WP_Post Object
(
    [ID] => 17933
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2016-11-17 16:04:58
    [post_date_gmt] => 2016-11-17 14:04:58
    [post_content] => 
כידוע לכל פותר תשבצים, למילה מַתָּנָה כמה וכמה מילים נרדפות, כמעט כולן משמשות כבר במקרא.
לצד מַתָּנָה אנו מוצאים את המילים מַתָּן ומַתָּת, ושלושתן נגזרות מאותו השורש – נת"ן. בשלושתן נידַמתה ה־נ הראשונה של השורש אל ה־ת (אות השורש השנייה). במילה מתת נידַמתה גם ה־נ השנייה של השורש (אל ה־ת השנייה – ת' הנקבה), בדומה למה שקרה בשם הפועל לָתֵת.
הקשר שבין מתנה לנתינה אין בו להפתיע, ואת הקשר הזה אפשר למצוא גם בשפות אחרות. כך למשל קשורה באנגלית המילה gift לפועל give, ובלטינית קשורה donum 'מתנה' אל הפועל do 'אני נותן'.
מקבילו של השורש העברי נת"ן באכדית הוא נד"ן, וממנו נגזרו לא רק המילים nidnu, nidintu, mandattu 'מתנה' אלא גם nudunnu (נֻדֻנּוּ), שהתגלגלה לארמית הבבלית בצורה נדוניא וממנה לנדוניה בעברית. בעברית (ובארמית) נדוניה היא מעין מתנה שמעניק האב לבתו לרגל נישואיה. למילה נֻדֻנּוּ באכדית הייתה משמעות נוספת: מתנה שנתן הבעל לאשתו בחייו כדי להבטיח שלאחר מותו לא תהיה נזקקת. מתנה אחרת מן השורש האכדי הזה כבר מצויה בדברי יחזקאל: "וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ לְכָל מְאַהֲבַיִךְ" (טז, לג). בראשית אותו הפסוק מזומנת מתנה נוספת: נֵדֶה, ואם נכונה ההשוואה לארמית הארץ־ישראלית, הרי ששורשה נד"י ואף משמעותו לתת.
גם המילה מִנְחָה קשורה בנתינה. מצורת הרבים (בלשון חכמים) מְנָחוֹת – כשם המסכת במשנה – ומן ההשוואה לשפות שמיות אחרות, כגון ערבית, עולה ששורש המילה איננו נו"ח אלא מנ"ח ומשמעו 'לתת מתנה'. ואומנם המנחה המקראית איננה רק קורבן או מתנה לאלוהים; המנחה יכולה להיות גם מתנה לבשר ודם, כעולה למשל מסיפור פגישת יעקב ועֵשו: "וַיָּלֶן [יעקב] שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, יד; המילה חוזרת עוד כמה פעמים בסיפור).
נרדפת אחרת בתנ"ך היא המילה הנדירה שַׁי (ישעיהו יח, ז; תהלים סח, ל; עו, יב), המיוחדת ללשון השירה. מן הממצא המקראי עולה שאת השי הובילו. בברכת יעקב ליהודה אנו קוראים "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט, י), ולפי אחת ההצעות אין המילה שילה כי אם חיבור המילים שי+לו. פירוש זה עולה גם מן המדרש – על פי אחת מגרסאות בראשית רבה: "'עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה' שעתידין כל אומות העולם להביא דורון למשיח בן דוד שנאמר 'בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת' [ישעיהו יח, ז]" (מהדורת תאודור–אלבק, ויחי צז, עמ' 1219).
