WP_Post Object
(
    [ID] => 90897
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2024-01-23 14:20:48
    [post_date_gmt] => 2024-01-23 12:20:48
    [post_content] => 
אנו נשאלים שוב ושוב מה האמת על המילה "שח־רחוק". ובכן, מי חידש אותה?
במאמר גדוש הפרטים שלפניכם המחברת סוקרת את השימוש ב"שח־רחוק" על גרסאותיו השונות בעיתוני בן־יהודה ואיתמר בן אב"י (בעיקר דאר היום) ובקרב בני חוגם, ואגב כך מביאה שפע של מידע על חידושים רבים אחרים מבית בן־יהודה ועל מידת התקבלותם.
*
"באמריקה החלו לכונן בכל רכבות המדינות המאוחדות סחרחוק לכל עגלה" נכתב בעיתון 'השקפה' של אליעזר בן־יהודה בשנת תרס"ג. קרוב לוודאי שכאן, ומכל מקום בעיתון הזה ובשנה הזאת, הייתה הופעת הבכורה של הביטוי סחרחוק–שחרחוק, אשר נוצר בהשראת טל־פון אך אינו תרגום מילולי שלו. בעיתון 'האור' שערכו בן־יהודה ובנו איתמר נכתב בשנת תרע"ה "חוטי המברקה והשחרחוק". שתי מובאות אלו ועוד שלוש מהעיתון הירושלמי 'החרות' ניתנות בלוויית מראי המקומות ב'מילון המילים האובדות' שחיבר עוזי אורנן (תשנ"ו). המאוחרת שבהן היא משנת תרע"ה, אך באמת עד אמצע שנות השלושים לא הייתה זו מילה אובדת.
בראש גיליון ט' באלול של עיתון הבוקר היומי 'דאר היום', אשר יצא בירושלים למן י"ב באב תרע"ט (7.8.1919) בעריכת מייסדו איתמר בן־אב"י, פורסם בפעם הראשונה מספר "שחרחוק 45", שעתה זה הוכנס לבית המערכת. כבר ביום ג' באלול כתב בן־אב"י שם במאמרו "נפלאות המדע": "השחרחוק האלחוטי – פתאום גם הגיחה בריה זו [...] ותעש נפלאות" וכן "הדבור על ידי החוט לא היה ברור". ב'דאר היום' למן יומו הראשון היו "חדשות שיגיעונו על ידי החוט" ובייחוד, כמובן, במדור 'שעה אחרונה'. החוטים נעלמו משהוכנס לבית המערכת שח־רחוק בשמו זה אלא בפעמים הנדירות כשכתב בן־אב"י חוט־קול (בגיליון 25.2.1926, לדוגמה). לפני ימי שח־רחוק בעיתון הזה ניתנו בו רק מספרי טלפון וטל. וככתיב בערבית – תלפון ותילפון. לאחר כשנה בחר בן־אב"י לכתוב שח­־רחוק (כמו שח־מט), וכך נדפס תמיד בכותר הגיליון וכמעט תמיד בכותרות, ואילו בידיעות עצמן, שיד העורך קלה בהן יותר, ובמודעות, שהרי "אין המערכת אחראית עבור תוכן המודעות וסגנונן" (כהודעתה אז), נדפסו גם שחרחוק ולעיתים שח רחוק, בלי מקף. ב'דאר היום' כתבו "האדמו"ר נותן סגולות על ידי השח־רחוק" (3.9.1928), "שיחה שחרחוקית ראשונה מניו יורק ללונדון" (7.3.1928) ועוד הרבה מאוד.
הפועל לשׂחרחֵק והתואר שחרחוקי הופיעו מעט ולא השתגרו בעיתון, ואפילו בן־אב"י, שהקפיד לכתוב שח־רחוק, נאלץ בדרך כלל לכתוב לטלפן וטלפונית. אכן, גם מחמת הקושי לגזור פעלים ושמות תואר מן שח־רחוק לא יכלה מילה מחודשת זו לרשת את טלפון. מפיצי מכוניות ואופנועים, סוכני מכונות וצמיגים, שירותי מכונית (טעקסי), בתי מלון ובתי עסק רבים פרסמו את מספרי השח־רחוק שלהם ב'דאר היום', אשר בשנותיו הראשונות הוגדר גם "עיתון מסחרי". ב־1927 פרסמו משרד לויד וחברת אקספרס מזרחי את מספרי השח־רחוק שלהם לתועלת המבקשים לנסוע באניות לקונגרס הציוני בבזל.
ב'דאר היום' ב־1927 נדפסו בכותר ראשי התיבות ש.ר., וכל השנים במודעות כאן ובעיתונים אחרים – ש.ר., ש"ר ושח"ר.
