WP_Post Object
(
    [ID] => 61037
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2022-01-26 15:43:06
    [post_date_gmt] => 2022-01-26 13:43:06
    [post_content] => 
רָם
רָם הוא תואר מקראי במובן 'גבוה', 'נישא': "עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים" (דברים ט, ב), "וַיִּרְאוּ כׇל גִּבְעָה רָמָה וְכׇל עֵץ עָבֹת" (יחזקאל כ, כח), "וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ" (ישעיהו י, לג). לאמיתו של דבר אין רָם אלא צורת בינוני של השורש רו"ם בבניין קל. בגזרת ע"ו צורות הנסתר בעבר ובבינוני זהות, והוא אומנם משמש גם פועל של ממש, למשל "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, יד).

רָם בתנ"ך משמש גם שם פרטי – הוא שמו של דמות מקראית משבט יהודה, וגם שם משפחתו של אחד מרעי איוב; ובעיקר – רכיב נפוץ בשמות תאופוריים, כגון אַבְרָם ואֲבִירָם, יְהוֹרָם, יוֹרָם ורַמְיָה. הרכיב רָם (בהגייה rōm) נפוץ במיוחד בשמות פניקיים, ובמקורותינו הוא בא בשמו של חִירָם מלך צור (גם בצורה חִירוֹם!) שסייע בבניין מקדש שלמה. לבד ממנו נזכר באותו הקשר גם האומן העברי־צורי חִירָם שעליו נאמר "בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כׇּל פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כׇּל מַחֲשָׁבֶת" (דברי הימים ב ב, יג). בימינו רווח שם החיבה רָמִי.
רוֹם
רוֹם הוא שם עצם שפירושו 'גובה' ושקול במשקל השמות טוֹב וקוֹל. הוא בא פעם אחת במקרא: "רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר, נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא" (חבקוק ג, י). מפרשים וחוקרים התקשו בהבנת הפסוק. מן ההקשר נראה שרוֹם הוא הפך מן תְּהוֹם, ואולם יש מי שפירשו כי החלק השני מוסב אף הוא על תהום (במין תקבולת חסרה), והתהום הוא הנושא ידיו אל־על.[1]

רוֹם היא מילה נדירה בעברית – היא נקרית בספרות העברית שאחרי המקרא פעמים אחדות, כמעט אך ורק בלשון הפיוט. ובכל זאת יישוב מיישובי צפון הארץ נקרא בימינו בשם זה: הקיבוץ אֶל־רוֹם – ברמז לדרך העולה אל מרומי הר החרמון. פעם אחת בתנ"ך באה גם הצורה רוֹמָה, שם העצם רוֹם בסיומת ־ָה לציון תואר הפועל: "וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה כִּי עֵת רָעָה הִיא" (מיכה ב, ג), כלומר 'בְּרוֹם', 'ברוממות', 'בקומה זקופה'.[2]
רוּם
רוֹם בתנ"ך היא צורת משנֶה של שם עצם מוכר יותר בשורש רו"ם – רוּם (גם בכתיב רֻם),[3] אף הוא בא בתנ"ך לא פעם כניגוד למילה שעניינה נמיכות קומה; אם לציון 'גובה' סתם: "שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק" (משלי כה, ג) ואם לציון גאווה אנושית: "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל, וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים" (ישעיהו ב, יא).[4] בלשון המשנה הוא משמש בתיאור מידות או מרחקים, ומופיע במשנה אפילו יותר מהמילה 'גובה' עצמה, למשל "ההיכל מאה על מאה על רום מאה" (מידות ד, ו). ואומנם רוּם היא המילה הרגילה בארמית לציון 'גובה'. כך למשל בארמית המקראית: "נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב, רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין, פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת" [=המלך נבוכדנצר עשה פסל של זהב, גובהו שישים אמות רוחבו שש אמות] (דניאל ג, א), וגם בתרגום אונקלוס למילה קוֹמָה (='גובה') בתורה. הפסוק "וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שמות לז, י) מיתרגם בסופו "ואמתא ופלגא רוּמֵיהּ".

