WP_Post Object
(
    [ID] => 63601
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2022-06-09 07:00:16
    [post_date_gmt] => 2022-06-09 04:00:16
    [post_content] => 
בישיבת מליאת האקדמיה ללשון העברית שהתקיימה לאחרונה אושרו מילוני מונחים במדע המדינה ובבריאות הציבור, ובהם חידושים רבים, כגון אנושנות (הומניזם), גַּנזר (צנזור), נאום התשה (פיליבסטר), מלהיגוּת (דמגוגיה), שלומנות (פציפיזם), מולדתנות (פטריוטיות), מִסכם (קונסנזוס), אי־תסמיני (א־סימפטומטי), לבדוּת (solitude).
עוד הוחלט על ההגייה התקנית של מילים שאולות דוגמת אוקיינוס ובולמוס.
בישיבת המליאה האחרונה של האקדמיה ללשון העברית, שהייתה בכ"ט באייר תשפ"ב, 30 במאי 2022 (ישיבה שעו), אושרו שתי רשימות מונחים ששקדו עליהן ועדות מינוח מקצועיות ייעודיות לאורך תקופה ארוכה.
מונחי מדע המדינה
תחום מדע המדינה עתיר במונחים לועזיים, והוועדה המקצועית מצאה לנכון להציע במקרים רבים חלופות עבריות למונחים אלו. הינה מבחר מן החידושים ברשימה החדשה שבה כ־250 מונחים:

 	
אֱנוֹשָׁנוּת [הומניזם]; אֱנוֹשְׁתָנוּת [הומניטריות]
 	
אִרְגּוּן נֶבַע, הִתְאַרְגְּנוּת נֶבַע [התארגנות חברתית שצומחת מלמטה, מתוך צרכים של קבוצות ומגזרים; grassroots organization, grassroots organizing]
 	
גִּיּוּּשׁ [יצירת גוש פוליטי מכמה סיעות, alignment] כנגד פּוֹרְרוּת [נטישה של בוחרים את מחויבותם למפלגתם וכדומה; dealignment]
 	
גַּנְזָר [צנזוֹר], וכך גם גַּנְזָרוּת [צנזורה], גִּנְזוּר [צִנְזוּר]
 	
דְּפוּסָה [פרדיגמה]
 	
הוֹנְתָנוּת [קפיטליזם]
 	
הֶחְסֵם [אמברגו]
 	
הֶסְמֵךְ [מנדט, הוראה או הסמכה הניתנת לגורם מסוים לפעול בעניין ציבורי]
 	
הַעֲדָפַת קְרוֹבִים [נפוטיזם]
 	
חֵרוּתִיּוּת [ליברליזם]; חֵרוּתָנוּת [ליברטריאניזם]
 	
כָּרְחָנוּת [דטרמיניזם]
 	
כִּשְׁרוּר [לגיטימציה] וניגודו הַפְסָלָה [דה־לגיטימציה]
 	
לוֹפְתָנוּת [טוטליטריזם]
 	
מוֹלַדְתָּנוּת [פטריוטיזם]
 	
מַלְהִיגוּת [דמגוגיה]
 	
מִסְכָּם [קונסנזוס]
 	
מַתְרִיעָן [אדם המתריע על שחיתויות, על מחדלים וכיו"ב; whistleblower]
 	
נְאוּם הַתָּשָׁה [פִילִיבַּסְטֶר]
 	
עֲדָתִיּוּת [אתניות]; עֲדָתָנוּת [אֶתְנוֹצֶנְטְרִיּוּת]
 	
פּוֹלִיטִיקָה מְצִיאוּתָנִית [ריאלפוליטיק]
 	
שְׁלוֹמָנוּת [פציפיזם]
 	
שִׁלְטוֹן אַנְשֵׁי דָּת [תאוקרטיה]
 	
שִׁלְטוֹן בַּעֲלֵי הוֹן [פלוטוקרטיה]
 	
שִׁלְטוֹן בַּעֲלֵי כִּשּׁוּרִים [מריטוקרטיה]
 	
שִׁלְטוֹן יָחִיד [אוטוקרטיה]
 	
שִׁלְטוֹן מֻמְחִים [טכנוקרטיה]

לרשימת המונחים המלאה (בקובץ PDF)
הרשימה תתפרסם בהקדם באתר המונחים של האקדמיה.

