WP_Post Object
(
    [ID] => 94760
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-23 17:32:52
    [post_date_gmt] => 2024-06-23 14:32:52
    [post_content] => בית קפה, בית מרקחת ובית קולנוע הם כולם בניינים של ממש. אך בתקופת ההשכלה שימשה בלשוננו המילה 'בית' שימוש חופשי בהרבה: אם לציון חדרים – כגון בית מבשלים, ואם לציון פריטי לבוש ואביזרים – כגון בתי עיניים.
[presto_player id=94750]
    [post_title] => יוצאים מהבית
    [post_excerpt] => בית קפה, בית מרקחת ובית קולנוע הם כולם בניינים של ממש. אך בתקופת ההשכלה שימשה בלושננו המילה 'בית' שימוש חופשי בהרבה: אם לציון חדרים – כגון בית מבשלים,  ואם לציון פריטי לבוש ואביזרים – כגון בתי עיניים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 20:48:52
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 17:48:52
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=94760
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21750
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-15 12:35:15
    [post_date_gmt] => 2017-06-15 09:35:15
    [post_content] => 

1. אָח (תנור)
אפשרות ב: נקבה
ככתוב בירמיהו לו, כב: "וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת".
2. בוהן
אפשרות ב: נקבה
כך נקבע בהחלטות האקדמיה בדקדוק.
3. גרב
אפשרות ג: זכר ונקבה
עדכון: בתמוז תשפ"א, יוני 2021, הוחלט שלצד השימוש במילה במין זכר אפשר להשתמש במילה במין נקבה. ראו כאן: בהחלטות האקדמיה בדקדוק.
4. סכין
אפשרות ג: זכר ונקבה
במשנה ובתוספתא מין המילה נקבה, כגון "נפלה סכין ושחטה" (משנה חולין ב, ג), ועל פי זה יש המעדיפים לנקוט גם בימינו לשון נקבה בסכין. אך בתלמוד סכין גם זכר, כגון "סכין שנפגם" (בבלי זבחים פח ע"א).
5. עט
אפשרות א: זכר
בתהלים מה, ב נאמר: "לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר", אך ייתכן מאוד ששם התואר מָהִיר מוסב על הסופר ולא על העט. מכל מקום בספרות ימי הביניים עֵט הוא זכר, וכך גם לפי כל המילונים.
6. קלפי
אפשרות ב: נקבה
ככתוב במשנה: "וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת" (יומא ג, ט).
7. פָּנִים
אפשרות ג: זכר ונקבה
בלשון המקרא בדרך כלל זכר, כגון "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר" (משלי כה, כג). בלשון חז"ל בדרך כלל נקבה, כגון "שמאי אומר... והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (משנה אבות א, טו). להרחבה: שני פנים או שתי פנים.
8. חניכיים
אפשרות ב: נקבה
כך נקבע בהחלטות האקדמיה בדקדוק. וכך נכתב על המילה בידיעון האקדמיה "אקדם" (גיליון 19): המילה מקורהּ בלשון חז"ל, ואולם מספרות זו אין ללמוד על המין הדקדוקי שלה. דעות בעלי המילונים חלוקות, וגם במילוני האקדמיה אין אחידות. מאגר הספרות החדשה של מפעל המילון ההיסטורי מלמד גם הוא על שימוש לא אחיד: למשל, מנדלי (בספרו תולדות הטבע, ג) נוקט לעיתים לשון זכר ולעיתים לשון נקבה. מכיוון שיש מגמה בציבור לראות בשמות זוגיים מין נקבה (גם שלא על פי התקן), ומכיוון שרוב שמות האיברים הזוגיים הם בנקבה, ומכיוון שאין עדות מכריעה במקורות – הוחלט לקבוע את מין המילה נקבה.
9. מותניים
אפשרות א: זכר
ככתוב: "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים" (שמות יב, יא).
10. משקפיים
אפשרות א: זכר
חפצים בסיומת הזוגי ־ַיִם המורכבים משני איברים זהים – רובם ככולם מינם הדקדוקי זכר: אופניים, משקפיים, מכנסיים, מספריים. לדוגמה: אופניים חדשים, משקפיים אופנתיים, מכנסיים ארוכים, מספריים חדים.
11. חִבְרוּת
אפשרות א: זכר
להרחבה: חִבְרוּת זכר או נקבה
12. כיריים
אפשרות ב: נקבה
זוהי צורת הזוגי של כִּירָה. להחלטת האקדמיה.
13. מחבת
אפשרות ב: נקבה
על פי המקרא: "וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר..." (יחזקאל ד, ג). לפי זה: מחבת עמוקה, מחבת חשמלית.
14. נֹגַהּ
אפשרות א: זכר
להרחבה: לשפוך אור על נוגה
15. צומת
אפשרות א: זכר
כגון 'צומת מרומזר', 'הצומת הקרוב'. להרחבה: צומת זכר או נקבה?
16. מצלתיים
אפשרות ב: נקבה
להחלטת האקדמיה
17. אי־הבנה
אפשרות ב: נקבה
כגון אי־הבנה מצערת. לתחיליות אין מין דקדוקי משלהן, ולכן מינו של הצירוף נקבע על פי שם העצם. ראו בתשובה: אי־הבנה, תת־קבוצה – זכר או נקבה?
18. קורות חיים
אפשרות א: זכר
להחלטת האקדמיה


