WP_Post Object
(
    [ID] => 21597
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-04 11:08:18
    [post_date_gmt] => 2017-06-04 08:08:18
    [post_content] => 
א. מה צורת היחיד – תשובות

1. גִּילָאִים
תשובה: גִּילַאי
ברשימת מונחים בפסיכולוגיה חברתית שפרסמה האקדמיה בשנת תשי"ט (1959) באה המילה גִּילָאִים כחלק מן המונח "קבוצת גילאים", והיא מכוונת לקבוצה של בני אותו גיל. את צורת היחיד גִּילַאי נקט איש הלשון יצחק אבינרי, לפי עדותו, כבר בשנת תר"ץ. המילה גִּילַאי חודשה בהשראת "עולמי גילאי" שבתלמוד הבבלי וכפירושו של רש"י: "בחורים בני גיל אחד" (זבחים טז ע"ב. גרסה אחרת: "גולאי"). כמו שקורה לעיתים, מילה מחודשת תופסת את מקומה של מילה ותיקה ממנה. כך פשטה המילה 'גילאים' במקום גִּילִים – צורת הרבים המתבקשת של גִּיל (כמו שיר–שירים, דין–דינים). אם כן במקום לומר 'הפעילות מתאימה לכל הגילאים' נֹאמר 'הפעילות מתאימה לכל הגילים' או 'לכל גיל' להרחבה: גילאים.
2. מוֹתָרוֹת
תשובה: מוֹתָר
המילה מוֹתָר – משורש ית"ר – מצטרפת למילים אחרות משורשי פ"י באותו המשקל: מוֹלָד, מוֹרָד, מוֹשָׁב ועוד. למילה מוֹתָר כמה משמעויות, ובהן 'שפע', 'תועלת', 'ההפך ממחסור': "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר, וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר" (משלי יד, כג). בימי הביניים נוספה למילה המשמעות 'דבר מיותר', 'תענוג שאינו הכרחי' – לרוב בצורת הרבים מוֹתָרִים או מוֹתָרוֹת. כיום רגילה הצורה מוֹתָרוֹת בלבד, ומקובל לנקוט אותה גם כשמדובר בדבר יחיד, כגון 'באותם הימים מכונית פרטית עדיין נחשבה מותרות'.
3. עֲדָשִׁים
תשובה: עֲדָשָׁה
עֲדָשִׁים היא צורת הרבים של עֲדָשָׁה (ולא "עָדָשׁ"), כפי שתאנים היא צורת הרבים של תאנה. ובדומה להם גם חיטים–חיטה, שְׂעורים–שעורה, שקמים–שקמה ועוד רבים. אם כן מינה של המילה 'עדשים' הוא נקבה: עדשים כתומות, עדשים ירוקות, עדשים מבושלות. להרחבה: עדשה ועדשים.
4. עֲוִיתוֹת
תשובה: עֲוִית
מקור המילה עווית בתלמוד הבבלי. בדברים ב, כג נזכר עם בשם עַוִּים, ועל שם זה נאמרר בתלמוד: "שכל הרואה אותם אוחזתו עוית" (חולין ס ע"ב), ומפרש רש"י: "עוית – רתת וחלחלה".