המילים הנרדפות תְּשׁוּרָה וזֵבֶד יחידאיות הן. המילה זֵבֶד והפועל זָבַד מצויים בדברי לאה עם לידת זבולון: "וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל, כ). השורש זב"ד משמש עוד במקרא בשמות פרטיים, דוגמת זְבוּדָּה אֵם יהויקים מלך יהודה. שורש זה מוכר במשמעות דומה של הענקת מתנה גם בשפות שמיות אחרות, דוגמת ארמית וערבית. בימינו – בעקבות הנהוג בעדות המזרח – מומלץ לקרוא למסיבה הנערכת להולדת בת זֵבֶד הבת.
גם המילה תְּשׁוּרָה משמשת במקרא פעם אחת בלבד – בחיפושי שאול ונערו אחר האתונות שאבדו לקיש, אבי שאול. הנער מציע לשאול לבקש את עזרת שמואל, ושאול שאינו מעוניין לבוא אליו בידיים ריקות שואל: "וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים. מָה אִתָּנוּ?" (שמואל א ט, ז). ההבנה כי תשורה מתנה היא, מסתברת אך אינה ודאית. גם גיזרון המילה אינו ברור: האם קשורה המתנה לשורש שו"ר שמובנו לראות (אולי מתנה הניתנת לאדם כשבאים לראותו) או שמא לשורש שו"ר שמובנו להתקרב (כלומר כעין תקרובת), כמו בפסוק "וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ, וַתְּשַׁלְּחִי צִירַיִךְ עַד מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל" (ישעיהו נז, ט). מן המילה תשורה כבר גזרו ראשוני הפייטנים מילה נוספת שמשמעה 'מתנה': המילה תֶּשֶׁר, ואותה קבעה האקדמיה בשנת תשמ"א (1981) לכסף שמוענק לנותן שירות (נוסף על התשלום המגיע לו) על שירותו הטוב (tip).
עוד מתנה מקראית היא מַשְׂאֵת (בנסמך מַשְׂאַת־) מן השורש נשׂ"א. למילה זו כמה משמעים, ובהם תרומה ומתנה. כך למשל אנו קוראים בתהלים (קמא, ב) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" ובאסתר (ב, יח) "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו [...] וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ". כשם שאת התרומה (מן השורש רו"ם) מרימים, את המשאת נושאים.
בלשון חכמים נוספה לעברית המילה היוונית דורון (doron). כך למשל בתלמוד הבבלי נזכר הסיפור על האיש שהביא לאלישע "לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ" (מלכים ב ד, מב), ונשאלת השאלה "וכי אלישע אוכל ביכורים הוה?" על כך משיבים: "אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים" (כתובות קה ע"ב). המילה דורון משמשת בעברית ימינו בעיקר שם פרטי. היא גם אחד מֵרכיבי שמו הלועזי של חוזה המדינה – בנימין זאב תאודור הרצל. השם היווני תֵאוֹדוֹר משמעו מתנת האל (תֵאוֹס – אֵל; דורון – מתנה), והוא מקביל לשמות עבריים המוכרים מן המקרא דוגמת מַתִּתְיָה(וּ), מַתַּנְיָה(וּ), זַבְדִּיאֵל, וקרוב אל שמות דוגמת נְתַנְאֵל, נְתַנְיָה(וּ), אֶלְנָתָן וזְבַדְיָה(וּ). ואומנם רבים בעולם היהודי כינו את הרצל מתתיהו (ואף השווהו למתתיהו החשמונאי). כך למשל הספיד אליעזר בן־יהודה את "מתתיהו הרצל" בעיתונו:


