WP_Post Object
(
    [ID] => 95057
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-26 15:59:37
    [post_date_gmt] => 2024-06-26 12:59:37
    [post_content] => כיום אולי נדמה שהמילה בַּלְשָׁן קשורה אל הפועל לִבְלֹשׁ – שהרי הבלשן בולש אחר המילים וגלגוליהן. אבל לאמיתו של דבר מקור המילה אחר לגמרי, והיא קשורה לאחת הדמויות המרכזיות במגילת אסתר.
[presto_player id=95058]
    [post_title] => פורים: בלשן ובלשנות
    [post_excerpt] => כיום אולי נדמה שהמילה בַּלְשָׁן קשורה אל הפועל לִבְלֹשׁ – שהרי הבלשן בולש אחר המילים וגלגוליהן. אבל לאמיתו של דבר מקור המילה אחר לגמרי, והיא קשורה לאחת הדמויות המרכזיות במגילת אסתר.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%9f-%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-11-13 14:13:27
    [post_modified_gmt] => 2024-11-13 12:13:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95057
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 83507
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2023-09-06 09:19:05
    [post_date_gmt] => 2023-09-06 06:19:05
    [post_content] => בלשנים הם כידוע מלומדים העוסקים בחקר הלשונות. כיום אולי נדמה שהמילה בַּלְשָׁן קשורה לפועל לִבְלֹשׁ, כי הבלשן בולש אחר המילים וגלגוליהן, אבל מקור המילה בלשן אחר, והיא קשורה לאחת הדמויות המרכזיות במגילת אסתר.

בספר עזרא ושוב בספר נחמיה נזכר אדם בשם מָרְדֳּכַי, שהוא ככל הנראה מרדכי אחר מן המוכר לנו ממגילת אסתר. ברשימת ראשי העולים לארץ "מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה" אשר באו עם זרובבל בעקבות הצהרת כורש נמנים: "יֵשׁוּעַ, נְחֶמְיָה, שְׂרָיָה, רְעֵלָיָה, מָרְדֳּכַי, בִּלְשָׁן, מִסְפָּר, בִּגְוַי, רְחוּם, בַּעֲנָה" (עזרא ב, ב; ובדומה לכך בנחמיה ז, ז). מרדכי ובלשן הם אפוא שניים מעולי שיבת ציון, וכמו שאר האנשים הנמנים בפסוק, אין הם מוכרים מהקשרים אחרים בתנ"ך.

ואולם כדרכם של הדרשנים הקדומים אוחדו שתי הדמויות המקראיות בעלות השם מרדכי: מרדכי מעולי בבל ומרדכי ממגילת אסתר, ובשם בִּלְשָׁן הם ראו כינוי שלו: מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן. במסכת מנחות בתלמוד הבבלי נאמר שמרדכי ידע שבעים לשון, וכמוהו גם שאר חכמי הסנהדרין, כדי "שלא תהא סנהדרי שומעת מפי התורגמן" (סה ע"א). מרדכי כונה בִּלְשָׁן כי היה, על פי מדרש שמו בארמית, "בָּיֵיל לִישָּׁנֵי", כלומר "בולל ומערבב הלשונות" (רש"י). במחקר המודרני יש הרואים בזה דרשה המבוססת על ביטוי מן האכדית – bēl lišāni – כלומר 'בעל לשון', יודע לשון זרה.[1] כך או כך, לפי חז"ל הכינוי בִּלְשָׁן ניתן למרדכי היהודי על שום ידענותו המופלגת בלשונות העולם.

בעקבות המדרש אפשר למצוא בַּסִפרות העברית לדורותיה את לשון השבח 'כמרדכי בלשן', למשל בניסוחים החביבים האלה: "נָאֶה דַּרְשָׁן, כמרדכי בלשן"; "חַד פַּרְשָׁן, כמרדכי בלשן"; "קנקנן חדש מלא ישן, כמרדכי בלשן".