5. פַּרְפְּרָאוֹת
תשובה: פַּרְפֶּרֶת
פרפרת היא מאכל לתיבול הפת, תוספת למזון העיקרי, ומכאן – קינוח. בהשאלה פרפראות הן דברים קלים ומשעשעים שבאו כתוספת לעניינים אחרים: "רבי אליעזר בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, תקופות וגמטריאות – פרפראות לחכמה" (משנה אבות ג, יח).
6. קִטְנִיּוֹת
תשובה: קִטְנִית
צורת היחיד קִטְנִית מוכרת כבר מן המשנה, למשל: "הבורר קטנית ביום טוב" (ביצה א, ח).
7. שׁוּלַיִם
תשובה: שׁוּל
צורת היחיד שׁוּל משמשת בעיקר בלשונם של אנשי המקצוע בתחום התחבורה ומאפשרת לדייק בתיאור של אירועים ובניסוח של תקנות תעבורה. במונחי האקדמיה צורת היחיד הזאת מצויה החל במילון למונחי הנדסת דרכים משנת תש"ן, 1990. בשימוש הכללי נוהגים לומר שׁוּלַיִם גם כשמתכוונים לצד אחד של הכביש או של הדף.
8. תְּהִלִּים
תשובה: תְּהִלָּה
בתנ"ך עצמו אין עדות לשם הספר, אך נראה שחלקים ממנו היו כלולים בקובץ מזמורים בשם "תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (תהלים עב, כ). על פי האנציקלופדיה המקראית שם החיבור 'תהלים' בא לראשונה במגילת תהלים מקומראן שבה נאמר על דוד "ויכתוב תהלים". השם תְּהִלִּים הוא צורת רבים של תְּהִלָּה – שכן רבים מן המזמורים בספר הם שבח לאל (והשורש הל"ל חוזר בו הרבה). למעשה נוצר כאן בידול בין הצורה תְּהִלּוֹת ובין הצורה תְּהִלִּים: הצורה תְּהִלּוֹת נשארה צורה כללית והצורה תְּהִלִּים נתייחדה לשם הספר (פה ושם אפשר לראות שהיה בעבר שימוש גם ב'תהלות' לשם הספר).
על ריבוי של מילים בנקבה בצורן הרבים ־ים ראו סיומת הרבים בין קביעות להתרוצצות.
9. תְּפִלִּין
תשובה: תְּפִלָּה
המילה תְּפִלִּין היא ריבוי של המילה תְּפִלָּה. צורת היחיד תפילה במשמעות הזאת עדיין משמשת בלשון התנאים (כגון 'תפילה של ראש', 'תפילה של יד'). היה מקובל להסביר כי חל כאן מעתק משמעות – כיוון שאת התפילין מניחים בעיקר בשעת התפילה, קיבלו הטוטפות את השם תפילה. הריבוי הזכרי ־ין (תפילין ולא תפילות) נועד להבחין בין התפילין שמניחים ובין התפילות שמתפללים. ואולם לאחרונה התקבלה הדעה כי התפילין אינם קשורים למילה תפילה. השורש "תפל" בא בארמית הסורית במשמעות קשר, ובמיוחד במשמעות תכשיט קשור או מלופף על גוף האדם. כיוון שהמילה טוטפת גם היא בעיקר תכשיט למצח (משנה שבת ו, א) הרי שהמשמעות של תכשיט וקשר הולמים את התפילין.
10. גֶּחָלִים
תשובה: גַּחֶלֶת
צורת היחיד "גֶּחָל" היא גזירה מוטעית לאחור מצורת הרבים.


ב. מה צורת הרבים – תשובות

 	
אֵזוֹר – אֵזוֹרִים / אֲזוֹרִים
הצירי שבמילה אֵזוֹר הופך לחטף פתח בגלל התרחקות ההברה המוטעמת.
 	
בִּקְתָּה – בִּקְתּוֹת / בְּקָתוֹת
בְּקָתוֹת, אבל בנסמך בִּקְתוֹת־(חומר). כך בכל המילים מן המשקל הזה: שִׂמְלָה, שְׂמָלוֹת, שִׂמְלוֹת־(ערב); מִלְגָּה, מְלָגוֹת, מִלְגוֹת־(קיום); גִּבְעָה, גְּבָעוֹת, גִּבְעוֹת־(חול).
 	
רֵאָיוֹן – רֵאָיוֹנוֹת / רַאֲיוֹנוֹת
המילה רֵאָיוֹן שייכת למשקל פִּעָלוֹן, כמו זִכָּרוֹן, שִׁגָּעוֹן, אלא שיש בה תשלום דגש: צירי במקום חיריק לפני האל"ף שאיננה מקבלת דגש. בריבוי של משקל פִּעָלוֹן אין דגש ויש שווא ולא קמץ: זִכְרוֹנוֹת, שִׁגְעוֹנוֹת. צורת הרבים של רֵאָיוֹן הייתה אמורה אפוא להיות *רִאְיוֹנוֹת, אך בגלל העיצור הגרוני אל"ף יש פתח במקום החיריק וחטף פתח במקום השווא.
 	
דְּלַעַת – דְּלוּעִים / דִּלְעִיּוֹת
הצורה דלועים מקורה בלשון חכמים. דומה לה צורת הרבים של שְׁעוּעִית – שְׁעוּעִים.
 	
חוֹבֶרֶת – חוֹבְרוֹת / חוֹבָרוֹת
חוֹבֶרֶת–חוֹבָרוֹת כמו כּוֹתֶרֶת–כּוֹתָרוֹת, חוֹתֶמֶת–חוֹתָמוֹת.
 	
מַחְשֵׁב – מַחְשְׁבִים / מְחַשְּׁבִים
מַחְשֵׁב–מַחְשְׁבִים כמו מַסְמֵר–מַסְמְרִים. לעומת זאת הצורה מְחַשְּׁבִים היא ריבוי של מְחַשֵׁב (צורת ההווה של הפועל חישב).
השוו: מַסְמֵר–מַסְמְרִים, מַבְרֵג–מַבְרְגִים.
 	
מִקְטֹרֶן – מִקְטָרְנִים / מִקְטוֹרָנִים
הקמץ בטי"ת הוא קמץ קטן, כלומר תנועת o.
 	
קֵיסָם – קִסְמִים / קֵיסָמִים
מקור המילה קיסם בלשון חז"ל ויש לה כמה מסורות ניקוד והגייה. במונחי האקדמיה נקבעה הצורה התקנית קֵיסָם וברבים קֵיסָמִים.

