הדף בטעינה

על המילה נִדּוּי

במילון

 (ללא ניקוד: נידוי)
מיןזכר
שורשנדי
נטייהשם הפעולה של מְנַדֶּה לכל הנטיות

הגדרה

  • הרחקה מן הציבור בכַוונה לענוֹש או מֵחמת הפלָיה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

סיפורי מילים

חרם

WP_Post Object
(
    [ID] => 83263
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2023-08-21 18:53:40
    [post_date_gmt] => 2023-08-21 15:53:40
    [post_content] => 

בימינו המילה חֵרֶם משמשת בעיקר במובן של נידוי והרחקה, כגון של אדם מציבור מסוים, ומכאן גם הפועל הֶחֱרִים בהוראת 'הכריז חרם' – כך שומעים מדי פעם בכלי התקשורת על חרם של ילדים כלפי חבר לכיתה או על ציבור קונים שהחרימו חברה מסחרית בשל מדיניותה שאינה לרוחם.

במקורות העברית למילים חרם והחרים יש יותר מהוראה אחת – וביסודן: 'הפיכת דבר מה לאסוּר'.

בספר ויקרא, בפרק העוסק במימון המקדש, נזכר סוג של הֶקדש בשם 'חרם': "אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'" (כז, כח). החרם הוא רכוש שאדם מקדיש למקדש (ובזה הופך ל'קדוש'), לשימוש הכוהנים המשרתים בו, וממילא הוא אסור בכל שימוש אחר. אף בערבית حَرَم (חַרַם) פירושו 'אסור', 'קדוש', והמקומות הקדושים לאסלאם מכונים الحرم الشريف (אל־חרם א־שריף), 'הקדוש והמכובד'.

בדיני חרם מסוג של ההתחייבות האישית עוסקות גם כמה ממסכתות המשנה והתלמוד (בעיקר נדרים וערכין). ואף בתפילת 'כל נדרי', שחוברה ככל הנראה בתקופת הגאונים בלשון ארמית ושנאמרת עד ימינו עם כניסתו של יום הכיפורים, נזכרים לצד השְבועות והנדרים גם 'חרמֵי', היינו חֲרָמִים, שעליהם המתפללים מבקשים שיהיו בטלים ומבוטלים. אם כן חרם שייך לתחום ההתחייבויות שאדם מקבל עליו.

בפסוקים רבים אחרים במקרא חרם והחרמה באים בהקשר שונה – של מלחמה ושללהּ: מה שנתפס במהלך המלחמה – אדם, בהמה ורכוש – נחשב 'חרם', כלומר אסור בהנאה וחייב בהשמדה.[1] כבר בראשית מסע הכיבושים בארץ המובטחת בני ישראל מוזהרים על החרם: "וְהָיְתָה הָעִיר [יריחו] חֵרֶם הִיא וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'" (יהושע ו, יז), ובנימה מאיימת יותר בהמשך: "וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ" (שם יח). ובכל זאת היה מי שלא עמד בפיתוי: "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן... מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ז, א).

נראה שמכאן הורחב השימוש בפועל החרים במקרא גם לניצחון מוחץ במלחמה: "הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל" (מלכים ב יט, יא), ואפילו לחורבן בכלל: "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם" (ישעיהו יא, טו). מכאן נגזרת גם המילה חָרְמָה (ללא ניקוד: חורמה) במובן 'השמדה' (להרחבה – ראו כאן). עדות חוץ־מקראית לשימוש במונח 'חרם' נתגלתה במצבת מישע מן המאה התשיעית לפני הספירה. מישע מלך מואב (שנזכר גם במקרא) מתפאר בכיבושיו הרבים ובין השאר גם בהשמדת עיר מערי ישראל ובהחרמתה לאליליו. מנהגים מעין אלו נודעו בקרב עמי קדם.