עם הזמן התקצר 'מרדכי בִּלְשָׁן' למילה 'בלשן' לבדה – לציון אדם הבקי בלשונות, ובפרט לציון חוקר לשונות. כך למשל כתב המשכיל מרדכי אהרן גינצבורג במכתב משנת 1839 (הובא בחיבור 'ארץ קדומים'): "ובתוכם גם הבלשן הגדול שר החכמים געזעניוס".[2] כמו כן חל שינוי בניקוד המילה: לא עוד בִּלְשָׁן בחיריק כשם הפרטי, כי אם בַּלְשָׁן בפתח, על דרך משקל פַּעֲלָן, המציין בעלי תכונה או מקצוע, כמו למדן, שקדן, אספן, רקדן, ספרן. היו מי שערערו על הכינוי הזה משום שאין הוא הולם את בִּלְשָׁן שבמקרא, והציעו תחתיו לַשָּׁן ולַשָּׁנוּת – אבל הצעות אלו לא קנו להן שביתה בלשוננו.

ומה בנוגע לפועל בָּלַשׁ? מילים מן השורש בל"ש אינן מופיעות במקרא, ואולם בספרות חז"ל בא הפועל בָּלַשׁ בהוראת 'חיפש ובדק היטב'. פועל דומה מוכר מן הארמית; כך למשל הפסוק "וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא" (בראשית לא, לה) מיתרגם אצל אונקלוס "וּבְלַשׁ וְלָא אַשְׁכַּח". מכאן מוצאים בספרות חז"ל גם את שם העצם בַּלָּשׁ לציון 'מוכס או גובה מטעם השלטונות' ובַלֶּשֶׁת או בּוֹלֶשֶׁת לציון קבוצת בלשים. המילה בלש אומצה בעברית החדשה במשמעות 'שוטר חֶרֶשׁ' או 'חוקר פרטי המספק שירותי מעקב'.


[1] ואומנם בספרות המסופוטמית מתועד השם התאופורי Marduk bēlšunu, היינו 'מרדוך הוא אדונם', ואפילו רק השם המקוצר bēlšunu, וגם לפי זה קשה להכריע אם מדובר באדם אחד או בשניים.
[2] וִילְהֵלְם גֵּזֶנְיוּס, חוקר המקרא והלשונות השמיות, שעד היום נחשב לאחד המשפיעים ביותר בתחום.​
    [post_title] => בלשן ובלש
    [post_excerpt] => כיום אולי נדמה שהמילה בַּלְשָׁן קשורה לפועל לִבְלֹשׁ, כי הבלשן בולש אחר המילים וגלגוליהן, אבל מקור המילה אחר, והיא קשורה לאחת הדמויות המרכזיות במגילת אסתר.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%9f-%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-26 10:06:36
    [post_modified_gmt] => 2024-03-26 08:06:36
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=83507
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 8771
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2015-03-03 11:39:23
    [post_date_gmt] => 2015-03-03 09:39:23
    [post_content] => 

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (אסתר ג, א).