בן־אב"י הלך לעולמו בגלות במדינת ניו ג'רסי ביום י"ג בניסן תש"ג. ביום ב' באייר הקדיש לזכרו מכרו הירושלמי ראובן אלקלעי את 'פנת הלשון' שלו בירחון הירושלמי 'הד המזרח', ובדברי הערכתו קבע נכונה:
עשרות חידושיו שבזמנו לעגו להם – הפכו היום לנחלת הכל. אך בכמה מקרים נכשל המנוח וחידש חידושים שלא לצורך או שלא לרוח השפה ואת אלה פלטה כמובן שפתנו בעוד מועד. ה"שח רחוק" ו"לשחרחק", "אירופתה", "אמריקתה" [אל אמריקה] וכו' כמעט שנימחו ואינם, אבל בל נשכח את המלים הטובות והמרובות שחידש כגון תקדים, מכונית, מברק, אוירון ועוד [...].
זו עדות נאמנה שבן־אב"י, אשר מנעוריו חידש מילים, הוא שיצר את שח־רחוק.
'דאר היום' היה גדוש מילים וצורות עבריות שחידשו אליעזר בן־יהודה ובנו, ואולם נהגה בו "חוֹפשנות־מה" שנתנה פתח היתר להכנסת מילים שחידשו אחרים, ולא עוד אלא שלעורך הקבוע ולעורך האחראי שסייעו לבן־אב"י הייתה יד ממתנת בענייני לשון וסגנון. לכן באה המילה טלפון לא מעט בגוף הידיעות, ואופייניות אפוא לעיתון הכותרת "לשכלול השח־רחוק" והידיעה שמתחתיה – "שימוש במכשירי הטלפון החדשים" (6.10.1927). במדור המכתבים ב'דאר היום' נתפרסם מכתב־קורא שכותרתו "מהרהוריו של מחנך" ובו התגובה:
ידרוש המצפון הלאומי מכל עתון [...] שפה עברית נקיה ועשירה [ואולם] על "דאר היום" עברו כבר ימי החדושים הנועזים. [...] יצירת השפה אינה מתפקידיו של עתון [...] (23.9.1928).
נאמנות העיתון הזה לעברית באה על ביטויה באמרת־המפתח המנחָה בראש עמוד השער "אליעזר בן־יהודה היה אומר: דבר עברית והבראת" ובעידוד סופריו לאמץ להם שם עברי. אביגדור המאירי (פוירשטיין), לדוגמה, בחר לו את שמו העברי משהצטרף אל סופרי 'דאר היום'.
במדור הספרותי של 'הד ירושלים' חנך הסופר אהרון ראובני ביום י"ד בתשרי תש"ה את מדורו 'מדרש מלים' במאמרו "בעיות התחדשות הלשון". ראובני תרם מפרי עטו ל'דאר היום' למן שנת תר"ף לאחר ששינה את השקפת עולמו ופנה אל העיתונות "האזרחית", הלא הסתדרותית. בכל זאת לא כדעת עורך 'דאר היום' הייתה דעתו ואף כתב בבירור:
המלים המתחדשות בעולמנו עם התחדש בו מושגים ודברים והלובשות אופי בינלאומי (רדיו, טנק, טלפון) עלינו לקבלן כמו שמקבלות אותן שפות אחרות, ובפרט מונחים מדעיים ותכניים. אבל אין לקבל מלים שאין להן ערך בינלאומי, כמו "טקסי", "פונצר" [...] מלים בינלאומיות חדשות, המכבידות עלינו יותר מדי, כמו למשל "טלביזיה", "הליקופטר", מוטב להלבישן צורה עברית או למצוא להן תחליף עברי (כמו ל'טלגרמה' – 'מברק').
כידוע, את מברק יצר אב"י (אולי על פי برقية שחודשה בערבית) ואת מברקה גזר ממנו בנו איתמר. המאירי בירחונו־במתו 'המחר' (אב תרפ"ז) התריס כנגד המלגלגים על העברית המיוחדת של 'דאר היום':
המלים ה"דאר היומיות" שבו [...] לעג זה עבר זמנו אפילו ב"הקונטרס" [יצא מטעם התאחדות סוציאלית של פועלי א"י] שאין בו חמישים שורה שלא תהיה בהן מלה "דאר יומית".
בן־אב"י בספר זיכרונותיו 'עם שחר עצמאותנו' סיפר בקורת רוח כי בשלהי שנת תרצ"ט נפגש לשיחה ידידותית עם ברל כצנלסון, עורך 'דבר', ושמע מפיו ש"חידושי הלשוניים נתקבלו רובם בלא פקפוק על 'דבר' ונתאזרחו בעתון" (עמ' 512). דבריו אלו כמו דברי המאירי לשון גוזמה ומשאלת־לב הם, ומכל מקום לא כך חש וחשב כאשר בשנת תר"ץ שלח את מכתבו של דניאל פרסקי (לשוננו לעם לג, ג).
