WP_Post Object
(
    [ID] => 79013
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2023-02-12 13:33:25
    [post_date_gmt] => 2023-02-12 11:33:25
    [post_content] => בימות הגשמים אנו נתקלים בשלל כינויים עבריים לממטרים שפוקדים את ארצנו. אחד מהם הוא גשם זלעפות. ובכן – מהן "זלעפות"?

צורת היחיד זַלְעָפָה וצורות הרבים זַלְעָפוֹת או זִלְעָפוֹת באות במקרא, כל אחת פעם אחת, ושלושתן לא בהקשר של גשם. הקרובה ביותר לָעניין היא זו שבתהלים יא, ו: "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגׇפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם".

רש"י ביאר את הצירוף "רוח זלעפות" על פי הפסוק במגילת איכה: "עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב" (ה, י). מן ההקשר הוא למֵד כי המילה "זלעפות" קשורה בשרֵפה ויובש (ושיעור הפסוק: 'עורנו נתחמם ויָבַש מפני קדחת הרעב), ואם כן "רוּחַ זִלְעָפוֹת" בסיפה של הפסוק בתהלים קרובה כנראה במשמעה אל "אֵשׁ וְגׇפְרִית" ברישה. בכיוון זה הלך גם בן־יהודה במילונו וביאר 'זלעפה' – "חֹם עז",[1] ובהקשר שלנו מעין רוח חמה ויבשה.

מנגד יש ממפרשי המקרא שנעזרו בפסוק מתהלים קיט, נג: "זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ". מן הפועל "אחזתני" אפשר להסיק שמדובר במין מצב מעורער – 'רעדה', 'חלחלה' – בדומה לפסוקים אחרים שבהם בא הפועל 'אחז' לצד מילה המתארת הלך רוח קשה: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו, יד–טו),  "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים" (ישעיהו לג, יד), "רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, חִיל כַּיּוֹלֵדָה" (תהלים מח, ז).[2] אף בתרגום הארמי לפסוק 'זלעפות' היא "רְתִיתָא", כלומר 'רתת', 'רעד', 'זעזוע'. מכאן נראה שרוח זלעפות היא רוח סערה.[3] מילים מן השורש סע"ר אומנם באות במקרא בדרך כלל בהקשר של מזג האוויר, אך גם בהשאלה, להבעת רגש: "וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה" (מלכים ב ו, יא).

המילה 'זלעפה' נקשרת עם סערה גם בחיבור הקדום בן סירא. באחת הגרסאות נמצא: "זלעפות צפון סופה וסערה" (מג, יז). "זלעפות" באה לצד "סופה וסערה", ונראה שהיא קרובה אליהן בהוראתה. כיוון זה מתחזק על פי גרסה אחרת לאותו פסוק אצל בן סירא: "עַלעוֹל סופה וסערה". המילה 'עַלעוֹל' מוכרת מלהגי הארמית ומספרות חז"ל במובן 'רוח חזקה', למשל "'כסופות בנגב לחלוף' – אמר ר' לוי אין לך עלעול קשה יותר מן העלעול הזה שהוא בא מן הצפון..." (שיר השירים רבה ג, ד). אין פלא אפוא שהמקבילה בתרגום הארמי לצירוף "רוח זלעפות" היא "זעפא עלעולא".

הקשר בין השורש זע"ף לתיאור מזג אוויר סוער עולה מכמה מקורות. זעפא (מילולית: זַעַף) בכמה מלהגי הארמית הוא 'רוח סערה', ואף בלשון חז"ל נאמר לא פעם על רוחות וגשמים שהם באים "בזעף", למשל: "על הרוחות מהו אומר? 'ברוך שכוחו מלא עולם'. מתניתין בשבאים בזעף, אבל שבאים בנחת אומר: 'ברוך עושה בראשית'" (ירושלמי ברכות ט, ב; יג, ג), וכן בסיפור חוני המעגל במשנה תענית: "...התחילו גשמים מנטפים. אמר: 'לא כך שאלתי אלא גשמי בורות, שׁיחין ומערות'. ירדו בזעף. אמר: 'לא כך שאלתי אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה'..." (ג, ח).

כיום נוטים לפרש את המילה זלעפה כגזורה מן השורש זע"ף. הלמ"ד זוקקת ביאור, בעיקר אם מדובר ב־ל מַבְדֶּלֶת (דיסימילטורית), בדומה לעיצור ר במילים מקראיות אחדות דוגמת 'סרעפה' ('ענף', מן השורש סע"ף). יש מי שהסמיך לכאן את הלמ"ד בצורה הנדירה שלאנן ("כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו" [איוב כא, כג]) הבאה במקרא לצד שַׁאֲנָן הרגילה,[4] או את שם ההר גִּלְבֹּעַ אם הוא גזור מן מהשורש גב"ע.

כך או כך, נראה כי הצירוף "גשם זלעפות" (וכנראה גם מקבילו "גשמי זעף") נוצר בעברית החדשה (לפחות מסוף המאה התשע עשרה). בתחילה הוא שימש טיפין טיפין, ומאוחר יותר, במחצית המאה העשרים, גבר על אחיו הבוגר "רוח זלעפות" והפך שגור ממנו.

