WP_Post Object
(
    [ID] => 94219
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-09 09:45:18
    [post_date_gmt] => 2024-06-09 06:45:18
    [post_content] => נשאלנו: הביטוי אחז את החבל (או המקל) בשני קצותיו מציין 'ניסיון בלתי אפשרי לעשות דבר והיפוכו'. אבל מה בעצם הבעיה לעשות זאת?

הינה מה שעלה בידינו למצוא:

הביטוי עולה לראשונה במדרשי האגדה מתקופת האמוראים, והגרסה היא תפס את החבל בשני רָאשיו. בזיקה לדברי אברהם על הגזֵרה להשמדת סדום – "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח, כה) – אנו מוצאים במדרש בראשית רבה שאברהם טען לפני הקב"ה כי הדין שהוא מבקש לעשות עם אנשי סדום סותר את הבטחתו לאחר המבול שלא להשחית עוד את האנושות (העולם):
אם עולם אתה מבקש – אין דין, ואם דין אתה מבקש – אין עולם, את תפיס חבלה בתרין ראשוי [=אתה תופס החבל בשני ראשיו] (פרשה לט, ו; וכן פרשה מט, ט; פסיקתא דרב כהנא נחמו, ד).
לפי זה שני הקצוות, שני ראשי החבל, הם העולם מכאן והדין מכאן. אחיזת שני ראשי החבל בעת ובעונה אחת אינה מאפשרת להשתמש בו, כגון למשוך דבר מה על ידי קשירת קצה אחד שלו, ומכאן שיש לוותר על צד אחד ולבחור בשני. ואומנם במקורות חז"ל תפיסת חבל (בצד אחד שלו) היא גם ביטוי להצלה: "משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים. הושיט לו הקברניט את החבל. אמר לו: 'תפוס החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים'" (תנחומא שלח, טו).

יש מי שמסביר את המשל אחרת: זהו חבל המשמש לשאיבה מבאר; לכל אחד מקצותיו מחובר דלי, וכשהאחד מורד לבאר מטה, השני בהכרח עולה מעלה, והרי שאי אפשר לאחוז בשני הקצוות.

במדרש מאוחר יותר מוצאים את הביטוי בעברית. המדרש מגולל מסכת תחנונים שבה משה מבקש מהקב"ה שלא יביאו אל קיצו במדבר, והקב"ה משיבו לבסוף:
שתי שְבועות נשבעתי: אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל. לבטל את שתיהן אי אפשר; אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל – מוטב. אמרתי [משה] לפניו: רבּונו של עולם, בעלילה אתה בא עליי, אתה תופש החבל בשני ראשים. יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אדם אחד מישראל. (תנחומא ואתחנן, ו; וכן דברים רבה, מהד' ליברמן, עמ' 40)
גם בלי להיכנס לשאלה מי אוחז בחבל (אלוהים או משה),[1] העניין עצמו ברור – לפנינו שתי אפשרויות מנוגדות שאי אפשר לקיים את שתיהן.

בימינו מהלכת גם הגרסה מקל (ולא 'חבל'), ושיטוט במקורות העברית מגלה שגרסה כזאת של הביטוי משמשת בספרות ההלכה כבר לפני מאות שנים להבעת תמיהה, כגון "היכי תפיס חוטרא בתרי רישי [=כיצד (הוא) תופס מקל בשני ראשים]?" (מלחמות ה' לרמב"ן, סוכה ה ע"א). הדמיון החיצוני בין חבל למקל ברור (חפץ ארוך ודק בעל שני קצוות זהים), אבל שימושיו בהקשר הזה שונים מִשל חבל, ואולי התגלגל המשל גם בלי לדקדק בפרטיו.

*

הביקורת על הרצון בשני דברים סותרים או על הניסיון לעשות שני דברים מנוגדים בעת ובעונה אחת מובעת בלשונות העולם בשלל דרכים ציוריות. יש המכוונות לחוסר התוחלת בדבר (וממילא לחובת הבחירה באחת האפשרויות), ויש שהמוקד הוא הצבעה על מציאות בלתי אפשרית:

 	
במקרא: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א יח, כא). ראו גם כאן.
 	
