַלְמָלָה מַלְמָלַת־, צַחְצָחוֹת צַחְצָחוֹת־, צַפְצָפָה צַפְצָפַת־.

    בשמות אחדים במשקל פַּעָלָה ובמשקל המקביל לו במרובעים אין הקמץ מתקיים, והם נוטים על דרך משקל פַּעֶלֶת. ואלו הם: יַבָּשָׁה יַבָּשָׁה יַבֶּשֶׁת־ יַבַּשְׁתִּי יַבְּשׁוֹת־, לֶהָבָה לַהֶבֶת־(אש) לַהַבְתִּי, שַׁיָּרָה שַׁיֶּרֶת־ שַׁיְּרוֹת־; וכן קַרְפָּדָה קַרְפֶּדֶת־ קַרְפַּדְתּוֹ קַרְפְּדוֹת־, כִּרְכָּרָה כִּרְכֶּרֶת־ כִּרְכַּרְתּוֹ.
    השם חַטָּאָה נוטה כמו חַטָּאת בביטול הקמץ: חַטַּאת־ חַטֹּאות־ וכו'.

    2. הקמץ (הראשון) מתקיים במשקל הַפְעָלָה וכן במשקל אַפְעָלָה. למשל: הַזְמָנָה הַזְמָנָתִי הַזְמָנוֹתֵיכֶם, הַסְפָּקָה הַסְפָּקַת־ הַסְפָּקָתוֹ, הוֹדָעָה הוֹדָעַת־ הוֹדָעַתְכֶם, הוֹצָאָה הוֹצָאַת־ הוֹצָאוֹת הוֹצָאוֹת־ הוֹצָאוֹתֵיכֶם; אַזְהָרָה אַזְהָרַת־ אַזְהָרָתוֹ, אַזְכָּרָה אַזְכָּרָתָהּ, אַסְפָּקָה אַסְפָּקַת־.

    3. הקמץ מתקיים במשקל הִפָּעֵל ובמשקלים הגזורים ממנו. למשל: הֵעָדֵר הֵעָדֵר־ הֵעָדְרוֹ, הִבָּנוֹת הִבָּנוֹתוֹ, הִמָּנְעוּת הִמָּנְעוּתָם.

  • בשמות ממשקל מִפְעָלָה (מַפְעָלָה, מֶפְעָלָה)תִּפְעָלָה נטיית היחיד היא בדרך כלל על דרך הסגוליים.
    למשל: מַחְלָקָה מַחְלֶקֶת־ מַחְלַקְתָּהּ, מַמְלָכָה מַמְלֶכֶת־, מִשְׁפָּחָה מִשְׁפַּחַת־ מִשְׁפַּחְתְּךָ, מֶלְתָּחָה מֶלְתַּחַת־, מֶמְשָׁלָה מֶמְשֶׁלֶת־ [1], מֶרְכָּבָה מֶרְכֶּבֶת־ מֶרְכָּבוֹת מֶרְכְּבוֹתָיו [2], מַפָּלָה מַפֶּלֶת־ מַפַּלְתָּם, מַצָּבָה מַצֶּבֶת־(עובדים), מוֹדָעָה מוֹדַעַת־(אבל) מוֹדַעְתּוֹ, מוֹעָצָה מוֹעֶצֶת־ מוֹעַצְתָּם [3], מוֹשָׁבָה מוֹשֶׁבֶת־; תּוֹדָעָה תּוֹדַעַת־ תּוֹדַעְתְּכֶם, תּוֹכָחָה תּוֹכַחַת־ תּוֹכַחְתִּי, תּוֹלָדָה תּוֹלֶדֶת־.

    יוצאים מכלל זה השמות שלהלן, שהקמץ משתנה בהם לשווא:
    א. כמה שמות משורשי פ"נ: מַתָּנָה מַתְּנַת־ מַתְּנָתִי, מַטָּלָה מַטְּלַת־, מַטָּרָה מַטְּרַת־ מַטְּרָתוֹ. כך גם השם מַסְקָנָה[4]: מַסְקְנַת־, מַסְקְנָתְךָ; ברבים: מַסְקָנוֹת מַסְקְנוֹתֶיךָ.
    ב. השמות משורשי ל"א. למשל: מִדְשָׁאָה מִדְשְׁאַת־, מִרְפָּאָה מִרְפְּאַת־ מִרְפְּאָתָם, מַשָּׂאָה מַשְּׂאַת־; תּוֹצָאָה תּוֹצְאַת־ תּוֹצְאָתוֹ; וכן מִשְׁוָאָה מִשְׁוְאַת־.

    תנו דעתכם: בצורת הרבים של השמות במשקל מִפְעָלָה, תִּפְעָלָה הקמץ (הראשון) נוהג כרגיל: מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפְּחוֹת־, מַתָּנוֹת מַתְּנוֹתָיו, מִרְפָּאוֹת מִרְפְּאוֹת־; תּוֹלָדוֹת תּוֹלְדוֹתַי.

    גם נטיית השם מְלָאכָה היא על דרך הסגוליים ביחיד: מְלֶאכֶת־ מְלַאכְתִּי; ברבים: מְלָאכוֹת מְלָאכוֹת־ מְלָאכוֹתֶיךָ.[5]

  • מוּעָט (בשורוק).

  • מְחִצָּה (חיריק חסר בחי"ת ודגש בצד"י).

  • צורת הרבים של דּוּד היא דְּוָדִים (וגם דּוּדִים).