WP_Post Object
(
[ID] => 46
[post_author] => 1
[post_date] => 2012-05-01 19:13:14
[post_date_gmt] => 2012-05-01 16:13:14
[post_content] => שאלה: "המורה ביקשה לרשום חיבור", "רשמתי מאמר", "רָשׁוּם בתורה" – האם שימושים אלו בפועל רָשַׁם במקום בפועל כָּתַב הם שימושים תקניים?
תשובה: הפעלים כָּתַב ורָשַׁם קרובים זה לזה, אך אינם נרדפים.
הפועל כָּתַב רווח בלשוננו עוד בתנ"ך. יש הסוברים כי ביסודו הוא מציין חקיקה באבן, כפי שמצאנו למשל בתיאור הלוחות: "לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם... וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טו–טז), וכן בדברי הנביא: "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר, חֲרוּשָׁה [=חרוטה] עַל לוּחַ לִבָּם" (ירמיהו יז, א). ואולם גם אם המשמעות הראשונית של הפועל כָּתַב הייתה קשורה דווקא לחקיקה באבן, כבר בתנ"ך הוא משמש גם בהקשר של חומרים אחרים, כגון עץ וקלף. על חלק מחומרים אלו סימון האותיות אינו נעשה כלל בחריטה ובחקיקה אלא בדיו, כפי שמתאר ברוך בן נריה כיצד כתב את מגילת הספר מפי ירמיהו: "מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו, יז–יח).
גם כאשר אין כל חשיבות לדרך הכתיבה או לחומרים המשמשים בה, כָּתַב הוא הפועל הרגיל מימי התנ"ך ועד ימינו לציון הבעה של מילים באמצעות אותיות, לדוגמה: "כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" (מלכים א ב, ג). על פי זה נכון לומר "המורה ביקשה לכתוב חיבור", "כתבתי מאמר" (או "חיברתי מאמר") וכדומה.
השורש רש"ם מופיע אף הוא בתנ"ך, אך רק בספר דניאל – כמה פעמים בחלקו הארמי ופעם אחת בחלקו העברי: "אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת" (י, כא). שורש זה נשאל ללשוננו מן הארמית והוא מציין ביסודו סימון וגם חריטה וחקיקה. כך למשל את המילים "וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים" (דניאל ה, כד) מבאר רש"י בפירושו לפסוק "וזה המכתב אשר חקק".
בלשון חז"ל יש לפועל רָשַׁם שתי משמעויות עיקריות. משמעות אחת היא 'השאיר סימן קבוע שאינו נמחק': "ואינו כותב לא בקומוס [=גומי לכתיבה] ולא בקנקנתום [=חומר צבע] ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו, שנאמר: 'וּמָחָה' – כְּתָב שיכול להימחק" (סוטה ב, ד). אפשר להיווכח מן המובאה הזאת שרושם אינו זהה לכותב, אלא פירושו 'משאיר סימן'.
משמעות נוספת של הפועל רָשַׁם בלשון חז"ל היא 'סימֵן', 'צר צורה', כגון "אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו [=סימן] של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה" (בבלי שבת נה ע"א). במשמעות זו יש הבחנה ברורה בין כָּתַב – סימֵן אותיות – ובין רָשַׁם – סימֵן סימָן כלשהו. הבחנה זו באה לידי ביטוי בדיון בהלכות שבת בנוגע לשתי הפעולות האלה – לכתוב ולרשום – בשבת: "רבי יהודה אומר: אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שֵׁם אחד – חייב... אמר רבי יוסי: וכי משום כותב הוא חייב? והלא אינו חייב אלא משום רושם... לפיכך שׂרט שׂריטה אחת על שני נְסָרִין [=לוחות, קרשים] או שתי שריטות על נֶסֶר אחד – חייב" (בבלי שבת קג ע"ב). והרמב"ם פסק: "רושם תולדת[1] כותב הוא. כיצד? הרושם רשמים וצורות... כדרך שהציירין רושמים – הרי זה חייב משום כותב" (הלכות שבת יא, יז).
עיון בתרגומי המקרא ובפרשנות מעלה כי גם בהם השורש רש"ם משמש לציון סימון והטבעה. כך למשל את המילים "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" (בראשית ד, טו) התרגום הארמי המיוחס ליונתן מתרגם: "וּרְשַׁם ה' עַל אַפֵּי דְּקַיִן אָתָא". משמעות זו של השארת סימן קיימת כמובן במילים נוספות מן השורש רש"ם: רֹשֶׁם הוא ביסודו 'סימן שדבר־מה משאיר', ומכאן השפעתו של דבר על האדם, העקבות שהוא משאיר בתודעתו. דבר מַרְשִׁים הוא דבר שמשאיר בנו רושם עז, ולכן אנו מִתְרַשְּׁמִים ממנו.
