WP_Post Object
(
    [ID] => 1011
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-06-12 11:37:00
    [post_date_gmt] => 2011-06-12 08:37:00
    [post_content] => פריטי הלבוש רבים, והפועל הרגיל בעברית הוא כמובן לָבַשׁ. למשל במקרא לובשים בגדים (ראו לדוגמה בראשית כח, כ), לובשים מכנסיים (ויקרא ו, ג), מעיל (שמואל ב יג, יח), שׂמלה (לדוגמה ישעיהו ד, א), כותונת (לדוגמה ויקרא טז, ד) ואף שׂק (לדוגמה יונה ג, ה) ושריון (שמואל א יז, ה).[1]

לצד לבישת הבגד אפשר גם לעטות אותו, וכך אנו קוראים בתיאורו של שמואל מפי בעלת האוב: "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל" (שמואל א כח, יד). ובימינו עוטים כפפות (או לובשים אותן).

פועל כללי אחר – במיוחד לאביזרי לבוש – הוא שָׂם: במקרא אפשר לשים מצנפת על הראש (ויקרא ח, ט) או כתר בראש (אסתר ב, יז), רְביד זהב על הצוואר (בראשית מא, מב) ואף נעליים ברגליים (יחזקאל כד, יז).

ואולם העברית מתאפיינת גם בפעלים מיוחדים לפריטי לבוש ולאביזרי לבוש, ובכך היא שונה מן האנגלית, שבה לכל פריטי הלבוש וההנעלה, אפילו לתכשיטים ולאיפור, יש רק שני פעלים: האחד – to put on – לפעולת הלבישה, והשני – to wear  – למצב של 'היות לבוש'.

במקורותינו את הנעליים, את הסנדלים ודומיהם רגילים לנעול; את החגורה, האבנט, האפוד (ואף השק שעל המותניים) לחגור; את האֵזור (מעין חגורה) לֶאֱזור (כגון וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" – מלכים א כב, ח); ותכשיטים נוהגים לענוד או לַעדות (מלשון עֲדִי, כגון "כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב" – ירמיהו ד, ל); את התפילין מניחים, ובציצית ובטלית מתעטפים.

הגיוון בפועלי הלבישה מוצא את ביטויו בויקרא טז, ד: "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף", וכן בדברי יחזקאל (הפעם פועלי הלבשה): "וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ [כלומר נעליים מעור תחש], וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי, וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ" (יחזקאל טז, י–יא).

לפיכך גם בימינו נעליים, סנדלים או מגפיים נועלים, חגורה חוגרים, תכשיטים (ובכללם שעון) עונדים, עניבה עונבים (הפועל ענב – מלשון חכמים), ואת המשקפיים, המשתפּלים משני צידי האף כמו רגליו של הרוכב על חמור או על אופַנּוע, מרכיבים.[2]

ומה בדבר הכובע? בעבר היו מקובלים כיסויי ראש מבד כעין תחבושת ועל כן חבשו אותם, כלומר כרכו אותם סביב הראש (השוו: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" ביחזקאל כד, יז – פאר בהקשר זה הוא סוג של כיסוי ראש). מכאן השימוש המורחב היום בפועל חָבַשׁ לכיסויי הראש בכלל. אבל בלשון חכמים גם כובעים לובשים: "לוי כנגד מלכות יון... אֵילו לובשי כובעים ואֵילו לובשי קסידס" [כלומר קסדות] (בראשית רבה צט, פסקה ב).

המילה גֶּרֶב חדשה בעברית. בן־יהודה במילונו מביא את הצורה גָּרָב (במשמעות גֶּרֶב) ואומר כי היא נהוגה בדיבור העברי בארץ ישראל ושהיא כבר משמשת בעיתונים. ואומנם לראשונה היא הופיעה במודעות בעיתונו של בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1885). חידוש המילה מיוחס לבן־יהודה עצמו – על פי מילה קרובה בערבית (גַ'וְרַבּ).

ומה עושים בגרביים? כמובן, כמו כל פריט לבוש, אפשר ללבוש אותם. אבל דוברי העברית גזרו מן הגרב גם פועל מיוחד – גָּרַב – אולי בהשפעת נָעַל (נעליים). היו שראו בו חידוש מיותר והקפידו להמשיך ללבוש גרביים, והיו שאימצוהו בחום והקפידו לגרוב גרביים. ברור כי אין צורך ולעיתים אי אפשר לעשות כן בכל אחד מפריטי הלבוש – למשל לא נֹאמר 'למעול מעיל', 'לכנוס מכנסיים' או 'לחלוץ חולצה', אבל הפועל גָּרַב לא היה תפוס לפעולה אחרת, ויכול לשמש את גורבי הגרביים לצד לובשיהם.