בלשון חז"ל בא הביטוי 'רוּמוֹ של עולם' לציון 'דבר נעלה': "מאי [= מה (פירוש הפסוק)] "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים יב, ט)? דברים העומדים ברומו של עולם – בני אדם מזלזלין בהן" (בבלי ברכות ו ע"ב). בימינו משמשת ברגיל המילה גֹּבַהּ, ואולם רוּם מיוחדת בהקשרים אחדים – לציון 'שיא הגובה', כגון של הרים או של שלג, ובעקבות המשנה במסכת מידות (ב, ג) גם לציון החלק האנכי של מדרגה – רוּם המדרגה (החלק האופקי נקרא שֶׁלַח המדרגה).
מרום
לצד רוֹם ורוּם משמשת בלשון המקרא, ובעיקר בשירה המקראית, המילה מָרוֹם, בדרך כלל במובן 'שמיים' לציון מקום משכנו של האל: "כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קׇדְשׁוֹ ה' מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט" (תהלים קב, כ), וגם בביטוי 'נשא עיניו למרום': "וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ" (מלכים ב יט, כב), "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ, כו). צורת הרבים של מָרוֹם היא מְרוֹמִים, והיא מוכרת מן הפסוק "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה, ב) שמשובץ גם בסוף תפילת העמידה ובתפילת הקדיש (ומכאן קנה את פרסומו), וכן בנוסח השבועה סָהֲדִי בַּמְּרוֹמִים (= 'עֵדִי במרומים', כלומר האלוהים שבשמיים הוא עֵדי שאני דובר אמת), על פי הפסוק בספר איוב "עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים" (טז, יט).
רומי
השם הפרטי רוֹמִי ניתן בימינו לבנים ולבנות ומקורו בשם פרטי לבנות בלשונות אירופה. השם עשוי להתפרש בעברית כמילה רוֹם בתוספת כינוי השייכות ־ִי (אלא שאז הצורה התקנית אמורה להיהגות במלרע) או בסיומת כינוי החיבה ־ִי (על דרך רמי, טלי).

הצורה רוֹמִי בהגייתה המלעילית מוכרת בעברית מספרות חז"ל כשמה של העיר רומא וגם כשמה של האימפריה הרומית. השם הלטיני הוא אומנם Roma בתנועה a, אלא שבפי דוברי העברית הוא נהגה על פי היוונית: Ῥώμη, כלומר בתנועת i או e, ועל כן הוא נכתב ביו"ד – רומי. עם זאת שמות הייחוס רוֹמִי ורוֹמִית אמורים להיהגות במלרע, וכך אומנם מקובל בהגיית הכינוי 'עמנואל הרומי', אבל בצירופים אחרים – דוגמת 'חייל רומי' או 'הלשון הרומית' – רבים אינם מקפידים בכך.

_____________________________
[1] לפי זה רוֹם הוא תואר הפועל ולא שם עצם. בכיוון דומה יש שטענו כי המקרא מסורס ויש להשלימו בסופו במילה 'שמש' שבראש הפסוק הבא: "נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא שָׁמֶשׁ", היינו 'תהום נתן קולו, ושמש נשא ידיו לָרום'. אחרים פירשו שהכול מוסב על האל: הוא הנותן בתהום קולו והוא הנושא מעלה ידיו.
[2] הסיומת המוטעמת ־ָה לציון תואר הפועל נדירה. דוגמאות נוספות: אָמְנָה (לצד אָמְנָם) מן אֹמֶן, עַתָּה מן עֵת.
[3] על אף הדמיון אין מקובל לראות בצמד רוֹם–רוּם אותו הקשר של קוֹם–קוּם או שׁוֹב–שׁוּב. לדוגמה בשורש קו"ם: קוֹם בחולם היא צורת המקור המוחלט (ירמיהו מד, כט: "לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה") וקוּם היא צורת המקור הנטוי ("וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", וכן שם הפועל לָקוּם).
[4] אף המילה גאון וגאווה מן השורש גא"י מורות בעיקרן 'גובה'. השוו בשרשרת הנרדפים: "גֵּאֶה מְאֹד גׇּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ. (ירמיהו מח, כט). להרחבה עיינו כאן.
    [post_title] => רם, רום ורומי
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:12:01
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:12:01
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=61037
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 34231
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-03-26 14:58:57
    [post_date_gmt] => 2019-03-26 12:58:57
    [post_content] => השם רָמוֹן הוא שם המכתש הגדול והדרומי בנגב. ממנו ניתן ליישוב הצופה על המכתש השם מִצְפֵּה רָמוֹן; ממנו נטלו אנשים שונים את שם משפחתם העברי, ומעטים אף קיבלו בזכותו את שמם הפרטי. כיום יש גם שדה תעופה רמון, שדה התעופה החדש של אילת, על שם הטייס וטייס הֶחלל אילן רמון ובנו הטייס אסף רמון ז"ל.