חזרה לחידון
    [post_title] => חידון זכר או נקבה - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%96%d7%9b%d7%a8-%d7%90%d7%95-%d7%a0%d7%a7%d7%91%d7%94-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-07-22 16:44:04
    [post_modified_gmt] => 2021-07-22 13:44:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21750
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5418
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-02-17 13:52:43
    [post_date_gmt] => 2013-02-17 11:52:43
    [post_content] => 
מבחר מרשימת מונחי רפואת הלב שאושרה באקדמיה בשנת תשע"ג (2013)
תומכן, מנגש ורידי, שקיפה, מַפעם
תּוֹמְכָן (סְטֵנְט)
תומכן הוא התקן גלילי עשוי רשת המוחדר למבנה צינורי בגוף, כגון כלי דם, שעשוי להיסתם או שדופנותיו רכות. לאחר החדרת התומכן והצבתו במקומו הוא נפתח ומתרחב ותומך בדפנות.
המילה תּוֹמְכָן כמוה כמילים בּוֹלְעָן, נוֹגְדָן. היא בנויה מצורת הבינוני 'תומך' בתוספת הסיומת ־ָן העשויה לציין בעל תכונה (תּוֹקְפָן), בעל מקצוע (מוֹכְרָן), מכשירים (פּוֹתְחָן) ועוד.
המונח תומכן החל להלך בקרב אנשי רפואה, והוא אושר באקדמיה בשנת תשע"א (2010).
מַנְגֵּשׁ וְרִידִי (פורט)
מנגש ורידי הוא התקן תת־עורי ארוך טווח להזלפת תרופות לווריד מרכזי, והוא משמש בעיקר בטיפול בחולי סרטן.
המילה מַנְגֵּשׁ, השקולה במשקל המכשירים, מצטרפת למילים אחרות מן השורש נג"ש שבהן הנו"ן השורשית ניכרת: הַנְגָּשָׁה, מֻנְגָּשׁ וכמובן נָגִישׁ ונְגִישׁוּת. במילים עתיקות יותר לרוב הנו"ן השורשית נבלעת בגימ"ל או נשמטת: נִגַּשׁ (מבניין נפעל), הִגִּישׁ, הַגָּשָׁה, מַגָּשׁ; גִּישָׁה, לָגֶשֶׁת, גַּשׁ (ציווי).
שְׁקִיפָה
המילה שקיפה נקבעה תמורת הרכיב "סקופייה". רכיב זה מצוי בשמות בדיקות כגון שקיפת חזה (thoracoscopy) ושקיפת המעי הגס (קולונוסקופייה). בבדיקות אלו מוחדרים סיבים אופטיים לגוף, ובאמצעותם מתקבלת תמונה של איברים פנימיים לצורך אבחון. למכשירים שבאמצעותם נעשית השקיפה נקבע המונח מַשְׁקֵף, כגון משקף חזה, משקף המעי הגס.
השורש המקראי שק"ף נבחר למונחים הקשורים לרכיב היווני 'סקופ' בשל דמיון הצליל והמשמעות (ראייה). החידוש הראשון הוא 'משקפיים' – חידושו של המורה חיים ליב חזן משנת תר"ן (1890). בהמשך חודשה המילה מִשְׁקֶפֶת, ועתה מצטרפת אליהם המילה שקיפה.
מַפְעֵם (דפיברילטור)
מפעם הוא מכשיר הגורם להפסקת פרפור בעליות או בחדרים של הלב על ידי "מכת" חשמל, שבעקבותיה פעימות הלב שבות לסדרן.
היו שהציעו לקרוא למכשיר מַנְזֵעַ על פי הצירוף 'נֶזַע חשמלי' המשמש בקרב הרופאים במשמעות 'שוק חשמלי' (המילה נזע מופיעה במילון רפואי חדש מאת יוסף אבן־אודם ויעקב רותם, והיא קרובה לפעלים זע וזיעזע), ואולם במילונים למונחי רפואה של האקדמיה שוק איננו נזע אלא הלם. ועדת הרפואה העדיפה את המילה מַפְעֵם המציינת את תכלית המכשיר ועשויה להיות מובנת לציבור הרחב.
