WP_Post Object
(
    [ID] => 5582
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-07-08 09:40:42
    [post_date_gmt] => 2012-07-08 06:40:42
    [post_content] => 
מסדר תור, מַפרט, מיתד, מלקחת
מַסְדֵּר תּוֹר
מסדר תור הוא מכשיר המותקן במקום שיש בו קבלת קהל, כגון קופת חולים או משרד ממשלתי. מסדר התור מראה על צג אלקטרוני את מספר מקבל השירות לפי התור.
מעניין לציין שבתנ"ך השורש הרגיל להבעת סֵדֶר אינו סד"ר אלא ער"ך: 'לערוך שולחן', 'לערוך מלחמה', 'מערכה'. לעומת זאת בספרות חז"ל המילה סֵדֶר והפעלים סִדֵּר וסָדַר נפוצים מאוד. ובעברית של ימינו כבר אי אפשר להסתדר בלי סדר, סידורים, הֶסדרים, סדרנים, וכיום גם מַסְדְּרֵי תור.
את הצירוף מסדר תור הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והוא אושר במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ו (1996).
מַפְרֵט
מפרט הוא מתקן שבו מסודרים מטבעות על פי ערכם, לרוב בצינורות מתכת או פלסטיק המותאמים בקוטרם לגודל המטבעות. נהג האוטובוס משתמש במפרט לסידור המטבעות שקיבל, למתן עודף לנוסעים או לפריטה של כסף.
המפרט הזה קשור לפריטה של כסף, אך יש גם מַפְרֵט המשמש לפריטה על כלי מיתר. לא ברור הקשר בין פריטת הכסף לפריטה על כלי מיתר וממילא אין קשר בין שני המַפְרְטִים.
את המילה מפרט הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי והיא אושרה באקדמיה בשנת תשנ"ה (1995).
מֵיתָד (דיבֶּל)
מיתד הוא קנה קטן חלול שתוקעים בחור שנקדח בקיר וקובעים בתוכו בורג. המיתד דומה ליָתֵד הן בצורתו הן בתפקידו: קיבוע וחיזוק אחיזתו של דבר.
המילה מֵיתָד נבנתה בתבנית המילה מֵיתָר – שתיהן משורש שתחילתו באות יו"ד.
את המונח מֵיתָד קבעה האקדמיה ללשון העברית במילון למונחי נגרות הבניין משנת תשל"א (1971), והוא בא במקום המילה דיבֶּל שמקורה בגרמנית.
מֶלְקַחַת (פְּלייר)
מֶלקחת היא צבת שטוחה המשמשת לתפיסה ולכפיפה וכן לחיתוך תיל.
המילה מֶלְקַחַת נזכרת במדרשים מאוחרים על הפסוק "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה [גחלת], בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ" (ישעיהו ו, ו). מדרשים אלו רואים במילה מלקחיים זוג מלקחות: "נטל (המלאך) מלקחת ליטול את הגחלת ונכוה, חזר והביא מלקחת שניה ונתן אחת לתוך אחת" (תנחומא).
המלקחיים המקראיים והמלקחת של המדרש הם כלים לאחיזת דבר שאי אפשר לקחתו ביד.

 
    [post_title] => כלים ומכשירים במ"ם
    [post_excerpt] => שמותיהם של כלים ומכשירים רבים מתחילים באות מ"ם. הינה כמה שמות חדשים המוכרים פחות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-13 16:38:43
    [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:38:43
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5582
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 178
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-04-23 21:19:03
    [post_date_gmt] => 2012-04-23 18:19:03
    [post_content] => הכתיב המומלץ הוא טקס בקו"ף.

מקורה של המילה טקס במילה היוונית taxis שפירושה סדר, ארגון. ביוונית מילה זו רווחה בהקשרים צבאיים וציינה את סידור הכוחות לקרב. מקבילתה העברית היא מַעֲרָכָה – דברים הערוכים בסדר מסוים וגם מחנה צבאי הערוך למלחמה: "וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה" (שמואל א יז, כא; ממשמעות זו התפתחה גם המשמעות של קרב ומלחמה, כגון בצירוף 'מערכות ישראל').

