WP_Post Object
(
    [ID] => 1671
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2014-01-22 11:33:24
    [post_date_gmt] => 2014-01-22 09:33:24
    [post_content] => 
רבים מתלבטים מתי לכתוב ט"ית ומתי לכתוב תי"ו במילים לועזיות שונות.
בדרך כלל ההגה t במילים לועזיות נכתב באות טי"ת, למשל היסטוריה, טלפון. מן הכלל הזה יוצאות מילים לועזיות בין־לאומיות שמקורן ביוונית ובשפה זו הן נכתבות באות θ (תֵטָה). האות θ מייצגת הגה הנשמע כמו th במילים think, thank. ואומנם גלגולה של האות θ בכתיב באנגלית הוא th, כגון במילים θεωρία – theory, θεραπεία  – therapy.
את ההצעה לכתוב באופן שיטתי טי"ת תמורת t ותי"ו תמורת th העלה יוסף קלוזנר כמה פעמים בכתביו. הצעה זו מבוססת על כתיבים רווחים בספרות חז"ל ובספרות הרבנית כגון 'תיאטרון', 'קתדרא', 'אתליטיס' ואף על הכתיב 'קתרוס' שבספר דניאל (עם זאת יש במקורות גם כתיבים אחרים). הבחנה שיטתית זו התקבלה בעברית החדשה, ובדרך זו הלכו גם מילוני ועד הלשון והאקדמיה ושאר המילונים העבריים.
להלן כתיבן של מילים לועזיות נפוצות:
ת תמורת th
אורתודוקסי (orthodox)
אורתופדי, אורתופדיה (orthopedic, orthopedics)
אמפתיה (empathy)
אנתרופולוגיה (anthropology)
אסתמה (asthma)
אפתיה (apathy, בעברית אידשון)
אֵתֶר (ether)
יקינתון (השם המדעי: Hyacinthus)
ממותה (mammoth)
מרתון (marathon)
מתודה (method), מתודולוגיה (methodology)
סימפתיה (sympathy)
סינתזה (synthesis)
פילנתרופיה (philanthropy)
תאוריה (theory), תאורטי
תזה (thesis)
תמה (theme)
תרמי (thermal), מכאן היפותרמי ועוד
תרמוס (thermos)
תרפיה (therapy)
פיזיותרפיה (physiotherapy)
ט תמורת t (מילים שיש המתלבטים בכתיבן)
ארטיסט (artist)
ליטורגי (liturgical)
סטטי (static)
סטטיסטיקה (statistics)
סמנטיקה (semantics)

