WP_Post Object
(
    [ID] => 105
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2013-06-12 08:36:11
    [post_date_gmt] => 2013-06-12 05:36:11
    [post_content] => 
האם נכון לומר נִרְאֶה או נִרְאָה? התשובה היא ששתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן.


 	
נִרְאֶה היא צורת ההווה: 'נראֶה לי שאת צודקת', 'אתה נראֶה ממש טוב', 'נראֶה לכם שאמרתי את זה?' הגייה זו של נראֶה בהווה רגילה בפי כול בביטויים כגון 'כנראֶה', 'ככל הנראֶה', 'רואה ואינו נראֶה'.
 	
נִרְאָה היא צורת העבר: 'הוא נראָה מצוין במסיבה אתמול', 'כבר לפני יומיים הוא נראָה לי חיוור'.

הפועל 'נראה' הוא בבניין נפעל מן השורש רא"י. פועל זה שייך לגזרת ל"י (המכונה גם גזרת ל"ה). בפעלים מגזרה זו יש הבדל קבוע בתנועה האחרונה בין הצורות בעבר נסתר ובין הצורות בהווה יחיד:


 	
בזמן עבר – תנועת a: רָאָה, גִּלָּה, הִפְנָה, הִתְרַצָּה, וכך גם נִרְ אָה, נִקְנָה, נִבְנָה.
 	
בזמן הווה – תנועת e: רוֹאֶה, מְגַלֶּה, מַפְנֶה, מִתְרַצֶּה, וכך גם נִרְאֶה, נִקְנֶה, נִבְנֶה.

רבים משתמשים בצורה בקמץ – נִרְאָה – ללא הבחנה בין עבר להווה. שימוש זה נובע מחוסר ההבחנה בין עבר להווה בהגיית הפעלים הרגילים (מגזרת השלמים) בבניין נפעל: נכנַס (עבר) ונכנָס (הווה), נשבַּע (עבר) ונשבָּע (הווה). ואולם במקום שהלשון מעמידה לרשותנו הבחנה – אין שום סיבה שלא נשתמש בה.
    [post_title] => נראָה ונראֶה
    [post_excerpt] => האם נכון לומר נִרְאֶה בסגול או נִרְאָה בקמץ? התשובה היא ששתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן. נִרְאֶה בסגול היא צורת ההווה; נִרְאָה בקמץ היא צורת העבר.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%a8%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%90%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-12-08 14:05:30
    [post_modified_gmt] => 2024-12-08 12:05:30
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=105
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 207
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2010-07-25 10:58:43
    [post_date_gmt] => 2010-07-25 07:58:43
    [post_content] => 
מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות לאוזני חלק מן הציבור?
במקרא יש כשבעים וחמש צורות פועל בבניין פיעל בגוף ראשון (יחיד) מגזרת ל"י (ל"ה בפי העם). מתוכן כשליש(!) בצירי, ובהן גִּלֵּיתִי, צִוֵּיתִי, עִנֵּיתִי, כִּלֵּיתִי, פִּתֵּיתִי, כִּסֵּיתִי, נִקֵּיתִי, קִוֵּיתִי. ויוזכר הפסוק המפורסם: "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים" (ישעיהו ה, ד). כמובן גם הצורות בחיריק – כגון גִּלִּיתִי, צִוִּיתִי, כִּסִּיתִי, קִוִּיתִי – מתועדות.
גם בבניינים אחרים (אך לא בבניין קל) אנו מוצאים צורות בצירי לצד צורות בחיריק, לעיתים באותו הפועל אך בגוף שונה, כגון הִגְלֵיתִי לצד הִגְלִיתָ, הִרְבֵּיתִי לצד הִרְבִּיתָ, הִשְׁקִיתָ לצד הִשְׁקֵיתִי.
בעקבות הממצא במקרא החליטה האקדמיה לקיים בגופים הראשון והשני את שתי האפשרויות בכל הבניינים, חוץ מבניין קל – שבו יש חיריק תמיד.
בקרב דוברי העברית בני ימינו נראה שיש העדפה דווקא לצורות בצירי בבניינים הפעיל, התפעל, נפעל, פועל והופעל: הִשְׁקֵיתִי, הִתְפַּתֵּינוּ, נִרְאֵיתָ, צֻוֵּיתִי, הָגְלֵיתֶם.
במה שונה בניין פיעל? ההרגשה שהמילה חִכֵּיתִי שייכת ל"שפת הרחוב" לא נובעת מכך שהצורה אינה נכונה אלא ככל הנראה מכך שאלו המשתמשים בה אינם שייכים לשכבה "הנכונה".
אבל אין בצורות הללו כל פסול – ודאי שלא מבחינת תיעודן במקרא, וגם לא מבחינת הדקדוק (ולא זה המקום להסביר כיצד התגלגלו לכאן הצירי והחיריק). אין אפוא שום סיבה שהאקדמיה תפסול אותן.
    [post_title] => חִכִּיתִי וחִכֵּיתִי
    [post_excerpt] => מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות לאוזני חלק מן הציבור?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%9b%d7%99%d7%aa%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%9b%d7%99%d7%aa%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-31 11:43:27
    [post_modified_gmt] => 2024-07-31 08:43:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=207
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)