WP_Post Object
(
    [ID] => 11630
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2015-08-09 09:31:38
    [post_date_gmt] => 2015-08-09 06:31:38
    [post_content] => תוכן העניינים

 	
הפרס ע"ש עוזי רמון לעובדי מחקר מצטיינים, עמ' 1
 	
קורס לכותבי ערכים בוויקימילון בשיתוף האקדמיה, עמ' 1
 	
בקצרה: ערב עיון בנושא מילים ומילונים; ערב עיון לרגל הספר בשפריר חביון מאת חיים סבתו; ערב עיון לזכר זאב בן־חיים באקדמיה הלאומית למדעים, עמ' 1
 	
ספר חדש: שירת רבי שמואל הנגיד: דיוואן חדש מאת יהונתן ורדי ומיכאל רנד, עמ' 2
 	
יוצאי חלציים - גם באישה? מאת אפרים בצלאל הלבני, עמ' 3
 	
ספר חדש: תורת הצורות של לשון המשנה: פרקי מבוא ותצורות שם העצם מאת משה בר־אשר, עמ' 3
 	
העברית והגלובליזציה מאת רונית גדיש, עמ' 6
הרכיב הלועזי, תחיליות, תרגומי שאילה, נוֹשְׁמוֹן, נַגָּן, מַעֲמָת, תת־ועדה, תת־אלוף, יָשְׁרָה, אַחְרָיוּת דִּוּוּחַ, אַחְרָיוּתִיּוּת
 	
תעודה: תקנון בית הספר למל, אייר תרל"ח (מאי 1878), עמ' 8

    [post_title] => אקדם 53
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9d-53
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-05 11:15:49
    [post_modified_gmt] => 2024-07-05 08:15:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11630
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1035
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2013-01-02 09:20:00
    [post_date_gmt] => 2013-01-02 07:20:00
    [post_content] => מאז ומעולם הייתה המוזיקה במרכז התרבות האנושית, והדבר ניכר היטב בלשון. בתנ"ך נזכרים כלי נגינה רבים: גִּתִּית, חָלִיל, חֲצֹצְרָה, כִּנּוֹר, מִנִּים, מְנַעַנְעִים, מְצִלְתַּיִם, צֶלְצֱלִים, נֵבֶל, עוּגָב, עָשׂוֹר, פַּעֲמוֹן, קֶרֶן, שׁוֹפָר, שָׁלִישִׁים, שְׁמִינִית, תֹּף; ובארמית של ספר דניאל: מַשְׁרוֹקִיתָא, סַבְּכָא, סוּמְפּוֹנְיָה, פְּסַנְתֵּרִין, קַתְרוֹס (שלושת האחרונים מן היוונית).

לנגינה בכמה מן הכלים נתייחדו בתנ"ך פעלים נבדלים: בקרן מושכים, בשופר ובחצוצרה תוקעים ומריעים. ויש פעלים שנגזרו משמות הכלים: מחצוצרה יש מְחַצְּרִים – לפי הקרי באחד המקומות, ומְחַצְצְרִים – לפי הכתיב (היום רווח חִצְרֵץ). מתוף נגזר תּוֹפֵף ומחליל חִלֵּל. במשנה נאמר על מביאי הביכורים: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים" (ביכורים ג, ג), ועל פי זה כתב לוין קיפניס "הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף וְהַךְ בֶּחָלִיל". בשירים עבריים אחרים החליל רָן או מְרַנֵּן. וממתי פורטים על כלי מיתר? על העשירים העסוקים בתענוגות אומר הנביא עמוס: "הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר" (ו, ה). לפי הפירוש המקובל פריטה זו היא שירה קצבית ומדודה לצלילי הנבל. אך בספרות העברית שלמן תקופת ההשכלה פריטה היא נגינה בנבל ובכלי מיתר אחרים ואף בפסנתר.

בכל הכלים אפשר כמובן לנגן. בעל המקצוע הוא נַגָּן, אך בתנ"ך הוא מְנַגֵּן או נוֹגֵן. מכאן נולד בספרות העברית המתחדשת הצירוף 'מקהלת נוגנים' במשמעות תזמורת, וזהו אף שם שירו של ביאליק "יוסי בכינור...". מַנְגִּינָה יש בתנ"ך רק פעם אחת, והיא מתפרשת כשיר לעג: "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג, סג). בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה מַנְגִּינָה היא 'קונצרט', 'יצירה מוזיקלית' ועוד, אך לבסוף התקבעה בה המשמעות לחן, מלודיה.

