WP_Post Object
(
[ID] => 50968
[post_author] => 21
[post_date] => 2021-05-03 13:02:40
[post_date_gmt] => 2021-05-03 10:02:40
[post_content] => הדברים פורסמו במקור לרגל אישור רשימת שמות מחלות הצמחים במליאת האקדמיה ללשון העברית ופרסומה באתר המונחים של האקדמיה בשנת תשע"ד (2013).
שמות ניתנו למחלות מתחילת תִרבותם של צמחים, והם מתועדים אף בכתבים קדומים. במקרא ובמשנה מוזכרים שמות כגון שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, גָּרָב, יַבָּלוֹת (עֲפָצִים), נְשִׁילָה (של פירות), עֹבֶשׁ ונֶמֶק.[1] ואולם רק חלק מן המחלות הקדומות מתקשרות לגורמי נזק ביוטיים כפי שאנו מכירים היום.
בשנת תשס"ט (2009) החלה לפעול ועדה מיוחדת מטעם הנהלת העמותה למחלות צמחים בשיתוף נציג של האקדמיה ללשון העברית.[2] הוועדה הכינה בעבודה מאומצת 107 רשימות מקיפות של המחלות הפוקדות למעלה מ־140 גידולים חקלאיים, ובהן כ־600 שמות עבריים של מחלות צמחים. נערכו רשימות של הפגעים בכל גידול ורוכזו השמות המקובלים בפי אנשי המקצוע, בדיווחים ובפרסומים. אותרו שמות קיימים, כגון שמות המתארים ריקבון ותמותת נבטים – מַקְמֶקֶת, מַק שֹׁרֶשׁ וחֹלִי נוֹפֵל, מחלות אחרות כגון קִשְׁיוֹנָה גְּדוֹלָה, קִשְׁיוֹן הַבָּטָטָה (שני גורמי המחלה האלה הם פטריות היוצרות גושי תפטיר קשים), מַגֶּלֶת (גורם המחלה יוצר נבגים דמויי מגל) וכִמָּשׁוֹן.[3] כן אותרו שמות נשכחים ששימשו בעבר.
מחלות צמחים נקראו בשמות עבריים מתחילת העשייה החקלאית המודרנית בארץ בשליש הראשון של המאה העשרים.[4] ברשימה החדשה יש שמות הנסמכים על השמות שנקבעו בפרסומים מוקדמים, אך לא תמיד זהים. במקרים רבים אחרים ניתנו לַמחלות שמות עבריים חדשים. לדוגמה, מחלה בעגבנייה שגורמת הפטרייה Fusarium נקראה בתחילה רָקָב מַסְרִיחַ, מאוחר יותר היא נקראה מַגֶּלֶת ועתה מַגֶּלֶת הָעַגְבָנִיָּה. הִתְעַבּוּת עָלִים (או הַמַּחֲלָה הַמּוֹזָאִית), שגורם נגיף TMV, נקראת עתה מוֹזָאִיקַת הַטַּבָּק. רִקָּבוֹן מֵימִי נקרא עד לאחרונה רִיזוֹפּוּס, כשם הפטרייה הגורמת למחלה, והוועדה אימצה את השם המוקדם. רְקַב הַגֶּזַע היה בעבר הרחוק שם של מחלה שגורמת הפטרייה Rhizoctonia solani; לפני שנים הוא השתנה למַק שֹׁרֶשׁ. בדומה לשם זה חודש מַק פְּרִי לתקיפה של פרי.
את השם גִּחָלוֹן חידש ישראל ריכרט [ראו עוד בהמשך] בתחילת המאה הקודמת למחלות שגורמות להן מיני הפטריות Colletotrichum, אולם בעבר שימשו שמות אחרים – שְׁחֹר הַפְּרִי, השם הלועזי אַנְתְּרַקְנוֹז ומאוחר יותר גַּחֶלֶת ואף גַּחְלֶנֶת. כיום חזרנו אל השם גַּחֲלוֹן (בניקוד זה) כדי להבדילו משם מחלה של בני אדם (גַּחֶלֶת שהוא שמה העברי של מחלת האנטרקס, ואין לה כל קשר למחלת הצמחים). בדומה לזה נקבע צִהָבוֹן להבדיל מן השם הידוע צַהֶבֶת, וצֵרָבוֹן להבדיל מן צָרֶבֶת.
