הדף בטעינה

על המילה רַבִּי

במילון

 (ללא ניקוד: רבי)
*מסורות הגייה אחרות: רִבִּי, רֶבִּי
מיןזכר

הגדרה

  • תואר כבוד לחכם בתורה מימי המשנה ואילך
  • (בהווי המסורתי) אדון – בעיקר בפנייה אל אדם
  • מלַמד תינוקות
  • [רבים: רַבִּיִּים] מנהיג של כת חסידית
  • מכאן: רַבִּיּוּת מעמד הרבי
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

רב ורבנים

WP_Post Object
(
    [ID] => 51553
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-06-03 17:29:05
    [post_date_gmt] => 2021-06-03 14:29:05
    [post_content] => חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מניין אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים ובשם המופשט רַבָּנוּת?

רב

לצד שימושיה הרבים של המילה רַב בתנ"ך כשם תואר במובן 'גדול', 'מרובֶּה', המילה משמשת בעברית המקראית (בעיקר המאוחרת) שם עצם במובן 'שׂר', 'ראש': "וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל" (ירמיהו לט, יג), ואף בארמית המקראית נזכר רַב טַבָּחַיָּא (והשוו ל"שַׂר הַטַּבָּחִים" בבראשית). בהוראה קרובה ובהשפעת הארמית המילה רב משמשת בלשון המשנה במובן 'אדון', 'בעלים': "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" (אבות א, ג), ובהשאלה גם 'מורה', 'חכם': "בוא בשלום רבי ותלמידי – רבי בחכמה ותלמידי שקיבלת עליך את דבריי" (ראש השנה ב, ט).

רבנים

צורת הרבים של רב באה במשנה ובתוספתא רק בכינויים: "אם היה אחד מהן רבו – הולך אצל רבו, ואם היו שניהם רבותיו – למקום שירצה ילך" (משנה עירובין ג, ה), "מעשה שהפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפלה" (תוספתא ברכות ב, יא).[1] הבסיס לצורת הרבים הוא רַבּוֹת־, אולי כדי לבדלהּ מן התואר רבים שמשמש גם שם תואר "מועצם" במובן 'אנשים רבים' (כמו בצירוף 'רשות הרבים'). צורת הרבים הגרודה של רב, שבאה רק במקורות מאוחרים יותר, היא רַבָּנִים – בצורן הריבוי הכפול ־נִים (המורכב מסיומת הרבים ־ָן המוכרת מן האכדית ומסיומת הרבים הרגילה ־ִים). תופעה זו ידועה ממילים מקראיות דוגמת נִצָּנִים, צורת רבים של נֵץ או נִצָּה (רק מאוחר יותר נגזרה ממנה לאחור צורת היחיד נִצָּן).

רבנן ורבנוּת

צורת הרבים הארמית רַבָּנַן שבתלמוד הבבלי פירושה 'רבותינו', בכינוי המדברים, והיא נפוצה הרבה מצורת הרבים הגרודה רַבֵּי (או רַבְּוָותָא).[2] מקובל לומר כי השם המופשט רַבָּנוּת (שמובנו המקורי הוא 'שררה', 'אדנות'), כמו במשנה במסכת אבות "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (א, י), שאול מן הארמית. הפסוק "הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ" (בראשית מג, לג) למשל מיתרגם בתרגום יונתן "רַבָּא כְּהִלְכַת רַבָּנוֹתֵיהּ".

ריבונו של עולם

המילה רִבּוֹן נקרית פעם אחת במשנה, בנטייה בלבד, בצירוף הנודע רבונו שלעולם (תענית ג, ח), כאן מובנה 'אדון', וכך הרבה בתלמודים ובמדרשים, וגם בלשון התפילה ("רבון כל העולמים"). בעדי הנוסח השונים היא באה גם בניקודים רַבּוּן ורַבּוֹן. חוקרים אחדים משערים כי הצורה בפתח היא הצורה המקורית, ואילו רִבּוֹן בחיריק היא תוצר של השפעה בבלית. כך או כך, צורה זו נשתלטה ונעשתה הרווחת בימינו. בעברית החדשה היא משמשת לציון ישות שלטת של מדינה, וממנה נגזר השם המופשט רִבּוֹנוֹת.[3]