מילים שבהן שתי האותיות
אותנטי (authentic)
אנטיפת (antipathetic)
אסתטי (aesthetic)
אריתמטיקה (arithmetic)
היפותטי (hypothetical)
טלפתיה (telepathy)
טריאתלון (triathlon)
מתמטיקה (mathematics)
נטורופתיה (naturopathy)
סינתטי (synthetic)
פתטי (pathetic)
קתטר (catheter, בעברית צַנְתָּר)
תיאטרון (theater)
תרמומטר (thermometer)
הערות
א. על פי רוב אפשר ללמוד מן המקבילה באנגלית מהו ההגה המקורי – t או th. ואולם יש מקרים שבהם האנגלית עשויה להטעות. למשל: המילה הלועזית אוטוריטה נכתבת בשתי טי"תים על פי מקורה הלטיני auctōritas וכמו בלשונות אחרות – autorità באיטלקית, Autorität בגרמנית ועוד (בלטינית ובלשונות אלו אין כלל ההגה θ). גם באנגלית של ימי הביניים נכתבה המילה ב־t (למשל autorite, autoryte) ורק בהמשך השתנה הכתיב ל־authority. דוגמה נוספת היא שם התואר ניאנדרטלי: האדם הניאנדרטלי נקרא על שם מקום התגלותו Neandertal – עמק ניאנדר שבמערב גרמניה. העמק קיבל את שמו באמצע המאה התשע־עשרה. בתקופה זו המילה Tal (=עמק) נכתבה עדיין ב־th כמילים רבות אחרות (מדובר בעניין של כתיב בלבד שכן ההגה θ אינו קיים בגרמנית), ומכאן התגלגל הכתיב לשפות אחרות, למשל לאנגלית (Neanderthal). בגרמנית עצמה שונה הכתיב ל־Neandertaler (ברפורמת הכתיב של שנת 1901).
ב. יש שכתיב המילה הלועזית מושפע מדמיונה לשורש עברי. דוגמה מובהקת היא המילה מסתורין: מקורה במילה היוונית mysterion, והיא נכנסה ללשוננו בתקופת חז"ל. בכתבי היד ובדפוסים של ספרות חז"ל אפשר למצוא כתיבים שונים: מסטירין, מסטורין, מסתורין ועוד. הכתיב בתי"ו נוצר בשל קרבת הצליל והמשמעות לשורש סת"ר העברי, והוא הרווח בימינו. גם את המילה היסטוריה היו שכתבו בתי"ו – היסתוריה – מעין מדרש שם 'הֶסְתֵּר־יה' (כך נהג לכתוב הרב קוק). הכתיב המיושן 'תכניקה', המצוי למשל ב'מילון למונחי התכניקה' של ועד הלשון משנת תרפ"ט (1929), גם הוא נובע מקישור מכוון לשורש העברי תכ"ן (תֹּכֶן).
ג. סיומת ־טי: שמות תואר הנגזרים ממילים לועזיות בסיומת ־ָה (כגון דרמה) נכתבים בט על פי שם התואר הלועזי. למשל דרמטי (על פי dramatic), וכן אסתמטי, ארומטי, סיסטמטי, סכמטי, דוגמטי.
ד. בתעתיק של שמות לועזיים (שמות אנשים ומקומות) הכתיב נקבע על פי ההגייה: מה שנהגֶה t נכתב בטי"ת (גם אם הכתיב הוא th), ומה שנהגה θ נכתב בתי"ו וגרש: ת'. ראו בפירוט בכללי התעתיק מלועזית לעברית.
    [post_title] => ט' ות' במילים לועזיות
    [post_excerpt] => את ההצעה לכתוב באופן שיטתי טי"ת תמורת t ותי"ו תמורת th העלה יוסף קלוזנר כמה פעמים בכתביו – הבחנה שיטתית זו התקבלה בעברית החדשה, ובדרך זו הלכו גם מילוני ועד הלשון והאקדמיה ושאר המילונים העבריים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%98-%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%95%d7%a2%d7%96%d7%99%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 15:33:53
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 12:33:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1671
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1032
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-10-24 08:16:00
    [post_date_gmt] => 2012-10-24 06:16:00
    [post_content] => השפה האנושית משמשת להעברת מידע ולתקשורת בין אנשים. אך יש שהאדם חפץ דווקא בהעלמת מידע, וגם אז מתגייסת השפה לעזרתו בשלל מילים של סוד וסתר.

המילה סוֹד מקורה בתנ"ך. היא מציינת עצה חשאית, מידע שרוצים להסתירו, וגם חבורת אנשים: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט, ה–ו). קשה לדעת מה הייתה המשמעות היסודית של המילה, אך אפשר לראות את הקשר בין עצה הנאמרת בחשאי ובין חבורת הנאמנים שרק הם נמצאים 'בסוד העניין'. מן המילה סוֹד נוצר בעברית החדשה הפועל הִסְתּוֹדֵד – התלחש, סיפר סודות. פועל דומה – הִסְתַּיֵּד – מצוי במשלי בן סירא מן המאה השנייה לפני הספירה: "עִם פּוֹתֶה אל תסתייד כי לא יוכל לכסות סודך" (ח, יז).