לבד מאלה חידשה הוועדה יותר ממאה שמות, ורבים מהם ממירים שמות לועזיים, כגון שַׁעֶמֶת שֹׁרֶשׁ (Pyrenochaeta; בעבר שֹׁרֶשׁ מְשֹׁעָם) ונִימִית דּוֹקְרָן (Paratrychodorus), בֶּקַע קְלִפָּה, הִלָּה צְהֻבָּה, חֲבַרְבּוּרוֹת הַגֶּפֶן, חָרֶצֶת גֶּזַע הַתַּפּוּחַ, כַּתֶּמֶת הַסֶּלֶק ונִקְרוֹן גֶּזַע חוֹרֵץ.
כפי שהיה נהוג בעבר, השמות משקפים את מאפייני המחלה — מחוללי המחלה או תוצאתה. יש שמות שנקבעו לפי תסמיני המחלה וסימניה כגון חַלֶּפֶת (באנגלית alternaria, על שם חילופי הצבעים בכתמי המחלה שעל הצמח). שמות אחרים נקבעו על פי הצבע: עֹבֶשׁ אָפֹר, צַהֲבוֹן הַשְּׂעוֹרָה, שֹׁרֶשׁ וָרֹד, שַׁחֶרֶת הַגִּידִים; על פי הצורה: כִּיב חַיְדַּקִּי, עָפָץ חַיְדַּקִּי, מַקְמֶקֶת, רִקָּבוֹן מֵימִי; על פי סוג הנזק: רִקְבוֹן צַוַּאר שֹׁרֶשׁ; לפי מאפייני מחולל המחלה: דּוֹרֶרֶת (גורם המחלה יוצר דּוּרֵי נבגים), קִשְׁיוֹנָה גְּדוֹלָה (הפטרייה יוצרת קישיון בעת התפתחותה בצמח);
על שם האיבר הנתקף: כִּתְמֵי־תַּרְמִילִים וְרֻדִּים, מַק שֹׁרֶשׁ וְשַׁחֲלוֹן, נִימִית גִּבְעוֹל וּבָצָל, סִלְסוּל עֲלֵי הַבָּטָטָה, שַׁחֶרֶת עֻבָּר; על שם הגידול הנתקף: בַּהֶקֶת אֱגוֹז הָאֲדָמָה, כְּשׁוּתִית הַגֶּפֶן, נִימִית דְּגָנִים מְשֻׁלְחֶפֶת, קִמְחוֹן הַמַּנְגּוֹ.
הוועדה גם החליטה לחדש שמות לקבוצות גורמי המחלה. בצד חיידקים, פטריות ונגיפים השגורים בפי כול נקבעו נִימִיּוֹת (היחיד נִימִית; בעשורים האחרונים שימש בעיקר השם נֵמָטוֹדוֹת, ובעבר גם תּוֹלַעַת הַנִּימָה ונִימָנִית), נְגִיפוֹנִים (וִירוֹאִידִים), חַיְדַּקּוֹנִים (מִיקוֹפְּלַזְמָה) ובִרְגּוֹנִים (סְפִּירוֹפְּלַזְמָה).
מניין שאבה הוועדה והקודמים לה את השמות העבריים למחלות?
כאמור מקצת השמות כבר נזכרו במקורות, כגון בַּהֶקֶת, בַּהֶרֶת, גָּרָב (אומנם במקורות הן מחלות המתפרצות בגוף האדם), וכן שִׁדָּפוֹן וּמַק, מחלות התוקפות גם את היבול – "הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן, הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם" (עמוס ד, ט); "שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה" (ישעיהו ה, כד).