מיהו הָאֲגָגִי? לפי צורת השם – ה' הידיעה בראשו ויו"ד בסופו – זהו שם ייחוס, כלומר שם תואר המציין השתייכות למשפחה, לשבט, לעם או למקום מסוימים, כמו למשל "לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי, אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי" (במדבר ג, כא) או "אֶת הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי" (בראשית טו, יט–כא).
הָאֲגָגִי מתייחס אפוא לאגג. ומה ידוע לנו על אגג זה?
איש בשם הזה היה מלך עמלק: "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי" (שמואל א טו, ח). הוא היה איש ידוע, ואליו מושווה מלך ישראל בנבואת בלעם: "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" (במדבר כד, ז). לפי הזיהוי הזה, המן היה צאצא של מלך עמלק, דהיינו עמלקי, וכך מוסברת שנאתו ליהודים ושמחתנו במפלתו. גם יוסף בן מתתיהו מתאר את המן כעמלקי (קדמוניות היהודים יא, ו:ה), וכך גם חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל עמלק ב, מגילה י ע"ב, אסתר רבה ז:יג).
אבל הקביעה הזאת מעוררת כמה שאלות. אם האיש מכונה האגגי, אגג צריך להיות שם של עם או של אבי משפחה גדולה. אבל אגג נהרג עם שאר עמלק בידי שמואל ושאול, ולא כתוב שהשאיר אחריו בן שהרי משימתו של שאול הייתה להשמיד את עמלק.
מפרשי ימי הביניים (דוגמת ר' צמח ב"ר שלמה דוראן, נכדו של רשב"ץ, בפירושו לשירו של ר' יצחק גיאת וכן ר' שלמה אלקבץ ור' משה אלשיך בפירושם לאסתר) מניחים שאגג שכב עם אישה בלילה האחרון לפני מותו, וכך נולד אבי אביו של המן. אך האם סביר שצאצא רחוק של אגג יזכור כאבי משפחתו את מלך העם שהושמד כליל?
ואומנם בתרגום היווני לאסתר אנו מוצאים גרסאות אחרות: באסתר א, א (הוספה לטקסט העברי), ג, א וח, ג מכונה המן bougaios (בוגי), והוא שם של שבט ששכן על שפת הים האדום.[1] באסתר ח, יב (הוספה לטקסט העברי) מכנהו התרגום ליוונית מקדוני (כנראה המילה אגגי הובנה אגאי). אם כן התרגום היווני לא ראה בהמן עמלקי.
אפשרות אחרת היא לחפש את מקור שמותיו של המן בשפות הסביבה. חוקרים סוברים שהשם הָמָן הוא גלגול השם Humman או Humban, האל הראשי בפנתאון העֵילמי.[2] השם אגג מתועד גם הוא במקורות עילמיים[3] – Aggaga, Agaga, והרי עלילת מגילת אסתר מתרחשת בשושן – העיר הראשית של עילם! אפשר לראות בו גם את שם האזור הסמוך למדי.[4] גם שמה של זֶרֶשׁ, אשת המן, נמצא בתעודות העילמיות[5] כ־Amma-Zirash, Zirashi. אם כן המן היה עילמי.
האם הייתה לכך חשיבות לקוראיה הראשונים של המגילה?
יהודים הוגלו לבבל בסוף ימי הבית הראשון וחיו שם בשלווה יחסית (ירמיהו כט, ה–ו) עד שלא רצו לעלות עם זרובבל וששבצר (עזרא ב, סד). לעומת זאת עילם התקוטטה מאז ומעולם עם בבל ונלחמה בה. אשור כבשה את עילם, והיא עברה לידי מדי. לבסוף כבשו פרס ומדי גם את בבל. כורש, מלך פרס, היה אוהד ליהודים (עזרא א, א–ד), אבל לעילמים לא הייתה סיבה להתייחס בצורה ידידותית במיוחד לעם שהיה נאמן למלכות אויביהם – לבבל.
והינה בעיר שושן – בירת עילם שאיבדה את עצמאותה והייתה מלאה רגשי נחיתות ואיבה לשכניה במערב, באימפריה הפרסית הבנויה על הריסות מלכות בבל - התהלך האיש היהודי מרדכי. ומרדכי הוא גלגול שמו של האל הבבלי הראשי Marduk (הסיומת ay היא סיומת שמית של שמות פרטיים). כנגדו קם האיש שנקרא על שם האל העילמי הראשי Humman, ואיבה עתיקת יומין ניצתה.
כתב: אריה אולמן
[1] Michael G. Wechsler, "The Appelation BOUGAIOS and Ethnic Contextualization in the Greek Text of Esther", VT 51 (2001), 109–114
[2] P. Jensen, "Elamitische Eigennamen", Wiener Zeitschrift für die Kunde des Morgenlandes 6 (1982), 58 f
[3] Ran Zadok, The Elamite Onomasticon. Napoli, 1984, 61
[4] The Annals of Sargon, 15. In: Julius Oppert, tr., "Great Inscription in the Palace of Khorsabad," in Records of the Past, vol. 9 (London, 1877), pp. 3-20
[5] Zadok, p. 62, 83
    [post_title] => המן האגגי
    [post_excerpt] => לכאורה המן האגגי מתייחס לאֲגַג מלך עמלק המוכר מספר שמואל א, וכך מוסברת שנאתו ליהודים ושמחתנו במפלתו. ואולם ייתכן שמקור השם 'אגג' הוא שם של אל בפנתאון העֵילמי.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%92%d7%92%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-12 13:56:48
    [post_modified_gmt] => 2024-03-12 11:56:48
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=8771
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)