[caption id="attachment_34472" align="alignleft" width="201"] מספר התיק מארכיון המדינה:
ISA-PMO-GovNamesCommittee-000dgna[/caption]

אך על שום מה נקרא כך המכתש? בשונה משמות מקומות רבים בארץ השם רמון אינו נזכר בתנ"ך או במקור ממקורותיה של העברית. המילה רמון היא יצירה חדשה. את שמו העניקה לו הוועדה הגאוגרפית לקביעת שמות בנגב שמינה ראש הממשלה בן־גוריון. הוועדה התכנסה בירושלים בין יולי 1949 לסוף מאי 1950 לקביעת שמות עבריים לכל ההרים, העמקים, הנחלים, המעיינות והדרכים מאילת בדרום ועד קו עין גדי–עזה בצפון. חיפוש בארכיון המדינה העלה כי השמות מכתש רמון והר רמון התקבלו בישיבה 19 של הוועדה בפברואר 1950 (י"ד בשבט תש"י, 1.2.1950). את פרי עבודתה פרסמה בתשי"א ב"רשימון", ובו ניתן השם העברי לצד שמו הקודם – השם בערבית. מתברר כי השם רמון ניתן למכתש על פי השם הערבי של הנחל העובר בו – ואדי רַאמַאן (או רמאן)[1] – שיש סבורים כי הוא משמר דווקא את זכר הרומאים. בוואדי זה עברה דרך הבשׂמים הקדומה מלבוא הערבה ועד הים הגדול. שיא הפעילות בה היה בימי הרומאים עם גְּבור הביקוש בעולם העתיק למור ולבונה.

בידיעה שהתפרסמה בעיתון דבר ביום 23 בדצמבר 1952 נאמר כי 200,000 לירות נוספות הוקצבו לפריצת הדרך למכתש רמון (ואדי ראמאן) למען סלילת דרך טובה לתנועת מכוניות רגילות. בידיעה נוספת בעיתון זה מיום חמישי, ראש חודש אייר תשי"ג (16 באפריל 1953) התבשר העם על שי שמגיש לו חיל ההנדסה של צה"ל ליום העצמאות החמישי – פתיחת קטע הכביש המגיע אל קרקעית מכתש רמון וקרוי עד היום "מעלה עצמאות". זה הכביש העובר דרך המכתש לנוסעים מבאר שבע בואכה אילת.

ר(א)מַאן היה בעברית לרמון כמו שסַלַאם בערבית מקביל לשלום. בעברית רגילים שמות הנראים כך להיגזר משורשי ל"י: רָצוֹן קשור אל הפועל רָצָה, חזון אל חָזָה, גאון אל גָּאָה, רזון אל רָזָה, המון אל הָמָה ועוד. אולם השם רָמוֹן שקול במשקל מילים כגון שָׂשׂוֹן, לָצוֹן משורשי ע"ו. שורש השם רָמוֹן הוא אפוא רו"ם. רָם הוא 'גבוה' ו'נישא', ואומנם מצפה רמון הוא מן היישובים הרמים בארץ, והר רמון – בערבית ראס ר(א)מאן, כלומר ראש רמון[2] – מעל הפינה הדרומית־מערבית של המכתש, מתנשא לגובה 1037 מטרים מעל פני הים, והוא ההר הגבוה ביותר בנגב.

משמעות השורש רו"ם היא בעיקרה חיובית מאוד. משורש זה נָהגו למשל בלשון המקרא להרים תרומה, ומאחר שקֶרֶן היא גם סמל לעוז ולכוח, קרן רמה היא כוח רב והרמת קרן מציינת חיזוק והַעצמה, למשל "קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד" (תהלים קיב, ט) או "הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ" (תהלים קמח, יג–יד). רם ונישא הוא אחד מכינויי אלוהים בישעיהו: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ" (נז, טו). המשכו של הפסוק הוא "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן", כלומר 'משכני רם וקדוש' או 'במרום אשכון', אבל בעקבותיו גם מרום וקדוש היה לכינוי לאלוהים, כמו בשחרית ליום כיפור "סְלַח לְגוֹי קָדוֹשׁ בְּיוֹם קָדוֹשׁ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ"; ב"עיט צבוע" לאברהם מאפו הוא מספר על איש ושמו חמוּל אשר "נשא עתה עיניו אל מרום וקדוש". כינויים אחרים לאלוהים שבהם מרום הוא אחד הרכיבים הם שוכן מרום או שוכן מרומים, יושב מרום ואדיר במרום.