נספח: התארים רבי ורבן

לפני שמות חכמים מוצאים במקורות חז"ל את התואר רבי, היינו 'מורי' (למשל 'רבי עקיבא'). לעומתם – חכמי התלמוד שמוצאם בבבל מכונים בתואר רב (למשל 'רב נחמן', ולא "רבי נחמן"). חוקר לשון חז"ל יחזקאל קוטשר הראה כי אין רב בארמית הבבלית אלא 'רבי', ובצורה רב שלפנינו נשלה התנועה הסופית (במקרה זה i). נשילת התנועות הסופיות היא מקווי הלשון המובהקים של הארמית הבבלית.[4] לצד התואר רבי מוכר מלשון המשנה גם התואר רבן (למשל 'רבן גמליאל'). מקובל לומר כי אין רבן אלא צורה בסיומת ארמית שמובנה 'רַבֵּנוּ': כינוי הקניין של המדברים בכמה מלהגי הארמית הוא  ־ַן, וכשם שרבי הוא 'מורִי', היינו רבו של היחיד, כך רבן הוא 'מורֵנו', רבו של הכלל. ואומנם תואר זה מיוחד לחכמים ששימשו נשיאי הסנהדרין. ברם חוקר הלשון זאב בן־חיים טען כי לא סביר שדוברי עברית יצרפו כינוי מדברים ארמי (־ַן) לשם עברי (רַב).[5] על כן הוא סבר שהמילה רַבָּן היא צורה עצמאית (בלא שום כינוי) שנוצרה בדרך של גזירה לאחור מצורת הרבים רבנים.[6] אולם מצד המקורות ובשונה מן התואר רבן אין הצורה רבנים נקרית בלשון התנאים אפילו פעם אחת. היא מוכרת מלשון האמוראים ומן הארמית בארץ ישראל (בצורה 'רבנין'), ולדעת בן־חיים לא מן הנמנע שהיא שימשה גם ברובד קדום יותר של העברית ורק בדרך מקרה לא נזדמנה (או שבאמת לא שימשה, אבל 'רבן' הגזורה ממנה בארמית נשאלה לעברית כבר בלשון המשנה).[7] __________________________________________

[1] צורה זו מוכרת מן הפנייה "גבירותיי ורבותיי" (בבואת הפנייה הדומה בלשונות אירופה): גבירותיי לנשים, ורבותיי (ולא "אדוניי") לגברים.

[2] את הצורה רבנן שנקרית לעיתים בתלמוד הירושלמי מקובל להסביר כהשפעה בבלית, חלף הצורה המקורית רבנין (שכן "רבותינו" בכינוי המדברים בארמית ארץ־ישראלית צריך להיות 'רבנינן'). מכאן שהכינוי הכללי לחכמים שונה בשני התלמודים.

[3] נחלקו החוקרים בדרך יצירתה: יש הטוענים כי בדומה ל'רבן', אף היא נגזרה לאחור מן הרבים 'רבנין' וההבדל בסיומת בין רַבון לרבן אינו אלא הבדל שבדיאלקט. ואילו לדעת בן־חיים רבון נוצרה ישירות מן הבסיס רַב + הצורן הסופי ־וֹן.

[4] חוקר לשון חז"ל יוחנן ברויאר עסק בעניין זה בהרחבה (ראו ברשימת המקורות). מדוגמותיו: הביטוי התלמודי "אמרה לי אם" שבפי האמורא אביי, למשל "אמרה לי אם: בר שית למקרא בר עשר למשנה". אם היא 'אִמִּי', בנשילת התנועה הסופית i.

[5] לדעת קוטשר אין להניח ש'רב' במובן זה היא מילה עברית, וגם אם כן – אף שלא מצינו צירוף כינוי ארמי למילה עברית – הדברים אמורים בתואר שעשוי לייצג ביטוי קפוא.

[6] לפי זה רבן היא צורת משנֶה של רב, וכך מתבאר יפה הביטוי תינוקות של בית רבן – 'בית רבן' הוא מעין כינוי ל'בית ספר'. לדעת אחרים רבן בביטוי הזה הוא 'רַבָּם', 'הרב שלהם'.

[7] חוקרים אחרים חלקו על שיטה זו מטעמים שונים. קוטשר ציין למשל שבמסורת תימן התואר רבן מנוקד בפתח בבי"ת (רַבַּן) ככינוי המדברים בארמית (ולא רַבָּן בקמץ, כאילו מדובר בצורה עצמאית). ברויאר הקשה שלפי זה לא ברור מה טעם נתייחד התואר 'רבן' לנשיא לעומת 'רבי'. עם זאת מוסכם כי הצורה רבן כמילה עצמאית נקרית במקורות חז"ל (למשל "חד רבן" בירושלמי תרומות ח, ו; מו ע"א) ונוצרה בגזירה לאחור מן 'רבנין', אבל אין זה התואר הידוע. לפי זה התואר רבן 'רבנו' לחוד והמילה העצמאית רבן – נגזרתה של רבנין – לחוד.