בארמית של התלמוד הבבלי: "ארכביהּ אתרי רכשי" (כתובות נה ע"ב ועוד) – הרכיבוֹ על שני סוסים [שכל אחד מהם הולך בכיוון אחר]; "מזכי שטרא לבי תרי" (על פי: "שטרא מזכי לבֵי תרי הוא?" [בבלי פסחים עח ע"א]) – מזכה שטר אחד לשני בעלי הדין.
 	
בלטינית: Duabus sellis sedere – לשבת על שני כיסאות (כנראה בהקשר של אדם צבוע שמראה פנים לכאן ולכאן).
 	
בגרמנית: Man kann nicht auf zwei Hochzeiten tanzen – 'אי אפשר לרקוד בשתי חתונות' (הביטוי התגלגל גם ליידיש ומשם לעברית).
 	
ברוסית: погнался за двумя зайцами – 'רדף אחרי שתי ארנבות'.
 	
באנגלית: have your cake and eat it – 'לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה'.

_____________________________
[1] אפשר שעל פי המשל משה הוא התופס בחבל (ואלוהים מאשימו בכך), ואפשר שאלוהים הוא האוחז בחבל שהרי שתי האפשרויות בידיו (וראו יעקב בלידשטיין, עצב נבו: מיתת משה במדרשי חז"ל, אלון שבות תשס"ח, עמ' 117–119). מכל מקום למשה אין כל התלבטות: עדיפה האפשרות שעם ישראל, ולמעשה כל אחד מישראל, יינצל.
    [post_title] => אחז את החבל בשני קצותיו
    [post_excerpt] => הביטוי "אחז את החבל בשני קצותיו" מציין 'ניסיון בלתי אפשרי לעשות דבר והיפוכו'. אבל מה בעצם הבעיה לעשות זאת?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%97%d7%96-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a7%d7%a6%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-20 09:37:38
    [post_modified_gmt] => 2024-06-20 06:37:38
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=94219
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 11755
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2015-08-31 21:49:45
    [post_date_gmt] => 2015-08-31 18:49:45
    [post_content] => 
כל תלמיד נושא על גבו ילקוט ובו ספרים, מחברות, כלי כתיבה ואוכל. אך בילקוט הראשון המוכר לנו היו דווקא אבנים, כמסופר על דוד לפני מלחמתו בגלית: "וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (שמואל א יז, מ). הילקוט, משורש לק"ט, היה כנראה תרמיל של רועים שבו הם ליקטו את חפציהם. בימי הביניים קיבל הילקוט משמעות מושאלת של קובץ חיבורים, כגון לקט המדרשים ילקוט שמעוני. מכאן גם 'ילקוט הכזבים' – אוסף סיפורי כזב מהווי הפלמ"ח.
בעברית בת ימינו הילקוט שייך בעיקר לבית הספר, ואילו המילה הכללית היא תִּיק. מקור המילה תיק ביוונית (θηκη, theke) ומשמעה היסודי תיבה, קופסה. התיק נזכר אצל חז"ל בהקשרים שונים: תיק של תפילין ושל ספר תורה, תיק של נְבָלִים וכינורות, וגם תיק של מעות – ארנק לכסף. ובעברית החדשה נוצר מן התיק הפועל תִּיֵּק.
מילה אחרת מלשון חז"ל היא תַּרְמִיל (או תָּרְמֵל), אשר התגלגלה אלינו מן הארמית. ואכן בתרגום יונתן נכתב תמורת "וּבַיַּלְקוּט" – "וּבְתַרְמִילֵיהּ". בן זוגו של התרמיל הוא המקל, כגון "אסור לאדם שייכנס לבית המקדש במקלו ובתרמילו ובאבק שעל רגליו" (דברים רבה). התרמיל והמקל אופייניים להולכים בדרך, ואולי משום כך נתייחדה המילה תרמיל לתיק הגב של המטיילים, או אם תרצו – של התרמילאים. מן התרמיל נוצר בלשון חז"ל הפועל תִּרְמֵל לציון צמח שהעלה פירות דמויי תרמילים – כלומר צמח ממשפחת הקטניות, ומכאן השימוש במונח תרמיל בתחום הבוטניקה.
בספרות העברית פוגשים לעיתים דמויות הנושאות אַמְתַּחַת או צִקְלוֹן. על פי המסופר בספר בראשית ציווה יוסף להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין, כדי שיוכל להאשימו בגנבה ולדרוש שיהיה עבדו. האמתחת הייתה כנראה שק גדול לנשיאת משאות, שכן השורש האכדי mtẖ עניינו נשיאה.