בעברית החדשה נמשכת ההבחנה בין הפעלים כָּתַב ורָשַם. הפועל רָשַׁם משמש עד ימינו בהקשר של סרטוט וציור – בהמשך לשימוש הבסיסי של חריטה וסימון, ומכאן המילים תַּרְשִׁים ורִשּׁוּם (סרטוט בעיפרון או בפחם). בהקשר של כתיבת אותיות הפועל רָשַׁם מציין כתיבה של דברים קצרים, כגון תזכורת ביומן, מספר טלפון באלפון או הערה ביומן המורה, ולעיתים הוא מציין גם כתיבה מהירה, כגון כתיבה תוך כדי דיבור של זיכרון דברים (הקרוי גם תרשומת). נוסף על שימושים אלו רָשַׁם פירושו גם 'הכניס לרשימה', שהרי רשימה היא מעין אוסף של סימנים – של שמות אנשים וכדומה.
בשנים האחרונות הולך ופושט המנהג להשתמש בפועל רָשַׁם בכל הקשר שבו משתמשים בפועל כָּתַב – אם מתוך חוסר הבחנה בין הפעלים ואם מתוך מחשבה שהפועל רָשַׁם מעיד על לשון גבוהה. ואולם המקפידים בלשונם מבחינים גם בימינו בין השניים. כך למשל נשתמש בשם התואר רָשׁוּם במשפטים כגון 'רשום בספר השיאים', 'רשום בפנקס הבוחרים' במשמעות 'נמצא ברשימה', וכמובן בצירוף 'מכתב רשום'. לעומת זאת נעדיף את שם התואר כָּתוּב בהקשרים כלליים יותר של הבעת מילים באמצעות אותיות, כגון 'כתוב בתורה', 'כתוב באתר החדשות'.
_____________________________
[1] אבות מלאכה ותולדות: מבחינים בין אבות מלאכה האסורים בשבת, שאחד מהם הוא כתיבה, ובין תולדות – מלאכות שנאסרו בשל דמיונן לאבות מלאכה.
[post_title] => רשם לעומת כתב
[post_excerpt] => בשנים האחרונות הולך ופושט המנהג להשתמש בפועל רָשַׁם בכל הקשר שבו משתמשים בפועל כָּתַב – המקפידים בלשונם מבחינים בין השניים.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%a8%d7%a9%d7%9d-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9b%d7%aa%d7%91
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2023-08-27 13:39:37
[post_modified_gmt] => 2023-08-27 10:39:37
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=46
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
בשנים האחרונות הולך ופושט המנהג להשתמש בפועל רָשַׁם בכל הקשר שבו משתמשים בפועל כָּתַב – המקפידים בלשונם מבחינים בין השניים.שאלה: "המורה ביקשה לרשום חיבור", "רשמתי מאמר", "רָשׁוּם בתורה" – האם שימושים אלו בפועל רָשַׁם במקום בפועל כָּתַב הם שימושים תקניים?
תשובה: הפעלים כָּתַב ורָשַׁם קרובים זה לזה, אך אינם נרדפים.
הפועל כָּתַב רווח בלשוננו עוד בתנ"ך. יש הסוברים כי ביסודו הוא מציין חקיקה באבן, כפי שמצאנו למשל בתיאור הלוחות: "לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם... וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טו–טז), וכן בדברי הנביא: "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר, חֲרוּשָׁה [=חרוטה] עַל לוּחַ לִבָּם" (ירמיהו יז, א). ואולם גם אם המשמעות הראשונית של הפועל כָּתַב הייתה קשורה דווקא לחקיקה באבן, כבר בתנ"ך הוא משמש גם בהקשר של חומרים אחרים, כגון עץ וקלף. על חלק מחומרים אלו סימון האותיות אינו נעשה כלל בחריטה ובחקיקה אלא בדיו, כפי שמתאר ברוך בן נריה כיצד כתב את מגילת הספר מפי ירמיהו: "מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו, יז–יח).
גם כאשר אין כל חשיבות לדרך הכתיבה או לחומרים המשמשים בה, כָּתַב הוא הפועל הרגיל מימי התנ"ך ועד ימינו לציון הבעה של מילים באמצעות אותיות, לדוגמה: "כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" (מלכים א ב, ג). על פי זה נכון לומר "המורה ביקשה לכתוב חיבור", "כתבתי מאמר" (או "חיברתי מאמר") וכדומה.
השורש רש"ם מופיע אף הוא בתנ"ך, אך רק בספר דניאל – כמה פעמים בחלקו הארמי ופעם אחת בחלקו העברי: "אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת" (י, כא). שורש זה נשאל ללשוננו מן הארמית והוא מציין ביסודו סימון וגם חריטה וחקיקה. כך למשל את המילים "וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים" (דניאל ה, כד) מבאר רש"י בפירושו לפסוק "וזה המכתב אשר חקק".