    [post_title] => רפואת הלב
    [post_excerpt] => מבחר מרשימת מונחי רפואת הלב: תומכן, מַנְגֵּשׁ ורידי, שקיפה, מַפְעֵם.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%91
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-20 00:06:06
    [post_modified_gmt] => 2021-04-19 21:06:06
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5418
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 124
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-06-14 11:31:00
    [post_date_gmt] => 2012-06-14 08:31:00
    [post_content] => 
את שמו של פריט הלבוש מכנסיים ירשנו מן המקורות, וייתכן שהוא קרוי כך על שום שמכניסים לתוכו את הרגליים. אם אומנם כך, מובן מדוע למילה זו סיומת הזוגי ־ַיִם. בלשון הדיבור משמשת לפעמים צורת היחיד מִכְנָס במשמעות של פריט הלבוש כולו, ואולם שימוש זה אינו תקני. מִכְנָס הוא רק מחצית המכנסיים – החלק שלתוכו מכניסים רגל אחת.
כמו מכנסיים, גם משקפיים הם פריט אחד המורכב משני חלקים, וכמו מכנסיים מינם הדקדוקי זכר: מכנסיים חדשים, משקפיים יפים.
מתחת למכנסיים העליונים נלבשים מכנסיים תחתונים, או בשמם המקוצר המקובל: תחתונים (כמו 'שמלה חצאית' שנעשתה בפי כול לחצאית), ומכאן שגם צורת היחיד "תחתון" לציון פריט הלבוש איננה תקנית.
מיותר לציין כי בפריטי לבוש שהם זוגות של ממש, כגון נעליים ומגפיים, צורת היחיד מכוונת רק לפריט אחד מן הזוג. לכן לא סביר לומר "קניתי נעל חדשה" כשהכוונה לזוג נעליים.
    [post_title] => מכנס ומכנסיים ועוד פריטי לבוש בסיומת זוגי או רבים
    [post_excerpt] => בלשון הדיבור משמשת לפעמים צורת היחיד 'מִכְנָס' במשמעות של פריט הלבוש כולו, ואולם מִכְנָס הוא רק מחצית המכנסיים – החלק שלתוכו מכניסים רגל אחת.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%9b%d7%a0%d7%a1-%d7%95%d7%9e%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%96
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 19:31:37
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 16:31:37
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=124
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1011
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-06-12 11:37:00
    [post_date_gmt] => 2011-06-12 08:37:00
    [post_content] => פריטי הלבוש רבים, והפועל הרגיל בעברית הוא כמובן לָבַשׁ. למשל במקרא לובשים בגדים (ראו לדוגמה בראשית כח, כ), לובשים מכנסיים (ויקרא ו, ג), מעיל (שמואל ב יג, יח), שׂמלה (לדוגמה ישעיהו ד, א), כותונת (לדוגמה ויקרא טז, ד) ואף שׂק (לדוגמה יונה ג, ה) ושריון (שמואל א יז, ה).[1]