את ההבדל בין 'דאר היום', שהיה "כלי מבטא לילידים ולציבור האזרחי", ובין 'הארץ' סיכם לימים בשנת תשט"ו ב'הדאר' יוחנן פוגרובינסקי, שבזמנו פרסם מאמרים ב'דאר היום', ב'העם' וב'חזית העם', בכותבו "'הארץ' היה קונסרבטיבי בלשון, מה שאין כן 'דאר היום' שהשתדל עד כמה שאפשר לחדש מלים שהנפש היפה סלדה מהן". את חיצי הלעג המרים והקשים ביותר שילח ב'דאר היום' השבועון 'הפועל הצעיר' בביקורתו "ובעתון הירושלמי [...]: שם משתולל האביר הלבנטיני במלא צהלתו ובאותם הצבעים העשירים שהוא צובע את 'מברקיו' החדשים לבקרים מאת 'כתביו המיוחדים'" (5.11.1926) ועוד.
המילה יַרְכְּתוֹן היא המצאת בן־אב"י בשביל פיליטון או סיפור ומאמר בהמשכים, שמקומם היאה להם בירכתי העמוד, שפרסמהּ כעשר שנים לפני הולדת שח־רחוק. יוסף קלוזנר במאמרו "אנרכיה בלשון" שפרסם בשנת תרפ"ה ב'השלח' הגדיר את ירכתון "מגוחך ומרגיז, מלה משונה בצורתה ובמוצאה [...] שמשתמש בו עתון עברי אחד בארץ ישראל". האמת היא שירכתון נקלטה גם בכתבי העת שניכרה בהם זיקה חברתית או פוליטית ל'דאר היום'. "ירכתונים קטנים" ו"הערות ירכתוניות" מאת חזאל נתפרסמו למן תרפ"ה בחוברות 'הישוב', שבועון מדיני ספרותי בעריכת בר־דרורא, שגם הוא היה מעורכי 'דאר היום', "דברים כדרבנות (בבחינת ירכתון)" – בעיתון הסטירי 'המצליף' (תרפ"א) ועוד.
מותחי הביקורת על העברית של 'דאר היום' קלוזנר, ראובני ובמקצת גם ז'בוטינסקי, כולם רבֵּי טעם וסגנון בעברית, רחקו מאוד מחוגי 'הפועל הצעיר'. תקצר יריעת התשובה כאן מלהעמיד כראוי על החידושים בעברית של 'דאר היום' מצד התקבלותם בחוגי "יריביו ואוהדיו" (כלשונו של בן־אב"י) הכרוכה ביחסם לדעותיו, למאבקיו ולמִרְעָשָיו (סנסציות) – "שמאל" הדוחה ו"ימין" המקרבת, אנשי 'הפועל הצעיר', "אזרחיים", "יישוביים" ו"צעירים ארץ־ישראליים". לשונו של בן־אב"י מצאה לה מהלכים בייחוד ודווקא בקרב הסופרים והעיתונאים שהיו מאוהדיו במעט או ברב.


[caption id="attachment_90904" align="alignright" width="1042"] באדיבות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים[/caption]
שח־רחוק ה"דאר יומית" חלחלה למודעות מעטות בעיתון 'הארץ', שבינו ובין 'דאר היום' ניטשו התנצחויות והוטחו האשמות הדדיות, ואפילו לשתיים–שלוש מודעות ב'דבר' בראשית הופעתו. כנגד זה בשנות ההצלחה שלה לא במקרה אפיינו היקרויותיה את כתבי העת המקורבים לעיתון שצמחה בו, ובהם הירושלמיים 'המחר' של המאירי, 'המזרח' (תרפ"ה) בעריכת המאירי ושלום שוארץ (שלום בן חורין), שגם הוא היה מעורכי 'דאר היום', 'הד העם' (תרפ"ד–תרפ"ה), שכותרת המשנה שלו "הד קולו של העם בכל שאלות היישוב", בעריכת יצחק יעקב ילין, 'העם', שיסופר עליו בהמשך, וכן 'הישוב' המקורב ל'בני בנימין' שיצא בתל־אביב, ו'הצפון' הרוויזיוניסטי שיצא בחיפה (תרפ"ו–תרפ"ז). מספרי שח־רחוק ניתנו, כמובן, במודעות 'העתון ההיתולי' לפורים 'הדרבּן' שהוציא בן־אב"י ארבע שנים למן תרפ"א. לא רק בעיתונים התקבלה שח־רחוק אלא גם בחיי היום־יום. בכותר דפי מכתבים ששלחו מבית ספר חקלאי לצעירות בנהלל נדפס "שח־רחוק: 6" (על דף כזה כתבה חנה מייזל שוחט). במסמכי משרד הדואר של ממשלת המנדט נדפס בשנת 1930 "הדאר המברקה והשח־רחוק של פלשתינה (א"י)", אך בערבית – تلفون, تلغراف, אף שהיו בשבילן מילים ערביות. תודתי לנירה נוה שגילתה לי את המסמכים האלה לעדות.
