הדף בטעינה

על המילה פַּת

במילון

 (ללא ניקוד: פת)
מיןנקבה
שורשפתת
נטייהפּיתִּים לכל הנטיות

הגדרה

  • פרוסה, חתיכת לֶחם
  • (בהרחבה) ארוחה, כגון 'פת מִנחָה', 'פת שחרית'

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חץ – חיצים

WP_Post Object
(
    [ID] => 104645
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-12-30 16:57:13
    [post_date_gmt] => 2024-12-30 14:57:13
    [post_content] => אנו נשאלים לא פעם מדוע צורת הרבים של חֵץ היא חִיצים (בניקוד: חִצִּים) ולא "חֵצים", ובמיוחד אם משווים למילים דומות אחרות:
  • חֵץ – וברבים: חִצִּים
  • לֵץ – וברבים: לֵצִים.
מילים דוגמת חֵץ ולֵץ נשמעות זהות, ולכן הציפייה שנטייתן תהיה זהה. אבל למילים אלו מבנה שורש שונה, ועל כן נטייתן שונה. המילה חֵץ היא מגזרת הכפולים, או בשמה האחר – גזרת ע"ע (שורשים שבהם שתי האותיות האחרונות זהות) כלומר השורש של המילה חֵץ הוא חצ"ץ.[1] לעומת זאת המילה לֵץ שייכת לגזרת ע"ו (שורשים שהאות האמצעית שלהם היא וי"ו), כלומר שורש המילה לֵץ הוא לו"ץ. השורש חצ"ץ של המילה חֵץ "מתגלה" בנטייה: הצירי הופך לחיריק (חסר) ובאות השורש השנייה בא דגש חזק המעיד על העיצור הכפול צ: חִצִּים (חיצים), חִצֵּי־ (חיצי־), חִצַּי (חיציי).[2] דוגמאות נוספות למילים מן הכפולים במשקל המילה חֵץ:
  • אֵם – אִמִּי, אִמָּא, אִמָּהוֹת, אִמּוֹת־קריאה.
  • אֵת – אִתִּים ("וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים").[3]
  • גֵּז – גִּזֵּי־צמר; וכן צורת הנקבה גִּזָּה.
  • גֵּץ – גִִּצִּים (צורת היחיד המשובשת "גיץ" היא גזירה לאחור מצורת הרבים).
  • גֵּט – גִּטִּים או גִּטִּין, גִּטִּי.
  • חֵן – חִנּוֹ, חִנָּם (תואר הפועל).
  • לֵב – לִבִּי, לִבֵּנוּ; לְבָבוֹת (צורת הרבים הנגזרת מן לְבָב)
  • נֵס – נִסִּים, נִסֵּי נִסֵּים, נִסּוֹ (אין בעל הנֵס מכיר בנִסּוֹ).
  • צֵל – צִלּוֹ (חוסה בְּצִלּוֹ), ברבים: צְלָלִים (על דרך השלמים).
  • קֵן – קִנִּים, קִנּוֹ ("כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ").
  • שֵׁן – שִׁנַּיִם, שִׁנּוֹ ("לַחׇפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ").
  • תֵּל – תִּלִּים, תִּלּוֹ.[4]
כמובן בכתיב המלא (ללא ניקוד) תבוא יו"ד בכל הצורות הנוטות, כגון אימי, אימהות, איתים, חינו, ליבי, ניסים, צילו, קינים, שיניים, תילו. להשלמת התמונה, הרי דוגמאות נוספות למילים מגזרת ע"ו במשקל המילה לֵץ: אֵל – אֵלִים, גֵּב – גֵּבִים, גֵּו – גֵּוִים, הֵד – הֵדִים, זֵד – זֵדִים, מֵת – מֵתִים,  עֵד – עֵדִים, עֵט – עֵטִים, שֵׁד – שֵׁדִים

הרחבה

מבחינה היסטורית הבלשנים משערים שצורת היחיד הקדומה של מילים כגון חֵץ או לֵב הייתה בתנועת i קצרה (ובהכפלת העיצור השני) – כגון *libb(u) (=לֵב), ואומנם התנועה המקורית מתגלה בנטייה – libbī (לִבִּי). עם נשילת התנועה הסופית העיצור הכפול נעשה פשוט בביטול המכפל), ותמורתו באה תנועה גדולה (צירי) במקום התנועה הקטנה (חיריק חסר). * בהזדמנות זו נזכיר קבוצה נוספת של מילים דו־עיצוריות מגזרת הכפולים שניקודן שונה בנטייה – ניקודן בפתח ונטייתן בחיריק:
  • חַט – חִטִּים[5]
  • כַּת – כִּתּוֹת (ולא "כַּתּוֹת"!)[6]
  • מַס – מִסִּים
  • סַף – סִפִּים[7]
  • צַד – צִדּוֹ, צְדָדִים (על דרך השלמים)
  • פַּת – פִּתִּים, פִּתּוֹ[8]
------------------------------------------------------

[1] במילה חֵץ ובמילים בנות הברה אחת שדומות לה קשה לעיתים לזהות את שלוש אותיות השורש (מדוע חצ"ץ ולא חו"ץ או חצ"י?). אפשר שלפחות חלק מן המילים ששייכות לגזרת הכפולים אין לגזור משורש תלת־עיצורי, אבל דווקא לחֵץ מקובל לקשור את התיבה חֲצָצֶיךָ שבתהלים עז, יח: "קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ", וכבר העמידו פרשני המקרא על הקבלת חיצים לברקים, כגון "וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, בָּרָק וַיָּהֹם" (שמואל ב כב, טו), "וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם, וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם" (תהלים יח, טו).