לצד לבישת הבגד אפשר גם לעטות אותו, וכך אנו קוראים בתיאורו של שמואל מפי בעלת האוב: "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל" (שמואל א כח, יד). ובימינו עוטים כפפות (או לובשים אותן).

פועל כללי אחר – במיוחד לאביזרי לבוש – הוא שָׂם: במקרא אפשר לשים מצנפת על הראש (ויקרא ח, ט) או כתר בראש (אסתר ב, יז), רְביד זהב על הצוואר (בראשית מא, מב) ואף נעליים ברגליים (יחזקאל כד, יז).

ואולם העברית מתאפיינת גם בפעלים מיוחדים לפריטי לבוש ולאביזרי לבוש, ובכך היא שונה מן האנגלית, שבה לכל פריטי הלבוש וההנעלה, אפילו לתכשיטים ולאיפור, יש רק שני פעלים: האחד – to put on – לפעולת הלבישה, והשני – to wear  – למצב של 'היות לבוש'.

במקורותינו את הנעליים, את הסנדלים ודומיהם רגילים לנעול; את החגורה, האבנט, האפוד (ואף השק שעל המותניים) לחגור; את האֵזור (מעין חגורה) לֶאֱזור (כגון וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" – מלכים א כב, ח); ותכשיטים נוהגים לענוד או לַעדות (מלשון עֲדִי, כגון "כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב" – ירמיהו ד, ל); את התפילין מניחים, ובציצית ובטלית מתעטפים.

הגיוון בפועלי הלבישה מוצא את ביטויו בויקרא טז, ד: "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף", וכן בדברי יחזקאל (הפעם פועלי הלבשה): "וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ [כלומר נעליים מעור תחש], וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי, וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ" (יחזקאל טז, י–יא).

לפיכך גם בימינו נעליים, סנדלים או מגפיים נועלים, חגורה חוגרים, תכשיטים (ובכללם שעון) עונדים, עניבה עונבים (הפועל ענב – מלשון חכמים), ואת המשקפיים, המשתפּלים משני צידי האף כמו רגליו של הרוכב על חמור או על אופַנּוע, מרכיבים.[2]

ומה בדבר הכובע? בעבר היו מקובלים כיסויי ראש מבד כעין תחבושת ועל כן חבשו אותם, כלומר כרכו אותם סביב הראש (השוו: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" ביחזקאל כד, יז – פאר בהקשר זה הוא סוג של כיסוי ראש). מכאן השימוש המורחב היום בפועל חָבַשׁ לכיסויי הראש בכלל. אבל בלשון חכמים גם כובעים לובשים: "לוי כנגד מלכות יון... אֵילו לובשי כובעים ואֵילו לובשי קסידס" [כלומר קסדות] (בראשית רבה צט, פסקה ב).

המילה גֶּרֶב חדשה בעברית. בן־יהודה במילונו מביא את הצורה גָּרָב (במשמעות גֶּרֶב) ואומר כי היא נהוגה בדיבור העברי בארץ ישראל ושהיא כבר משמשת בעיתונים. ואומנם לראשונה היא הופיעה במודעות בעיתונו של בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1885). חידוש המילה מיוחס לבן־יהודה עצמו – על פי מילה קרובה בערבית (גַ'וְרַבּ).

ומה עושים בגרביים? כמובן, כמו כל פריט לבוש, אפשר ללבוש אותם. אבל דוברי העברית גזרו מן הגרב גם פועל מיוחד – גָּרַב – אולי בהשפעת נָעַל (נעליים). היו שראו בו חידוש מיותר והקפידו להמשיך ללבוש גרביים, והיו שאימצוהו בחום והקפידו לגרוב גרביים. ברור כי אין צורך ולעיתים אי אפשר לעשות כן בכל אחד מפריטי הלבוש – למשל לא נֹאמר 'למעול מעיל', 'לכנוס מכנסיים' או 'לחלוץ חולצה', אבל הפועל גָּרַב לא היה תפוס לפעולה אחרת, ויכול לשמש את גורבי הגרביים לצד לובשיהם.