שמות אחרים בנויים במשקל המחלות הידוע, משקל פַּעֶלֶת: חַלֶּפֶת, חָרֶצֶת, כַּתֶּמֶת, מַגֶּלֶת, פַּיַּחַת, קַמֶּטֶת, שַׁעֶמֶת. בדומה למחלות האנוש הקשורות בצבעים נטבעו השמות חַוֶּרֶת, יָרֶקֶת ושַׁחֶרֶת. שם מעניין שחודש בעת הדיון באקדמיה ברשימה הוא מַלֶּלֶת (dieback). המחלה גורמת לצמח או לעץ לכמוש מצמרתו ולקרוס כלפי מטה. שורש המילה קשור לפועל נָמַל (נפעל מל"ל), ובמקרא הוא בא גם בהקשר של פגיעה בראש הצמח: "מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ וּמִמַּעַל יִמַּל קְצִירוֹ" (איוב יח, טז); "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ" (שם כד, כד). שם אחר הוא פַּקֶּלֶת. במשנה (מעשרות א, ו) אנו מוצאים "הבצלים — מִשֶּׁיְּפַקֵּל", ואין הפועל 'מפקל' אלא 'מקלף' בשׂיכול עיצורים (מחלת הפקלת פוגעת בגזע העץ וגורמת לקליפתו להתקלף כקשקשים). מעניין שבמקומות אחרים קיבל פועל זה צורות בסדר עיצורים אחר: לְפַלֵּק (כתב יד קאופמן, משנה עוקצין ב, ה) או לְקַפֵּל! (קטע גניזה).[5]
על דרך משקל פַּעֶלֶת נקבעו גם שמות בהכפלת עיצורים של השורש המקורי, כגון אַבְנֶנֶת, יַבְלֶלֶת, מַקְמֶקֶת, עַלְעֶלֶת, ושמות נוספים בהשראת המשקל פַּעֶלֶת, דוגמת תַּשְׁבֶּצֶת (מן השם תַּשְׁבֵּץ), כְּתַמְתֶּמֶת (משם התואר כְּתַמְתַּם), אֶצְבַּעַת (מן השם אֶצְבַּע).
על משקל שִׁדָּפוֹן ויֵרָקוֹן שנזכרו במקרא וקִמָּחוֹן (פטרייה הנראית כאבקה קמחית על הצמח) שנזכר במשנה,[5] נקבעו השמות גִּמָּדוֹן, חִלָּדוֹן (מחלה הגורמת לכתמים בצבע חלודה), חִסָּלוֹן (במקרא נזכרת קללה הנוגעת ליבול — 'יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה' [דברים כח, לח]), חֵרָכוֹן (מראה חרוך), כִּמָּשׁוֹן, נִמָּשׁוֹן (על שם מראה הנמשים), נִקָּרוֹן (במשנה נזכרו 'נִיקוּרי תאנים וענבים' [תרומות ח, ו]), צִהָבוֹן, צֵרָבוֹן, קִמָּלוֹן וקִשָּׁיוֹן (על שם גופי הקַיָּימה הקשים של הפטרייה גורמת המחלה).
ד"ר ישראל ריכרט והרשימה הראשונה של מחלות הצמחים
בחוברת הראשונה של לשוננו (כרך א, חוברת א), שיצאה לאור בשנת תרפ"ח (1928), פרסם ד"ר ישראל ריכרט רשימה של כ־60 מונחים "בעקר שמות מחלות צמחים ופטריות וקצת שמות אחרים קרובים למקצוע זה". לרשימה הקדים לה את המבוא הקצר המובא כאן.
ישראל ריכרט (1891–1975) נולד בפולין, עלה ארצה ב־1908 ולימים היה מחלוצי המחקר החקלאי בארץ. הוא זכה בפרס ישראל לחקלאות בשנת תשט"ו (1955).
[caption id="" align="aligncenter" width="474"]
העמוד הראשון של הרשימה "שמות צמחים ומחלותיהם" מאת ד"ר י' ריכרט | לשוננו א (תרפ"ח)[/caption]
לרשימה המלאה של ישראל ריכרט
_______________________________
[1] דוד נבו, פגעים בגידולים חקלאיים והדברתם בארץ ישראל בתקופת המקרא והמשנה, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר־אילן, תשנ"ב.
[2] בראש הוועדה עמד פרופ' יגאל אלעד מן המחלקה לפתולוגיה של צמחים וחקר העשבים, מרכז וולקני, בית דגן (לשעבר נשיא העמותה למחלות צמחים). על הוועדה ושאר חבריה ראו כאן.
