WP_Post Object
(
    [ID] => 29920
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2018-06-28 14:21:31
    [post_date_gmt] => 2018-06-28 11:21:31
    [post_content] => בעברית בת ימינו משמשות שתי המילים חופש וחופשה בהבחנת משמעות חלקית: חופש מציינת את המושג המופשט (freedom), וחופשה מציינת תקופת זמן פנוי מחובות (vacation). אך יש המשתמשים גם במילה חופש במשמעות זו. מניין לנו שתי המילים וכיצד קיבלו את משמעויותיהן?

שתי המילים חֹפֶשׁ וחֻפְשָׁה הן מילים יחידאיות במקרא.

המילה חופש באה בפסוק: "דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְּבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה" (יחזקאל כז, כ). הצירוף 'בגדי חופש' מתפרש כבגדים יקרים הראויים לאדם חופשי.

המילה חופשה באה בפסוק: "וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" (ויקרא יט, כ). המילה מתפרשת כשטר שחרור. אפשר שמדובר בצורה נוטה של חופש – חֻפְשָׁהּ, כלומר 'החופש שלה', אלא שבמסורת הניקוד אין מפיק בה"א.

לצד מילים אלו יש גם המילה חָפְשִׁי, המשמשת במקרא בעיקר בתפקיד תואר הפועל, כגון "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" (שמות כא, ה).

את המילה חופש אנחנו מוצאים מחוץ למקרא במשלי בן־סירא ובהמשך בפיוט הקדום – לעיתים בצירופים עם נרדפותיה: "חירות דרור חופשם", "דרור חופש חננתנו" (יניי), "דודי חמק עבר מלהדריר לי חופש" (הקליר). גם בספרות ימי הביניים נראה שהמילה משמשת בעיקר בלשון השירה.

בספרות העברית החדשה המילה חופש משמשת בהקשרים שונים, גם לציון המושג המופשט וגם לציון תקופה הפנויה ממטלות – ללא הבחנה. למשל:

 	
כי בלחץ הלבוש יעצור בעד חופש תנועת האברים. (סטודנצקי, 1853)
 	
שלח את פקודתו לשרי האלפים ויצו להם לבל יקחו את אנשי הצבא העברים לעבודת הצבא כל ימי חג הפסח ויוסף להם עוד שני ימים ימי חופש. (המגיד, 1857)
 	
והיודע את רוח הכנסיה דשם, יבין את אות היקר, מחופש המחשבה והמעשה, בימים החדשים האלה. (שם)

המילה חופשה נדירה בהרבה. השימוש בה עולה בספרות העברית החדשה – לרוב בשיבוץ המקראי 'נתן לו חופשה', 'ניתנה לו חופשה' (כמובן גם בשלילה). משמעותה כמשמעות המילה חופש, וכמוה היא משמשת בשני המשמעים ללא הבחנה.

דוגמאות למשמעות הכללית:

 	
ולא ניתן להם חופשה עד שנצחו אנטונינוס ואגוסטוס גואלי דם יוליאוס. (ר' נחמן קרוכמל, 1851)
 	
ככל הטוב אשר ייטיב האדם לגופו, בשומו לדרך פעמיו, כן ייטיב גם אל הנפש, בתתו לה חופשה מעסקיה, אשר רבת שבעה מהם והיו לה לזרא. (סטודנצקי, 1853)
 	
חופשה תנתן ליהודים לעבוד את אלהיהם ולקיים את כל מצות דתם כרצונם [...] (סוקולוב, 1882)
 	
בנשף אחר, בשעת קונצרט של 'כנור ציון' עם 'פוסטה מעופפת',הרי כלם מעופפים גם הם, נותנים חפשה ללשונותיהם, מתראים, צוחקים. (ברנר, 1909)

דוגמאות לציון תקופה פנויה ממטלות:

 	
ויהי כאשר הקיפו ימי מִשמרתי וחֻפשה נִתנה לי. (קלמן שולמן, 1857)
 	
היום יום חופש, עוד בצהרים נתן לו ה'רבי' חופשה מה'חדר'. (פיירברג, 1899)
 	
חג הסוכות (תחלת אקטובר בקירוב) ונמשכת והולכת בהפסקות קטנות (לפסח, שבועות וכו') עד תקופת החום הגדול, בחודש אב (תחלת אוגוסט), שאז סוגרים את הבית ונותנים חופשה לתלמידים עד לשנה הבאה. (אחד העם, 1903)

ממתי יוחדה המילה חופשה לציון תקופת זמן שבה פטורים מעבודה או מלימודים או משירות צבאי וכדומה?