גם המילה צקלון התגלגלה אלינו מן המקרא, אך ככל הנראה בטעות. בספר מלכים מסופר על מנחה שהובאה לאלישע הנביא: "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ..." (מלכים ב ד, מב). 'בצקלונו' נתפס בעבר כמילה משורש צק"ל בתוספת ב' היחס, ולפי ההקשר היו שפירשוה 'שק לצידה'. ואולם בכתבי אוגרית נמצא שימוש במילה bṣql בהקבלה למילה שיבולת. כיום מקובל אפוא לראות בבי"ת של 'בצקלונו' חלק מן המילה ממש, וככל הנראה מילה זו מתארת את מנחת הביכורים עצמה ולא את הכלי שהובאה בו.
תיקי החיילים הם שַׂק חֲפָצִים (קיטבג) וצִיּוּדָן (צ'ימידן). הצירוף 'שק חפצים' משמש למן המחצית הראשונה של המאה העשרים, ואילו המילה 'ציודן' חודשה בוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה בשנת תשע"ג (2013).
להנחת התיק על הגב או על הכתף לא נתייחד פועל עצמאי, אך אין כל מניעה לנקוט את הפועל הכללי שָׂם. שימושים דומים בפועל הזה מצויים כבר במקורות, למשל: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כא, יד), "נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ" (מלכים א כ, לא), "הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ" (ירמיהו יג, א). אם מדובר בתיק כבד, אפשר גם לעמוס אותו על הגב או על השכם.
כאשר שמים את התיק על הכתף, אפשר להשתמש בפועל תָּלָה ('תלה על כתפו') או בפועל התלמודי כִּתֵּף שמשמעו היסודי 'טען משא על כתף'. שימוש כזה מצאנו אצל מנדלי מוכר ספרים: "ובדרך היה פונה כה וכה ומביט כגנב נזהר לנפשו, מכתף את תרמילו המלא, פעם על כתף זו ופעם על כתף זו" (ספר הקבצנים, 1909). פועל דומה מן העברית החדשה הוא הִכְתִּיף, אך פועל זה נתייחד לתחום הנשק – הצמדת הרובה אל הכתף ("הַכְתֵּף 'שק!").
לאחר ששמים את התיק על הגב, על השכם או על הכתף – פשוט נושאים אותו. שתהיה לכולנו נשיאה טובה!
    [post_title] => שמים ילקוט על שכם
    [post_excerpt] => בילקוט הראשון המוכר לנו היו דווקא אבנים, כמסופר על דוד לפני מלחמתו בגלית: "וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (שמ"א יז, מ).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%9c%d7%a7%d7%95%d7%98-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%9b%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 14:30:47
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 12:30:47
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11755
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5596
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-05-28 09:56:22
    [post_date_gmt] => 2012-05-28 06:56:22
    [post_content] => 
חפיץ, מהלום, פוּנדה, גלילור, ציודן
חֲפִיץ (גאג'ט, גאדג'ט)
חפיצים הם חפצי מותרות שיש בהם חידוש או תחכום כלשהו. למשל: מכשיר ניווט, פנס בתוספת מצפן, חפץ נוי כגון מטוטלת לשולחן הכתיבה.
חֲפִיץ הוא סוג של חפץ, ומכאן שמו. אך בחפיץ יש רמז למשמעות נוספת של המילה חֵפֶץ ושל השורש חפ"ץ, והיא 'רצון'. בלשון המקרא הפועל הרגיל להבעת רצון הוא חָפֵץ, חָפַצְתִּי. במזמור 'אשת חיל' שבמשלי נאמר "וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ", כלומר 'ברצון'. וגם היום אומרים בלשון הגבוהה 'בחפץ לב' במשמעות של 'ברצון רב'. אם כן חֲפִיץ הוא חֵפֶץ שחֲפֵצִים בו.
את המילה חפיץ הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ו (2006).

מַהֲלוֹם (שוקר חשמלי)
מהלום הוא מכשיר להגנה עצמית ההולם בתוקף בהֶלֶם חשמלי.
המילה מהלום מצויה בפיוטים קדומים במשמעות מהלומה, מכה. במשמעותה החדשה היא מכשיר או כלי, והיא דומה בצורתה לכלים ומכשירים אחרים: מַרְעוֹם, מַעֲרוֹךְ, מַעֲצוֹר, מַכְתּוֹף (התקן לנשיאת נשק או מצלמה על הכתף).
את המילה מהלום הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ב (2002).