לא נתמה אפוא כי גם משורש חיובי זה נוצרו בעברית – ולא רק בה – שמות פרטיים רבים וחשובים: ראש וראשון בהם הוא שמו של אבי האומה אברם שהיה בדבר האל לאברהם. גם שמות אחרים מסתיימים ביסוד ־רם, ובהם עמרם, אבירם, אחירם ויהורם; רָם היה נכדו של פרץ, מאבותיו של דוד; ובספר דברי הימים אחד מבני הֵימָן קרוי רוֹמַמְתִּי עֶזֶר. ייתכן שגם שם הנביא יִרְמְיָהוּ נגזר משורש זה ולא מן השורש רמ"י. רָם – או רָמִי בימינו – שם עצמאי הוא, אך רמי הוא גם כינויָם של אנשים ששמם המלא הוא אברהם. לבָנות ניתן בעבר הקרוב יותר השם רָמָה: רם ורמה בדומה לצמד דן ודנה. שמות חדשים יותר הם ירוּם או ירוֹם לְבן, רוֹם – אף הוא לְבן – ורוֹמִי לבת, שם המחזיר אותנו בצלילו לתקופת הרומאים.

כמובן גם שמות מקומות אחרים – בעבר ובהווה – קשורים לשורש רו"ם: ביתו של שמואל היה בָּרָמָה (מזוהה עם א־ראם של היום), והיו גם ערים אחרות בנחלות השבטים אשר ונפתלי שנקראו בשם זה. על אלקנה, אביו של שמואל, אנו יודעים כי בא מן הָרָמָתַיִם צוֹפִים, ויש סבורים שרמה של שמואל ורמתיים של אלקנה – מקום אחד הן.

כיום שמות יישובים רבים פותחים בצורת הנסמך רָמַת־ או רָמוֹת־, ובהם רמת גן, רמת השופט, רמת רחל, רמת מגשימים, רמות השבים ורמות מאיר. לשמות אלה אפשר לצרף מן השורש רו"ם את המושב תָּרוּם במטה יהודה – הסמוך למושב תָּעֹז (על פי "תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" בתהלים פט, יד); וכן את השכונה בירושלים רוֹמֵמָה (במלרע; על פי "יְמִין ה' רוֹמֵמָה" בתהלים קיח, טז) ואת קיבוץ מְרוֹם גּוֹלָן – ברמה, שבצפונה נמצאת גם הבריכה הרמה בריכת רם.

ואם הזכרנו את השם הערבי א־ראם, המשמר אולי שם עברי קדום, נזכיר מסביבתנו גם את רמאללה (בערבית: ראם אללה) וגם את ואדי רם בממלכת ירדן.

נסיים בשם גבעת רָם, שבה בעיר ירושלים יושבת האקדמיה ללשון העברית. שמה נוצר ככל הידוע עובר למלחמת העצמאות או במלחמת העצמאות עצמה כראשי תיבות; יש אומרים ראשי תיבות של 'ריכוז מפקדים', ויש אומרים ראשי תיבות של 'רמת מגויסים'. כך או כך בתחילה נכתב השם בגרשיים (גבעת ר"ם) עד שנשתכח מקורם.

מתוך הרצאתו של ברק דן במעמד קבלת הפרס על שם עוזי רמון.

_______________________________
[1] ב"רשימון" (מס' 146) נכתב השם כך: וָדִי רָמָן; באנציקלופדיה שערך ישעיהו פְּרֶס (ארץ־ישראל: אנציקלופדיה טופוגרפית־היסטורית, ירושלים 1952, כרך שלישי, עמ' 574) נכתב וָדִי א־רָּמָן, ולצד שלושת הקמצים – מתג. קמץ ומתג בצידו מורים אצלו על "פתחה ואליף בערבית באמצע המילה ומוטעמת כמו a ארוכה" (כרך א, עמ' פא). עם זאת יש לציין שבמרשתת נכתב השם באליף אחת (אחרי המִים): وادي الرمان.
[2] ברשימון של שמות המקומות בנגב הַר רָמוֹן (מס' 132) = רָס רָמָן.
    [post_title] => רמון
    [post_excerpt] => בשונה משמות מקומות רבים בארץ השם רמון אינו נזכר בתנ"ך או במקור ממקורותיה של העברית. המילה רמון היא יצירה חדשה של הוועדה הגאוגרפית לקביעת שמות בנגב שמינה בן־גוריון.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:11:24
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:11:24
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=34231
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)