עיון באתר עיתונות יהודית היסטורית מלמד שמאמצע שנות העשרים של המאה העשרים השימוש במילה חופשה במשמעות המופשטת נעלם. עד אז עוד אפשר למצוא למשל: "הממשלה נכונה להכיר בחופשת פולניה" (הארץ, 1920), "לאמריקני יש רק חופש אחד, זה של ההתחרות הכלכלית [...] יש לו גם חופשה להתפלל בכנסיה הבפטיסטית או המיטודיסטית" (הפועל הצעיר, 1924). בד בבד השימוש במילה לציון תקופת זמן פנוי נעשית רגילה, כגון 'יצא לחופשה', 'קיבלו חופשה', 'ימי חופשה', 'חופשה שנתית', 'חופשת הקיץ', 'חופשת הפסח'.

ואולם המילה 'חופש' ממשיכה לשמש גם היא במשמעות זו: "אי אפשר לקבוע שלשה ימי חופש בשבוע: יום א' לנוצרים, יום ו' למושלמים ושבת ליהודים" (הארץ, 1927), "לא נכון שהמועצה ויתרה, כביכול, על דרישתה בדבר חופש שנתי ושבע שעות עבודה בערבי חג" (דבר, 1931), "הסכימו הפרופיסורים והמרצים של האוניברסיטה להרצות בישובים החקלאיים בעמקים ובגליל בימות החופש (בחופש פסח ובחופש הגדול בקיץ)" (דבר, 1936), "בשביל קוֹראי אמריקה קרא לסיפּוּרים אלו שם אמריקאי: 'הוואקיישן שלי', כלומר, ימי חוּפשי (י"ד ברקוביץ, 1937).

ומה כיום? במידה רבה השתרשה ההבחנה בין חופש כמילה מופשטת לחופשה לציון תקופת זמן. עם זאת לצד 'חופשה מרוכזת', 'חופשת מולדת', 'חופשה שנתית', 'חופשת לידה', 'חופשת מחלה' וכיוצא באלה אפשר למצוא הן בכתיבה הן בדיבור 'יום חופש', 'יצא לחופש' וכמובן 'החופש הגדול'.
פגרה ונופש
אל המילה חופשה מצטרפות גם המילים פגרה ונופש לציון תקופת זמן הפנויה מעבודה וממטלות.

את המילה פַּגְרָה שאלנו מן הארמית. המילה יוחדה לציון תקופה קצובה וקבועה מראש שבה מוסד כלשהו מפסיק את פעולתו, כגון 'פגרת הכנסת'.

ועוד יש לנו נופש – מילה שנתחדשה בלשון הפיוט. נופש הוא חופשה שיש עימה בילוי והרפיה לגוף ולנפש, שכן נָפַשׁ פירושו נָח, כאמור "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז).