[post_title] => רב ורבנים [post_excerpt] => חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מהיכן אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים? ואיך זה קשור ללשון הפנייה המוכרת "גבירותיי ורבותיי"? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%91-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-03-17 11:38:30 [post_modified_gmt] => 2024-03-17 09:38:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=51553 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מהיכן אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים? ואיך זה קשור ללשון הפנייה המוכרת "גבירותיי ורבותיי"?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
התרומה של העברית לשפות העולם - הללויה, אמן, שבת, עדן, גיהנום

מילים עבריות בלשונות אירופה

WP_Post Object
(
    [ID] => 50349
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-04-12 12:10:26
    [post_date_gmt] => 2021-04-12 09:10:26
    [post_content] => כידוע הלשון העברית משופעת במילים מלשונות זרות. פחות מזה ידוע על תרומתה של העברית למילונן של לשונות אחרות. במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. בדרך כלל אין מדובר בשאילה ישירה, אלא בתיווכם של שניים: תרגומי המקרא הקדומים ליוונית וללטינית ומאוחר יותר לשון קהילות יהודי אירופה, ובראשן היידיש.

מילים עתיקות

איננו יודעים די על מילים שנשאלו מעברית ללשונות אירופה בעת העתיקה, ואולם אין ספק שמילים שמיות (שמוכרות גם מן העברית המקראית) נקלטו ביוונית העתיקה (או בלהגים שקדמו לה) הודות לקשרי מסחר עם יורדי הים הכנענים הפניקים. כך למשל המילה חָרוּץ שמופיעה בשירה המקראית היא המילה הרגילה בפניקית לציון 'זהב'. מילה זו התגלגלה בימי קדם ליוונית, ועד ימינו זהב ביוונית הוא χρυσός (בתעתיק chrysós). בתנ"ך באה המילה כֻּתֹּנֶת ועניינה בגד עשוי פשתים. השורש כת"ן משמש בהוראת 'פשתן' בפניקית ובלשונות שמיות אחרות, ואף הוא התגלגל ליוונית בצורה χιτών (בתעתיק chitón).[1] מילה שמית אחרת מתחום המסחר היא עֵרָבוֹן – ἀρραβών (בתעתיק arrabón).

מן התרגומים

הכנסייה הנוצרית אימצה את שני התרגומים הקדומים, את תרגום השבעים ליוונית ובעיקר את הוולגטה ללטינית, וכך מתחום התפילה והפולחן הנוצריים מוכרות המילים העבריות אמן, סלה, הללויה, הושע־נא, מָן, שבּת, יובֵל, עדן, גיהינום, שרפים, כרובים, לווייתן, בהמות, שטן, משיח, תופת, הר מגידו (ארמגדון). מילים אלו הגיעו גם לחלק מלשונות אפריקה המודרניות שרבים מדובריהן נוצרים.

נתמקד אפוא בכמה מהן.

המילה שבּת לציון יום המנוחה היהודי – באנגלית sabbath או sabbat, בגרמנית Sabbat, בצרפתית: sabbat, ברוסית Суббота (בתעתיק subbota),[2] בפולנית sobota, ביוונית σάββατο, באיטלקית sabbato, בספרדית sábado, בפורטוגלית sabado ועוד. ברוב הלשונות הללו זו המילה הכללית לציון היום השביעי. בלשונות שבהן משמשות מילים אחרות, כגון samedi בצרפתית ו־Samstag בגרמנית, אף הן התגלגלו מן המילה העברית: היסוד sam- לקוח מהמילה הלטינית sambatum, אחד ההֶגוונים של המילה שבּת. מילה זו מוכרת לדוברי העברית משמו של הנהר האגדי סַמְבַּטְיוֹן (גם סבטיון או סנבטיון): על פי המסופר בתלמוד היה הנהר משליך מתוכו אבנים במשך השבוע ונח בשבת.[3]

יש הטוענים כי שמות ימות השבוע בפורטוגלית הושפעו מן העברית המקראית: הימים שני–שישי נקראים במספרים סודרים, כמו בעברית: Segunda feira, Terça feira וכן הלאה.

המילים לווייתן ובהמות (כצורת יחיד) מציינות בעברית המקראית, ובעקבות התרגומים גם בספרות הנוצרית, יצורים מיתיים או בעלי חיים אדירי־ממדים.[4] בימינו משמשת ברוסית המילה Бегемот  (בתעתיק begemot) לציון 'היפופוטם'. המילה Манна (בתעתיק manna), היינו מָן, מזונם של בני ישראל במדבר, ברוסית היא 'סולת'.

בתיווך תרגומי המקרא נתקבלו גם השמות המדעיים לצמחים שנזכרים בתנ"ך דוגמת מור (Myrrha) ורותם (Retama). כמו כן שמות פרטיים בין־לאומיים רבים התגלגלו משמות מקראיים, אבל בהקשר הכללי כדאי להזכיר את מתושלח (Methuselah) שמשמש בלשון הדיבור באנגלית (וגם בעברית) במשמעות 'אדם זקן מאוד', על שום מניין שנותיו הגבוה ביותר בתנ"ך.