______________________
[1] טור־סיני ציין בהערות לערך שיש המסמיכים לכאן את המליצה הערבית "נאר אלג'וע", 'אש הרעב'.
[2] וכך גם בעניינים קרובים אחרים, דוגמת צירים (ישעיהו כא, ג; ירמיהו יג, כא; שם מט, כד), שָׁבָץ (שמואל ב א, ט) או פַּלָּצוּת (איוב כא, ו).
[3] ומכאן נטו לפרש "זלעפות רעב" שבאיכה כמין התקפי רעב.
[4] אבל בניגוד ל'זלעפה' (הידועה גם ממגילות ים המלח בצורה 'זלעופות'), יש סוברים שאין למ"ד זו אלא טעות סופר.
    [post_title] => גשם זלעפות
    [post_excerpt] => בימות הגשמים אנו נתקלים בשלל כינויים עבריים לממטרים שפוקדים את ארצנו. אחד מהם הוא גשם זלעפות. ובכן מה הן "זלעפות"?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%92%d7%a9%d7%9d-%d7%96%d7%9c%d7%a2%d7%a4%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-19 12:31:41
    [post_modified_gmt] => 2024-03-19 10:31:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=79013
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5470
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-01-13 09:36:00
    [post_date_gmt] => 2013-01-13 07:36:00
    [post_content] => 
ממטר, חשרה, עַלְעוֹל, בריקה בענן
מִמְטָר (shower)
ממטר הוא גשם היורד בקילוחים – מתחיל פתאום ופוסק פתאום, ועל פי רוב עוצמתו רבה. המילה מוכרת בעיקר בצורת הרבים ממטרים. הממטר מצטרף לצירופים המתארים גשם בעוצמות שונות: במקרא – מִטְרוֹת עֹז, גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף ומָטָר סוֹחֵף וכנגדם גֶּשֶׁם נְדָבוֹת וגִשְׁמֵי בְּרָכָה. ביטויים נוספים נוצרו בעברית החדשה על פי המקורות: גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת, גִּשְׁמֵי זַעַף, טִפְטוּף וזַרְזִיף (במקרא זרזיף מתפרש שטף מים). את המילה ממטר חידש פרופ' נפתלי טור־סיני, נשיא האקדמיה, בישיבת מליאת האקדמיה בשנת תשכ"ו (1966) בדיון על מונחי המטאורולוגיה.

חַשְׁרָה
חשרה היא מילה מליצית לענן. היא מופיעה פעם אחת בתנ"ך בשירת דוד: "חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (שמואל ב כב, יב). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי השורש חש"ר מביע הצטברות, התעבות. המילה חשרה דומה אפוא למילה עָב הנזכרת גם היא בפסוק זה: בעב ובחשרה מצטברים אדי המים ומתעבים. אל המילים חשרה ועב מתקשרים ביטויים המתארים התעננות: השמיים התקדרו עבים (מלכים א יח, מה), נתקשרו שמיים בעבים (בבלי ברכות כז ע"ב), השמיים התחשרו עננים (עברית חדשה).

עַלְעוֹל (whirlwind)
עלעול הוא גוף אוויר הנע סביב עצמו בתנועה מהירה כלפי מעלה ובו בזמן מתקדם במרחב. המילה עלעול באה בתרגומים ארמיים למקרא כתרגום לסופה וסערה. בספרות העברית העתיקה היא נדירה. למשל במשלי בן סירא נאמר: "קול רעמו יחיל ארצו. עלעול סופה וסערה". במשנה מצוי גם פועל: "הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה" (כלאים ז, ז). בראשית המאה העשרים אפשר למצוא לצד השימוש בעַלעול במשמעות הכללית גם ייחוד משמעות: "רוח סובבת ומרימה גלי אבק" (גרזובסקי–ילין, תרע"ט, 1919), וסביר שקשרו את עַלְעוֹל לפועל עָלָה. מכאן המונח שקבעה האקדמיה עַלְעוֹל רוּחַ (או תִּימְרַת אָבָק) – whirlwind, ובדומה לכך עַלְעוֹל מַיִם (או תִּימְרַת מַיִם) – water-spout.

בְּרִיקָה בְּעָנָן
בריקה בענן היא האור המפוזר של ברק, כשהזיק אינו נראה. ויש גם בְּרִיקָה רְחוֹקָה – כשהברק רחוק מכדי שמיעת הרעם. את הבָּרָק אנו פוגשים לראשונה במעמד הר סיני: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר" (שמות יט, טז). פועל הנגזר מן המילה בָּרָק מופיע פעם אחת בתנ"ך: "ה', הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד, גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ, בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם" (תהלים קמד, ה-ו). פועל זה משמש גם בספרות חז"ל ובפיוט, וממנו נגזר שם הפעולה בריקה. המונחים בְּרִיקָה בְּעָנָן, בְּרִיקָה רְחוֹקָה נקבעו במילון למונחי מטאורולגיה של האקדמיה משנת תשל"א (1971).
    [post_title] => חורף עברי
    [post_excerpt] => מוכנים לתחזית מזג האוויר בעברית? על המונחים מִמְטָר, חַשְׁרָה, עַלְעוֹל ובריקה בענן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-01-01 15:10:12
    [post_modified_gmt] => 2023-01-01 13:10:12
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5470
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)