בכ"ז בכסלו תרפ"ט (21.12.1928) החל בן־אב"י לפרסם את HA SHAVUA HA PALESTINI, תוספת עברית באותיות לטיניות לעיתונו The Palestine weekly. התוספת יצאה כחמישה חודשים ובכמה ממודעותיה – Csarhhok (שַׂרְחוק). למן י"ט באייר תרצ"ב (25.5.1932) הדפיסו ב'דאר היום' במרכז הכותר ובאותיות בולטות את "שרחוק 45" במקום שח־רחוק שעד כה נדפסה בצד ובאות קטנה. שרחוק בצורתה המכוּוצת לא נתחבבה על העיתונאים ועל המפרסמים אשר מדעת ושלא מדעת לא השגיחו בה, ולכן לא ירדה ממרום העמוד הראשון אל גוף העיתון ולא גזרו ממנה את הפועל לשַׂרְחֵק. למן אותו הגיליון הושמט גם ציון מניין השנים "להצהרת בלפור", שהנהיג אליעזר בן־יהודה. בן־אב"י סיפר במדורו 'פלפלאות' ב'דאר היום' מיום 9.11.1931 כי בעבר הציע לומר "לאדוני" במקום adieu (שלום!) הצרפתית והודה: "זו מהצעותי ש'לא חדרו ללבבות'". לפיכך המציא את עַד־יה וקיווה: "הפעם קלעתי אל המטרה". מסתבר אפוא שאת שַׂרְחוֹק עיצב במשקל כַּפְתּוֹר (השם העברי בעיתונו לאי קפריסין) ובדומה אל רַמקול, חידושו שכבר נתקבל יפה, כדי לקרבה אל לב הקוראים ובלבד שלא ישתמשו עוד בטלפון הלא־עברי.


[caption id="attachment_90903" align="alignright" width="806"] מודעה מתוך HA SHAVUA HA PALESTINI, אדר ב' תרפ"ט[/caption]


בן־אב"י היה ממייסדי بريد اليوم ('דאר היום'), אשר בסגנונו ובהשקפות שהובעו בו היה קרוב מאוד אל 'דאר היום'. העיתון יצא פעמיים בשבוע ולמן יומו הראשון, 11 במאי 1920, הופיעה בראשו הכתובת המברקית – البرقية – ובגוף העיתון שימשו برقية ופעלים ושמות תואר הנגזרים ממנה לצד تلغراف (טלגראף = טלגרמה) ואף הלכו ודחקו את טלגראף כמעט לגמרי. בעיתון שימשו עוד מילים ערביות מחודשות במקום הלועזיות ובהן لاسلكي, אשר אלחוטי מן אלחוט שחידש בן־אב"י דומה לו. 34 גיליונות יצאו והעיתון חדל להופיע בטרם נתרווחו הטלפון כל שכן השח־רחוק בעיתון־האב העברי. רק פעמים ספורות נדפסו בו تلفون וכן tel., ואילו האריכה המהדורה הערבית הזאת ימים, אולי היו כותבים בה هاتِف ('בת קול') שנשתגרה במשמעות המחודשת 'טלפון'. מילה קיימת ונוחה לשימוש זו, שמשמעותה הורחבה, וכן נגזרותיה משמשות גם היום לצד تلفون ונגזרותיה. ייתכן שהיו כותבים אף مِسَرَّة, שמובנה הראשוני 'שֹׁרֶר (טבור), חבל וחוט', והחלו אז להשתמש בה במשמעות 'קופסת דיבור' ואחר כך 'טלפון'. המילונים החדשים שעדיין מביאים את مِسَرَّة מעירים "אינה משמשת בערבית החדישה" כהערות מילונינו החדשים על שח־רחוק: "מיושן" או "לא בשימוש". המילים הערביות האלה אולי עודדו את בן־אב"י לעמוד על דעתו שאכן, ראוי להחליף את טלפון במילה עברית חדשה.