עוד על מילות חופש

חופשה נעימה!
    [post_title] => חופש או חופשה?
    [post_excerpt] => שתי המילים חופש וחופשה הן מילים יחידאיות במקרא. כיצד התגלגלו לעברית בת זמננו וקיבלו את המשמעות שבה הן משמשות היום?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-08-28 19:26:01
    [post_modified_gmt] => 2024-08-28 16:26:01
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=29920
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1003
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-04-17 10:21:00
    [post_date_gmt] => 2011-04-17 07:21:00
    [post_content] => 
בחג הפסח, חג החירות, השתחררו בני ישראל משעבוד מצרים ויצאו אל החופש ואל הדרור. ואולם כל מילות החופש האלה אינן נזכרות כלל בסיפור יציאת מצרים שבתורה. פרעה אינו מתבקש לשחרר את בני ישראל אלא לשלחם: "כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז, כו). וגם האל אינו משחרר אלא מבטיח: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו, ו). ויש גם פָּדָה: "וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (דברים ז, ח).
ומניין ללשוננו מילות החופש?
המילה חֹפֶשׁ עצמה באה בתנ"ך פעם אחת בלבד בצירוף "בִּגְדֵי חֹפֶשׁ" (יחזקאל כז, כ), ומשמעותה איננה ברורה. בתקופות מאוחרות יותר היא קיבלה משמעות מופשטת של היכולת לפעול ללא הגבלה. גם המילה חֻפְשָׁה, שפירושה שחרור מעבדות, באה בתנ"ך רק פעם אחת (ויקרא יט, כ). לעומתן רגילה יותר בתנ"ך המילה חָפְשִׁי המציינת את מצבו של מי שאיננו עבד: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כא, ב). מהשורש חפ"שׁ כמעט שלא נגזרו פעלים: בתנ"ך בא רק הפועל חֻפַּשׁ ('שוחרר'), ולַפעלים חָפַשׁ וחִפֵּשׁ ('שחרר') אין כמעט תיעוד מחוץ ללשון הפיוט.
את הדְּרוֹר קיבלנו כנראה מלשונות מסופוטמיה. המילה האכדית andurāru או durāru מציינת שחרור כולל של עבדים, ביטול חובות והחזרת קרקעות לבעליהן במצוות השליט. בדומה לכך משמשת המילה דְּרוֹר במצוות היובל: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ... וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). אך כבר בתנ"ך מילה זו משמשת גם בהקשר אחר: "לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא, א).
החֵרוּת מוכרת לנו מספרות חז"ל, וסביר שמקורה במילה הארמית חֵירוּתָא. במטבעות מימי המרד הגדול ומימי מרד בר כוכבא באים הצירופים "חרות ציון", "לחרות ישראל" ו"לחרות ירושלים", ובמשנה נאמר: "לפיכך אנו חייבים להודות... למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות" (פסחים י, ה). שורשה של חֵרוּת הוא חר"ר. ממנו המילה המקראית חֹר שפירושה 'אציל', 'אדם חופשי', הבאה בתנ"ך רק ברבים. למשל: "אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים" (קהלת י, יז). בימינו רווח הביטוי בצורה בן חורין על פי הכתיב הרגיל שלו בלשון חכמים בעקבות הארמית. גם הפועל שִׁחְרֵר גזור מן השורש חר"ר. הוא ובן זוגו שִׁעְבֵּד נשאלו אלינו מן הארמית. מקורם בבניין שפעל, המקביל לבניין העברי הִפעיל, שהוראתו גרימה, וכך שִׁעְבֵּד פירושו הֶעֱבִיד.
ומה קורה למילות החופש בימינו? מן המילים הנרדפות חופש, דרור וחירות המילה היום־יומית היא דווקא 'חופש', הנדירה למדי במקורות הקלסיים, ואילו 'דרור' ו'חירות' מוצאות את מקומן בעיקר בהקשרים חגיגיים. המקפידים בלשונם מבחינים בין חופש – מושג כללי ומופשט, ובין חופשה – תקופה פנויה מעבודה או מלימודים: חופשת פסח, חופשת מולדת, ואפילו חופשת מחלה. מהארמית שאלנו את הפגרה לציון תקופה קצובה וקבועה מראש שבה מוסד כלשהו מפסיק את פעולתו, כגון פגרת הכנסת. ועוד יש לנו נופש – חופשה שיש עימה בילוי והרפיה לגוף ולנפש, שכן נָפַשׁ פירושו נָח, כאמור "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז).
חופשה נעימה וחג חירות שמח!
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => מעבדות לחירות
    [post_excerpt] => מן המילים הנרדפות חופש, דרור וחירות – המילה היום־יומית היא דווקא 'חופש', הנדירה למדי במקורות, ואילו 'דרור' ו'חירות' מוצאות את מקומן בעיקר בהקשרים חגיגיים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-04-30 10:15:00
    [post_modified_gmt] => 2024-04-30 07:15:00
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1003
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)