את הקמת הוועדה למונחי מדע המדינה יזם ד"ר נדיר צור ז"ל בשנת תשע"ג (2013), והוא אף עמד בראשה בתחילת דרכה עד לפטירתו בטרם עת. בראש הוועדה עמד ברוב שנותיה פרופ' דן אבנון מן המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. חברי הוועדה: פרופ' אורן ברק, פרופ' יצחק גל־נור, פרופ' הנרייט כלב-דהאן, ד"ר גייל טלשיר, ד"ר אפרת קנולר ופרופ' מיכאל קרן; חברי האקדמיה ללשון העברית – פרופ' דוד רוזנטל ופרופ' עפרה תירוש־בקר.

בשיקולי הוועדה הובאה בחשבון התאמת החלופות העבריות למשמעות המדויקת של המונח הלועזי ולשימוש במונח במחקר ובהוראה של מדע המדינה. אנשי המקצוע בוועדה הביעו רצון למצוא חלופות עבריות למונחים הלועזיים הרבים המשמשים בתחום, וקיבלו עליהם להשריש אותם בקרב עמיתיהם ותלמידיהם.
מונחי בריאות הציבור
עולם בריאות הציבור נחשף לציבור הרחב בשנתיים וחצי האחרונות בעקבות מגפת הקורונה, ואולם יש בו תחומים רבים נוספים שחשיבותם רבה לשמירה ולקידום של בריאות האוכלוסייה.

במטרה להעמיד מינוח מקצועי אחיד לכל העוסקים בבריאות הציבור הוקמה בשנת תשע"ד (2013) ועדת מינוח שבה חברו מומחים בבריאות הציבור ונציגי האקדמיה. הוועדה הכינה רשימה של כ־300 מונחים העוסקים בהיבטים שונים, ובהם קידום הבריאות, שירותי הבריאות, תזונה ומשקל, פעילות גופנית, סיכונים ועוד. רשימה זו מצטרפת לרשימת מונחי האפידמיולוגיה שאושרה לפני כשנה.

בחידושים שאושרו ברשימה:

 	
תַּסְמִינִי [סימפטומטי] כנגד אִי־תַּסְמִינִי [א-סימפטומטי]
 	
עִלּוּם נְתוּנִים מְזַהִים, ובקיצור: עִלּוּם [de-identification, במקום התממה]
 	
שְׁמֵנוּת [obesity]; שְׁמֵנוּת קִיצוֹנִית [morbid obesity; מונח זה מחליף את המונח אַבֶּסֶת שנקבע בעבר]
 	
הֲלִיכוּת [walkability], רְכִיבוּת [bikability]
 	
לְבַדּוּת [solitude]; לְבַדּוּת חִיּוּבִית [זמן איכות המוקדש לעיסוק משמעותי המסב לנמצא בו הנאה ואף מאפשר התפתחות אישית; positive solitude]
 	
הֵעָדְרָנוּת [היעדרות דרך שגרה מן העבודה או ממחויבות אחרת] כנגד נוֹכְחָנוּת [נוכחות עובד בעבודה אף אם אינו מבצע את עבודתו מפאת חולי או מסיבות אחרות]
 	
זִהוּמַאי [במקום "זיהומולוג"]

עוד אושרו המונחים האלה:

 	
מַחֲלָה מִתְמַשֶּׁכֶת [מחלה כרונית]
 	
חֲסִינוּת קְהִלָּתִית עֲקִיפָה (לצד חֲסִינוּת עֵדֶר)
 	
חִסּוּן [גם לציון החומר שבאמצעותו מחסנים; בעבר תַּרְכִּיב]
 	
תּוֹצָא בְּרִיאוּתִי, ובקיצור: תּוֹצָא [outcome; להבדיל מן תּוֹצָאָה = result]
 	
חוֹלְלוּת בְּרִיאוּת [סָלוּטוֹגֵנִיּוּת]
 	
חוֹנֵךְ [מנטור]
 	
שִׁחוּר [יציאה אל הצרכנים והמטופלים, והבאת המידע לפתחם, איתור פעיל של אנשים בסיכון וכדומה; outreach]
 	
שֵׁרוּתֵי בְּרִיאוּת רִאשׁוֹנִיִּים [שאינם טעונים הפניה, כגון רפואת משפחה, רפואת נשים, שירות אחיות]
 	
שֵׁרוּתֵי בְּרִיאוּת שְׁנִיּוֹנִיִּים [במרפאות בקהילה או במרפאות חוץ של בית החולים שנותנים רופאים מקצועיים (שאינם רופאים ראשוניים)]
 	
שֵׁרוּתֵי בְּרִיאוּת שְׁלִישׁוֹנִיִּים [דורשים מומחיות מיוחדת או מכשירים מיוחדים; בדרך כלל כרוכים באשפוז]

לרשימת המונחים המלאה (בקובץ PDF)
הרשימה תתפרסם בהקדם באתר המונחים של האקדמיה.