[3] את אלה הציעו במחצית הראשונה של המאה העשרים מי שעסקו במחלות צמחים, ובהם אלעזרי־וולקני, גרזון, ליטאור, סרני, רייכרט ופרלברג (יוסף פלטי, פגעי השורש בגידולי שדה וגן, תל־אביב 1948).
[4] לדוגמה: פרסומי עיתון "השדה" החל מ־1920; אליעזר ליפא יפה, מקצועות החקלאות, בתוך: גדול ירקות, כרך ב, תל־אביב תרפ"א; מלך זגורודסקי, מלון כל־בו לחקלאות, תל־אביב תרצ"ט; י' ריכרט, "שמות צמחים ומחלותיהם", לשוננו א (תרפ"ט), עמ' 70—74.
[5] כך בקטע הגניזה T-S El.22. וראו עוד מנחם מורשת, לקסיקון הפועל שנתחדש בלשון התנאים, רמת גן תשמ"א, עמ' 285, הערות 24–25; עמ' 407, הערות 27, 19.
[6] הכתיב קמחון הוא כנראה הגרסה המקורית במשנה במנחות ח, ז (כגון בכתב יד קאופמן; במקצת כתבי יד ובדפוסים: קמחין). י' ריכרט הוא שהחזיר את הצורה המקורית לשימוש המודרני.
[post_title] => שמות עבריים למחלות צמחים של גידולים חקלאיים ועצי יער בישראל
[post_excerpt] => עם תִרבותם של צמחים ניתנו שמות למחלותיהם. במקרא ובמשנה נזכרים שמות מחלות צמחים כגון שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, גָּרָב, עֹבֶשׁ ונֶמֶק. מתחילת העשייה החקלאית המודרנית בארץ בשליש הראשון של המאה העשרים החלו במתן שמות עבריים למחלות צמחים, והשלימה את המלאכה ועדה מיוחדת בשיתוף האקדמיה. רשימת שמות מחלות הצמחים אושרה ופורסמה בשנת תשע"ד.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%a7
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2021-05-06 16:35:43
[post_modified_gmt] => 2021-05-06 13:35:43
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50968
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
עם תִרבותם של צמחים ניתנו שמות למחלותיהם. במקרא ובמשנה נזכרים שמות מחלות צמחים כגון שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, גָּרָב, עֹבֶשׁ ונֶמֶק. מתחילת העשייה החקלאית המודרנית בארץ בשליש הראשון של המאה העשרים החלו במתן שמות עבריים למחלות צמחים, והשלימה את המלאכה ועדה מיוחדת בשיתוף האקדמיה. רשימת שמות מחלות הצמחים אושרה ופורסמה בשנת תשע"ד.ד"ר ישראל ריכרט והרשימה הראשונה של מחלות הצמחים
בחוברת הראשונה של לשוננו (כרך א, חוברת א), שיצאה לאור בשנת תרפ"ח (1928), פרסם ד"ר ישראל ריכרט רשימה של כ־60 מונחים "בעקר שמות מחלות צמחים ופטריות וקצת שמות אחרים קרובים למקצוע זה". לרשימה הקדים לה את המבוא הקצר המובא כאן.ישראל ריכרט (1891–1975) נולד בפולין, עלה ארצה ב־1908 ולימים היה מחלוצי המחקר החקלאי בארץ. הוא זכה בפרס ישראל לחקלאות בשנת תשט"ו (1955).
[caption id="" align="aligncenter" width="474"] העמוד הראשון של הרשימה "שמות צמחים ומחלותיהם" מאת ד"ר י' ריכרט | לשוננו א (תרפ"ח)[/caption]
לרשימה המלאה של ישראל ריכרט
_______________________________
[1] דוד נבו, פגעים בגידולים חקלאיים והדברתם בארץ ישראל בתקופת המקרא והמשנה, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר־אילן, תשנ"ב.
[2] בראש הוועדה עמד פרופ' יגאל אלעד מן המחלקה לפתולוגיה של צמחים וחקר העשבים, מרכז וולקני, בית דגן (לשעבר נשיא העמותה למחלות צמחים). על הוועדה ושאר חבריה ראו כאן.
