WP_Post Object
(
    [ID] => 5539
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-08-19 12:28:13
    [post_date_gmt] => 2012-08-19 09:28:13
    [post_content] => 
ריחן, גד, בשומת
רֵיחָן (בזיליקום)
ריחן הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים. שמו המדעי Ocimum basilicum.
המילה ריחן נלקחה מן הספרות המדרשית. במדרש מאוחר נאמר: "הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם". ריחנים הם אפוא צמחים נותני ריח.
את השם ריחן (בערבית רַיְחַאן) קבע ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).
גַּד (כוסברה)
גד הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים. שמו המדעי Coriandrum sativum.
השם גד נזכר בתיאור המן שאכלו ישראל במדבר: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" (במדבר יא, ז). כבר בפרשנות המקרא הקדומה זוהה הגד עם צמח התבלין הקרוי בלשון חז"ל כֻּסְבָּר ובימינו כּוּסְבָּרָה (בהשפעת כֻּזְבֻּרַה בערבית).
שמות תבלינים אחרים נקבעו על פי ספרות חז"ל: קוֹרָנִית (תימין) – השם נזכר לצד אזוב; כְּרַוְיָה (קימל) – מקור השם ביוונית; שֶׁבֶת (מכונה שמיר, אלא ששם זה המופיע במקרא בצירוף "שמיר ושית" מציין צמח קוצני).
בְּשֹׂמֶת (ארומה)
בלי ניקוד: בשומת.
בשומת היא הריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ביין – בשומת היא ריחו הטבעי של זן העֵנב. היֵיננים מבחינים בין בשומת לניחוח: ניחוח מציין ריחות נעימים בלבד, ואילו בשומת מציינת את כל סוגי הריחות, ובהם חומרי ריח מלאכותיים.
המילה בְּשׂמֶת שקולה במשקל המילה קְטֹרֶת, וכן במשקלן של מילים המציינות שיירים דוגמת פְּסֹלֶת, נְסֹרֶת. כמותן גם בשומת היא תוצר נלווה.
בשומת נגזרה מן המילה בֹּשֶׂם. מילה מקראית זו מציינת הן את הצמחים הריחניים ככתוב בשיר השירים "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם" (ו, ב), הן את המוצר המופק מהם ככתוב במגילת אסתר "בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (ב, יב).
המילה בְּשֹׂמֶת נקבעה לראשונה בכתיב בְּסֹמֶת במונחי אפייה משנת תשט"ז (1957).
    [post_title] => ניחוחות עבריים
    [post_excerpt] => ריחן וגד הם שמותיהם העבריים של שני צמחי תבלין מוכרים. בשומת היא ריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ואם תשאלו את הייננים, תגלו שלא כמו ניחוח שהוא תמיד נעים, יש גם בשומת רעה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%97%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-13 16:46:41
    [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:46:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5539
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 89500
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2023-12-17 15:39:23
    [post_date_gmt] => 2023-12-17 13:39:23
    [post_content] => השם העברי גָּדִי, הנהגה בהטעמת מלעיל, הוא כינוי חיבה נפוץ לשם הפרטי הקצרצר גָּד. מיהו אפוא גָּד ועל שום מה נקרא כך?

במקרא ידועים לנו שני אישים בשם גָּד: הנודע בהם – גָּד בן יעקב וזלפה שפחת לאה. שבט גד היה מן השבטים שהתיישבו בעבר הירדן המזרחי. התיישבות שבט גד בקרבת מה לממלכת מואב ידועה גם ממקור חוץ־מקראי חשוב – מצבת מישע מלך מואב: "ואש [=ואיש] גד ישב בארץ עטרת מעלם [=מעולם]".[1] הדמות האחרת היא גד הנביא – "חֹזֵה דָוִד" (שמואל ב כד, יא) – מן הנאמנים בחצרו של דוד המלך.

הטעם למתן השם גד מפורש בכתובים: "וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד" (בראשית ל, יא). גַּד פירושו 'מזל' ולפי זה הוראת השם הפרטי היא 'הגיעני מזל (טוב)'. המילה גד ידועה במובן זה גם מלשונות שמיות אחרות כגון ארמית וערבית, ועד ימינו הביטוי הארמי "ביש גדא" הוא כינוי למי שמזלו רע.

כדרכם של שמות קצרים במקרא, מקובל להסביר שהשם  גָּד וגם שם מקראי אחר – גָּדִי (במלרע) – הם קיצור של שם תאופורי דוגמת גַּדִּיאֵל (נזכר בבמדבר יג, י) או גַּדִּיָּו (< גדיהו) שנמצא בחרסי שומרון. שם מקוצר זה הילך גם בתקופת חז"ל בצורות שונות למשל גדא או גדיא. במקרא נזכר השם גַּד כשמו של אל, ככל הנראה זה הממונה על הגורלות והמזלות: "הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן" (ישעיהו סה, יא). ממצאים ארכאולוגיים מלמדים כי הוא היה ידוע בעיקר בקרב שבטי ארם מצפון, והד לכך משמו של המקום בַּעַל גָּד שלמרגלות החרמון.

בברכת יעקב לבניו בא השם גד במשחק מילים: "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב" (בראשית מט, יט; שיעורו: אם ייאסף עליו גדוד לתוקפו, הוא יתקוף בחזרה). השורש גד"ד מציין ביסודו חיתוך וחלוקה – כגון בשמו של קטיף התמרים גָּדִיד – ויש מי שסובר שגם גַּד 'גורל' מובנו המקורי היה 'חֵלק'.

בהקשר אחר לחלוטין מופיעה במקרא המילה גַּד כתיאור ציורי למָן שירד במדבר: "וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (שמות טז, לא), "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" (במדבר יא, ז). מן ההקשר מובן כי מדובר בשם של צמח, ומקובל להסביר שזהו Coriandrum sativum – צמח מאכל הידוע לכול בשם כּוּסְבָּרָה, בדומה לשמו במשנה – כֻּסְבָּר – ובהשפעת צורת השם בערבית.

ניקוד השם הפרטי גָּד בקמץ תמוהּ שכן שם העצם הכללי גַּד (בשתי הוראותיו) מנוקד בפתח, כדרכן של מילים בנות שתי אותיות מגזרת הכפולים דוגמת עַם, טַל, גַּל. עם זאת מילים אלו יכולות להינקד גם בקמץ,[2] וכך אנו מוצאים גם בשמות פרטיים שרכיבם השני הוא עַם, כגון רְחַבְעָם ויָרָבְעָם.

_____________________
[1] ומן המקרא: "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר" (במדבר לב, לד).
[2] בעיקר בהפסק וביידוע (כגון עַם > הָעָם).
    [post_title] => גד
    [post_excerpt] => גד הוא אחד משנים עשר השבטים, וכינוי החיבה גדי – במלעיל – הפך להגייה השגורה של השם הזה כיום.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%92%d7%93
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-19 09:37:51
    [post_modified_gmt] => 2023-12-19 07:37:51
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=89500
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)