מספרות הילדים מוכר הצמד "סודות ורזים". מקורה של המילה רָז בפרסית, והיא מוכרת לנו לראשונה מן החלק הארמי של ספר דניאל. שימוש נרחב במילה עשתה כת מדבר יהודה. במגילות שנמצאו בקומראן רווח למשל הצירוף 'רזי אל' שעניינו דרכי הנהגת העולם שאינן גלויות לאדם. ספרות הקבלה אימצה גם היא את המילה, כגון בביטויים הארמיים 'רזי דאורייתא' (רזי תורה), 'רזי דרזין'. בחיבורי הקבלה נפוצה גם המילה טָמִיר – סודי, נסתר – בייחוד בצירוף 'טמיר ונעלם'. מקורה בארמית והיא קשורה למילה מַטְמוֹרָא, הבאה בתרגומי המקרא כנגד מַטְמוֹן. בעברית החדשה מַטְמוֹרָה ומַטְמֹרֶת הן מקום מסתור או אחסון, כגון 'מטמורת הקת'. המילים רָז וטָמִיר משמשות כיום בעיקר בלשון הספרותית.

שורש מרכזי בעולם הסתרים הוא סת"ר. דְּבַר סֵתֶר הוא סוד, ודברים הנפלאים מידיעת האדם מכונים נִסְתָּרוֹת. מִסְתּוֹר ומִסְתָּר הם מקומות מחבוא, אך בנסמך־רבים הם מציינים גם דברים נעלמים שקשה להגיע לחִקְרָם, כגון 'מסתורי החלל', 'מִסְתְּרֵי המדע'. שימוש זה מושפע מן הדמיון למילה היוונית mysterion שנכנסה ללשון חז"ל ומופיעה שם הן בכתיבים שונים: מסטירין, מסטורין, מסתורין ועוד. הכתיב בתי"ו נוצר בשל קרבת הצליל והמשמעות לשורש סת"ר העברי, וכתיב זה הוא הרווח בימינו.
שורש נוסף הוא השורש צפ"ן. הפועל צָפַן מציין החבאה כמסופר על אֵם משה "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב, ב). יש הסוברים כי גם הצָפוֹן קשור לעניין ההסתרה לפי תפיסה קדמונית שבצד זה השמש צפונה בשעות החשכה. על דבר חבוי אפשר לומר שהוא צָפוּן, סָפוּן או שָׂפוּן, ולמן ימי הביניים צורת הרבים צְפוּנוֹת מציינת סודות ודברים נעלמים. מַצְפּוּן בתנ"ך פירושו כנראה מחבוא, ורק בימי הביניים קיבל את משמעותו המוכרת לנו כיום בהשפעת מעתק משמעות דומה שחל במקבילה הערבית. גוֹן משמעות נוסף קיבל השורש צפ"ן בעת החדשה – החבאת מידע באמצעות שפת סתרים: צֹפֶן, הִצְפִּין, מֻצְפָּן, הַצְפָּנָה.

שורש נוסף הקשור לענייננו הוא על"ם. ממנו המילים תַּעֲלוּמָה ונֶעֱלָם וצירופים כגון 'פרשיות עלומות'.
יש שהעלמת מידע מובעת באמצעות מטפורה של כיסוי: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?" (בראשית יח, יז), וכן במטפורות קרובות של סגירה ושמירה: חָתוּם, סָתוּם, חָסוּי, גָּנוּז, כָּמוּס. הפועל כָּבַשׁ עשוי גם הוא לציין סגירה לשם הסתרה, כגון "הכובש את נבואתו" (משנה סנהדרין יא, ה). מכאן אולי המילה כִּבְשׁוֹן שמשמעה סוד: 'כבשוני לבו', 'כבשונו של עולם'.

סודות רבים סופם להתגלות, וגם לשם כך מעמידה השפה לרשותנו מגוון מילים וביטויים: חָשַׂף, גִּלָּה, פָּתַר, פָּשַׁר, הוֹצִיא לָאוֹר ועוד. חידות וצפנים מפענחים או מפצחים. הפועל פִּעֲנַח נוצר בימי הביניים מן השם שנתן פרעה ליוסף: צָפְנַת פַּעְנֵחַ (בראשית מא, מה). לדעת חוקרים בני ימינו מדובר בשם מצרי, ואולם הפרשנות הקדומה קשרה את 'צפנת' אל 'צפונות' ואת 'פענח' אל גילויָן. דימוי הפיצוח נשאל לעברית החדשה מלשונות אירופה (למשל באנגלית: crack).