_____________________
[1] ובספרות חז"ל יש שלובשים גם נעליים, למשל: "לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום" (ירושלמי סנהדרין י:א, כח ע"א).
[2] אפשר להרחיב את השימוש בפועל הִרְכִּיב גם לאביזרים ומכשירים אחרים כמו עדשות מגע, אוזניות ומכשירי שמיעה. כמובן גם הפועל שָׂם יפה לאביזרים ומכשירים אלו.
    [post_title] => ללבוש, לחבוש, לגרוב – פועלי לבישה בעברית
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%91
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 22:47:49
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 19:47:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1011
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 27145
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-02-01 13:50:53
    [post_date_gmt] => 2018-02-01 11:50:53
    [post_content] => השם אֶלְעָד נזכר בתנ"ך פעם אחת בלבד – בדברי הימים א ז, כא. לפי הנאמר שם היה אלעד מבני אפרים, כלומר מנֶכדי יוסף. נהוג לפרשו כשם תאופורי (כלומר שם שכלול בו שם או כינוי של האל) בעל שני רכיבים: אל + עד. לכאורה שני רכיביו ידועים וברורים, אולם בעיית דקדוק מקשה על ההבנה שעד פירושו נֶצַח: השם אֶלְעָד מנוקד בקמץ, ואילו המילה עד 'נצח' מנוקדת בפתח אפילו בהפסק, למשל: "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו, ד). כשנוספת למילה ו' החיבור, הפתח משתנה לסגול: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח).

כיצד אפוא יתפרש הרכיב עָד? מטבע הדברים הוצעו לו הצעות מהצעות שונות, והרי שתיים מהן:

א) לגזור את עָד מן השורש עו"ד, שממנו גם המילה עֵד: עָד ועֵד בדומה לגָר וגֵר. אם כך משמעות אלעד היא 'האל העיד' או 'האל עֵד', בדומה לשם המקראי יוֹעֵד (נחמיה יא, ז).

ב) לגזור את עָד מן השורש עד"י. עֲדִי הוא תכשיט והפועל עָדָה מובנו 'התקשט'. והינה אחד מצאצאי אפרים הנזכר בפסוק הקודם בדברי הימים היה אֶלְעָדָה, וכאן הקשר אל הפועל עָדָה ברור יותר.

נזכיר כי גם בעברית וגם בשפות שמיות אחרות יש שמות – תאופוריים ולא תאופוריים – ששתיים מאותיותיהם הן עד. כך למשל בעברית השמות עִדּוֹ, עֲדָיָה(וּ) ועֲדִיאֵל, בפניקית אבעד ובערבית דרומית עד, עדה, עדאב, עדאל.

עוד נזכיר כי לעומת השם אֶלְעָד, בכמה שמות תאופוריים אחרים הרכיב השני הוא אומנם עַד בפתח במשמע נֶצַח. ראשון להם הוא השם אֲבִיעַד שמקורו בנבואת ישעיהו: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ... וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם" (ט, ה; בכתב יד לנינגרד בתיבה אחת: אֲבִיעַד), וכך מקובל לנקד גם שמות מחודשים כגון עַמִּיעַד, לִיעַד ואפילו אֱלִיעַד – הקרוב כל כך לאֶלְעָד.
    [post_title] => אֶלְעָד
    [post_excerpt] => את השם אֶלְעָד נהוג לפרש כשם תאופורי (כלומר שם שכלול בו שם או כינוי של האל) בעל שני רכיבים: אל ועד. לכאורה שני רכיביו ידועים וברורים, אולם בעיית דקדוק מקשה על ההבנה שעד פירושו נֶצַח.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d6%b6%d7%9c%d6%b0%d7%a2%d6%b8%d7%93
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 22:11:49
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 20:11:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=27145
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 40836
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-05-11 14:57:00
    [post_date_gmt] => 2020-05-11 11:57:00
    [post_content] => עֲדִי הוא 'תכשיט', 'פריט לבוש המשמש לנוי'. בתורה הוא בא בהקשר כללי: "וְלֹא שָׁתוּ [=שמו] אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו" (שמות לג, ד), ובנביאים ובכתובים הוא נזכר כתכשיט לנשים דווקא, כך למשל בקינתו המפורסמת של דוד: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל... הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן" (שמואל ב א, כד). מן הפסוקים נראה שעדי הוא מילה כללית לתכשיט, ולא תכשיט מסוג מסוים.