[3] את אלה הציעו במחצית הראשונה של המאה העשרים מי שעסקו במחלות צמחים, ובהם אלעזרי־וולקני, גרזון, ליטאור, סרני, רייכרט ופרלברג (יוסף פלטי, פגעי השורש בגידולי שדה וגן, תל־אביב 1948).
[4] לדוגמה: פרסומי עיתון "השדה" החל מ־1920; אליעזר ליפא יפה, מקצועות החקלאות, בתוך: גדול ירקות, כרך ב, תל־אביב תרפ"א; מלך זגורודסקי, מלון כל־בו לחקלאות, תל־אביב תרצ"ט; י' ריכרט, "שמות צמחים ומחלותיהם", לשוננו א (תרפ"ט), עמ' 70—74.
[5] כך בקטע הגניזה T-S El.22. וראו עוד מנחם מורשת, לקסיקון הפועל שנתחדש בלשון התנאים, רמת גן תשמ"א, עמ' 285, הערות 24–25; עמ' 407, הערות 27, 19.
[6] הכתיב קמחון הוא כנראה הגרסה המקורית במשנה במנחות ח, ז (כגון בכתב יד קאופמן; במקצת כתבי יד ובדפוסים: קמחין). י' ריכרט הוא שהחזיר את הצורה המקורית לשימוש המודרני.
[post_title] => שמות עבריים למחלות צמחים של גידולים חקלאיים ועצי יער בישראל [post_excerpt] => עם תִרבותם של צמחים ניתנו שמות למחלותיהם. במקרא ובמשנה נזכרים שמות מחלות צמחים כגון שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, גָּרָב, עֹבֶשׁ ונֶמֶק. מתחילת העשייה החקלאית המודרנית בארץ בשליש הראשון של המאה העשרים החלו במתן שמות עבריים למחלות צמחים, והשלימה את המלאכה ועדה מיוחדת בשיתוף האקדמיה. רשימת שמות מחלות הצמחים אושרה ופורסמה בשנת תשע"ד. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-05-06 16:35:43 [post_modified_gmt] => 2021-05-06 13:35:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50968 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )המשך קריאה >> המשך קריאה >>
אֹרֶן הַצְּנוֹבָר - Pinus pinea
עץ מחט גבוה וירוק עד. השם אֹרֶן הַצְּנוֹבָר נקבע על שום זרעיו (הידועים גם בשם פיניונס). המילה צְנוֹבָר מקורהּ בערבית ואולי היא משתקפת בשם המקום 'צנבראי' המובא בתלמוד הירושלמי.
אֶשְׁמָר קוֹצָנִי - Paliurus spina-christi
שיח גדול או עץ נמוך ורב ענפים, סבוך וקוצני. השם הקודם שָׁמִיר קוצני שוּנה משום שהשָׁמִיר משמש שם עממי לעשב התבלין ומשום שהצירוף 'שמיר ושית' בישעיהו (ה, ו ועוד) מכוון כנראה לשם כללי לעשב שוטה.
בּוּקִיצָה שְׂעִירָה - Ulmus minor
עץ נָשיר סבוך ענפים, ניטע בארץ כעץ שׂדרות. שם הסוג אולמוס הוחלף בשם בּוּקִיצָה המצוי במילונים ובספרות החל מראשית המאה העשרים. ככל הנראה מקורו בפרסית, והוא אף משמש בערבית מדוברת.
גַּרְגְּרָנִית הַחִלְבָּה - Trigonella foenum-graecum
צמח עשבוני נמוך בעל פרחים פרפרניים שצבעם תכול־לבן. הפרי הוא תרמיל ארוך בעל מקור, ובו זרעים עגולים. מהם מכינים את החלבה, תבלין או מאכל המקובלים בקרב יוצאי תימן.
חַוָּרִית חֲרוּזָה - Blackstonia perfoliata
ממשפחת הַעַרְבָּזִיִּים. צמח חד־שנתי חורפי. פורח בחודשים אפריל עד אוגוסט. השם העברי חַוָּרִית נקבע לפי בית הגידול האופייני – אדמות חוואר (חוואר הוא סלע ימי צהבהב עשוי חרסית וקִרְטוֹן).
