WP_Post Object
(
    [ID] => 143
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-05-16 11:14:33
    [post_date_gmt] => 2012-05-16 08:14:33
    [post_content] => מפי דוברי העברית נשמעות שתי הגיות של המילה: סִפְרוּת וסַפְרוּת. ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית. ואולם גם הניקוד סַפְרוּת מתועד בחלק מן המילונים העבריים הכלליים.

כבר בימי הביניים שימשה בלשוננו המילה ספרות, אך במשמעות אחרת: מלאכת הסוֹפֵר. לדוגמה: "ואמרו על אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר, והיה מתפרנס משכר ספרותו" (חובות הלבבות שער ד, פרק ז). מקבילתה הארמית של ספרות במשמעות זו היא סָפְרוּתָא. המילה מוכרת מן הסורית וכן מן התלמוד הירושלמי (שם בכתיב 'ספרותה'), והיא גזורה משם המקצוע סָפַר, סָפְרָא (=סוֹפֵר). כפי שמסביר חוקר הלשון מרדכי מישור, מן הצורה הארמית סָפְרוּתָא מתגלגל הניקוד בפתח סַפְרוּתָא ובלבוש עברי: סַפְרוּת.

השימוש במילה ספרות במשמעות literature מוכר מכתבי המשכילים במחצית השנייה של המאה התשע־ִעשרה, ושני סופרים בני התקופה נזכרים במחקר כמחדשים אפשריים של המילה: ש"י אברמוביץ, הוא מנדלי מוכר ספרים, וא"ב גוטלובר. ברוב הטקסטים המילה אינה מנוקדת, אך באיגרת שכתב אברמוביץ בשנת תרכ"א (1861) מנוקד: הַסִפְרוּת. לצד המילה ספרות שימשו בתקופת ההשכלה באותה משמעות המילה הלועזית לִיטֵרָטוּר, לִיטֵרָטוּרָה והמילה סִפְרָה, שמקורה בתהלים נו, ט: "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ" (מקובל לפרשה שם 'סֵפֶר').

ניקודה של המילה ספרות במשמעות literature היה נתון במחלוקת בקרב הלשונאים, כפי שאפשר להיווכח מטורי לשון מאמצע המאה העשרים. תומכי הניקוד סַפרות נשענו על ניקוד המילה במשמעות מלאכת הסופר. כנגד זה כתב יצחק אבינרי כי בעיניו מדובר דווקא בנימוק בעד הניקוד בחיריק. כך, הוא סבר, תהיה הבחנה ברורה בין סַפרות 'מִשׂרת הסופר' ובין סִפרות 'כלל היצירות הכתובות'.

עוד טענו תומכי סַפרות כי משקל פִּעְלוּת בחיריק אינו יפה לעניין משום שהוא מציין בעיקר מידות פגומות, כגון רִשְׁעוּת, סִכְלוּת, שִׁכְרוּת, תִּפְלוּת. ואולם תומכי הניקוד סִפרות הראו שמשקל פִּעְלוּת אינו מציין בהכרח תכונות שליליות, שהרי שקולות בו גם מילים כגון צִדְקוּת, רִפְאוּת. הם טענו גם שיש יתרון לניקוד סִפרות בשל זיקתו לחיריק בנטיית המילה סֵפֶר (סִפְרִי, סִפְרֵי־ וכו') ובמילה המקראית הנזכרת סִפְרָה.

שני הצדדים בוויכוח יצאו מהנחה משותפת שיש לראות בספרות מילה השקולה בְּמשקל, והמחלוקת היא אם משקל זה הוא פִּעְלוּת או פַּעְלוּת. בעיקרון יכולה להיות גם גישה אחרת, ולפיה המילה ספרות היא צירוף של 'סֵפֶר' והסיומת ־ִוּת. לפי גישה זו יש עדיפות לניקוד סִפרות שהרי צורת היסוד של המילה סֵפֶר היא 'סִפְר' (ומכאן הנטייה בחיריק סִפְרי וכו').
טורי העיתונים נפנו מאז לעסוק בעניינים אחרים, וכאמור הצורה התקנית שנקבעה במונחי האקדמיה היא סִפְרוּת בחיריק.
    [post_title] => סִפְרוּת או סַפְרוּת?
    [post_excerpt] => מפי דוברי העברית נשמעות שתי הגיות של המילה: סִפְרוּת וסַפְרוּת. ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-08-02 15:05:45
    [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:05:45
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=143
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 983
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-02-13 10:12:00
    [post_date_gmt] => 2011-02-13 08:12:00
    [post_content] => הקשר בין ראייה לחכמה מובע בצורה מפורשת בפסוק הנודע מקהלת: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (ב, יד). קשר זה קיים בלשונות רבות. לדוגמה: המילה היוונית idein ומקבילתה הלטינית videre – פירושן 'לראות' וגם 'לדעת', ובאנגלית אומרים "I see" במשמעות 'אני מבין'.