בלשון חז"ל יש לפועל רָשַׁם שתי משמעויות עיקריות. משמעות אחת היא 'השאיר סימן קבוע שאינו נמחק': "ואינו כותב לא בקומוס [=גומי לכתיבה] ולא בקנקנתום [=חומר צבע] ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו, שנאמר: 'וּמָחָה' – כְּתָב שיכול להימחק" (סוטה ב, ד). אפשר להיווכח מן המובאה הזאת שרושם אינו זהה לכותב, אלא פירושו 'משאיר סימן'.
משמעות נוספת של הפועל רָשַׁם בלשון חז"ל היא 'סימֵן', 'צר צורה', כגון "אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו [=סימן] של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה" (בבלי שבת נה ע"א). במשמעות זו יש הבחנה ברורה בין כָּתַב – סימֵן אותיות – ובין רָשַׁם – סימֵן סימָן כלשהו. הבחנה זו באה לידי ביטוי בדיון בהלכות שבת בנוגע לשתי הפעולות האלה – לכתוב ולרשום – בשבת: "רבי יהודה אומר: אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שֵׁם אחד – חייב... אמר רבי יוסי: וכי משום כותב הוא חייב? והלא אינו חייב אלא משום רושם... לפיכך שׂרט שׂריטה אחת על שני נְסָרִין [=לוחות, קרשים] או שתי שריטות על נֶסֶר אחד – חייב" (בבלי שבת קג ע"ב). והרמב"ם פסק: "רושם תולדת[1] כותב הוא. כיצד? הרושם רשמים וצורות... כדרך שהציירין רושמים – הרי זה חייב משום כותב" (הלכות שבת יא, יז).
עיון בתרגומי המקרא ובפרשנות מעלה כי גם בהם השורש רש"ם משמש לציון סימון והטבעה. כך למשל את המילים "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" (בראשית ד, טו) התרגום הארמי המיוחס ליונתן מתרגם: "וּרְשַׁם ה' עַל אַפֵּי דְּקַיִן אָתָא". משמעות זו של השארת סימן קיימת כמובן במילים נוספות מן השורש רש"ם: רֹשֶׁם הוא ביסודו 'סימן שדבר־מה משאיר', ומכאן השפעתו של דבר על האדם, העקבות שהוא משאיר בתודעתו. דבר מַרְשִׁים הוא דבר שמשאיר בנו רושם עז, ולכן אנו מִתְרַשְּׁמִים ממנו.
בעברית החדשה נמשכת ההבחנה בין הפעלים כָּתַב ורָשַם. הפועל רָשַׁם משמש עד ימינו בהקשר של סרטוט וציור – בהמשך לשימוש הבסיסי של חריטה וסימון, ומכאן המילים תַּרְשִׁים ורִשּׁוּם (סרטוט בעיפרון או בפחם). בהקשר של כתיבת אותיות הפועל רָשַׁם מציין כתיבה של דברים קצרים, כגון תזכורת ביומן, מספר טלפון באלפון או הערה ביומן המורה, ולעיתים הוא מציין גם כתיבה מהירה, כגון כתיבה תוך כדי דיבור של זיכרון דברים (הקרוי גם תרשומת). נוסף על שימושים אלו רָשַׁם פירושו גם 'הכניס לרשימה', שהרי רשימה היא מעין אוסף של סימנים – של שמות אנשים וכדומה.
בשנים האחרונות הולך ופושט המנהג להשתמש בפועל רָשַׁם בכל הקשר שבו משתמשים בפועל כָּתַב – אם מתוך חוסר הבחנה בין הפעלים ואם מתוך מחשבה שהפועל רָשַׁם מעיד על לשון גבוהה. ואולם המקפידים בלשונם מבחינים גם בימינו בין השניים. כך למשל נשתמש בשם התואר רָשׁוּם במשפטים כגון 'רשום בספר השיאים', 'רשום בפנקס הבוחרים' במשמעות 'נמצא ברשימה', וכמובן בצירוף 'מכתב רשום'. לעומת זאת נעדיף את שם התואר כָּתוּב בהקשרים כלליים יותר של הבעת מילים באמצעות אותיות, כגון 'כתוב בתורה', 'כתוב באתר החדשות'.
_____________________________[1] אבות מלאכה ותולדות: מבחינים בין אבות מלאכה האסורים בשבת, שאחד מהם הוא כתיבה, ובין תולדות – מלאכות שנאסרו בשל דמיונן לאבות מלאכה.
[post_title] => רשם לעומת כתב [post_excerpt] => בשנים האחרונות הולך ופושט המנהג להשתמש בפועל רָשַׁם בכל הקשר שבו משתמשים בפועל כָּתַב – המקפידים בלשונם מבחינים בין השניים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%a9%d7%9d-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9b%d7%aa%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-27 13:39:37 [post_modified_gmt] => 2023-08-27 10:39:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=46 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )המשך קריאה >> המשך קריאה >>