יִצְהָרוֹן מַכְסִיף - Elaeagnus angustifolia
עץ גבוה הדומה לזית בנופו, בגוֹן עליו ובצורתם. השם הקודם: עֵץ־הַשֶּׁמֶן הַמַּכְסִיף. שם הסוג הוחלף משום שברור כי מין זה אינו 'עץ שמן' שבא במקרא, במשנה ובתלמוד.
כַּנְפוֹן זָהֹב - Verbesina enoelioides
ממשפחת המורכבים. צמח חד־שנתי קיצי הדומה במראהו לְחַמָּנִית. הצמח הוא גֵּר בישראל שפלש לאזורנו מאמריקה הצפונית. השם הלועזי וֶרְבֵּזִינָה הומר בשם העברי כַּנְפוֹן על שום ההתרחבות הקרומית של פירותיו.
מַסּוֹרָן סַרְגֵּלָנִי - Koelpinia linerais
ממשפחת המורכבים. צמח חד־שנתי חורפי קטן. פורח בחודשים מארס עד מאי. השם הלועזי קֶלְפִּינִיָּה הומר בשם העברי מַסּוֹרָן על שם פירות הצמח דמויי המסור.
סְגֻלִּית מְחֻמֶּשֶׁת - Legousia pentagonia
ממשפחת הַפַּעֲמוֹנִיתִיִּים. צמח חד־שנתי חורפי. פורח בחודשים מארס עד מאי. השם העברי סְגֻלִּית נקבע על שום צבע הפרחים הסגול של כל מיני הסוג.
סִגָּל סַסְגוֹנִי - (Viola kitaibeliana (viola tricolor
צמח עשבוני חד־שנתי נמוך, בעל פרחים קטנים וססגוניים. השם העממי סִגָּל אומץ כשם הסוג. שם הלוואי סַסְגּוֹנִי נקבע בשל התאמתו גם לזני התרבות הרבים המוכרים בשם העממי 'אמנון ותמר'.
עַפְעַפִּית רַבַּת־פְּרָחִים - Kickxia floribunda
מממשפחת הלֹעָנִיתִיִּים. שיח נמוך, רב־שנתי, שעיר ואפרפר. פורח בחודשים מארס עד אוגוסט. השם הלועזי קִקְסִיָּה הומר בשם העברי עַפְעַפִּית על שום הנקבים בפרי שצורתם כעפעפיים.
עֶצְיוֹן פָּרְסִי - Haloxylon persicum
שיח מעוצה הנפוץ ממרכז אסיה עד חצי האי ערב. השם הקודם: פְּרַקְרַק פָּרְסִי. שם הסוג עֶצְיוֹן על פי השם הערבי של הצמח غضا =גדא. שם המקום 'עין רדיאן' (יטבתה) קרוי כנראה על שם הצמח הזה הגדל בסביבתו.
ראו גם: 
פּוּקָה קוֹצָנִית - Cenchrus echinatus
ממשפחת הדְּגָנִיִּים. צמח חד־שנתי קיצי, עשבוני. הצמח הוא גֵּר שפלש לאזורנו מארצות הברית. השם העברי נקבע על פי השם העממי פּוּקַת הַיְּחֵפִים. בשם הזה מכונים צמחים שפירותיהם ננעצים בכפות הרגליים.
שֵׁשִׁית מְצוּיָה - Sherardia arvensis
ממשפחת הַפּוּאָתִיִּים. צמח חד־שנתי חורפי נמוך. פורח בחודשים מארס ואפריל. השם הלועזי שֵׁרַרְדִּיָּה הומר בשם העברי שֵׁשִית על שום שש שיני הגביע המתבלטות לאחר הפריחה.
[post_title] => מבחר שמות צמחים
[post_excerpt] => מבחר שמות עבריים של צמחי ארצנו שחידשה הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%9e%d7%91%d7%97%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2020-02-02 17:13:49
[post_modified_gmt] => 2020-02-02 15:13:49
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7802
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
