WP_Post Object
(
    [ID] => 104423
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-12-18 11:15:43
    [post_date_gmt] => 2024-12-18 09:15:43
    [post_content] => המילה סַהַר מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק מעט קשה במגילת שיר השירים: "שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (ז, ג).

הפסוק הוא חלק ממחרוזת של תיאורי גוף ציוריים: "שׇׁרְרֵךְ" (בנפרד: שֹׁר או שֹׁרֶר) הוא אולי הטבור.[1] הוא נדמה כאן ל"אַגַּן הַסַּהַר", כלומר לכלי קיבול, מעין קערה מעוגלת, ואולי כמראהו של ירח מלא. "מָזֶג" הוא יין מזוג, מעורב במים (כך נהגו לשתות יין בימי קדם), ולפי זה הפסוק נחתם במעין משאלה (שהיא הפסקה קלה מתיאורי הגוף): 'שלא יחסר יין מן הכלי'.

המילה סהר מתבארת במשמעות 'ירח' על פי לשונות שמיות אחרות: סיהרא בארמית, שַׁהְר (شَهْر) בערבית (הוראתו העיקרית: 'חודש').[2] ראיה להוראה 'יָרֵחַ' מופיעה בדרשה בתלמוד הבבלי: "'שררך' – זו סנהדרין. ולמה נקרא שמה שררך? שהיא יושבת בטיבורה שלארץ. 'אגן' – שמגינה על כל העולם כולו. 'הסהר' – שהיא דומה לסהר..." (סנהדרין לז ע"א). במה דומה הסנהדרין לסהר? בצורת ישיבתה בחצי עיגול, כפי שלמדים מן המשנה: "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה" (שם ד, ג). להרחבה בעניין זה – ראו כאן. מכאן גם עולה כי לתפיסת הדרשן 'סהר' כמוהו כ'חצי סהר' (או פחות מזה). תפיסה זו משתקפת גם בביטויים מתורגמים מהעת החדשה כמו 'הסהר הפורה' (Fertile Crescent), הכינוי שניתן לאזור הפורה שבין מדבריות המזרח הקרוב, או 'הסהר האדום' (Red Crescent), ארגון ההצלה המוסלמי. בשניהם הסהר הוא צורת ירח בראשית מילואו (או בסופו).
סהרון וסהרית
על פי סַהַר, 'ירח' מבארים את המילה המקראית שַׂהֲרֹנִים (ברבים ובשי"ן שמאלית), כגון "וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם" (שופטים ח, כא). אין חולק כי מדובר בתכשיט שצורתו סהר (ירח מלא בצורת עיגול? ירח חסר בצורת חרמש?). מילה זו מוכרת גם מן התלמוד הירושלמי: "אילו הן חופּות חתנים? סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם" (סוטה ט, יד; כד ע"ג). את הצורן ־וֹן במילה שהרונים אפשר לפרש בשתי דרכים, שתיהן נדירות במקרא: או לשם הקטנה (או גיוון כלשהו בהוראה) או להבעת ריבוי – ואם כך במילה שַׂהֲרֹנִים שני צורני ריבוי – גם ־ון וגם ־ים, כמו במילה זֵרְעֹנִים בדניאל א, טז (והשוו למילה זֵרֹעִים בפסוק יב).[3]

על אף הוראתה הידועה מימים ימימה במובן 'תכשיט', קבע ועד הלשון במילון כלכלת בית תרצ"ג (1913) את המילה "שַׂהֲרוֹן" (בכתיב זה! ומאוחר יותר ב־ס) במובן "לַחְמָנִית כְּעֵין חֲצִי יָרֵחַ", היינו קרואסון (croissant) בצרפתית.[4] המילה סהרון משמשת גם במונחי גוף האדם (לצד סַהֲרִית שבציפורן, lunula) ובשמות צמחים.
סהר וסוהר
הוראה ידועה פחות של המילה סַהַר במקורות קדומים היא 'מכלאה מגודרת (ועגולה?) לבהמות': "המדייר [=בונה דיר] את שדהו ועושה סהר לבית סאתים [יחידת שטח]"; (משנה שביעית ג, ד); "הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר" (עירובין ד, א). למילה זו קשורה גם מילה מקראית ידועה אחרת: סֹהַר, רק בצירוף בֵּית הַסֹּהַר, או כמו שהמקרא עצמו טורח לבאר: "בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים" (בראשית לט, כ). בימי הביניים היה מי ששיער (רד"ק) שבכל המילים האלה ההוראה היסודית של השורש סה"ר קשורה בצורה עיגול (אולי בקרבת מה לשורש סח"ר). ואולם היה גם מי ששיער (רמב"ן) שלפחות בחלק מן המילים האלה סה"ר קרובה אל זה"ר וצה"ר שעניינן 'אור'. אין ההצעות יוצאות מידי ספק.
סהרורי וסהרה
מן המילה סהר נגזרה בעברית החדשה גם המילה סַהֲרוּרִי, היינו 'מוכה ירח', 'חולה ירח', מי שסובל מהפרעת שינה שנוהג כאדם ער בעודו ישן. סביר שהתערב כאן הפועל הערבי סַהִרַ (سَهِرَ), 'היה ער בלילה', אף שככל הנראה אין קשר בינו ובין שׁהר בערבית שמובנו 'חודש', 'ירח'.

עוד יש לציין שהמדבר ששמו סהרה אינו קשור לשורש סה"ר כלל – שמו הערבי הוא אלצחראא אלכֻּבּרא (الصحراء الكبرى) – מילולית: 'המדבר הגדול', בשורש צח"ר.[5] בלשונות אירופה צ הערבית (שהגייתה ס נחצית) קרובה אל s ו־ח הערבית (שהגייתה מן הלוע) קרובה אל h, וכך התקבלה הצורה סהרה (Sahara).

-------------------------------
[1] במקום אחר במקרא הוראתו 'חבל הטבור': "בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא כׇרַּת שׇׁרֵּךְ" (יחזקאל טז, ד).
[2] העיצור שמסומן בעברית ב־שׂ נעתק בעברית ובארמית ל־s ובערבית ל־š (=שׁ). להרחבה עיינו כאן.
[3] ייתכן שצורן ריבוי זה נשאל משפה אחרת, אולי ארמית או אכדית. ראו גם כאן.
[4] המילה הצרפתית מציינת ביסודה דבר שגדל ומתמלא. באנגלית משמשות הן המילה השאולה ישירות מצרפתית croissant לציון המאפה, הן המילה הכללית crescent שהתגלגלה ממנה. אגב יש מי שמהדרים בלשונם ונוקטים 'הסהרון הפורה' (ולא 'הסהר הפורה').
[5] בעברית שבפינו צָחֹר פירושו 'לבן', ואולם יש ממילוני המקרא הסבורים שהוא חום־צהבהב, כצבעי המדבר. התואר צָחֹר בא במקרא רק בשירת דבורה "אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת" (שופטים ה, י), ויש אף מי שהציע כי מדובר באתונות המשמשות למסעות במדבריות (במקביל אל "הֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ" שבהמשך הפסוק).
    [post_title] => סהר
    [post_excerpt] => המילה סַהַר מופיעה פעם אחת במקרא בהקשר ציורי ומעט עמום. כיצד נדע מה משמעותה?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%94%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-12-19 10:46:19
    [post_modified_gmt] => 2024-12-19 08:46:19
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=104423
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)