WP_Post Object
(
    [ID] => 42363
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-07-06 11:44:51
    [post_date_gmt] => 2020-07-06 08:44:51
    [post_content] => 
חג השבועות ומנהגיו
1. למה חג השבועות נקרא כך?

 	
צורת רבים של שְׁבוּעָה – על שם שבועת הברית במעמד הר סיני
 	
מן המילה שָׂבָע בשינוי לשי"ן ימנית, בשל מאכלי הגבינה המשביעים של החג
 	
צורת רבים של שָׁבוּעַ – על שם שבעת השבועות של ספירת העומר
 	
מילה אכדית שפירושה 'ביכורים'

שם החג שָׁבוּעוֹת אינו אלא צורת הרבים של שָׁבוּעַ. ההגייה התקנית של צורת הרבים היא בקמץ: שָׁבוּעוֹת (ולא שְׁבועות).
2. מכירים את המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות? השאלה אם תכירו את שמות מאכלי החלב! איזו רשימה מרשימת המאכלים הבאים יכולה להיות חלבית כולה?

 	
א. שִׁירוֹב, חִמְצָה, מוּפִינִים
 	
ב. לֻבְנָן, מִקְפָּא, טֻגָּנִים
 	
ג. רַפְרֶפֶת, קְצִיף, חֲבִיתִיּוֹת
 	
ד. שְׁלוֹבִית, כְּרוּכִית, אֲפִיפִיּוֹת

רַפְרֶפֶת = פודינג, קְצִיף = שייק (כגון קציף חלב – מילקשייק)  וחֲבִיתִיוֹת – בלינצ'ס.
בכל אחת מן הרשימות האחרות יש מאכלים שאינם קשורים לחלב כלל: (א) שירוב = סירופ, חמצה = חומוס; (ב) מקפא = ג'לי, טוגנים = צ'יפס; (ג) שלובית = פרעצל (סוג כעך).
כן, אנחנו יודעים. אתם מכינים חומוס (חמצה) מגבינת עזים, טוגנים (צ'יפס) מגבינה צפתית, ושלובית מבצק חלבי. בסדר. תערערו.
והינה משמעם של שאר המאכלים: (א) מופינים = מאפינס; (ב) לובנן = עוגת ספוג לבנה (טורט); (ג) כרוכית = שטרודל, אפיפיות = ופלים.
3. חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים. אבל מה המשמעות המקורית של המילה רגל בצירוף זה?

 	
פעם
 	
צעדה
 	
תחיגה
 	
תפילה שחוזרת על עצמה

בספר שמות נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (כג, יד) – רֶגֶל בפסוק זה היא 'פעם'. שלוש רגלים הן שלוש פעמים, כבדברי האתון לבלעם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב, כח).
בספרות חז"ל – בעקבות הצירוף שָׁלֹשׁ רְגָלִים מספר שמות – קיבלה המילה רֶגֶל משמעות נוספת: כל אחד משלושת המועדים שהפסוק מכוון אליהם: פסח, שבועות וסוכות. מכאן הביטויים 'לעלות לרגל' ו'עולי רגלים'.
4. שבועות הוא כמובן גם "חג המים". אספנו כמה עובדות על המילה מים. איזו עובדה אינה נכונה?

 	
למילה מים יש שתי צורות נסמך: מֵי־, מֵימֵי־
 	
ככל הידוע אין קשר גיזרוני בין המילים מים ושמיים
 	
האות מ"ם נקראת על שם המים, וצורתה הקדומה כצורת גלי מים
 	
את המילה מַיִם אפשר לכתוב בכתיב מלא גם בשתי יו"דים: מיים.

המילה מים נכתבת ביו"ד אחת גם בכתיב המלא וכך גם מילים אחרות מאותו המשקל, כמו בית, עיט, זית.
5. ואם כבר מים, מה משמעות הביטוי 'יצק מים על ידיו'?

 	
היה תלמיד נאמן שלו
 	
הרגיע ויכוח שהתלהט עם יריבו
 	
הקים בניין על יסודות רעועים באמצעותו
 	
עזר לאדם שהיה על פי תהום

הביטוי מבוסס על הכתוב: "אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" – אלישע היה תלמידו הנאמן של אליהו הנביא.
חג הביכורים, חג הקציר
6. מהי בִּכּוּרָה?

