WP_Post Object
(
[ID] => 5539
[post_author] => 21
[post_date] => 2012-08-19 12:28:13
[post_date_gmt] => 2012-08-19 09:28:13
[post_content] => ריחן, גד, בשומת
רֵיחָן (בזיליקום)
ריחן הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים. שמו המדעי Ocimum basilicum.
המילה ריחן נלקחה מן הספרות המדרשית. במדרש מאוחר נאמר: "הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם". ריחנים הם אפוא צמחים נותני ריח.
את השם ריחן (בערבית רַיְחַאן) קבע ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).
גַּד (כוסברה)
גד הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים. שמו המדעי Coriandrum sativum.
השם גד נזכר בתיאור המן שאכלו ישראל במדבר: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" (במדבר יא, ז). כבר בפרשנות המקרא הקדומה זוהה הגד עם צמח התבלין הקרוי בלשון חז"ל כֻּסְבָּר ובימינו כּוּסְבָּרָה (בהשפעת כֻּזְבֻּרַה בערבית).
שמות תבלינים אחרים נקבעו על פי ספרות חז"ל: קוֹרָנִית (תימין) – השם נזכר לצד אזוב; כְּרַוְיָה (קימל) – מקור השם ביוונית; שֶׁבֶת (מכונה שמיר, אלא ששם זה המופיע במקרא בצירוף "שמיר ושית" מציין צמח קוצני).
בְּשֹׂמֶת (ארומה)
בלי ניקוד: בשומת.
בשומת היא הריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ביין – בשומת היא ריחו הטבעי של זן העֵנב. היֵיננים מבחינים בין בשומת לניחוח: ניחוח מציין ריחות נעימים בלבד, ואילו בשומת מציינת את כל סוגי הריחות, ובהם חומרי ריח מלאכותיים.
המילה בְּשׂמֶת שקולה במשקל המילה קְטֹרֶת, וכן במשקלן של מילים המציינות שיירים דוגמת פְּסֹלֶת, נְסֹרֶת. כמותן גם בשומת היא תוצר נלווה.
בשומת נגזרה מן המילה בֹּשֶׂם. מילה מקראית זו מציינת הן את הצמחים הריחניים ככתוב בשיר השירים "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם" (ו, ב), הן את המוצר המופק מהם ככתוב במגילת אסתר "בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (ב, יב).
המילה בְּשֹׂמֶת נקבעה לראשונה בכתיב בְּסֹמֶת במונחי אפייה משנת תשט"ז (1957).
[post_title] => ניחוחות עבריים
[post_excerpt] => ריחן וגד הם שמותיהם העבריים של שני צמחי תבלין מוכרים. בשומת היא ריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ואם תשאלו את הייננים, תגלו שלא כמו ניחוח שהוא תמיד נעים, יש גם בשומת רעה.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%97%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2021-04-13 16:46:41
[post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:46:41
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5539
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
ריחן וגד הם שמותיהם העבריים של שני צמחי תבלין מוכרים. בשומת היא ריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ואם תשאלו את הייננים, תגלו שלא כמו ניחוח שהוא תמיד נעים, יש גם בשומת רעה.ריחן, גד, בשומת
רֵיחָן (בזיליקום)
ריחן הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים. שמו המדעי Ocimum basilicum.
המילה ריחן נלקחה מן הספרות המדרשית. במדרש מאוחר נאמר: "הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם". ריחנים הם אפוא צמחים נותני ריח.
את השם ריחן (בערבית רַיְחַאן) קבע ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).
גַּד (כוסברה)
גד הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים. שמו המדעי Coriandrum sativum. השם גד נזכר בתיאור המן שאכלו ישראל במדבר: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" (במדבר יא, ז). כבר בפרשנות המקרא הקדומה זוהה הגד עם צמח התבלין הקרוי בלשון חז"ל כֻּסְבָּר ובימינו כּוּסְבָּרָה (בהשפעת כֻּזְבֻּרַה בערבית). שמות תבלינים אחרים נקבעו על פי ספרות חז"ל: קוֹרָנִית (תימין) – השם נזכר לצד אזוב; כְּרַוְיָה (קימל) – מקור השם ביוונית; שֶׁבֶת (מכונה שמיר, אלא ששם זה המופיע במקרא בצירוף "שמיר ושית" מציין צמח קוצני).בְּשֹׂמֶת (ארומה)
בלי ניקוד: בשומת. בשומת היא הריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ביין – בשומת היא ריחו הטבעי של זן העֵנב. היֵיננים מבחינים בין בשומת לניחוח: ניחוח מציין ריחות נעימים בלבד, ואילו בשומת מציינת את כל סוגי הריחות, ובהם חומרי ריח מלאכותיים. המילה בְּשׂמֶת שקולה במשקל המילה קְטֹרֶת, וכן במשקלן של מילים המציינות שיירים דוגמת פְּסֹלֶת, נְסֹרֶת. כמותן גם בשומת היא תוצר נלווה. בשומת נגזרה מן המילה בֹּשֶׂם. מילה מקראית זו מציינת הן את הצמחים הריחניים ככתוב בשיר השירים "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם" (ו, ב), הן את המוצר המופק מהם ככתוב במגילת אסתר "בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (ב, יב). המילה בְּשֹׂמֶת נקבעה לראשונה בכתיב בְּסֹמֶת במונחי אפייה משנת תשט"ז (1957). [post_title] => ניחוחות עבריים [post_excerpt] => ריחן וגד הם שמותיהם העבריים של שני צמחי תבלין מוכרים. בשומת היא ריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ואם תשאלו את הייננים, תגלו שלא כמו ניחוח שהוא תמיד נעים, יש גם בשומת רעה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%97%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-13 16:46:41 [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:46:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5539 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )המשך קריאה >> המשך קריאה >>
