WP_Post Object
(
    [ID] => 7550
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-11-10 09:31:31
    [post_date_gmt] => 2014-11-10 07:31:31
    [post_content] => 
ניחם, התעשת, שינה טעמו, נמלך בדעתו
נִחַם
ניחַם פירושו התחרט, חזר בו. בסיפור המבול נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה... כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו, ו–ז). ובסיפור יציאת מצרים נאמר: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז).

הפועל נִחַם הוא משורש נח"ם בבניין נפעל (כמו נִבַּט, נִכַּר). שורש זה מוכר לנו בייחוד במילים נֶחָמָה, נִחֵם, נִחוּמִים ודומותיהן המציינות השתתפות בצער האחר, ומכאן חיזוקו ועידודו בשעת אבלו. לעומתן הפועל ניחַם מציין את צערו של אדם על מה שהוא עצמו עשה (בדומה לפועל 'הצטער' שבהקשרים מסוימים מקביל ל'התחרט').

בכמה מקומות בתנ"ך נִחַם פירושו 'ריחם', כלומר הצטער על סבל האחר: "כִּי יִנָּחֵם ה' מִנַּאֲקָתָם [=בגלל נאקתם]" (שופטים ב, יח), "שׁוּבָה ה' עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ" (תהלים צ, ג).
הִתְעַשֵּׁת
כשניסה יונה הנביא לברוח תרשישה, הטיל ה' סערה גדולה בים והאנייה חישבה להישבר. המלחים התפללו לאלוהיהם, ואילו יונה נמצא ישן בירכתי הספינה וננזף: "מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ! אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד" (יונה א, ו). השורש הארמי עש"ת מציין מחשבה, ועל פיו הוצעו כמה פירושים לפועל הִתְעַשֵּׁת: 'התחשב', 'חשב לטובה', 'שינה מחשבתו'. הפירוש האחרון הוא שהתקבע לדורות.

בעברית בת ימינו חלה תזוזה במשמעות הפועל הִתְעַשֵּׁת, למשל: "במחצית השנייה התעשתו השחקנים והשיבו מלחמה שערה". כאן משמעות הפועל היא 'נחלץ מן הבלבול', 'חזר לפעול בהיגיון', "לקח את עצמו בידיים". הפועל קיבל משמעות זו כנראה כניגוד לביטוי "איבד את העשתונות" (על פי תהלים קמו, ד), המציין בלבול וחוסר יכולת לפעול בתבונה. המילה עֶשְׁתּוֹנוֹת עצמה שייכת גם היא לשורש עש"ת, וככל הנראה משמעה 'מחשבות'.
שִׁנָּה טַעֲמוֹ
המילה טַעַם מציינת בין השאר דעה ומחשבה, כגון בביטוי 'לטעמי' (=לדעתי). 'שינה טעמו' פירושו אפוא 'שינה את דעתו', 'שינה את עמדתו' – ואכן כך הביטוי משמש בלשון ימי הביניים ובלשוננו היום.

ואולם במקור הייתה משמעות הביטוי שונה: כשברח דוד מפני שאול הוא קיווה למצוא מסתור אצל אכיש מלך גת. עבדי אכיש זיהו שהוא אשר הרג את גלית, ודוד – שחשש לחייו – התחזה למשוגע: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ" (שמואל א כא, יד). 'שינה טעמו בעיניהם' פירושו כנראה 'שינה שִׂכְלוֹ בעיניהם' – כלומר היה בעיניהם כמשוגע, ויש מפרשים 'התנהג התנהגות משונה', 'דיבר דיבור משונה'.
נִמְלַךְ בְּדַעֲתוֹ
'נמלך' או 'נמלך בדעתו' פירושו 'חשב שנית על הדבר' ובפרט 'שינה את דעתו לאחר מחשבה נוספת'. בספרות חז"ל משמש במשמעות זו הפועל נִמְלַךְ לבדו, כגון "הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר – לא יחזיר עד שיעַשֵּׂר" (משנה דמאי ג, ב). הצירוף 'נמלך בדעתו' מוכר למן ספרות ימי הביניים.

משמעו היסודי של הפועל נִמְלַךְ הוא 'התייעץ', כפי שעולה מהשוואה ללשונות שמיות קרובות – ארמית ואכדית. גם בעברית אפשר למצוא משמעות זו, כגון "אין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין שלמעלן [=של מעלה]" (ירושלמי סנהדרין א:א, יח ע"א).
    [post_title] => במחשבה שנייה
    [post_excerpt] => היכנסו לרשומה הזאת ולא תתחרטו: על המונחים ניחם, התעשת, שינה טעמו ונמלך בדעתו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-07-26 12:33:18
    [post_modified_gmt] => 2021-07-26 09:33:18
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7550
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)