זאב ז'בוטינסקי ערך את 'דאר היום' כשנתיים מיום י"ט בכסלו תרפ"ח (1.12.1928), ושותפיו לעריכה היו בן־אב"י וזלמן וייט. ביום י"ט בטבת תרפ"ט נדפסה תשובת המערכת לקורא שהקשה בעניין מילים לועזיות: "אין המערכת רואה שום סיבה מדוע לא להשתמש במלים בין־לאומיות כגון 'פרלמנט', 'פוליטיקה' וכו' שמשתמשים בהן בכל השפות הקיימות". ז'בוטינסקי צירף מעשה למחשבתו בהיותו עורך 'העם, עתון לאומי' היומי, שיצא בירושלים מיום ו' בניסן תרצ"א (25.3.1931), ולימינו העורך האחראי ד"ר יהושע ייבין, שקודם לכן היה העורך האחראי ב'דואר היום'. בכותר 'העם' פורסם בתחילה "שחרחוק 515", ואולם לאחר הודעת המערכת שבאחד במאי יופיע 'העם' "בצורה משוכללת חדשה" נדפס למן הגיליון ה־30 רק טלפון. זה אפוא אחד השכלולים בעיתון 'העם'.
ביום ח' באב תרצ"ג (2.8.1933) החלו שמואל פרלמן ופסח גינזבורג לערוך את 'דאר היום', ובו ביום סולקה בבת־אחת שרחוק לפנים שח־רחוק, ובעמוד פנימי נדפס מספר הטלפון. בכל זאת מתחת לשם המדור הוותיק מאוד 'מה נשמע בתל־אביב' ניתנה כַּמנהג ההודעה הקבועה "על ידי השח־רחוק" וגם במודעות מעטות שרדה שח־רחוק. 'אגודת הנוטע' – 'מומחים בגידול הדר' הוסיפה לפרסם ב'דאר היום' מודעות גדולות ובהן מספר השח־רחוק שלה אולי מפני שבר־דרורא, אחד העורכים בימי שח־רחוק (וזמן קצר בימי טלפון), הוא שהקים את האגודה ובוודאי בזכות קשריה המיוחדים עם פרדסני נתניה, המושבה שבן־אב"י היה ממייסדיה. בנק 'בני בנימין' במודעותיו גם הוא שמר אמונים לשח־רחוק לכבוד בן־אב"י, הוגה רעיון 'בני בנימין', אגודת 'בני איכרי הארץ'. תמו ימי "שח־רחוק" ו"שרחוק 45" ב'דאר היום'. לא ייפלא שמעתה שוב עלו לכותרות המיניסטר והמיניסטריון ונעלמו הווזיר והווזרה וגם המכללה העברית שעל הר־הצופים, אשר בלטה כל כך ב'דאר היום', הוצאה כמעט כליל מפני האוניברסיטה. ב־27.9.1933 פרסם בן־אב"י ב'דאר היום', שמעריכתו התפטר, מודעה המבשרת כי בקרוב יופיע עיתונו העברי DROR בכתב הלטיני, הוא "הכתב העברי הקדום", ומסר את מספר השרחוק שלו בתל־אביב. אכן, ביום 17.11.1933 יצא לאור הגיליון הראשון של DEROR ובכותרו "SARHHOK (tel)" המערכת (מעתה בכתיבים האלה), וכך היה ב־16 גיליונותיו עד 25.3.1934. בשבועון הזה פורסמו מאמרים ופרקי "לֶקַח" ומילון בעברית ואך מעט ידיעות המצריכות שַׂרְחוֹק. בן־אב"י היה העורך היחיד של DEROR ויכול להכביר בו מילים עבריות מחודשות ולהרחיק את המילים הלועזיות יותר משעלה בידו להרחיקן מעיתונו הקודם. לצד מוֹרְשׁוֹן (לעיתים מעטות מוּרשון, פרלמנט), מַלְעָב (ספורט), שַׁתְפָנִי (סוציאליסט), כְּנֵסִיָּה (קונגרס) ועוד הוסיף לפרסם את חידושו SARHHOK לעומת טלפון שהִשליטה המערכת החדשה ב'דאר היום' לאחר שפרש ממנו בן־אב"י. עוד שנים מעטות כתבו לעיתים שח רחוק מתוך חיבה או הומור קל כגון בעיתון הילדים הירושלמי 'דחליל' בעריכת עמנואל אולסבנגר: "עֻזִּי תַּפּוּזִי בּוֹנֶה שָׂח רָחוֹק" (גיליון 4, 27.6.1940).