 	
גמלה (נָאקָה) צעירה
 	
תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל
 	
עונת הבאת הביכורים למקדש
 	
כינוי להעדפת ההורים את בנם הבכור על פני הצעיר

בִּכּוּרִים הם הפירות והתבואה שהבשילו ראשונים. בדומה לכך בִּכּוּרָה או בַּכּוּרָה היא תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל, והיא משל לדבר שנחטף עם הופעתו: "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" (ישעיהו). גמלה צעירה היא בִּכְרָה.
7. אבוי! לסלסילת המילים הנרדפות ל'טנא' נשתרבבה מילה שאינה שייכת. מהי?

 	
כַּלְכַּלָּה
 	
כְּפִיפָה
 	
קֻפָּה
 	
קֶלֶס

כַּלְכַּלָּה, כְּפִיפָה (כמו בביטוי 'בכפיפה אחת'), קֻפָּה (כמו בביטוי 'קופה של שרצים') וגם קֶלֶת, כְּלוּב (כך בעמוס ח, א) וכמובן סַל, סַלְסִלָּה – כולן מילים נרדפות לטנא. לעומתן קֶלֶס, שמשמעותה לעג או חרפה, סתם נדחפה לסלסילה.
8. "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" – לא, זה לא צופן סודי. מה זה קָמָה?

 	
שיבולים זקופות קומה לפני הקציר
 	
כינוי לתבואה שצומחת לראשונה בשדה חדש
 	
כינוי לתקופת הקציר כולה
 	
סוג של שקמה

קמה היא תבואה לקראת הקציר. השם קמה – על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן.
9. "מלאו אסמינו בר..." – באיזה ביטוי 'בר' פירושו תבואה?

 	
בר לבב
 	
צמח בר
 	
לשבור בר
 	
בר סמכא

'לשבור בר' פירושו לקנות תבואה, כמסופר בספר בראשית: "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם". בר לבב – מי שליבו ברור, נקי וטהור. צמח בר – צמח הגדל בחוץ (בר = חוץ בארמית). בר סמכא – בעל סמכות (בר = בן בארמית).
10. קָצִיר, בָּצִיר, מָסִיק, גָּדִיד, אֲרִיָּה הן פעולות אסיף וקטיף המיוחדות לצמחים מסוימים. באילו צמחים נעשות הפעולות גָּדִיד, אֲרִיָּה?

 	
א. גדיד – הדרים; ארייה – מה שגדל על שיח ולא על עץ
 	
ב. גדיד – תמרים; ארייה – תאנים
 	
ג. גדיד – תאנים; ארייה – ענבים
 	
ד. ארייה היא בכלל דמות ממשחקי הכס

את שתי הפעולות האלה ירשנו מלשון חכמים: "פועלין שהיו אורין בתאנים וגודרין (=גודדין) בתמרים" (ואפשר לארות גם דברים אחרים כמו דבש ומור). חג קציר שמח!
11. מהו עמיר בתנ"ך?

 	
א. צמרת האילן
 	
ב. מילה נרדפת לעומר
 	
ג. פעולת איסוף העומרים
 	
ד. שם פרטי

עמיר בתנ"ך הוא מילה נרדפת לעומר (אגודת שיבולים): "הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (עמוס), "כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה" (מיכה). בלשון חז"ל עמיר הוא לא רק של חיטה ושעורה אלא גם של גידולים אחרים כגון תלתן. צמרת האילן היא אמיר.
12. הינה ביטוי שיש לו כמה גרסאות, אך רק אחת מהבאות נכונה. מהי?