כיום מבחינים בין מוזיקה כלית למוזיקה קולית, בין נִגֵּן ובין שָׁר, ואולם בימי קדם לא הייתה הבחנה כזו: אפשר לשיר במילים כגון " וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם... לֵאמֹר" (שופטים ה, א), ואפשר לשיר בכלים כמסופר על שלמה שעשה כינורות ונבלים לַשָּׁרִים (מלכים א י, יב) וכפי שבא לידי ביטוי בצירוף כְּלֵי שִׁיר. הפועל זִמֵּר מתקשר בתנ"ך בעיקר לנגינה, כגון בתהלים: "אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר" (עא, כב), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (קמד, ט). בימינו השורש זמ"ר משמש במילים שונות בשתי המשמעויות: הזמרים שרים ואילו התזמורת וה"כליזמרים" מנגנים. את המילה זַמָּר ירשנו מלשון חז"ל, והתזמורת היא חידושו של בן־יהודה (תחילה במשמעות קונצרט). מילים אחרות משורש זה שירשנו מן המקורות משמשות בימינו בהקשר של שירה במילים: זִמְרָה, מִזְמוֹר וזְמִירוֹת מן המקרא, וזֶמֶר מלשון חז"ל.

בתנ"ך האדם ששר (או מנגן) נקרא פשוט שָׁר, כגון "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת" (שמואל ב יט, לו), ובעברית המקראית המאוחרת הוא נקרא גם מְשׁוֹרֵר. היום מְשׁוֹרֵר הוא דווקא מי שכותב שירה, כמשמעות המילה בימי הביניים. תהליך הפוך קרה למילה פייטן: מלכתחילה פייטן הוא מחבר הפיוטים, וכיום הוא גם מי ששר אותם.

גם השורש נע"ם קשור למוזיקה, כגון בכינויו של דוד "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כג, א). מכאן המילה נְעִימָה והפועל הִנְעִים, כגון 'הנעים קולו בשיר'. גם לפועל עָנָה משמעות של שירה, כגון בשירת הבאר "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי אין קשר גיזרוני בין עָנָה במשמעות 'שָׁר' לעָנָה במשמעות 'השיב', וכן בין נָעִים במשמעו המוזיקלי לנָעִים במשמעות 'טוב'. פועל נוסף שאולי שייך לענייננו הוא פָּצַח, כגון 'פצח בשיר'. יש הקושרים אותו אל הפעלים פָּתַח, פָּקַח ופָצָה, אך אחרים סוברים על פי הסורית שפירושו היסודי שָׂמַח ומכאן שָׁר, רינן.

תחום המוזיקה והשירה הוא כה מרכזי, עד כי מלבד כל המילים האלה שאלה לשוננו כמה מילים חשובות משפות אחרות: לַחַן מערבית, פִּזְמוֹן ופִיּוּט מיוונית (פיוט קרוב לפואטיקה), וכמובן המילה מוזיקה עצמה – אומנותן של המוּזוֹת היווניות.
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => מילים מתיבת הנגינה
    [post_excerpt] => איך שרים ומנגנים בעברית והאם יש הבדל בין שתי הפעולות האלה בעברית העתיקה? מה הם כלי הנגינה ומה הפעלים המיוחדים להם? ואילו עוד פעלים ושורשים ירשנו בתחום המוזיקה?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-04-02 07:28:11
    [post_modified_gmt] => 2024-04-02 04:28:11
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1035
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 9148
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2012-11-20 12:05:22
    [post_date_gmt] => 2012-11-20 10:05:22
    [post_content] => 
בישיבת מליאת האקדמיה שהייתה בכ"ז במרחשוון תשע"ג (12 בנובמבר 2012) אושרו מילים בשימוש כללי ורשימות מונחים שונים וכמה ענייני דקדוק.

מילים ומונחים שונים
מליאת האקדמיה אישרה כמה מילים בשימוש כללי: לצד בּוֹרְחָנוּת לאסקפיזם נקבעו בּוֹרְחָן לאסקפיסט ובוֹרְחָנִי לאסקפיסטי. כמו כן הוחלט לייחד את המילה בּוֹנְנוּת (שנקבעה בעבר תמורת insight) למדיטציה; הפועל: בּוֹנֵן; מודט (מי שעוסק במדיטציה) הוא בּוֹנָן. האקדמיה החליטה שלא לחדש מילה מיוחדת ל"סלוגן" אלא להמליץ על המילה הוותיקה סִסְמָה כשהיא לעצמה או  בצירופים כגון ססמת בחירות, ססמת פרסומת.
עוד החליטה האקדמיה שכיסוי המתברג על צוואר הבקבוק יכול להיקרא הן מִכְסֶה מִתְבָּרֵג הן פְּקָק מִתְבָּרֵג. התקליטור הקרוי די־וי־די הוא תַּקְלִיטוֹר חֹזִי (או תקליטור וידאו). כמו כן אושרו כמה מילים ומונחים הרווחים בשימוש: הוֹפְכִי (במתמטיקה); רְשִׁימַת הַשְׁמָעָה (playlist); כּוֹנַן תַּקְלִיטוֹרִים (במחשב); נַגָּן (player) – בהקשר זה חשוב להדגיש כי הפועל ושם הפעולה יותאמו להקשר, כגון 'השמעת מוזיקה','להפעיל תכנה', 'הַצג סרט' (ולא "לנגן סרט" וכדומה).