דולה־דבורה, בת הזקונים של בן־יהודה, סיפרה: "בביתנו לאוטו קראנו 'מכונית' ולטלפון 'שחרחוק'" (ראשונים מספרים, רשמה רבקה מגן, תשל"ז), אך לא מסרה מי חידש את המילים האלה. את שתיהן חידש אחיה. חמדה בן־יהודה בספר 'נושא הדגל – חיי איתמר בן־אב"י' (תש"ד) כתבה: "עוד צלצול בשח־רחוק [שיודיע על מות בן־אב"י] [...] איזו מַעְגָּמָה [=טרגדיה]" (עמ' 203). בסוף הספר הובא הנספח "מחדושיו הלשוניים", שהכין בן־אב"י עצמו ואחר כך היה ברשות יעקב כנעני, ובו 113 מילים. שח־רחוק אינה אחת מהן, אף שלצד תקדים, עצמאות ומטרייה רשם מילים שלא נקלטו כלל – מַר־עִיר (ראש עיר), רָגִיחַ (מכריע) וכִפְכּוּף (מחיאת כפיים). בן־אב"י במכתבו אל דניאל פרסקי (שנזכר לעיל) רשם 30 מן המילים שחידש ולצד אכזבה, מספרה ואופנוע, המשמשות בעברית שלנו, גם מַאֲחָדָה (קואליציה), יַחְדָּה (אנסמבל) ודַרְכִּיָּה (לימים – דרכון), ואילו שח־רחוק נשכחה מלב והושכחה מדעת. את ספרו 'עם שחר עצמאותנו, זכרונות־חייו של הילד העברי הראשון' חיבר בן־אב"י באחרית ימיו. הספר ראה אור בשנת תשכ"ב לאחר שידידו של בן־אב"י הסופר אהרן זאב בן־ישי הביאו לדפוס. בזיכרונותיו סיפר: "והנה צלצל ה'קולחוט' (אני קראתי לטלפון 'קול־חוט', בעוד שאבי קרא לו 'שח') ממרחקוֹ" (עמ' 169) וכתב: "שני העיתונים הראשונים להשתמש בקול־חוט (טלפון)" (עמ' 161). בהמשך לא הסביר עוד מה הוא קול־חוט (החדש והטעון אפוא פירוש?) בכותבו: "לא פסק קול־חוטו מלצלצל" (עמ' 354) ועוד.
ארבע הדוגמות שהביא יעקב כנעני לערך קולחוט במילונו נמצאו לו כולן בספר הזה. בן־אב"י התנכר למילה שלו שח־רחוק, עזבהּ ודבק רק באחותה הצעירה ממנה מאוד, ואילו בחידושו ירכתון לא בוש ולכן סיפר על "ירכתונים מחיי הציבור" (עמ' 198). שׂח שתלה באביו לא נודעה בכתובים, ושח., הנדירה מאוד ב'דאר היום' (נדפסה, למשל, ביום 1.1.1925), אינה אלא קיצור שח־רחוק כיוצא ב"טל.". את המילה קול־חוט עשה בן־אב"י בתבנית חידושו "הנעים לאוזן" קולנוע, שעד מהרה דחק את שמע־נוע ואת תמו־נוע "והם מתו לבלי שוב" (כעדות דבריו ב'פלפלאות'), ובה הרְכיב "קול" שבחידושו רמקול ובביטוי לוחית קול (בספרו זה עמ' 196, כיום תקליט). כזכור, בטרם נבראה שח־רחוק ב'דאר היום' דיברו בחוט, ובראשית ימי שח־רחוק צמחה המילה חוט־קול אך מיד נעלמה לה. בימינו החוטים הם קווי הטלפון והכבלים. את החוט הנושן הזה החזיר בן־אב"י ביצירת קול־חוט כדי להיפטר מהמצאתו שח־רחוק–שרחוק שאכזבה אותו כל כך, אף שהייתה מצויה ורצויה לא מעט. בכותבו "אבי רץ לחזות בכל עמוד מברקי ובכל חוט שחרחוקי" (עמ' 367) הציב לפי תומו מזכרת יחידה למילה שאת זכרהּ ביקש להשכיח.
אין ערך שח־רחוק במילון בן־יהודה כשם שחסרים בו רוב חידושי בן־אב"י שנתקבלו גם נתקבלו ובהם ביטאון ומועדון, שמקומם בכרכים שערך בן־יהודה, וכן רְכוּשָׁנִי (קפיטליסט) ותָמִיר, שמקומם בכרכים שנערכו לאחר מותו. אילו ניתנה בו המילה שח־רחוק, היה ערכהּ בכרך האחרון שיצא בשנת 1959 בעריכת הפרופסור נ"ה טור־סיני, שכבר ראה להביא אותה ואת הפועל שחרֵחֵק בערך telephon במילון הגרמני–עברי שחיברו הוא וש"מ לזאר ואשר יצא בווינה ב־1927. את סָח־סְחוֹר בשביל Rundfunk (רדיו), הדומה לשח־רחוק באופן יצירתה, חידש טור־סיני ב־1925 והביאהּ במילונו זה.