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון מה היחיד? מה הרבים? - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-06-02 11:49:40
    [post_modified_gmt] => 2020-06-02 08:49:40
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21597
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 25991
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-12-27 16:39:08
    [post_date_gmt] => 2017-12-27 14:39:08
    [post_content] => 
מילים עתיקות בתקשורת עכשווית:
אֻלְפָּן, בִּקֹּרֶת, דּוֹבֵר, יְדִיעָה, כּוֹתֶרֶת, מוֹדָעָה, מַעֲרֶכֶת, פַּרְשָׁן, רֵאָיוֹן

מילים חדשות:
בִּטָּאוֹן, גַּרְיָן, הַגָּהָה, הֲפָצָה, הַקְלָטָה, זַמְרִיר, חַדְשִׁיר, יְדוּעָן, יוֹמוֹן, יַחְצָן, יַצְגָן (פרזנטור), כַּתָּבָה, כְּתוּבִית, מִזְכֶּה (קרדיט), מֶחְדָּשׁ (remake), מַנְחֶה, מִסְרוֹן, מֵפִיק, מַקְלֵט, מִרְעָשׁ, מִרְקָע, מִשְׁדָּר, מְשׁוֹשָׁה (אנטנה), סַחְרִיר, סִקּוּר, סַמְלִיל, עָלוֹן, עִתּוֹן, עִתּוֹנָאוּת, פַּסְקוֹל, פִּרְסוּמַאי, פִּרְסֹמֶת, פָּתִיחַ, צְפִיַּת רֶצֶף, קְדִימוֹן, קַלֶּטֶת, קַלְקְלָן (ספוילר), קַרְיָן, קַשָּׁב, רַעֲיוֹנַאי, שְׁבוּעוֹן, שִׁדּוּר, שַׁדָּר, שַׁדְרָן, שַׁלַּט רַחַק, שִׁלְטוּט, תְּגוּבִית, תִּדְרוּךְ, תְּחִיב (אינסרט), תַּחְקִירָן, תִּיּוּג, תִּעוּד, תִּעוּדִי, תַּסְדִּיר (ליין-אפ), תַּסְכִּית, תַּסְרִיט, תְּקוּפוֹן, תִּקְשֹׁרֶת, תַּשְׁדִּיר




סיפוריהן של המילים כּוֹתֶרֶת, רֵאָיוֹן, עִתּוֹן, מִרְעָשׁ
כּוֹתֶרֶת – בתנ"ך כּוֹתֶרֶת היא מעין כֶּתֶר – ראשו המקושט של עמוד אבן, ואילו בלשוננו היום הכותרות רגילות יותר בראשם של עמודי נייר: כותרת של ספר, כותרת בעיתון וכדומה. מסופר שהמשמעות הזאת של המילה כּוֹתֶרֶת נולדה במערכת עיתון 'דבר' בעצה אחת בין העורך ברל כצנלסון לסופר והעיתונאי יצחק בן־דור.

רֵאָיוֹן – במשנה נאמר: "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והבכורים והראיון...". ומהו הריאיון? היראות לפני האל בעת העלייה לרגל, ככתוב בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'". בימי הביניים החלה המילה לשמש בהקשר של חולין לציון עמידה לפני אדם חשוב – מלך או שר. בעברית החדשה ציינה תחילה המילה פגישה רשמית שנקבעה מראש, ובהמשך התייחדה לשיחה של עיתונאי עם אדם חשוב לצד שימושים אחרים כגון 'ראיון עבודה'. הריאיון של ימינו אינו כרוך בהכרח בראייה, והוא יכול להתקיים גם בטלפון או בהתכתבות.

עִתּוֹן – את המילה עיתון הגה אליעזר בן־יהודה, שהיה ממחדשי העיתונות העברית בארץ. חידושו בא להחליף את הצירוף שנהג עד אז מכתב עיתי, וכמותו הוא נגזר מן המילה עֵת – 'זמן'. אך הקישור בין עיתון ובין זמן יסודו בטעות: אליעזר ליפמן זילברמן, עורך השבועון העברי הראשון 'המגיד', חידש את מכתב עיתי בהשראת המילה הגרמנית לעיתון Zeitung, הקשורה כביכול ל־Zeit 'זמן'. אך כנראה מקורו האמיתי של המונח הגרמני במילה אחרת: zīdunge שנעשתה לימים zītunge ואחר tijding – 'מסר', 'חדשה' (כמו tidings באנגלית – 'חדשות' 'ידיעות').

מִרְעָשׁ – מרעש הוא סנסציה – ידיעה מפתיעה המעוררת רעש, כלומר עניין רב והתרגשות. את המילה חידש איתמר בן אב"י, שהיה אף הוא עיתונאי ידוע, והיא מצטרפת אל שם התואר מַרְעִישׁ (סנסציוני), למשל 'ידיעה מרעישה', 'מסמך מרעיש'.
תשבץ תפזורת תקשורת - גרסה להדפסה
    [post_title] => קול העברית
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-01-08 10:42:35
    [post_modified_gmt] => 2018-01-08 08:42:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25991
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)