חברי הוועדה למונחי בריאות הציבור: מקרב אנשי המקצוע – ד"ר מילכה דונחין (יו"ר), פרופ' רחלי דנקנר, פרופ' אלכס לבנטל, פרופ' ורדה סוסקולני, פרופ' ליטל קינן־בוקר; מטעם האקדמיה – חברת האקדמיה פרופ' יהודית הנשקה ועובדת האקדמיה ד"ר טובה שטראוס שרברין; הצטרף אל הוועדה לאחרונה ד"ר רז דקל. ריכזה את הוועדה בשנתיים האחרונות רונית גדיש.
החלטות בדקדוק
בתחום הדקדוק אושר הניקוד בשורוק במילים שאולות בעלות הסיומת ־וס בהתאם להגייה הרווחת ולאו דווקא לפי התיעוד בספרות חז"ל. כך ינוקדו המילים אוקיינוּס, אפוטרופוּס, קולמוּס, בולמוּס, תרמוּס (בעברית שְׁמַרחֹם) בשורוק בסופן. הצורות המקבילות בסיומת ־וֹס כמובן עודן תקניות.

עוד אושרה הצורה הרווחת קָנַבִּיס לציון הצמח והחומר המופק ממנו לעישון וכדומה, לצד הצורה המתועדת בספרות חז"ל קָנַבּוֹס.

עוד החלטות בדקדוק שהתקבלו בישיבה שעו ראו במדור עדכונים אחרונים.

 
    [post_title] => החלטות האקדמיה בישיבתה האחרונה (אייר תשפ"ב, מאי 2022)
    [post_excerpt] => אושרו מילונים במדע המדינה ובבריאות הציבור, ובהם חידושים רבים: גַּנזר (צנזוֹר), נאום התשה (פיליבסטר), מלהיגוּת (דמגוגיה), מִסְכָּם (קונסנזוס), אי־תסמיני (א־סימפטומטי), לבדוּת (solitude).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-01-26 00:24:38
    [post_modified_gmt] => 2024-01-25 22:24:38
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=63601
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5940
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2013-06-11 13:31:28
    [post_date_gmt] => 2013-06-11 10:31:28
    [post_content] => 
הצמח המכונה 'קנביס' עולה לכותרות חדשים לבקרים, אך אנשי ועד הלשון ישבו על מדוכת שמו העברי כבר לפני מאה שנה ויותר. הינה קיצור קורותיו בלשוננו:
במשנה ובתלמוד נזכר לא אחת צמח בשם קנבוס. סיבי הקנבוס שימשו להכנת בדים, ומכאן שמו של אריג הקַּנְבָס המשמש לציור, להכנת מפרשׂים ועוד. המשנה מתייחסת לצמח הקנבוס למשל בהקשר של איסור כלאיים: "אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים [...] צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה – אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור [...] וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה" (כלאיים ט, א). כלומר: אם התערבו יחד פשתן וקנבוס וסיבי הקנבוס רבים מסיבי הפשתן –  מותר לערבם עם צמר ואין בכך משום איסור כלאיים.
הרמב"ם בפירושו למשנה בערבית מסביר באיזה צמח מדובר: "אלקנב, כשמזקין בארץ יוצאין ממנו חוטין דומים לפשתן, ובגדים הארוגים ממנו מצוים הרבה" (מהדורת הרב קאפח, ירושלים תשכ"ז). השם הערבי 'קנב' (או 'קמבוס') והשם העברי 'קנבוס' לקוחים שניהם מן השם היווני kannabis. גם השמות המשמשים בלשונות אירופה התגלגלו כנראה מן היוונית, תוך השמטות וחילופים פונטיים: henf (גרמנית), hemp (אנגלית), chanvre (צרפתית).
בכתב יד קאופמן של המשנה בא שם הצמח בניקוד קַנְבֵס או קִינְבֵס, ובכתב יד וינה של התוספתא מתועדת גם הצורה 'קנביס' (כתיב זה עשוי לשקף את ההגייה קנבֵיס בצירי). אך בכתבי יד של התלמוד ובמהדורות הדפוס מופיעה לרוב הצורה 'קנבוס', ובצורה זו המשיכה המילה להלך בקרב הלומדים דורות הרבה.