בתשבצים מטבעם רבות המילים הנרדפות הבאות בהגדרות ומשובצות בפתרונות. במילים "התשבציות" העבריות אין מוקדם ומאוחר, נדיר ותדיר, ורבות מהן המשוקעות כיום רק במקצת המילונים חיות וקיימות בתשבצים. עולה על כולן – שח־רחוק.
*
מחידושי משפחת בן־יהודה הנזכרים במאמר: אוֹפַנּוֹעַ, אַכְזָבָה, אַלְחוּט, בִּטָּאוֹן, דַּרְכִּיָּה (דרכון),  וָזִיר (שר), וְזָרָה (משרד ממשלתי), יַחְדָּה (אנסמבל), יַרְכְּתוֹן (פיליטון), כְּנֵסִיָּה (קונגרס), מַאֲחָדָה (קואליציה), מִבְרָק, מִבְרָקָה, מוֹעֲדוֹן, מוֹרְשׁוֹן (פרלמנט), מִטְרִיָּה, מִכְלָלָה (אוניברסיטה), מַלְעָב (ספורט), מִסְפָּרָה, עַצְמָאוּת, קוֹלְנוֹעַ, רְכוּשָׁנִי, רַמְקוֹל, שׂח־רָחוֹק, שַׂרְחוֹק, שַׁתְפָנִי (סוציאליסט), תָּמִיר, תַּקְדִּים.

    [post_title] => האמת על "שח־רחוק"
    [post_excerpt] => אנו נשאלים שוב ושוב מה האמת על המילה "שח־רחוק". מאמרה של אסתר גולדנברג סוקר את השימוש במילה בגרסאותיה השונות ואת מידת התקבלותה, ואגב כך מציגה שפע חידושים מבית בן־יהודה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%97%d6%be%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-02-08 14:06:21
    [post_modified_gmt] => 2024-02-08 12:06:21
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=90897
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21522
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-01 11:30:15
    [post_date_gmt] => 2017-06-01 08:30:15
    [post_content] => 
1. מי חידש את המילה חִידוֹן?
אפשרות ב: התשבצאי הלל הרשושנים.
את המילה חִידוֹן חידש הלשונאי ומחבר התשבצים הלל הרשושנים.
להרשושנים היו חידושי לשון רבים ויצירתיים, וכמה מהם נעשו חלק בלתי נפרד מלשוננו. למשל: הפיך, חקיין, מחירון, צנחן, רודן, תחקיר, תקרית.
2. מי חידש את המילה סַרְעֶפֶת?
אפשרות ד: שאול טשרניחובסקי.
3. מי חידש את המילה מִלְגָּה?
אפשרות ג: דוד רמז.
4. מי חידש את המילה צַהֲלוּלִים (קולות השמחה "קוּלוּלוּלוּ")?
אפשרות ג: חיים אוליאל.
5. מי חידש את המילים: גַּפְרוּר, כַּנָּר, עֶפְרוֹנִי, נַחְלִיאֵלִי?
תשובה: שלום יעקב אברמוביץ', הוא מנדלי מוכר ספרים.
6. מי חידש את המילים: מִזְחֶלֶת, שַׁבְרִיר, יְבוּא, תְּאוּנָה?
תשובה: חיים נחמן ביאליק.
7. מי חידש את המילים: מְכוֹנִית, עַצְמָאוּת, אֲוִירוֹן, סְבִיבוֹן?
תשובה: איתמר בן אב"י.
ושאלת אתגר: מי חידש את המילה אֶתְגָּר?
תשובה: המילה אֶתְגָּר מזוהה לעיתים עם משה שרת שהרבה להשתמש בה. ואולם שרת עצמו העיד כי לא הוא חידש את המילה כי אם ידידו העורך והמתרגם אפרים ברוידא. המילה אֶתְגָּר קשורה לפועל הִתְגָּרָה ולצירוף 'קָרָא תִּגָּר' (התריס, מחה).