המילה טקס חדרה לעברית של ספרות חז"ל: "שלש שורות של תלמידי חכמים לפניהן. גדולים בראשונה ושניים בשנייה ושלישיים בשלישית. מיכן ואילך לא היה שם טקס אלא כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה" (תוספתא סנהדרין ח, ב). כאן מילה זו כתובה בקו"ף, ואולם בלשון הפיוט – שבה היא רווחת במיוחד – הכתיב הרגיל שלה הוא בכ"ף, כגון בפיוט 'האדרת והאמונה' לשחרית של יום הכיפורים: "הַטֶּכֶס וְהַטֹּהַר לְחַי עוֹלָמִים". הכתיב בכ"ף של הצליל ks במילים יווניות ורומיות רגיל בספרות העברית העתיקה, כגון בשם אלכסנדר ובמילה דוכס (מן המילה הרומית dux 'מנהיג', 'מצביא'). כתיב זה מוכר גם מן הפעלים שנגזרו בעברית מן taxis: טִכֵּס, כגון בצירוף 'לטכּס עצה', וטָכַס המשמש בלשון חז"ל.

בימינו הכתיב הרגיל של הפועל בבניין פיעל הוא בכ"ף: טִכֵּס, ואילו הכתיב הרגיל של שם העצם הוא בקו"ף: טֶקֶס, וזה הכתיב התקני (במילוני ועד הלשון שקדם לאקדמיה שימשו שני הכתיבים: טֶקֶס, טֶכֶס). ההבדל בין כתיב הפועל לכתיב שם העצם נעוץ בהגייה: בבניין פיעל יש דגש תבניתי שבגללו הכ"ף נהגית k (השוו: דִּכֵּא, שִׁכֵּן, מְשַׁכֵּר, לְבַכֵּר). לפיכך בהגייה של ימינו, שאינה מבחינה בין קו"ף לכ"ף דגושה, הכתיבים טיקס וטיכס זהים בהגייתם, ואין סיבה לשנות מן הכתיב טיכס הרגיל יותר במקורות. לעומת זאת שם העצם שקול במשקל עברי סגולי, דוגמת המילים שֶׁבֶר, גֶּבֶר, כֶּפֶל. במשקל זה אין דגש באות השנייה, ולכן הכתיבים טקס וטכס מכוונים להגיות שונות: טֶקֶס ב־k ואילו טֶכֶס בכ"ף רפה כמו המילים נֶכֶס, מֶכֶס, סֶכֶר, מֶכֶר. מכיוון שבימינו ההגייה המקובלת של המילה היא ב־k, נקבע הכתיב טקס המשקף את ההגייה הזאת.

נעיר כי המילה העברית הקרובה ביותר למקור היווני taxis היא תַּכְסִיס. בלשון חז"ל משמעה 'גינונים', 'הליכות', כמו בצירוף טכסיסי מלכות, והכתיב בטי"ת וכ"ף הוא הרגיל בכתבי היד. בימי הביניים ובדפוסים של ספרות חז"ל כבר רווחו שני הכתיבים – טכסיס, תכסיס – וכך גם בראשית הספרות העברית החדשה. ואולם היום הכתיב בתי"ו הוא המקובל, ומצירופים כגון 'תכסיסי מלחמה' התגלגלה המשמעות לזו המוכרת היום – תחבולה, תרגיל ערמומי. ההגייה המקובלת של המילה היא בכ"ף רפה, וכך קרה שאף שהמילים טקס ותכסיס מקורן באותה מילה יוונית – הן נבדלות בכתיבן בימינו בשתי אותיות.
    [post_title] => טקס או טכס?
    [post_excerpt] => כיצד נכון לכתוב – טקס או טכס? אנחנו ממליצים על הכתיב טקס בקו"ף.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%98%d7%a7%d7%a1-%d7%90%d7%95-%d7%98%d7%9b%d7%a1
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-14 20:17:11
    [post_modified_gmt] => 2021-04-14 17:17:11
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=178
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)