WP_Post Object
(
    [ID] => 1002
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-02-20 14:54:00
    [post_date_gmt] => 2011-02-20 12:54:00
    [post_content] => 
לעת העתיקה אנו קוראים ימי קֶדֶם ולהתפתחויות שהעת החדשה מביאה עימה אנו קוראים קִדְמָה. אדם שחי בתקופה הפְּרֵה־היסטורית מכונה בפינו האדם הקַדְמוֹן, ואדם נאור במיוחד נחשב לאדם מִתְקַדֵּם. הא כיצד?
המשמעות המקורית של המילה קֶדֶם היא 'לפנים', 'ההפך מן אחור'. שמותיהם העתיקים של הכיוונים נולדו מנקודת ראותו של אדם המביט אל כיוון זריחת השמש. לכן נקרא צד מזרח קֶדֶם או קָדִים, צד מערב אָחוֹר, צד צפון שְׂמֹאל, וצד דרום יָמִין או תֵּימָן. הים הקדמוני הנזכר בתנ"ך הוא ים המלח שבמזרח, והים האחרון הוא הים התיכון שבמערב.
אך השורש קד"ם משמש לא רק בתחום הגאוגרפי, אלא גם בתחום הזמן. מילים רבות הגזורות ממנו מציינות דברים שהיו בעבר או דברים הבאים לפני דברים אחרים, כלומר בהתחלה: קָדוּם, קֹדֶם כֹּל, קַדְמוֹן, מֻקְדָּם ועוד. שימוש זה מבוסס כנראה על התפיסה העתיקה שראתה את העבר כדבר שנמצא לפנים משום שהוא גלוי ואפשר לראותו, ואת העתיד כדבר שנמצא מאחור משום שהוא סמוי מן העין. ואכן, השורש אח"ר משמש לעיתים לתיאור העתיד: מְאֻחָר, אַחֲרוֹן וכמובן – אַחֲרִית הַיָּמִים.
גם בארמית השורש קד"ם משמש במשמעות של עבר והתחלה, כגון בביטוי מִקַּדְמַת דְּנָא שפירושו המקורי 'לפני כן' וכיום משמש במשמעות 'מימי קדם', 'מן העבר הרחוק'. בארמית הבבלית נוצרה מן השורש קד"ם הצורה קַמָּא בהבלעת הדל"ת. מכאן שמה של המסכת הראשונה משלוש המסכתות במשנה ובתלמוד העוסקות בדיני נזיקין: בָּבָא קַמָּא – '(ה)שַׁער (ה)ראשון'. ובעברית החדשה נוצרה המילה קַמָּאִי שפירושה קדום, ראשוני.
כפי שראינו, בלשוננו היום השורש קד"ם משמש גם במשמעות הפוכה – לציון דברים המאוחרים בזמן – כגון במילים מִתְקַדֵּם וקִדְמָה (חידושו של אליעזר בן־יהודה). מילים אלו נוצרו מנקודת מבט שונה: הסתכלות לכיוון שאליו צועדים בציר הזמן. בדומה לכך גם המילה לְפָנִים משמשת בשתי ההוראות: "מה שעומד לפנינו" מתייחס לעתיד, ואילו לְפָנִים פירושו 'בעבר' ובעיקר 'בעבר הרחוק'.
ואולם גם בעברית החדשה שימושיו העיקריים של השורש קד"ם הם במשמעות של עבר והתחלה, ולא רק במילים שירשנו מימי קדם. הינה כמה דוגמאות:


 	
קְדַם – תחילית שנתחדשה על פי קֳדָם הארמית ('לפני') ומשמשת חלופה לתחילית הלועזית -pre: 'קדם־היסטורי', 'קדם־צבאי' ועוד;
 	
תַּקְדִּים – מקרה שהיה ומשמש דוגמה למקרים דומים בעתיד (חידושו של איתמר בן אב"י);
 	
קִדֹּמֶת – תוספת הבאה בראש מספר או מילה;
 	
מִקְדָּמָה – תשלום שניתן מראש.

נסיים בשניים מחידושיה של האקדמיה ללשון העברית משורש זה:


 	
קְדִימוֹן (פְּרוֹמוֹ) – פרסומת הבנויה מקטעים הנותנים טעימה מסרט או משדר שיוצגו בקרוב;
 	
אֶקְדָּם (אַפֵּרִיטִיף) – משקה כהיל שנוהגים לשתות כמְתַאֲבֵן לפני סעודה.

כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => עם הפנים קדימה
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 07:51:33
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 05:51:33
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1002
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 37028
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-09-10 17:47:38
    [post_date_gmt] => 2019-09-10 14:47:38
    [post_content] => שני המתמודדים על ראשות הממשלה בבחירות 2019 נקראים בנימין: בנימין (ביבי) נתניהו ובנימין (בני) גנץ, שמו של בן הזקונים של יעקב אבינו מרחל, אחי יוסף ואבי אחד משבטי ישראל.[1] כצפוי משם מקראי במעמד זה, הוא נפוץ דורי דורות בכל קהילות ישראל, ובהגיות שונות אף בקרב העמים. כך למשל נשאו שם זה לא רק בנימין מִטודלה ובנימין זאב הרצל אלא גם בנג'מין פרנקלין, מאבות האומה האמריקאית. המושבה הוותיקה בנימינה קיבלה את שמה מתחנת הרכבת במקום, שנקראה על שם הברון בנימין אדמונד דה־רוטשילד, הנדיב הידוע. לשם זה יש כידוע גם שלל שמות חיבה – בֵּנִי, בֵּנוֹ, בֵּן, בֶּנְיָה, בֶּנְגִ'י ועוד.

על לידתו הדרמטית של בן יעקב ורחל מסופר בִּבראשית לה, פסוקים טז–יח:
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה, וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת: אַל תִּירְאִי, כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי, וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.
ימין – כוח

בנימין הוא כפשוטו בן־ימין, והמילה יָמין היא מהמילים הבסיסיות המשותפות לשפות השמיות. מאחר שיש לה כמה משמעויות, יכול השם להתפרש בכמה דרכים. יָמין הוא ברגיל אחד מצידי הגוף, והוא מנוגד לצד שמאל. יד ימין מסמלת חוזק,[2] בהיותה היד החזקה אצל רוב בני האדם, וימין סתם הוא קיצורו של הצירוף 'יד יָמין' (כשם ששמאל סתם הוא קיצור של 'יד שמאל'). הינה דוגמאות מספר:

 	
"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה" (בראשית מח, יד)
 	
"יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (שמות טו, ו)
 	
"נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ" (ישעיהו סב, ח)
 	
"לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" (תהלים פט, יד)

הרכיב ימין בשם בנימין יכול אפוא להתפרש כיד ימין ולסַמל כוח, ואם כך אפשר למצוא קשר בין השם שקראה רחל לרך הנולד, בֶּן אוֹנִי, לזה שהעניק לו אביו – אם אוֹנִי נגזר מהמילה אוֹן 'כוח'. ואולם המילה אוֹנִי יכולה להיגזר גם מן המילה אָוֶן במשמעות 'אסון' או להתפרש במובן 'אֵבֶל', 'יגון' – כפי שנהוג להבין את דבריו של המְעשר "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ [מן המַעשר] וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת" (דברים כו, יד).[3] ואומנם אונקלוס תרגם את בן אוני לארמית "בַּר דְּוָיִי", כלומר 'בן כְּאֵבִי', ורש"י פירש "בן צערי". אם אומנם זאת משמעות אוני ואם למשמעות 'כוח', 'חוזק' התכוון יעקב בימין, הרי שביקש להפּך את השם ולתת לו מובן חיובי. כך למשל סבר רמב"ן:
והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מ'לחם אונים', 'לא אכלתי באוני'. ואביו עשה מן אוני כחי, מלשון 'ראשית אוני', 'וּלאין אונים', ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה.
ימין – דרום

ימין ושמאל משמשים גם במובן 'דרום' ו'צפון', מאחר שלאדם הפונה קֵדמה – הכיוון החשוב של זריחת השמש – הדרום מימינו והצפון משמאלו. לדוגמה: "לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם, צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם" וגו' (תהלים פט, יב–יג). גם המילה תֵּימָן – הגזורה מאותו השורש ימ"ן – משמעה העיקרי במקרא הוא דרום, כגון "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ" וגו' (דברים ג, כז).[4] לפיכך אפשרות אחרת היא כי בנימין פירושו 'בן הדרום'. וכך פירש רש"י:
נראה בעיני לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב [כלומר בדרום] כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר 'בנגב בארץ כנען', 'הלוך ונסוע הנגבה'.[5]
היו שסברו כי השם ניתן לבנימין על שום מקום לידתו. וכך כתב רמב"ן: "אבל אם נולד בתחום בית לחם אפרתה שהוא בארץ יהודה [...] הנה הוא בדרומה של ארץ ישראל, והנה בין בית אל ובין בית לחם אפרת נולד". אך הוא מודע לאפשרות נוספת בדבר מיקומה של דרך אפרתה, והוא מוסיף וכותב: "ואם המקום בהר אפרים, הרי הוא בצפונה של ארץ ישראל [...], ואם בחלקו של בנימין גם כן אינה בדרום [...], ומכל מקום אין טעם לקרותו בן דרום".[6]

למרות זאת במחקר המודרני רווחה הדעה שנקודת המבט על שבט בנימין הייתה אחרת: אומנם נחלתו לא הייתה בדרום הארץ אלא במרכזה ולא היה בנימין הדרומי בשבטי ישראל, אבל השם מבטא את היות נחלתו הדרומית בנחלות בני רחל, כלומר דרומה מנחלות אפרים ומנשה בני יוסף.

יש לציין כי שבטים בשם בני־ימין (בני הדרום) ובני־שִׂמַאל (בני הצפון) כבר נזכרים בתעודות מן המאה ה־18 לפסה"נ מן העיר הקדומה מארי (במזרח סוריה של היום, לא רחוק מעיראק). מן התעודות עולה שבני ימין ניגפו אז לפני זִמרִלִם מלך מארי, ויש שקשרו אותם לשבט בנימין.