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון מי חידש את המילה - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%93%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2017-07-05 19:04:04
    [post_modified_gmt] => 2017-07-05 16:04:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21522
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 25977
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-12-27 16:33:36
    [post_date_gmt] => 2017-12-27 14:33:36
    [post_content] => 
מילים עתיקות בשירות המדינה:
אֲגַף, אֶזְרָח, אֲמָנָה, אַשְׁרָה, בִּירָה, הֲלִיךְ, הֶסְגֵּר, הַסְגָּרָה, הַסְכָּמָה, הֲפָרָה, חֻקָּה, חִקּוּר, חֲנִינָה, חֵרֶם, יוֹעֵץ, כְּהֻנָּה, כְּנֶסֶת, לִשְׁכָּה, מָעֳמָד, מוֹעָצָה, מוֹשֵׁל, מַטֶּה, מְמֻנֶּה, מִמְשָׁל, מֶמְשָׁלָה, מִפְלָגָה, מַשְׁבֵּר, מִשְׁטָר, מִשְׁלַחַת, מִשְׁפָּט, מִשְׂרָה, נָגִיד, נְצִיב, נָשִׂיא, סֶגֶל, סִיעָה, עִצּוּמִים, עֲרָר, פְּטוֹר, פְּשָׁרָה, צוֹעֵר, צִיר, רִשָּׁיוֹן, רָשׁוּת, שַׁגְרִיר, שׁוֹפֵט, שִׁפּוּט, שַׂר, שְׂרָד, שְׂרָרָה, תְּבִיעָה, תֶּקֶן
מילים מתקופת המדינה שבדרך:
אֶזְרָחוּת, אַפְלָיָה, הַאֲצָלָה, הַצְהָרָה, וַעֲדָה, מְדִינִיּוּת, מִנְהָל, מַעֲצָמָה, מִשְׁטָרָה, נְצִיגוּת, סַמְכוּת, עַצְמָאוּת, רָאשׁוּת, רוֹדָן, רִשְׁמִי, תְּחוּלָה, תַּעֲמוּלָה, תַּקְדִּים
מילים מחודשות מתקופת המדינה:
אִשְׁרוּר, בַּדְלָנוּת, בּוֹרְרוּת, בִּזּוּר, בִּנְאוּם, דּוּ־קִיּוּם, דֶּרֶג, דַּרְכּוֹן, הַשְׁעָיָה, יַחְדָּה (קואליציה), יִצּוּג, לְאֻמִּיּוּת, מַאֲחָד (פדרציה), מִדְרָג, מִזְכָּר, מִדָּתִיּוּת, מַמְלַכְתִּי, מִמְסָד, מְשִׁילוּת, מִתְוֶה, נֶגְדָּה (אופוזיציה), נֹהַל, סַחֶבֶת, קְצֻבָּה, רִבּוֹנוּת, רִכּוּזִי, שְׁדֻלָּה, שָׁפִיט, תַּאֲגִיד, תֻּבְעָנָה, תַּזְכִּיר, תְּחִקָּה, תִּכְנוּן, תַּמְלוּגִים, תַּסְקִיר, תַּצְהִיר, תִּשְׁאוּל



סיפוריהן של המילים: מֶמְשָׁלָה, שַׁגְרִיר, עַצְמָאוּת, דַּרְכּוֹן
מֶמְשָׁלָה – בתנ"ך המילה מציינת 'שלטון', 'שליטה', למשל: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם [=למשול ביום] וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית). פעם אחת היא מציינת את אנשי השלטון, ככתוב על סנחריב מלך אשור "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ" (דברי הימים), ועל פי זה חוּדש המשמע המוכר לנו כיום: חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה.

שַׁגְרִיר – בתלמוד הירושלמי מובא משל על שני מלכים ושגריריהם: "מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה גדול משגרירו של זה". לפי הפירוש המקובל שַׁגְרִיר פירושו 'שליח', שכן שִׁגֵּר פירושו 'שילח': "משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה" (ספרי דברים). את החיבור בין השגריר לקונסול – נציג של רשמי של המדינה במדינה אחרת, הציע העסקן והעיתונאי חיים מיכל מיכלין במכתב בענייני לשון שפרסם בעיתון 'האור' בשנת תרנ"ג, 1893.

עַצְמָאוּת – את המילה עַצְמָאוּת חידש איתמר בן אב"י בראשית המאה העשרים, ולימים אף קרא לספרו האוטוביוגרפי 'עם שחר עצמאותנו'. בלשון חכמים רגילים ביטויים דוגמת 'ברשות' עצמו', 'לעצמו', 'בעצמו' המדגישים שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, ונראה שאלו היו ההשראה לחידוש המילה.

דַּרְכּוֹן – את המילה דַּרְכּוֹן – מן דֶּרֶךְ – חידש עורך העיתון 'מולד' אפרים ברוידא לבקשת ידידו משה שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. בתקופת ההשכלה שימשו לכך כמה מונחים אחרים, ובהם מַסָּעִית, כְּתַב תִּיּוּר, תְּעוּדַת מַעֲבָר, מִכְתַּב צֵאת וָבוֹא.
חידון הוא והיא
    [post_title] => עברית שולטת!!!
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-01-11 13:09:13
    [post_modified_gmt] => 2018-01-11 11:09:13
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25977
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)