WP_Post Object
(
    [ID] => 1524
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2013-10-30 13:05:24
    [post_date_gmt] => 2013-10-30 11:05:24
    [post_content] => 
שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה
שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה
אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר
שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר
(יהודה עמיחי, הבלדה על השער הארוך והשער הקצר)
המילה קָצָר היא משמות התואר הרגילים ביותר בלשוננו, ונראה שכיום איש אינו מתלבט כיצד להגותה. גם המילונים בני ימינו תמימי דעים בעניינה, ובכולם מצוי ניקוד זהה: קָצָר בשני קמצים.
אבל לא תמיד היו הדברים פשוטים כל כך. בכמה מילונים ישנים יותר, מן המחצית הראשונה של המאה העשרים, הניקוד הוא דווקא קָצֵר בצירי. צורה זו מוכרת ודאי לחובבי הזמר העברי משירו של יהודה עמיחי 'הבלדה על השער הארוך והשער הקצר'.
לשתי הצורות קָצָר וקָצֵר יש יסוד בדקדוק ובמסורת:
בתנ"ך אנו מוצאים רק את צורות הנסמך קְצַר־, קִצְרֵי־: "קְצַר אַפַּיִם" (משלי יד, יז), "קְצַר רוּחַ" (שם כט), "קְצַר יָמִים" (איוב יד, א), "קִצְרֵי יָד" (מלכים ב יט, כו; ישעיהו לז, כז). צורת הנפרד יכולה להיות קָצָר כמו רָחָב, רְחַב־(ידיים), יָשָׁר, יְשַׁר־(זווית), ויכולה להיות קָצֵר כמו זָקֵן, זְקַן־(השבט), כָּבֵד, כְּבַד־(תנועה). וכבר כתב רד"ק בספר השרשים: "ומבלי הסמיכות יאמר קָצָר או קָצֵר".
במסורות של לשון חז"ל יש עדויות לשתי הצורות: בכתבי היד החשובים של המשנה הניקוד הוא קָצָר (למשל באבות ב, טז: "היום קצר והמלאכה מרובה"), וכך גם בניקוד הבבלי. לעומת זאת במסורת תימן הצורה היא קָצֵר. במסורות הספרדיות אפשר למצוא את שתי הצורות, אך בשירת ספרד של ימי הביניים משמשת בעיקר הצורה קָצֵר, כפי שאפשר ללמוד מן המילים המתחרזות,  למשל: "מלאכתו מרובה והיום קָצֵר, ואשליך אותו אל בית היוֹצֵר" (יצחק אבן גיאת, המאה האחת־עשרה). במסורות אשכנז משמשות שתי הצורות, ויש תיעוד אף לצורה שלישית: קָצוּר.
כאמור בימינו הצורה השלטת היא קָצָר, ואילו הצורה קָצֵר מצאה את מקומה בשירה ובספרות, ויש שהיא משמשת לציון פעולה מתמשכת כגון 'זמננו הולך וקָצֵר'.
    [post_title] => קָצָר וקָצֵר
    [post_excerpt] => בימינו הצורה השלטת היא קָצָר, ואילו הצורה קָצֵר מצאה את מקומה בשירה ובספרות, ויש שהיא משמשת לציון פעולה מתמשכת כגון 'זמננו הולך וקָצֵר'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%95%d7%a7%d7%a6%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 17:50:10
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 14:50:10
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1524
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1015
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-10-10 10:10:00
    [post_date_gmt] => 2011-10-10 08:10:00
    [post_content] => 
חג האסיף הוא משמותיו העתיקים של חג הסוכות, ככתוב בספר שמות: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (כג, טו). מן המקבילה בספר דברים עולה שאסיף פירושו כינוס היבולים לאחסון לאחר עיבודם הראשוני בגורן (דיש) וביקב (דריכה): "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (טז, יג). תקופת האסיף חלה בסתיו, "שכל ימות החמה התבואה מתייבשת בשדות, ובחג אוספים אותה אל הבית מפני הגשמים" (רש"י בפירושו לפסוק משמות).
הפעולות החקלאיות היו חלק בלתי נפרד מחייהם של אבותינו, והן זכו למקום של כבוד גם בִּשדה הלשון. כך למשל לשוננו מבחינה בין שלל פעולות הקשורות לאסיף. כבר בתנ"ך אנו מוצאים את הפועל קָצַר המיוחד לחיטה ושעורה, ואת הפועל בָּצַר המיוחד לענבים. הפועל קָטַף כללי יותר, והפועל אָרָה בא בתנ"ך פעמיים בלבד – פעם ביחס למור (בושם) ופעם ביחס לגפן. קָצַר, בָּצַר וקָטַף מציינים ביסודם חיתוך, ואילו אָרָה מציין ביסודו איסוף – כפי שעולה מהשוואה ללשונות שמיות קרובות. הוא דומה במשמעותו לפועל לָקַט או לִקֵּט המציין איסוף של פרטים, ובכלל זה של פירות וּתבואה.
אשר לזיתים, בתנ"ך אין הפועל מָסַק, אך נזכרת בו שיטה המוכרת גם בימינו – חבטה על הענפים במקל כדי להשּׁיר את הפירות: "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד, כ). הפועל פֵּאֵר קשור כנראה למילה פֹּארֹת (=ענפים), ולדעת רבים הכוונה לליקוט הפירות שנשארו על הענפים לאחר החביטה. גם הצירוף נֹקֶף זַיִת (ישעיהו יז, ו) מציין כנראה את הפירות שנותרו לאחר החביטה, שכן השורש נק"ף עניינו הכאה.
פעלים נוספים לִקטיף הפירות ירשנו מלשון חכמים. בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי נאמר: "פועלין שהיו אורין בתאנים וגודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים – הרי אלו אוכלין ופטורין" (בבא מציעא פט ע"ב). ולעניין מלאכות האסורות בשבת אמרו חז"ל: "הקוצר והבוצר והגודר והמוסק והאורה – כולן מלאכה אחת הן" (בבלי שבת עג ע"ב ועוד).
הפעלים בָּצַר ואָרָה משמשים כאמור עוד בתנ"ך, ואולם בספרות חז"ל נתייחד אָרָה לִקטיף התאנים. הפעלים גָּדַר וגָדַד באים שניהם בכתבי יד של ספרות חז"ל לציון קטיף התמרים, וייתכן שמדובר בחילוף גרפי בגלל דמיון האותיות ד–ר. לפועל גָּדַד יש מקבילות בארמית ובערבית המציינות חיתוך וכריתה, ובערבית הפועל משמש גם במשמעות של קטיף תמרים.
הפועל מָסַק מציין קטיף זיתים מן הענף בתנועת משיכה (בדומה לחליבה), ויש הסוברים שהוא קרוב למָשַׁךְ. כמו בתנ"ך, גם בספרות חז"ל נזכר קטיף של זיתים הנעשה בחביטה. פעולה זו קרויה נִקּוּף – בדומה לצירוף המקראי נֹקֶף זַיִת.
לְרוב הפעולות החקלאיות הקשורות באסיף יש שם פעולה במשקל פָּעִיל: אָסִיף, בָּצִיר, קָצִיר (מן התנ"ך), מָסִיק (מלשון חכמים), קָטִיף, גָּדִיד (בלשון ימינו). ב'מלון כל בו לחקלאות' מאת מלך זגורודצקי משנת תרצ"ט (1939) הוצעו מונחים נוספים במשקל זה, ובהם נָקִיר לירקות שורש (כגון גזר ותפוחי אדמה), תָּלִישׁ לפול ולָקִיט לפרחים. המונחים לא נקלטו, וכיום משתמשים במונחים הכלליים אסיף, כגון 'אסיף גזר', 'אסיף תפוחי אדמה', וקטיף, כגון 'קְטיף פרחים'.
במשקל פָּעִיל שקולות עוד פעולות חקלאיות: חָרִישׁ, זָמִיר (מן המקרא), עָדִיר (פעולת העידור, מלשון חכמים), ושמות אחרים הקשורים לחקלאות: אָבִיב, גָּדִישׁ, סָפִיחַ, עָמִיר, לָקִישׁ (עונת הזריעה המאוחרת).
פעולות אסיף אחדות הולידו שמות של כלים ומכונות: מַקְטֵפָה ומַבְצֵרָה (כלים הדומים למזמרה), קַטֶּפֶת (מכונה לקטיף כותנה), מַקְצֵרָה (מכונה לקציר מספוא וכדומה). מכונת הקטיף המוכרת ביותר בימינו היא קומביין, ויש הקוראים לה קְצַרְדָּשׁ (מכונה המשלבת קציר ודיש של הדגן).
נסיים בפסוקים מן הברכות שבספר ויקרא: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" (כו, ד–ה).
חג אסיף שמח!
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