[2] יש מילים מגזרת הכפולים המשמשות לרוב רק בצורות הנטויות, כגון אֵב ('צמח') המוכר בצירופים בְּאִבּוֹ, אִבֵּי הנחל.

[3] במקרא (ועד ימינו) גם בצירי: אֵתוֹ, אֵתִים.

[4] המילה עֵז–עִזִּים מתאימה לקבוצה זו, אבל שורשהּ ענ"ז (כפי שעולה מן הערבית) ולא עז"ז; עֵת–עִתִּים אף היא חריגה במקצת; שורשהּ ענ"י.

[5] רווחת יותר צורת הרבים חַטִּים.

[6] צורת היחיד כִּתָּה היא גזירה לאחור מאוחרת מצורת הרבים כִּתּוֹת.

[7] בנוסח המסורה למקרא גם בסופית ־ות: סִפּוֹת, אבל גם סַפּוֹת בפתח (על דרך רַב–רַבִּים, עַם–עַמִּים).

[8] המילה גַּת–גִּתּוֹת מתאימה לכאורה לקבוצה זו, אבל נהוג לגזור אותה מן השורש גנ"ת (על פי שמות מקומות עתיקים המקבילים אל ערים בשם גַּת במקרא). כמו כן, נוטה על דרך זו גם בַּת – בִּתּוֹ (בן + ת הנקבה), אך לא בצורת הרבים – בָּנוֹת (להרחבה ראו כאן).

[post_title] => חץ – חיצים [post_excerpt] => אנו נשאלים לא פעם מדוע צורת הרבים של חֵץ היא חִיצים ולא "חֵצים". ובכן – מדוע? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%a5-%d7%97%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2025-01-09 15:09:30 [post_modified_gmt] => 2025-01-09 13:09:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=104645 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

אנו נשאלים לא פעם מדוע צורת הרבים של חֵץ היא חִיצים ולא "חֵצים". ובכן – מדוע?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
סיפורה של מילה

פיתה

WP_Post Object
(
    [ID] => 37891
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-11-13 16:09:49
    [post_date_gmt] => 2019-11-13 14:09:49
    [post_content] => המילה פיתה נראית כמילה עברית. רק דבר אחד מסגיר את מוצאהּ הלועזי – הטעמתה המלעילית, שאינה מתיישבת עם הטעמת המלרע של מילים בסיומת ־ָה ממין נקבה בעברית, דוגמת אישה, גינה, מלכה, משאלה. ואומנם המילה התגלגלה אלינו משפות הבלקן ומיוונית. משפות אלה נשאלה pita/pitta לשפתם של היהודים דוברי הספרדית היהודית (לאדינו), ועם עלייתם הם העשירו את העברית, בין היתר, לא רק בבורֵקס (צורת רבים) אלא גם בשם לסוג הלחם הדק, העגול והאהוב.

ואולם לאוזניים עבריות דמתה המילה פיתה למילה העברית הקרובה במשמעותה פַּת ולמקבילה לה בארמית פִּתָּא (גם בנטיית המילה פַּת בעברית תנועת הפ"א היא חיריק, כגון פִּתָּהּ 'הפת שלה'), ועל כן היא נכתבת בתי"ו, ולא כפי שהייתה אמורה להיכתב בתעתיק לעברית בטי"ת. הטעמתהּ בפי הדוברים נותרה כשהייתה – מלעיל.

הערות
  1. במילון האנגלי של אוקספורד מוצעות השערות מהשערות שונות למקור המילה בשפות הבלקן.
  2. ברור שמקור המילה אינו בערבית – הן משום שאין ההגה p בערבית הן משום שבערבית משמשות לפיתה מילים אחרות, ובהן חֻ'בְּז שַׁאמִי, כֻּמַאגַ'ה (שמקורה בפרסית), פֻרְנִיַּה.
  3. הכתיב פיתה (בתי"ו) הטעה בלשנים עבריים, שסברו כי מקור המילה העברית בארמית, וניקודהּ המקובל במילונים העבריים בדגש חזק בתי"ו פִּתָּה.
  4. ייתכן שאף שמו של המאכל האיטלקי המוכר pizza נתגלגל מ־pitta.
[post_title] => פיתה [post_excerpt] => רבים טועים לחשוב שהמילה פיתה מקורה בערבית ואולי בארמית, אבל מתברר שהיא התגלגלה אלינו משפות הבלקן ומיוונית, כנראה באמצעות דוברי הספרדית היהודית (לאדינו). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%99%d7%aa%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-15 16:19:32 [post_modified_gmt] => 2021-03-15 14:19:32 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=37891 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

רבים טועים לחשוב שהמילה פיתה מקורה בערבית ואולי בארמית, אבל מתברר שהיא התגלגלה אלינו משפות הבלקן ומיוונית, כנראה באמצעות דוברי הספרדית היהודית (לאדינו).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך פַּת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>