בהקשרים רבים אין הבדל בעברית בין עד ש־ לעד שלא – הא כיצד?
המשך קריאה >>
הדף בטעינה
על המילה עַד

במילון
עַד 1
 (ללא ניקוד: עד)*צורה ספרותית: עֲדֵיחלק דיבר | מילת יחס |
---|---|
שורש | עדי |
נטייה | בספרות גם בנטייה: עדיי, עדיך לכל הנטיות |
הגדרה
- מילת יחס המציינת גבול או קצה אחרון של זמן או מקום או כמות וכדומה (כנגד: מִן־)
צירופים
- עַד זוֹב דָּם
- עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת
- עַד חָרְמָה
- עַד כְּדֵי כָּךְ
- עַד כְּלוֹת
- עַד כִּכַּר לֶחֶם, עַד פַּת לֶחֶם
- עַד לְאַחַת, לְאַחַת
- עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו
- עַד צַוָּאר
- עַד שֶׁלֹּא
- עַד... וְעַד בִּכְלָל

עַד 2
 (ללא ניקוד: עד)מין | זכר |
---|---|
שורש | עדי |
נטייה | בצירוף וי"ו החיבור: וָעֶד |
הגדרה
- נֶצח
- רכיב בצירופים להבעת גודל עצוּם, כגון 'הררי עַד' – הרים גבוהים ביותר
צירופים

בתשובות באתר


אֶלְעָד
את השם אֶלְעָד נהוג לפרש כשם תאופורי (כלומר שם שכלול בו שם או כינוי של האל) בעל שני רכיבים: אל ועד. לכאורה שני רכיביו ידועים וברורים, אולם בעיית דקדוק מקשה על ההבנה שעד פירושו נֶצַח.
המשך קריאה >>
המשך קריאה >>