_____________________
[1] ובספרות חז"ל יש שלובשים גם נעליים, למשל: "לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום" (ירושלמי סנהדרין י:א, כח ע"א).
[2] אפשר להרחיב את השימוש בפועל הִרְכִּיב גם לאביזרים ומכשירים אחרים כמו עדשות מגע, אוזניות ומכשירי שמיעה. כמובן גם הפועל שָׂם יפה לאביזרים ומכשירים אלו.
    [post_title] => ללבוש, לחבוש, לגרוב – פועלי לבישה בעברית
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%91
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 22:47:49
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 19:47:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1011
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 994
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-01-30 09:59:00
    [post_date_gmt] => 2011-01-30 07:59:00
    [post_content] => השורש שק"ף משמש בעברית עוד מימי התנ"ך. שם מספרים לנו על נשים הנשקפות, כלומר מביטות, בעד החלון. אחת מהן היא אֵם סיסרא: "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב, מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים ה, כח). אבל יש גם מי שנשקפת במשמעות 'נראית': "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה" (שיר השירים ו, י). אם כן הפועל נשקף הוא דו־כיווני – 'רואה' ו'נראה'. כך גם כיום, בעיקר בהקשר של נוף ומראות: 'מהבית נשקף נוף מרהיב' או 'הבית נשקף אל נוף מרהיב'. משמעות נוספת של 'נשקף' עולה מן הפסוק "כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל" (ירמיהו ו, א); 'נשקפה' כאן פירושה 'צפויה', 'עתידה לבוא', וכיום: 'לא נשקפת לו סכנה'; 'נשקף לה עתיד מזהיר'.

הפועל השני המצוי בתנ"ך הוא השקיף – בדרך כלל במשמעות של ראייה מגבוה: "אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים" (תהלים נג, ג). גם בעברית החדשה משקיפים בעיקר מגבוה או מרחוק. מכאן גם שם הפעולה 'השקפה' שקיבל כבר בימי הביניים משמעות מושאלת של 'התבוננות שכלית', 'עיון' ואחר כך 'דעה קבועה' ו'דרך ההסתכלות על הדברים'.

השורש העתיק שק"ף תרם לעברית החדשה כמה חידושי לשון הקשורים לראייה. בשנת תר"ן (1890) הציע המורה חיים ליב חזן בעיתון הצפירה כמה הצעות לחידושי מילים בעברית, ובהן משקפיים:
את כלי הזכוכית אשר נשים על עינינו למען היטב ראות אשר הרכיבו לשמו מלים שונות בדרכים שונות: כלי מחזה, כלי ראות, כלי ראי, בתי עינים – עלה על לבי לקרא מִשְׁקָפַיִם. – הנה איש לא יכחש, כי טוב שם בן מלה אחת משם מרבה מלים; …אך מדוע בחרתי בשרש שקף ...יוכל היות כי בחרתי בו למען דמותו למלה היונית skopéo [=לראות, להבחין] הבאה בשמות כל כלי הראות בלשונות אירופא, כמו טֶלֶּסְקָףְּ [טלסקופ], מִקְרָסְקָףְּ [מיקרוסקופ], קַלֵּדָסְקָףְּ [קלידוסקופ] וכמוהם.
כמו המשקפיים חודשו מן השורש שק"ף המילים מִשְׁקֶפֶת (חידושו של בן־יהודה שכֻּוון מלכתחילה לטלסקופ), ובהמשך שֶׁקֶף ושְׁקוּפִית, וכן תַּשְׁקִיף ומַשְׁקִיף וגם תִּשְׁקֹפֶת (פרספקטיבה).

נוסף על יסוד הראייה המשותף למשקפיים ולמשקפת, לשקף ולשקופית – ארבעתם עשויים מחומר שקוף. המילה שָׁקוּף גם היא מקורה בתנ"ך, אלא שמשמעותה שם עמומה משהו: "וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים" (מלכים א ו, ד). במאה התשע־עשרה גויסה המילה 'שָׁקוּף' לציון תכונתו של חומר חדיר לאור, שאפשר לראות בעדו. בעברית שלנו היום שם התואר שקוף והשם המופשט שקיפות משמשים מצד אחד במשמעות 'דבר גלוי ונראה לעין כול', כגון שקיפות בקבלת החלטות, ומצד שני 'דבר שאין רואים אותו כלל', כגון אנשים שקופים – אנשים בלתי נראים.

אל הפעלים העתיקים נִשְׁקַף והִשְׁקִיף הצטרפו בדורות האחרונים שִׁקֵּף והִשְׁתַּקֵּף: מַראֵה פניו של אדם עשוי לשקף את מצב רוחו, וכשיש חשש לדלקת ראות עושים שיקוף רֵאות. דמותנו משתקפת במראָה, והשורש שק"ף הוא דוגמה מרתקת להשתקפות של העברית העתיקה בעברית החדשה.
כתבו: רונית גדיש ותמר קציר
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => עניין של השקפה
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a4%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-02-07 13:44:37
    [post_modified_gmt] => 2018-02-07 11:44:37
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=994
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)