ימין – שבועה

למילה ימין בערבית גם המשמעות 'שבועה', וכך יש המבינים אותה בתהלים קמד: "שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם, פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר. אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" (פסוקים ז– ח). ימינם היא 'יד ימינם' של בני הנכר המורמת לשבועה או שבה נשבעים,[7] והצירוף "ימין שקר" יכול לציין שבועת שקר.

על פי זה הוצע שגם הרכיב ימין בשם בנימין מציין שבועה – שבועתו של יעקב ללבן שמי שבידו יימצאו התרפים לא יחיה: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (בראשית לא, לב), שהרי לא ידע יעקב שרחל גנבה אותם. לפי הצעה זו קשרו גם רחל וגם יעקב בשמות שנתנו – בן אוני (מלשון אָוֶן במשמעות 'עוון, שקר') ובנימין – את מות רחל בלידתהּ לִגנבת התרפים.[8]

ימין – ימים

פירוש אחר קושר את הרכיב ימין אל המילה יָמִים, צורת הרבים של יום. כך למשל פירש רשב"ם, נכדו של רש"י: "בנימין – בן זקונים, בן ימים, כמו לקץ הימין כמו הימים". הצירוף "קֵץ הַיָּמִין" חותם את ספר דניאל, וחילוף המ"ם בנו"ן בו נחשב להשפעה מאוחרת של הארמית. ואולם מעניין לציין שבתורה השומרונית נקרא בנימין בנימים, כלומר בן ימים.

בן ימיני

המיוחס על שבט בנימין (כמו שאול המלך, אהוד בן גרא ומרדכי היהודי) מכונה בלשון המקרא בן ימיני או איש ימיני, וכך נבדל שם הייחוס ימיני משם התואר הרגיל של ימין – יְמָנִי (בהשפעת תנועות שם התואר שְׂמָאלִי).

הבנימין שבחבורה

מאחר שבנימין היה בנו הקטן של יעקב, החל לשמש בעברית החדשה הצירוף הבנימין שבחבורה (בהשראת "הארי שבחבורה") לציון האדם הצעיר ביותר בקבוצה מסוימת.

________________________
[1] במקרא נזכרים אישים אחרים בשם זה בימי עזרא ונחמיה. לפי דברי הימים א ז, י היה לבנימין (בן יעקב ורחל) נין בשם זה. גם את השם יָמִין נשאו אישים שונים במקרא, ובהם אחד מבני שמעון.
[2] היו שקשרו בין השורש ימ"ן לשורש אמ"ן, המציין ביסודו יציבות.
[3] כך מוסברת גם הצורה אוֹנִים בצירוף "לֶחֶם אוֹנִים" בהושע ט, ד. בלשון חכמים אוֹנֵן הוא אָבֵל. מן השורש אנ"ן מוכר יותר הפועל התאונן 'התמרמר', 'התלונן'. שורש קרוב הוא השורש אנ"י, כמצוי למשל בישעיהו יט, ח "וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ".
[4] תימן היה גם שם אחד מבני אליפז (בן עֵשָׂו ועָדָה), כאמור בבראשית לו, יא, ועל שמו נקרא חבל בארץ אדום. מאוחר הרבה יותר זוהתה תימן כחבל הארץ הדרומי שבחצי האי ערב (בערבית אל־יַמַן, מאותו השורש כמובן). אגב אורחא, מן השורש ימ"ן נגזרת בערבית צורת הבינוני מַיְמוּן 'מאושר', שם שנשא ר' משה בן מימון (הרמב"ם).
[5] רמב"ן השיג על פירוש רש"י וטעמו עימו: "ולא הבינותי זה שתהא ארץ ישראל דרומית לארם נהרים, שהרי ארם מזרחית לארץ ישראל, כדכתיב 'וילך ארצה בני קדם' [...], ויעקב עבר הירדן שהוא למזרחה של ארץ ישראל והיה חוזר דרך אדום שהוא בדרום ארץ ישראל. נמצא ארם מזרחית דרומית לארץ ישראל וארץ ישראל לצפונה".
[6] על כן כאמור לדעת רמב"ן, ימין כאן פירושו כוח וחוזק. לעומת זאת השם ימין מתאים לבנו של שמעון (הערה 1 לעיל) בהיות שמעון השבט הדרומי.
[7] הדבר מזכיר את לשון השבועה בפסוק הידוע בתהלים: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי".
[8] גם המדרש קושר בין הדברים. בבראשית רבה נאמר: "על דעתיה דר' יוסי לא מתה [רחל] אלא מן קללת הזקן 'עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה', והוה כן כשגגה היוצא מלפני השליט" (ויצא, פרשה עד, יד); ומדרש תנחומא אומר על שבועת יעקב: "באותה שעה נגזרה על רחל מיתה".
    [post_title] => בנימין
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 22:04:49
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 20:04:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=37028
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)