תפנית במושג החרם, בהוראה הקרובה ללשון ימינו, עולה במקרא בספרי ימי הבית השני: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה" (עזרא ז, ח). כאן חרם כולל נידוי מן הקהל והפקעה של הרכוש. במקורות חז"ל חרם נחשב סוג של נידוי חמור: "מנדין לאלתר ושונין [=חוזרים לנדותו] לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים" (בבלי מועד קטן טז ע"א). ומכאן ואילך 'חרם' נחשב לכלי ענישה רב־עוצמה שמצוי בידי הקהילה: הידוע מכולם הוא "חרם דרבנו גרשום" (כגון האיסור לשאת יותר מאישה אחת), תקנות המיוחסות לרבנו גרשום מאור הגולה (מגדולי חכמי אשכנז במאה האחת עשרה) שהעובר עליהן מסתכן בחרם, בנידוי מן הקהל.

בימינו התרחבה תחולת החרם, וכך אפשר להכריז חרם גם על חֲבָרות ואפילו על מדינות. אֶמְבַּרְגּוֹ למשל ('הֶחְסֵם' בעברית) הוא חרם כלכלי וניתוק דיפלומטי המושת על מדינה שאינה נענית למוסכמות בין־לאומיות.

השורש חר"ם בהקשר של קדושה מצוי בפינו בשמו המקראי של ההר הגבוה בישראל – החֶרְמוֹן. בימי קדם נחשב ההר קדוש, אם בשל רוּמוֹ ואם בשל פולחן אלילי שנהג בו. בספר חנוך א, מן הספרים החיצוניים, שנכתב במאה השלישית לפנה"ס, מוצאים מדרש שֵׁם שקושר בין השם 'חרמון' ובין 'חרם' (במובן שבועה, נדר) שנשבעו המלאכים לפני שירדו ארצה. ספר חנוך אומנם התגלגל לידינו רק ביוונית ובגעז (חבשית), ולפי זה אין לדעת אם המילה המקורית הייתה 'חרם'. אבל מקטעי מגילה בארמית שנמצאו במדבר יהודה, שרד למרבה המזל בקטע המתאים הפועל 'אחרמו', ולפי השחזור של כל המשפט: "וקרו לטורה חרמון בדיל די ימו ואחרמו חד לחד בה" [וקראו לַהר 'חרמון' כי בו נשבעו והחרימו זה לזה].


[1] חוקרי המקרא הבחינו במימושים שונים של חרם במלחמה. יש שהכול מושמד לחלוטין: "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב" (יהושע ו, כא), ויש שהכלים היקרים או הבהמות הטובות מושארים ומוקדשים לאל. [post_title] => חרם [post_excerpt] => במהדורות החדשות עולה מפעם לפעם המילה חרם בהקשר של נידוי חברתי. עיון במקורות מלמד על משמעויות שונות של המילה. והאומנם יש קשר בין חרם לשם ההר הגבוה בישראל? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%a8%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-09-07 15:31:11 [post_modified_gmt] => 2023-09-07 12:31:11 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=83263 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במהדורות החדשות עולה מפעם לפעם המילה חרם בהקשר של נידוי חברתי. עיון במקורות מלמד על משמעויות שונות של המילה. והאומנם יש קשר בין חרם לשם ההר הגבוה בישראל? המשך קריאה >>
איור של שורש עץ עם מקל נדודים - שורשים נודדים

שורשים נודדים

WP_Post Object
(
    [ID] => 997
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-04-10 14:21:00
    [post_date_gmt] => 2011-04-10 11:21:00
    [post_content] => 

האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו שייכת לשורש אחר: נַיָּד מן השורש נו"ד, נוֹדֵד מן נד"ד, נַדְנֵדָה מן נדנ"ד; נִדּוּי מן נד"י (נד"ה). אך לכולם משותפות האותיות נ' וד' ומשותפת להם משמעות בסיסית של תנועה והתרחקות.

נדד

הפועל נָדַד מציין מעבר ממקום למקום, ההפך מהתיישבות של קבע במקום אחד: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח). ולא רק בני אדם מרחיקים נדוד: יש 'עופות נודדים' ו'חולות נודדים'.