[caption id="attachment_19365" align="aligncenter" width="481"] מתוך העיתון 'השקפה', כ"ט בתמוז תרס"ד[/caption]

כתב ברק דן
    [post_title] => מתנה ונרדפותיה
    [post_excerpt] => התדעו כמה מילים נרדפות יש למילה מתנה? עושר לשוני רב שמור לנותני המתנות ולמקבליהן וגם לכותבי התשבצים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%93%d7%a4%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-15 08:56:59
    [post_modified_gmt] => 2024-09-15 05:56:59
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=17933
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21834
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-06-19 11:08:27
    [post_date_gmt] => 2017-06-19 08:08:27
    [post_content] => 
עשרה אנשים הקרויים בשם יהונתן נזכרים בתנ"ך – המפורסם בהם הוא בנו הבכור של שאול, רעו הטוב של דוד. מלבדו נקראו כך גם דודו של דוד, סופרו של המלך צדקיהו ועוד.
כיום יש הורים המקפידים לקרוא לבנם דווקא יונתן או דווקא יהונתן, אך בתנ"ך אלו שתי צורות של אותו השם. נוכל לראות זאת למשל בחילופים שבפסוק הזה: "וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד, וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד" (שמואל א יט, א).
ההנחה המקובלת היא שצורתו המקורית של השם היא יהונתן, כלומר "ה' נתן" (בדומה למשמעות השמות התנ"כיים נתניה או נתניהו, מתניה או מתניהו). הצורה יְהוֹ – תחילת שם ה' – עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן. בשמות רבים בתנ"ך אנו מוצאים את כפילות הצורות הזאת, למשל: יהוחנן–יוחנן, יהורם–יורם, יהואש–יואש, יהויקים–יויקים.
כפילות זו משתקפת גם בכתובות עתיקות ובמטבעות קדומים. לדוגמה, המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי טבע מטבע שמצידו האחד הכתובת היוונית "המלך אלכסנדר", ומצידו השני בכתב עברי עתיק "יהונתן המלך". לצד צורת השם המלאה יהונתן יש מטבעות שבהם נכתב "ינתן המלך".
בספרות חז"ל רווחת יותר הצורה הקצרה יונתן. כך למשל במסכת אבות: "ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר" (ד, ט), ובתוספתא: "שאל יונתן בן חרשא איש גיניסר לפני זקנים ביבנה" (כלים ה, ו). הנטייה לנקוט את הצורה הקצרה קשורה לתופעה כללית יותר של התערערות העיצורים הגרוניים. למשל בלשון חז"ל רגילה הצורה "לישבע" במקום "להישבע", "יודה" במקום "יהודה", "ישוע" ואף "ישו" במקום "יהושע" ועוד.
גם בִּכתובת המיוחסת לסוף תקופת התנאים נמצא השם יונתן (כתובת בבית שערים במערת קבורה: "מרים בתו שלרבי יונתן עם שתי בנותיה"; מתוארכת למאה השלישית לסה"נ). לעומת זאת בכתובת מוקדמת יותר באחוזת קבר בהר הצופים נמצא דווקא השם יהונתן: "חנניה בר יהונתן הנזִר" (מתוארכת לשנת 50 לסה"נ), וכך גם בתעודות מכר מסוף ימי הבית השני ובתעודות בר כוכבא (124 לסה"נ).

מעניין שחז"ל, בהזכירם את יהונתן המקראי, נקטו את השם בצורתו הארוכה, על פי הרגיל יותר בתנ"ך: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן" (אבות ה, טז; כך בכתבי יד קאופמן, פרמה א ועוד).

בדורות המאוחרים נהגה יותר הצורה יונתן, וזו צורתו המוכרת יותר של השם גם בימינו.

נסיים בשתי מובאות משירת שמואל הנגיד. בשירת ספרד כתבו המשוררים על פי משקל, ולכן בחרו את צורת השם שהתאימה למשקל השיר. ר' שמואל הנגיד כותב באחד משיריו:
וְאֹהָבָךְ כְּאַהְבַת בֶּן זְקונִים / יְחִיד אָב אוֹ כְּאַהְבַת שָׂב צְעִירָיו,
וְאֶדְבַּק בָּךְ כְּיוֹנָתָן בְּדָוִד / וּמֹשֶׁה עִם מְשָׁרְתוֹ מִבְּחוּרָיו.
ביאור: ואוהב אותך כפי שאוהבים בן זקונים שהוא יחיד לאביו או כפי שאוהב הסב את צאצאיו הצעירים, ואהיה דבק בך כיונתן בדוד וכדבקותם של משה ויהושע משרתו.
ואילו בשיר אחר:
אֲשֶׁר יַחְשֹׁב כִּי אִישׁ בְּשֵׁם טוֹב יְהִי טוֹב אוֹ / נִקְרָא בְּשֵׁם רַע כֵּן יְהִי רַע כְּבָר נִתַּן
אֱלִישָׁע אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וְנִתַּן בֶּן / גֵּרְשֹׁם יְהוֹנָתָן כְּבֶן קִישׁ יְהוֹנָתָן.
ביאור: אל תחשוב שמי שייקרא בשם טוב יהיה טוב ולהפך, שכן כבר ניתן שמו של אלישע הנביא לתנא אלישע בן אבויה, והוא יצא לתרבות רעה; ואילו השם יהונתן, שמו של כוהן פסל מיכה (שופטים יח, ל), ניתן לבנו של שאול הזכור לטוב.
 

כתב יעקב עציון.
    [post_title] => יונתן ויהונתן
    [post_excerpt] => הצורה המקורית של השם היא כנראה יהונתן, כלומר "ה' נתן". הצורה יְהוֹ עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%95%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:44:46
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:44:46
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21834
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)