[caption id="attachment_5941" align="alignnone" width="1170"] "שש זה פשתן הביאה מן הקנביס פסולה" – תוספתא מנחות ט, יז, כתב יד וינה 20 (המאה הי"ד).[/caption]
בראשית שנת תרמ"ח (ספטמבר 1897) החל אליעזר בן־יהודה לפרסם בעיתונו "הצבי" תרגום של "ספור נפלא להסופר המפורסם הצרפתי שול ורן" בשם "סביב הארץ בשמנים יום". בפרק יב מסופר על תכנון מבצע ההצלה של האלמנה ההודית אאודה: "וַיהי אך נטו צללי ערב, כשש שעות אחרי הצהרים, ויחליטו לרגל את המקום סביב הפגוד. זעקות הפָקִירִים חָדְלוּ חָדֵלּוּ. שכרון ההנק [מין שיקוי], והוא משקה אפיום מעורב במִשְׁרַת קנבוס, השליך עליהם אכן תרדמה חזקה, כמנהגם תמיד, והיֹה תהיה אולי יכֹלת להתגנב ביניהם עד המקדש". בן־יהודה נוקט בתרגומו את הצורה המקובלת 'קנבוס', וכאן כבר נזכר הצמח לא בהקשר של סיבים ובד אלא בהקשר של שיכרון ותרדמה. בהמשך מסופר גם על "פעולת השכרון אשר יוליד קִטוֹר הקנבוס" – היינו העשן העולה ממנו.
בשנת תרע"ג (1913) פרסם ועד הלשון את המחברת השלישית של "זכרונות ועד הלשון", ובה ראתה אור הרשימה "הצמחים המצויים בארץ". בהקדמה לרשימה נכתב: "שמות הצמחים וחלקיהם הם אבן המחלקות בבית ספרנו החדש שבארץ, שהמקצוע הזה לוקח בו חלק הגון כראוי לעם היושב על אדמתו. מורי הגליל, הראשונים שהתחילו לעסֹק בזה ברצינות, קראו שמות לצמחים כפי מה שמצאו סִמוכים להם מן התלמוד ומן השפה הערבית, והמורים שביהודה המציאו להם שמות אחרים וג"כ [גם כן] על יסוד התלמוד והשפה הערבית: ועד הלשון השתדל להביא את הנגודים 'לעמק השוה' עד כמה שהשמות מתאימים באמת לצמחים [...]".
השם העברי שנתנו אנשי הוועד לצמח שאנו עוסקים בו הוא קַנְבּוּס, על פי המקורות ובדומה להגייה הערבית קמבוס.
במילונים מאוחרים יותר של ועד הלשון ושל האקדמיה ללשון העברית אין אחידות בניקוד השם, ואנו מוצאים בהם את הצורות קַנָּבוֹס, קַנַּבּוּס וקָנַבּוֹס (אך לא 'קנביס' – השם המדעי הלועזי).
כיום שמו התקני של הצמח הוא קָנַבּוֹס, כפי שמנוקד במילוני האקדמיה למן שנת תש"ל (1970). במילון למונחי הביולוגיה הכללית משנת תשס"ט (2009) נקבע לצידו גם השם חֲשִׁישׁ על פי הערבית.
עדכון: בשנת תשפ"ב (2022) דנה האקדמיה בהגייתן של מילים ממקור יווני המסתיימות בסיומת ־וס, ובמסגרת זו הוחלט להפוך את הצורה הרווחת קָנַבִּיס לשמו התקני של הצמח.

[caption id="attachment_5942" align="alignnone" width="508"] דף מתוך כתב יד ביזנטי משנת 512 לספירה של הספר De Materia Medica מאת הרופא היווני פדניוס דיוסקורידס. בכתב היד השמור בווינה איורים רבים של צמחי מרפא ותבלין, והוא נחשב מקור רפואי ובוטָני ראשון במעלה. לצד האיורים נוספו בתקופה מאוחרת שמות הצמחים בערבית ולעיתים גם בעברית. באיור הקנבוס אפשר לראות הוספות בערבית (מימין: קַנַוִיש; משמאל: קנב בסתני), ובפינת האיור משמאל מופיעה כתיבה עברית: "קַנַבִיש"[/caption]
ייתכן שאפשר לזהות את השם "משה בן משה" בפינתו של איור אחר מכתב היד, והדבר טעון מחקר נוסף.
תודה לאפרים וקלָריטה חֵפץ על ההפניה לכתב היד.
 
    [post_title] => אריג הקנבס וקיטור הקנבוס
    [post_excerpt] => על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' - העולה לכותרות חדשים לבקרים - ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a8%d7%99%d7%92-%d7%94%d7%a7%d7%a0%d7%91%d7%a1-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a7%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%a1
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-18 09:57:31
    [post_modified_gmt] => 2022-09-18 06:57:31
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5940
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)