מן היידיש והלדינו

מגע הדוק בין יידיש לרבות מלשונות צפון אירופה הביא לקליטתן של מילים עבריות בלשונות אלו, בעיקר מהווי החיים היהודי כגון כשר, רבי, גוי, טרפה, מזל, אבל גם גנב, חוצפה, משוגע וצרות. ואולם מידת קליטתן תחומה בדרך כלל לזמנים ולמקומות מסוימים. עם זאת פה ושם אפשר למצוא גם בימינו מילים עבריות שנותרו בהן. הינה כמה דוגמאות. באנגלית: מבין (maven) ככינוי למומחה וחלה (challah) שהפכה מאכל פופולרי גם באוכלוסייה הכללית. בגרמנית: תוהו ובוהו (Tohuwabohu) במובן 'מהומה', ושמירה בביטוי Schmiere stehen, היינו 'לעמוד על המשמר'. בהולנדית, בעיקר בלשון המדוברת: חבר (Gabber), חכם (Goochem) ובעל בית (Bolleboos) ככינוי לילד נבון.[5] מן הלדינו נטמעה בספרדית המילים מלשין (malsín), גם במובן 'מכפיש'.

מן העברית הישראלית 

תרומתה של העברית הישראלית בהקשר הזה דלה למדי – בעטייה של היחלשות ההשפעות הדדיות בין לשונות בדורות האחרונים ושלטנותה של האנגלית כלשון מקשרת. כך או כך, זיקתן של מילים דוגמת קיבוץ או כנסת[6] למקורן העברי ברורה. בלשון המקצועית בתחומים אחדים אפשר למצוא מונחים הלקוחים מעברית: בגאולוגיה את מכתש (makhtesh), באומנויות הלחימה את קרב מגע (Krav Maga) ובביולוגיה את מגינים (magainins), מונח שקשור במערכת החיסונית.[7] המילה אולפן (wlpan) משמשת בוולשית במשמעות דומה, וממנה גם הפועל wlpaneiddio במובן 'למד באולפן'.

__________________________________________________

[1] אל לשונות אירופה המודרניות הגיעה המילה השמית ככל הנראה בימי הביניים בתיווך הערבית. כך אנו מכירים את cotone באיטלקית, algodón בספרדית וכמובן coton בצרפתית ו־cotton באנגלית. דומה במקצת הוא גורלה של המילה חָרוּב שמִן הערבית הגיעה ללשונות אגן הים התיכון: caroube בצרפתית ו־carruba באיטלקית, ומכאן לאנגלית – carob.

[2] סוּבּוֹטניקים (ברוסית Субботники) הוא כינויים של בני קהילה נוצרית ממקומות שונים בברית המועצות ששימרו או אימצו מנהגים יהודיים, ובעיקר שמירת שבת.

[3] בתיווך הלטינית נגזרה המילה Saturday באנגלית משמו של כוכב הלכת השישי (והשביעי בימי קדם) במערכת השמש סָטוּרְן (Saturn, ובלטינית Saturnus). ייתכן שגם שמו העברי – שבתאי (או שבתי) – ניתן לו מסיבה זו.

[4] מסורת זו נקלטה בנצרות ויש לה הדים בספרות האגדה החז"לית: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו – זכר ונקבה בראם. אף 'לויתן נחש בריח' ו'לויתן נחש עקלתון' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו... ואף 'בהמות בהררי אלף' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם..." (בבלי בבא בתרא עד ע"ב).

[5] לא נכללו ברשומה זו מילים עבריות רבות מן היידיש בלשון המלאכותית הידועה בשם Rotwelsch, ששימשה פושעים באירופה בעיקר במאה ה־19.

[6] כשם שדוברי עברית מכנים בשם רייכסטג (Reichstag) את מקום מושבו של בית הנבחרים בגרמניה (הבונדסטאג).

[7] לעיתים התמונה מורכבת יותר. המילה המקראית שיבולת (shiboleth) למשל אומצה בלשונות אירופה לציון אמצעי לזיהוי השתייכות לשונית של דובר (על סמך הסיפור המקראי הנודע על בני אפרים שהתקשו בהגיית המילה שיבולת), וחזרה במשמעות זו לעברית המודרנית כמונח מתחום הבלשנות.

[post_title] => מילים עבריות בלשונות אירופה [post_excerpt] => במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-02-06 13:03:05 [post_modified_gmt] => 2024-02-06 11:03:05 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50349 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך רַבִּי ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>