צורת הרבים של עדי היא עֲדָיִים והיא מוכרת לכול מן הפסוק ביחזקאל המובא בהגדה של פסח: "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים..." (טז, ז). ייתכן כי הכפילות בביטוי "עדי עדיים" מורה 'תכשיטים נאים במיוחד'.

שורש המילה עֲדִי הוא גם שורשם של הפעלים עָדָה (בבניין קל) והֶעֱדָה (בבניין הפעיל) לציון ענידה והתקשטות –  פעמים בסמוך לשם העצם עֲדִי: "כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב, כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ, לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי" (ירמיהו ד, ל), אבל לא רק: "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ" (ישעיהו סא, י), "וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ" (הושע ב, טו). וגם בשימוש מושאל: "עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ, וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ" (איוב מ, י), במשמעות 'לבש כבוד', 'התהדר'.[1]

בספרות המשנה והתלמוד המילה עֲדִי חדלה מלשמש, ואת מקומה תפסה המילה תַּכְשִׁיט מן הארמית. לעומת זאת בלשון הפיוט הארץ־ישראלי הקדום ואחר כך בלשון שירת ספרד נמשך השימוש בעֲדִי. אף בימינו עֲדִי וגם הפועל עָדָה משמשים בלשון גבוהה ומליצית, ואילו 'תכשיט' היא המילה הרווחת בכתב ובדיבור (והפועל הוא עָנַד).

בימינו משמשת המילה עדי שם פרטי הניתן הן לבנים הן לבנות. שמות פרטיים אחרים שנזכרים בתנ"ך כמו עָדָה, עִדּוֹ, עֲדָיָה, עֲדָיָהוּ, עֲדִיאֵל, אֶלְעָד ואֶלְעָדָה עשויים להיות קשורים לשורש עד"י (ראו בהרחבה בקישורים למטה). ייתכן למשל כי עדיאל פירושו 'האל הוא עֶדְיִי', תכשיטי. ואולם בתרגום השבעים הוא נכתב כך – Εδιηλ, ואולי קראו עֵדִיאֵל, היינו 'האל הוא עֵדִי', במשמעות עדות ובשורש עו"ד.

בשנת 1980 הוקם בעמק יזרעאל יישוב קהילתי ושמו עֲדִי (יש המכנים אותו "מצפה עדי") בסמוך לתל חֲלִי. התל נקרא כך על שום זיהויו עם היישוב המקראי שבנחלת שבט אשר: "וַיְהִי גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף" (יהושע יט, כה). המילה הנדירה חֲלִי שמובנה 'תכשיט' – "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם" (משלי כה, יב)[2] – קרובה בצלילה אל המילה הלא־נדירה חֳלִי שמובנה 'מחלה', ועל כן העדיפה ועדת השמות שם נרדף – הלוא הוא עֲדִי.

________________________
[1] בפסוק אחד הפועל הֶעֱדָה משמש לכאורה במשמעות ההפוכה: "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה" (משלי כה, כ) פירושו 'מסיר בגד', ונראה שמדובר בשורש עד"י המוכר מן הארמית שמובנו 'עבר', כמו בהיקרות נדירה אחרת: "לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל" (איוב כח, ח).​
[2] המילה חֶלְיָה (שכאמור באה רק בנטייה "חֶלְיָתָהּ") היא צורת נקבה של חֲלִי. אף בערבית משמשים حلي (חלי)  לצד حلية (חִליה) באותה משמעות. בשיר השירים (ז, ב) ישנה גם צורת הרבים חֲלָאִים.
    [post_title] => עדי
    [post_excerpt] => עֲדִי הוא 'תכשיט', 'פריט לבוש המשמש לנוי'. בתורה הוא בא בהקשר כללי: "וְלֹא שָׁתוּ [=שמו] אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו" (שמות לג, ד), ובנביאים ובכתובים הוא נזכר כתכשיט לנשים דווקא, כך למשל בקינתו המפורסמת של דוד: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל... הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן" (שמואל ב א, כד). מן הפסוקים נראה שעדי הוא מילה כללית לתכשיט, ולא תכשיט מסוג מסוים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%93%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:23:30
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:23:30
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=40836
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)