הגדרה

• לשון שבה רכיבים דקדוקיים מובעים במילים עצמאיות ולא בצורני נטייה, שכל מילה בה מכילה צורן אחד (כנגד לָשׁוֹן חִבּוּרִית) (בלועזית: לָשׁוֹן אָנָלִיטִית)