מונחי הדברה ורשימה משלימה למונחי התקשורת
מליאת האקדמיה אישרה את מונחי ההדברה – פרק משלים למילון למונחי איכות הסביבה שאושר בשנת תשע"א (2011), וכן אושרה רשימה משלימה למונחי תקשורת ההמונים, ובה המילה מִצְלָם לשוֹט.
המונחים פורסמו באתר מונחי האקדמיה.

ענייני דקדוק
האקדמיה החליטה כי "אפשר ליצור צורות נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, כגון 'ראש' – רֹאשַׁת ממשלה, ראשת עיר (בריבוי: רָאשוֹת עיר), 'משנה' – המשנָה לנשיא בית המשפט העליון (בריבוי: מִשְׁנוֹת)".
המשנָה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, פרצה את הדרך, וכעת באופן רשמי ובאישור האקדמיה ללשון העברית אפשר ליצור צורות נקבה לכל תפקיד, תואר ודרגה שנושאת אישה.
משמעות ההחלטה שהתקבלה בישיבה האחרונה של מליאת האקדמיה ללשון היא שמעתה אפשר לקרוא לאישה המכהנת בתפקיד ראש הממשלה – רֹאשַׁת ממשלה, לאישה המכהנת כראש עיר - ראשת עיר (ובריבוי: רָאשוֹת עיר), וכאמור כל אישה המשמשת משנה (לנגיד, לנשיא או ליו"ר) תוכל מעתה להיות – המשנָה (ובריבוי: מִשְׁנוֹת).
בעקרון השוויון בשמות התואר לא פסחה האקדמיה גם על הדרגות הצבאיות ונתנה למעשה תוקף גם לשמות דרגות צה"ליות כמו רב־טוראית, רבת סרן או תת־אלופה.
המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון רונית גדיש מסבירה כי בעברית לאורך הדורות נוצרו צורות נקבה לשמות המציינים תפקידים ושמות תואר המיוחסים לנשים, כגון מלכה, נביאה, רבנית ושַׁלּיטה, וגם בימינו ישנן מילים רבות המתארות תפקידי נשים: חשבת, ספרית, חזאית, שדרנית, שגרירה, אלופה, פרקליטה, כוכבת, קנצלרית, מנכ"לית ועוד. לכן ברוח זו אין האקדמיה רואה כל טעם לפגם ביצירת צורות נקבה לכל תואר ותפקיד אם וכאשר ייווצרו בפי הדוברים עברית.
בתחום הדקדוק אושרו עוד כמה החלטות שהציעה ועדת הדקדוק של האקדמיה:


 	
נקבעו כללים המסדירים את ניקודם ואת נטייתם של ראשי תיבות ההגויים כתיבה אחת.
 	
נקבעו כללים לנטיית פעלים במגזרת פ"י בבניין קל. החידוש העיקרי הוא בקביעת הנטייה של הפועל יָזַם: אֶזֹּם תִּזֹּם, יְזֹם, לִזֹּם – על דרך פעלים מגזרת פ"נ, בדומה לפעלים יָצַר ויָצַק: אֶצֹּר תִּצֹּר, לִצֹּר; אֶצֹּק תִּצֹּק.

> החלטות נוספות תוכלו למצוא במדור החלטות האקדמיה.
    [post_title] => אושרו מילים ומונחים, וכן השימוש בצורות נקבה כגון רֹאשָׁה (תשע"ג, 2012)
    [post_excerpt] => מליאת האקדמיה אישרה כמה מילים בשימוש כללי, וכן אושרו מונחי ההדברה ורשימה משלימה למונחי תקשורת ההמונים. בתחום הדקדוק אושרו עוד כמה החלטות שהציעה ועדת הדקדוק של האקדמיה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%94%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%96-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-09-14 00:35:35
    [post_modified_gmt] => 2020-09-13 21:35:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=9148
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)