נטיית מילות היחס
WP_Post Object
(
[ID] => 2645
[post_author] => 1
[post_date] => 2014-03-05 14:43:13
[post_date_gmt] => 2014-03-05 12:43:13
[post_content] => כדי להבין את מערכת הנטייה של מילות היחס יש לומר כי מבחינה היסטורית רבות מהן התגלגלו משמות עצם. למשל מילת היחס אַחַר הייתה כנראה בתחילה שם עצם שמשמעו 'גַּב', 'צַד אחורי'. שמות עצם אחרים יצרו מילות יחס בהצטרפם אל מילת יחס יסודית יותר, כגון איברי גוף האדם: לְיַד, עַל יַד; לְרֶגֶל; לִפְנֵי, מִפְּנֵי (מן פָּנִים); לְפִי (מן פֶּה) ועוד.
מילות היחס נחלקות בנטייתן לשתי קבוצות: נטייה על דרך שמות עצם ביחיד ונטייה על דרך שמות עצם ברבים.
נטייה על דרך היחיד
את נטיית מילות היחס על דרך שם עצם ביחיד נדגים בהשוואת נטיית השם סוּס ומילת היחס בִּשְׁבִיל:
נטייה על דרך היחיד
את נטיית מילות היחס על דרך שם עצם ביחיד נדגים בהשוואת נטיית השם סוּס ומילת היחס בִּשְׁבִיל:מדבר | נוכח | נוכחת | נסתר | נסתרת | |
סוּס | סוסִי | סוסְךָ | סוסֵךְ | סוסוֹ | סוסָהּ |
בִּשְׁבִיל | בשבילִי | בשבילְךָ | בשבילֵךְ | בשבילוֹ | בשבילָהּ |
מדברים | נוכחים | נוכחות | נסתרים | נסתרות | |
סוּס | סוסֵנוּ | סוסְכֶם | סוסְכֶן | סוסָם | סוסָן |
בִּשְׁבִיל | בשבילֵנוּ | בשבילְכֶם | בשבילְכֶן | בשבילָם | בשבילָן |
נטייה על דרך הרבים
מילות יחס אחרות נוטות כשם עצם ברבים, ובלי כינוי הגוף הן זהות בצורתן לשם עצם במעמד נסמך רבים. נדגים זאת בצורת הרבים סוּסִים (סוּסֵי־) ובמילת היחס כְּלַפֵּי:מדבר | נוכח | נוכחת | נסתר | נסתרת | |
סוּסִים סוּסֵי- | סוּסַי (סוסיי) | סוסֶיךָ | סוּסַיִךְ (סוסייך) | סוסָיו | סוסֶיהָ |
כְּלַפֵּי | כלפַּי (כלפיי) | כלפֶּיךָ | כלפַּיִךְ (כלפייך) | כלפָּיו | כלפֶּיהָ |
מדברים | נוכחים | נוכחות | נסתרים | נסתרות | |
סוּסִים סוּסֵי- | סוסֵינוּ | סוסֵיכֶם | סוסֵיכֶן | סוסֵיהֶם | סוסֵיהֶן |
כְּלַפֵּי | כלפֵּינוּ | כלפֵּיכֶם | כלפֵּיכֶן | כלפֵּיהֶם | כלפֵּיהֶן |
נטיות מיוחדות
בֵּין
למילת היחס בֵּין נטייה מעורבת: בגופי היחיד על דרך היחיד – בֵּינִי, בֵּינְךָ, בֵּינֵךְ, בֵּינוֹ, בֵּינָהּ; בגופי הרבים על דרך הרבים – בֵּינֵינוּ, בֵּינֵיכֶם, בֵּינֵיכֶן, בֵּינֵיהֶם, בֵּינֵיהֶן. בגוף שלישי רבים ורבות משמשת גם הנטייה על דרך היחיד – בֵּינָם, בֵּינָן, ובימינו מקובל להשתמש בצורות אלו בעיקר במבנים 'בינם ובינם', 'בינם לבין עצמם' וכדומה.כְּמוֹ
במילית כְּמוֹ נוסף למילת היחס כ הרכיב הקדום 'מוֹ', ובצורות הנוטות הוא נמצא תמיד. למילית זו נוספים כינויים ארוכים, וחלק מן הנטיות מיוחדות: כָּמוֹנִי, כָּמוֹךָ, כָּמוֹךְ, כָּמוֹהוּ, כָּמוֹהָ, כָּמוֹנוּ, כְּמוֹכֶם, כְּמוֹכֶן, כְּמוֹהֶם, כְּמוֹהֶן. לצד כְּמוֹ משמשת הצורה כְּמוֹת שירשנו מלשון חז"ל. נטייתה על דרך היחיד: כְּמוֹתִי, כְּמוֹתָם וכיו"ב.מִן
בנטיית המילית מִן הנו"ן נבלעת ובמקומה בא דגש (למשל מִכֶּם). בחלק מן הנטייה מילת היחס מוכפלת (למשל מִמֶּנִּי = מִן+מִן+נִי). הנטייה המלאה: מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֵּךְ, מִמֶּנּוּ, מִמֶּנָּה, מִמֶּנּוּ (=מאיתנו), מִכֶּם, מִכֶּן, מֵהֶם, מֵהֶן. בגופים נסתר ונסתרת משמשות לעתים בלשון הגבוהה הצורות הֵימֶנּוּ והֵימֶנָּה שירשנו מלשון חז"ל.לְפִי
מילת היחס לְפִי מסתיימת בתנועה, ולכן יש לה נטייה מיוחדת: לְפִי, לְפִיךָ, לְפִיךְ, לְפִיו, לְפִיהָ, לְפִינוּ, לְפִיכֶם, לְפִיכֶן, לְפִיהֶם, לְפִיהֶן.עמדי
לצד הצורות הנוטות של עִם משמשות גם צורות כגון עִמָּדִי, עִמָּדוֹ.תיקון שגיאות נפוצות בנטיית מילות היחס:
אֶתְכֶם, אֶתְכֶן (ולא אותכם, אותכן) – נטיות אלו של ציין המושא 'את' שונות מן הנטיות האחרות שבהן יש חולם (אוֹתִי, אוֹתְךָ), כנראה משום שהן בעלות מבנה הברתי שונה (ההברה הראשונה סגורה). נעיר כי הצורה "אוֹתְכֶם" מתועדת במקרא פעם אחת בלבד (יהושע כג, טו), לעומת כשלוש מאות פעמים אֶתְכֶם.[1] אוֹתָךְ, אִתָּךְ (ולא אותֵך, אתֵך) – כמו לָךְ, בָּךְ. השיבוש נובע מהיקש לנטייה הרגילה של מילות היחס על דרך היחיד (בגללֵך, לידֵך). אֶצלֵךְ (ולא אצלָך) – מילת היחס אצל נוטה לפי נטיית היחיד הרגילה (כמו בגללֵך). אֶצְלָם, בִּשְׁבִילָם (ולא אצלהם, בשבילהם) – מילות יחס אלו נוטות על דרך היחיד. עָלַיִךְ, אֵלַיִךְ, בִּלְעָדַיִךְ (ולא עלֵיך, אלֵיך, בלעדֵיך) – מילות יחס אלו נוטות על דרך הרבים. בכתיב חסר הניקוד: עלייך, אלייך, בלעדייך. מִמֶּנּוּ, הֵימֶנּוּ (ולא ממנוֹ, הימנוֹ) – מקור השורוק בכינוי הארוך ־הוּ. בדומה לכך גם אֵינֶנּוּ, עוֹדֶנּוּ (ולא איננוֹ, עודנוֹ). כְּמוֹהֶם, כְּמוֹכֶם (ולא כָּמוהם, כָּמוכם) – לפי כללי הדקדוק המילים מוטעמות בהברה האחרונה (־ֶהם, ־כֶם), ולכן תנועת ההברה הראשונה מתקצרת לשווא. אֲלֵיכֶם, אֲלֵיהֶם (ולא אֵליכם, אֵליהם) – בגלל המרחק מן ההברה המוטעמת הצירי באל"ף הופך לחטף פתח. בינינו, ביניכם-ן, ביניהם-ן (ולא ביננו, בינכם, בינהם) – נטיות אלו הן על דרך הרבים, ולכן יש לכתוב יו"ד לפני הכינויים (כמו סוסינו – הסוסים שלנו)._________________ [1] לצד הצורות הצפויות אוֹתָם ואוֹתָן יש במקרא אֶתְהֶם (חמש פעמים) ואֶתְהֶן (שלוש עשרה פעמים), ואף פעם אחת אוֹתְהֶם ואוֹתְהֶן ביחזקאל.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

טכנולוגיית המידע (תשע"ה, 2015)
טכנולוגיית המידע (תשע"ד, 2014)

במבט היסטורי
שכיחות הערך עַד ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)ערכים נוספים: , ,
שכיחות
1=0.01%
- 1
- 0.9
- 0.8
- 0.7
- 0.6
- 0.5
- 0.4
- 0.3
- 0.2
- 0.1
- 0