נסיים בעצתו של בן סירא:
"אנשי שלומך יהיו רבים, ובעל סודך – אחד מאלף" (ו, ו).
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => שפת הסתרים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 13:33:13
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 10:33:13
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1032
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 872
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-02-22 10:35:59
    [post_date_gmt] => 2012-02-22 08:35:59
    [post_content] => 
בלשוננו יש כמה צורות בריבוי הרווחות בעיקר בסיומת ־ִין (לצד מקבילותיהן בסיומת ־ִים). למשל: אירוסין, נישואין, גירושין, תימוכין, (יחסי) גומלין, וכן תוארי הפועל בעקיפין, לסירוגין.
הסיומת ־ִין היא סיומת הרבים הרגילה בארמית, וממנה היא חדרה אל העברית. בעברית המקרא מזדמנות רק צורות מעטות בסיומת זו, כגון מִלִּין, חִטִּין (במקום מִלִּים, חִטִּים). לעומת זאת בלשון חז"ל סיומת ־ִין רווחת מאוד והיא נחשבת אחד המאפיינים הבולטים של רובד הלשון הזה. לדוגמה: מוזגין (את הכוס), חרובין, מוּסָפין.
עיון מדוקדק בספרות חז"ל מעלה שהסיומת ־ִין שכיחה יותר בשמות בעלי ריבוי תמידי, כלומר בשמות הבאים תמיד בצורת רבים ואינם מציינים ריבוי אמיתי של פרטים. כך למשל בסדרת המונחים מן התחום המשפטי – אירוסין, שידוכין, קידושין, נישואין ועוד.
בעברית של ימינו הסיומת ־ִין רווחת במונחים המוּרשים מלשון חז"ל או מן הארמית. לכן אנחנו רגילים להגות ולכתוב נישואין, (דיני) עוֹנְשִׁין, (עסקת) חֲלִיפִין, לחלוטין, זיקוקין (די־נוּר) וכיו"ב. ואולם אנו מוצאים את הסיומת ־ִין גם במונחים שהתחדשו בעברית בת ימינו, כגון תימוכין, טוּבין, בעקיפין, במישרין, לַחֲלופין. לכל אלה משותפת תכונה בולטת: אלה מילים שאינן מציינות ריבוי של ממש, וצורת היחיד שלהן, אם היא קיימת, באה במשמעות אחרת. תופעה דומה יש גם בכמה מילים בסיומת ־ִים שירשנו מלשון המקרא, כגון נעורים ורחמים.
אשר לתקן הלשוני בימינו: הצורות בסיומת ־ִין ומקבילותיהן בסיומת ־ִים תקינות הן, אין ביניהן כל הבדל של משמעות והבחירה ביניהן היא בחירה סגנונית. נעיר כי במילון למונחי הדמוגרפיה של האקדמיה (תשמ"ז, 1987) העדיפה הוועדה שהכינה את המילון את הצורות בסיומת ־ִים במילים נִשּׂוּאִים, אֵרוּסִים, גֵּרוּשִׁים – משום שראתה בהן צורות עבריות טהורות, אך לא פסלה את הצורות הרווחות בסיומת ־ִין.
מילים אחרות המסתיימות ב־ִין הן מילים שנשאלו לעברית מן היוונית או מן הרומית בתקופת חז"ל: מונופולין, מוניטין, מטרופולין, מסתורין. הסיומת ־ִין שבהן היא חלק מן המילה המקורית ולכן הן צורות יחיד (חלקן משמשות גם צורות רבים).
אל המילים בעלות הסיומת ־ִין המשמשות צורות יחיד מצטרפת המילה העברית מודיעין, כגון בצירוף 'מודיעין אזרחי'.
    [post_title] => נישואין ונישואים – על סיומת הרבים ־ִין
    [post_excerpt] => הצורות בסיומת ־ִין ומקבילותיהן בסיומת ־ִים תקינות הן, אין ביניהן כל הבדל של משמעות והבחירה ביניהן היא בחירה סגנונית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%9d%d6%b4%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 17:47:58
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 14:47:58
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=872
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)