נספח: פעולות הקטיף ברשימה

 	
אָסִיף (מילה כללית) – ירקות ופירות שונים (למשל גזר ואבטיחים)
 	
אֲרִיָּה (בלי ניקוד ארייה) – תאנים
 	
בָּצִיר – ענבים
 	
גָּדִיד (או גָּדִיר) – תמרים
 	
מָסִיק – זיתים
 	
קָטִיף (מילה כללית) – פרחים, פירות שונים (למשל רימונים ופירות הדר)
 	
קָצִיר – דגנים

ההצעות ממילון כל־בו לחקלאות שלא התקבלו:‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

 	
חָשִׁישׁ – עשבים יבשים שנקצרו
 	
לָקִיט – פרחים וירקות
 	
נָמִיר – בצלים שנעקרים אחדים מתוך רבים
 	
נָקִיר – ירקות שורש (למשל גזר ותפוחי אדמה)
 	
עָקִיר – תורמוס
 	
קָנִיב – אספרגוס
 	
תָּלִישׁ – פול

    [post_title] => אסיף לחג
    [post_excerpt] => חג האסיף הוא משמותיו העתיקים של חג הסוכות, ככתוב בספר שמות: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (כג, טו). מן המקבילה בספר דברים עולה ש'אסיף' פירושו כינוס היבולים לאחסון לאחר עיבודם הראשוני בגורן וביקב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (טז, יג).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a1%d7%99%d7%a3-%d7%9c%d7%97%d7%92
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-10-22 20:47:42
    [post_modified_gmt] => 2024-10-22 17:47:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1015
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)