 	
א. לבור את המוץ מהתבן
 	
ב. לבור את המוץ מהקוץ
 	
ג. לבור את הבר מן התבואה
 	
ד. לבור את הבר מן התבן

בר הוא גרגרי הדגן, ותבן הוא הקש שנקצץ בדיש. 'לבור את הבר מן התבן' – לברור, לבחור רק במה שרצוי, להתמקד בעיקר; אפשר גם 'לבור את התבן מן הבר' – לסלק את מה שאינו רצוי. גרסה אחרת היא 'לבור את הבר מן המוץ' או 'לבור את המוץ מן הבר' – המוץ הוא הקליפה הדקה העוטפת את גרגרי הדגן ומפרידים אותו מגרגרי התבואה. לכן אין היגיון לנוסח 'לבור את המוץ מן התבן'.
13. איזו מילה יוצאת דופן מבחינה דקדוקית?

 	
תבואה
 	
שיבולת
 	
כוסמת
 	
שעורה

כל המילים הן מילים בנקבה, אך צורת הרבים של שלוש הראשונות היא בסיומת ־ים שיבולים, כוסמים (או כוסמין), שעורים, ואילו הרבים של תבואה הוא תבואות.
 מגילת רות
14. אנא התרכזו: רות ממגילת רות הייתה אשתו של מחלון שהיה הבן של נעמי. על פי לשון המקרא, מה הייתה נעמי לרות? 

 	
חמה
 	
חמות
 	
חותנת
 	
מחותנת

נעמי הייתה החמות של רות: "וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ…". חָמוֹת על משקל אָחוֹת (ולא "חמה"). חותנת (במקרא) היא אימהּ של האישה (ולא של האיש), ואילו מחותנים הם הורי בני הזוג אלה ביחס לאלה. בארמית חם וחמות הם גם החותן והחותנת וכך גם בלשון חכמים.
 15. איזה צירוף מן הבאים הגיע אלינו ממגילת רות?

 	
רות סוף
 	
פלוני אלמוני
 	
בחצי גורן
 	
הגדיש את הסאה

כך נאמר במגילה: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז. וַיֹּאמֶר: סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי...".

'פלוני אלמוני' פירושו 'זה וזה', 'מישהו או משהו שלא פורש שמו'. היו שהציעו לקשור את פלוני לשורש פל"א (דבר פלאי ולא מובן) ואת אלמוני לשורש אל"ם (היעדר דיבור). מספר דניאל מוכרת גם המילה פַּלְמוֹנִי.
16. בסיפור המגילה, רות ובועז נפגשו בגורן. מהי ישיבה בחצי גורן?

 	
ישיבה בשורות הולכות ומצטמצמות
 	
ישיבה בצורה מדורגת
 	
ישיבה במעגל
 	
ישיבה בחצי מעגל

הישיבה בחצי גורן מוכרת מישיבתם של חכמי הסנהדרין: "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה" (משנה סנהדרין ד, ג).

הגורן של ימי המקרא הייתה שטח רחב ידיים בקרבת העיר, ומלבד שימושה החקלאי השתמשו בה לכינוסים כגון עריכת משפטים וטקסים דתיים. צורת הגורן הייתה בדרך כלל עגולה, משום שהבהמות שדשו את התבואה היו הולכות במעגל.
חג מתן תורה
17. עשרת הדיברות – מהי צורת היחיד של דִּבְּרוֹת?

 	
דִּבֵּר
 	
דִּבָּר
 	
דִּבְּרָה
 	
דִּבֶּרֶת

דיברות – ריבוי של דיבֵּר, כמו כיסְאות – ריבוי של כיסא.
18. "מתן תורה" – איזו מן המילים הבאות אינה נרדפת ל"מתן"?

 	
זֶבֶד
 	
שַׁי
 	
שְׂאֵת
 	
דּוֹרוֹן

אומנם מַשְׂאֵת פירושה מתנה, אבל המילה שְׂאֵת פירושה או 'רוממות' או 'נגע' בגוף – לא ממש מתנה שהיינו רוצים לקבל...
19. בליל חג שבועות נוהגים להתכנס ללימוד עד אור הבוקר הקרוי "תיקון ליל שבועות" – מה המשמעות של 'תיקון' בצירוף זה?