הפועל נָדַד קשור קשר עז לשינה, או ליתר דיוק לחוסר שינה: אחשוורוש מתקשה לישון אחרי הפגישה הראשונה עם אסתר והמן: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ". דבר המטריד אותנו מאוד מַדִּיד שינה מעינינו (כיום רווח יותר 'מַדִּיר שינה' מלשון נָדַר, כלומר אסר על עצמו, ומכאן מָנַע, הרחיק). איוב ביטא את קשיי השינה שלו במילים: "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף [= עד סוף הלילה]" (ז, ד). מכאן ירשה העברית את המילה נְדוּדִים, ומימי הביניים משמעותה התרחבה לציון מצב של נדידה. כך הצטרפו אל 'נדודי השינה' – 'נדודי ישראל במדבר', 'מקל נדודים' ו'שְׂבַע נדודים'.

נוד

אדם המרבה לנדוד הוא נַוָּד, ומכשיר שאפשר לטלטל אותו ממקום למקום הוא מכשיר נַיָּד: מחשב נייד, הֶחסן נייד ("דיסק און קי"), מחסום נייד. החילופים בין ו ל־י רגילים בשורשים כאלה (השוו חוּט וחַיָּט, רֵיק ורַוָּק), וכאן החילופים נוצלו ליצירת שתי מילים שונות מן השורש נו"ד (ני"ד) באותו משקל.

בעקבות נַיָּד חודשה המילה נַיֶּדֶת לציון 'משמר נודד', 'פטרול', וכיום כלי רכב למשימה מיוחדת: ניידת משטרה, ניידת טיפול נמרץ ועוד. בעקבות התלמוד נוצר בימי הביניים הביטוי הארמי נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי (בראשי תיבות: נדל"ן) – מקרקעין, נכסים הקבועים במקומם, ההפך מן מִטַּלְטְלִין. מילים אחרות מן השורש נו"ד הן תְּנוּדָה וממנה תְּנוּדָתִי, תְּנוּדָתִיּוּת (בשוק ההון) ונִיד – תנועה קלה, כגון 'ניד שפתיים' (על פי איוב טז, ה), 'ניד ראש', 'ניד עפעף'.

הפעלים נָד (בבניין קל) והֵנִיד (בבניין הפעיל) מצויים בלשוננו בעיקר בצירופים: נָע וָנָד (על פי דברי ה' לקין: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"); נָד בראשו, הֵנִיד בראשו, ומכאן גם מְנוֹד ראש. לָנוּד למישהו פירושו להניע בראש להבעת השתתפות בצער, כפי שנאמר על איוב: "וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא ה' עָלָיו" (מב, יא).

נדנד

הפעלים נִדְנֵד והִתְנַדְנֵד נוצרו בלשון חכמים והם מציינים תזוזה וטלטול. מהם חודשה כבר בסוף המאה התשע־עשרה המילה נַדְנֵדָה. משמעות נוספת קיבלו הפועל נִדְנֵד ושם הפעולה נִדְנוּד בלשון הדיבור: הטרדה חוזרת ונשנית – בהשפעת המילה נודניק (מיידיש, כנראה בלי קשר לשורש העברי).

* * *

תופעה זו של שורשים אחים הקרובים באותיותיהם ובמשמעותם נפוצה למדי בשורשים מן הגזרות, כגון נָטַף (מגזרת פ"נ), טִפְטֵף (שורש מרובע המבוסס על הכפלה) וטִפָּה (מן טפ"ף). וכך פעלים כמו שִׁיֵּף ושִׁפְשֵׁף, שָׁגָה ושָׁגַג, יָרַק ורָקַק, נָצַץ ונִצְנֵץ ועוד ועוד נודדים ומתנדנדים בין הגזרות.

כתבו: רונית גדיש ותמר קציר (כץ)

קובץ מעוצב לתלמידים (להדפסה) [post_title] => שורשים נודדים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%95%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-06-08 22:09:04 [post_modified_gmt] => 2024-06-08 19:09:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=997 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו שייכת לשורש אחר: נַיָּד מן השורש נו"ד, נוֹדֵד מן נד"ד, נַדְנֵדָה מן נדנ"ד; נִדּוּי מן נד"י המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


נִדּוּי
לרשימה המלאה

במבט היסטורי

שכיחות הערך נִדּוּי ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>