מַקְּלוֹר (סטיקלייט)
מקלור הוא כלי דמוי מקל הפולט אור זוהר לאחר שמקפלים אותו (וכך שוברים את המכל הפנימי שבתוכו) ומנערים אותו. הוא משמש למשל להכוונת תנועה בלילה. כמו כן הוא משמש בצבא לצרכים שונים כגון סימון מטרות בשעות החשכה.
המילה מקלור נוצרה מהלחם של מקל ואור, בדומה למילים רבות: רַמְזוֹר, מִגְדַּלּוֹר, זַרְקוֹר.

פֻּנְדָּה (פאוץ')
פונדה היא תיק המחובר לחגורה ונועד לנשיאת פריטים קטנים כמו כסף, משקפיים וטלפון נייד.
המילה פונדה היא במקורה מילה יוונית שהתגלגלה אל העברית של המשנה והתלמוד בשתי צורות: אפונדה, פונדה. כך למשל כתוב במשנה ברכות: "לא יִכָּנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגלו", ובמדרש מאוחר יותר באה גרסה אחרת של אותה ההלכה: "לא יִכָּנס אדם להר הבית במעות צרורות בסדינו ובאבק שעל רגליו ובפונדא החגורה לו מבחוץ". גם סופרים של העת החדשה השתמשו במילה פונדה או אפונדה במשמעות דומה. כך למשל כתב ביאליק בתרגומו לדון קישוט: "וגם מאתים זהב צוו לתת לו; ויקחם סנשו וישימם באפנדתו אשר על־מתניו מתחת לכתנתו". בימינו נפוץ למדי השימוש במילה פונדה לנרתיק מחסניות של אקדח.
המילה פונדה כחלופה לפאוץ' אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ט (1999).

גְּלִילוֹר (קליידוסקופ)
גלילור הוא מכשיר בצורת גליל שבו שברי זכוכית או פיסות נייר צבעוניות משתקפים אל מול האור במערכת של מראות ויוצרים צורות סימטריות בשלל צבעים. עם סיבוב הגליל נוצרות צורות חדשות.
המילה גְּלִילוֹר נוצרה מהלחם של גליל ואור.
לפני האקדמיה הונחו שפע של הצעות לחלופה לקליידוסקופ ובהן מִקְסֶמֶת, מַרְהֶבֶת, סַסְגֹּנֶת, רְאִינוֹי וסַבְגּוֹן. המילה גלילור נבחרה משום שנראתה פשוטה ובעלת סיכויי קליטה טובים.
את המילה גלילור הציעו עמי סגל מקריית טבעון ואלון גנץ. המילה אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשע"ב (2012).
 
צִיּוּדָן (צ'ימידן)
ציודן הוא תיק מלבני גדול ובעל פתח לאורכו המשמש חיילים ומטיילים לנשיאת ציוד אישי.
המילה צִיּוּד שבבסיס 'ציודן' גם היא חידוש של הדורות האחרונים. כבר בימי קדם הצטיידו בצֵידָה לַדֶּרֶךְ, כלומר במזון (המילים המקראיות צֵידָה וצַיִד מציינות ביסודן בעלי חיים שניצודו, ומכאן מזון בכלל). אנשי גבעון סיפרו ליהושע: "זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ... וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים" (יהושע ט, יב). היום כשיוצאים לדרך מצטיידים גם בציוד – בגדים ושאר חפצים.
תיק גדול אחר, המשמש בעיקר חיילים, הוא שַׂק חֲפָצִים ("קיטבג").
את המילה ציודן הציעה חברת הוועדה למילים בשימוש כללי מלכה זמלי תמורת המילה הלועזית צ'ימידן (ברוסית: מזוודה).
    [post_title] => חפץ לכל עת
    [post_excerpt] => יש לכם ציודן ובתוכו כמה חפיצים, מהלום וגלילור? אולי במקום ציודן תוכלו להסתפק בפונדה... מבולבלים? הינה הסבר לכל המילים האלה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%a4%d7%a5-%d7%9c%d7%9b%d7%9c-%d7%a2%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 07:49:53
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 05:49:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5596
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)