 	
ריפוי של דבר פגום והחזרתו לקדמותו
 	
תקנה שתיקנו חכמים
 	
ריענון התורה בזיכרון, בדומה להתקנה של תוכנה במחשב
 	
הצורה המקורית היא תִּכּוּן בכ"ף – מלשון יציקת תוכן

בעולם הקבלה חוברו 'תיקונים' שונים – תפילות וקטעים הנאמרים במועדים מסוימים (תיקון חצות, תיקון ליל שבועות) שנועדו לתקן את נפש האדם.
20. מה הפירוש המילולי של הביטוי "כפה עליהם הר כגיגית" הקשור למתן תורה?

 	
הכריח אותם להיכנס לגיגית שצורתה צורת הר
 	
הפך עליהם את ההר כמו שהופכים גיגית על מישהו
 	
קשר אותם זה לזה ושם אותם בערמה בתוך גיגית
 	
ציווה עליהם להתכופף ולהשתחוות לפני ההר כמו גיגית

הגיגית העתיקה הייתה כלי גדול ממדים ואפשר היה לכפות אותו, כלומר לשים אותו הפוך על אדם ולקבור אותו תחתיה. הביטוי עולה ממדרש בתלמוד על הפסוק "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט יז) בהכנות למתן התורה: "מלמד שכפה הקב"ה על ישראל את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם".
    [post_title] => חידון לחג השבועות – הפתרונות המלאים
    [post_excerpt] => הפתרונות המלאים לחידון לחג השבועות מלווים בהסברים מפורטים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-16 14:05:16
    [post_modified_gmt] => 2024-06-16 11:05:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=42363
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5382
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-05-05 11:57:57
    [post_date_gmt] => 2013-05-05 08:57:57
    [post_content] => 
קָמָה
קמה היא תבואה לקראת הקציר. השם קמה – על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן.
המילה קמה נזכרת בציווי על ספירת העומר: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים טז, ט), כלומר מתחילת הקציר.
במקרא ובספרות חז"ל קמה היא מילה רגילה, ואילו בעברית החדשה היא נחשבת מליצית, ומופיעה בכתיבה הספרותית, בשירה ובזמר.
אֲלֻמָּה
אלומה היא קבוצת שיבולים המאוגדות יחדיו. האלומה נזכרת בחלום יוסף: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ז; ותינתן הדעת לשתי צורות הרבים של המילה בפסוק: אֲלֻמִּים ואֲלֻמּוֹת). האלומות נזכרות בתנ"ך פעם נוספת, וגם היא מוכרת מאוד: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו).
בעברית החדשה – בעקבות לשונות סלוויות – נשאלה המילה אלומה לתחום הפיזיקה: קבוצת קרני אור היוצאות ממקור אחד (שימוש זה מתועד כבר מסוף המאה הי"ט), וגם זרם של חלקיקים, כגון אלומת אלקטרונים ועוד.
עֹמֶר
עומר – בדומה לאלומה – הוא קבוצת שיבולים: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד, יט). ויש עומר שהוא מידה או כלי מידה, כנזכר בקשר למן (שמות טז): "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר", "וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן", "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא".
המילה עומר מוכרת כיום בעיקר מספירת העומר שמקורה בכתוב: "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, י-טז). וחלוקות הדעות: לפי הפירוש המסורתי עומר כאן הוא מידה – עשירית האיפה גרגרי שעורה, אך יש המפרשים שיבולים ממש.
גָּדִישׁ
גדיש הוא ערמת תבואה, ערמה של אלומות או עומרים. המילה נזכרת בתנ"ך לצד המילה קמה, כגון "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כב, ה).
פעלים מן השורש גד"ש מופיעים לראשונה בספרות חז"ל, ומשמשים שם קודם כול במשמעות עשיית גדיש: "וקוצרין וגודשין לפני העומר" (משנה פסחים ד, ח). בספרות חז"ל גם נולד הביטוי "גדש את הסאה", וכן צמד ההפכים 'גדוש' ו'מחוק' – המשמש עד היום במתכונים: כף גדושה לעומת כף מחוקה.
    [post_title] => בין אביב לקציר
    [post_excerpt] => הימים שבין פסח לחג השבועות הם גם ימי הקציר. כאן נספר על המילים קָמָה, אֲלֻמָּה, עֹמֶר, גָּדִישׁ.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-10 13:24:55
    [post_modified_gmt] => 2024-06-10 10:24:55
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5382
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)