הידיעה הראשונה של האדם מתוארת כפקיחת עיניים: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע... וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ה–ז).
הפועל רָאָה עצמו משמש גם לראייה שכלית: הבנה, ידיעה, הערכה נכונה, חשיבה. למשל: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע" (ישעיהו נח, ג).

גם כמה ניבים קושרים את הראייה לפעולה שכלית:

 	
טַחוּ עיניו מֵרְאוֹת – 'לא הבחין במתרחש' 'לא העריך נכון את המציאות' (על פי ישעיהו מד, יח: "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם").
 	
צא וראה , בוא וראה – 'שים לב', 'תן דעתך' (מלשון חז"ל).
 	
הרחיק רְאוֹת – 'ראה למרחוק', 'העריך נכון את הצפוי' (על פי לשונות אירופה).

אחד השורשים המגלמים את שתי המשמעויות הוא השורש בי"ן. במשמעות של ראייה יש לנו הפועל הִתְבּוֹנֵן ובמשמעות של חכמה הפועל הֵבִין וכן נָבוֹן, תְּבוּנָה, בִּינָה ותוֹבָנָה וכמובן הצירוף כַּמּוּבָן. בתנ"ך הפועל הִתְבּוֹנֵן משמש גם במשמעות של הבנה: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיהו א, ג).

שורש נוסף הנושא את שתי המשמעויות הללו הוא שׂכ"ל / סכ"ל: שֵׂכֶל, מַשְׂכִּיל והַשְׂכָּלָה מכאן והִסְתַּכֵּל מכאן. הפועל הִסְתַּכֵּל – הגזור מן שֵׂכֶל – מוכר לנו מן הארמית של המקרא: מִשְׂתַּכֵּל (דניאל ז, ח). לעברית הוא חדר בתקופת חז"ל בהשפעת הארמית שבה הוא פועל רגיל. הכתיב בסמ"ך הוא כדרך לשון חכמים במילים רבות (אירוסין, תפיסה ועוד). נעיר כי לצד המילים מן השורש הזה המביעות חכמה יש מילים המביעות את ההפך: סָכָל, סִכְלוּת. ואולם מבחינה היסטורית ייתכן שמדובר בשני שורשים נבדלים.

ומיהו פיקח? מי שעיניו פקוחות ממש, ההפך מן עיוור, ומי שעיניו פקוחות במשמעות מושאלת, כלומר חכם. הנה שני פסוקים המלמדים על ההקבלה: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים..." (שמות כג, ח); "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים..." (דברים טז, יט).

הראייה קשורה לא רק לחכמה השכלית אלא גם לחכמה הנבואית. לכן הנביא נקרא גם רוֹאֶה וחוֹזֶה; שלושתם התכנסו בפסוק אחד בדברי הימים: "וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה" (א כט, כט).  חָזוֹן הוא מראֶה שרואה הנביא, ומכאן גם דבר הנביא. ובימינו חזון הוא שאיפה אידֵאלית של אדם, של ארגון או של חברה.

נסיים בפסוק ממשלי בן סירא: "בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחֱסַר אוֹר, וּבְאֵין דַּעַת תֶּחֱסַר חָכְמָה" (ג, כה).
כתבו: רונית גדיש ותמר קציר
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => החכם עיניו בראשו
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%97%d7%9b%d7%9d-%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-02-07 14:07:23
    [post_modified_gmt] => 2018-02-07 12:07:23
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=983
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)