WP_Post Object
(
    [ID] => 26887
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-01-25 13:39:42
    [post_date_gmt] => 2018-01-25 11:39:42
    [post_content] => "בואו עננים, הבו גשם לגנים" מבקשת לאה גולדברג ב"שיר הגשם"; "עננים עננים כל הזמן משתנים" נאמר בשירו של אמיר ברונשטיין.

עָנָן הוא המילה הרגילה בעברית – למן המקרא ועד ימינו – לתופעה של התעבות אדים שאצורות בהם טיפות מים. מן המילה עָנָן אף נגזר במקרא הפועל עִנֵּן, 'כיסה בעננים': "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, יד), ואילו בלשון ימינו השמיים מתעננים בבניין התפעל.

ואולם לצד המילה עָנָן משמשות במקרא גם מילים אחרות:

צורת הנקבה עֲנָנָה נקרית רק פעם אחת – באיוב ג, ה: "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה". בלשוננו עננה נרדפת לענן, אך אצל איוב היא מתפרשת 'גוש עננים'. צורת נקבה נוספת – עֲנֶנֶת – התחדשה בימינו, כמאמר שירו של שמואל בס "מֵעַל לְבֵיתֵנוּ עַל הַר הַכַּרְמֶל עָנָן וַעֲנֶנֶת יָצְאוּ לְטַיֵּל".

מילה נרדפת רווחת לענן היא עָב. למשל: "אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם" (שופטים ה, ד). נמצאֶנה לא רק בתקבולת לענן ("מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ" – ישעיהו מד, כב) אלא אף בסמיכות אליו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט, ט). מינה הדקדוקי של המילה – גם זכר ("הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל" – ישעיהו יט, א) וגם נקבה, כבסיפור אליהו בכרמל: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם" (מלכים א יח, מד). צורת הרבים היא בדרך כלל עָבִים, אבל בשירה גם עָבוֹת: "זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים" (תהלים עז, יח). "בֹּקֶר לֹא עָבוֹת" (שמואל ב כג, ד) הוא 'בוקר לא מעונן'.

את הפועל הֵעִיב, המופיע בתנ"ך רק פעם אחת ("אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן, הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" – איכה ב, א) רגילים לקשור למילה עָב ולהבינו כמובנו בימינו 'כיסה בעב', 'הקדיר'.

עֲרָפֶל במקרא גם הוא ענן, אולי ענן כבד, ובמקרים רבים הוא נזכר עם חושך או מקביל לו, כגון "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים" (ישעיהו ס, ב). השורש המקורי של ערפל הוא ער"ף במשמעות 'נזל', 'טפטף', כמתועד בשירה המקראית: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב), "אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל" (דברים לג, כח). הלמ"ד נוספה לשורש, אולי בדומה למילה כַּרְמֶל. עוד משותף לערפל ולכרמל שנטייתם בחיריק: עַרְפִלִּים, כַּרְמִלּוֹ. מן השורש ער"ף הזדמנה לנו בדברי ישעיהו מילה נוספת לעננים – עריפים: "צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ" (ישעיהו ה, ל).

לערפל ולעריפים קשורה גם משמעות נשכחת של המילה עֲרָבָה. ערבה היא כידוע צמח או מדבר. אולם בתהלים סח, ה נאמר: "שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו". כינוי זה לאלוהים 'הרוכב בערבות' היה תמוה עד שנתגלו כתבי העיר הקדומה אוגרית שבסוריה. בכתבים אלו – הכתובים לשון שמית – אחד הכינויים לאל בעל הוא רכב ערפת, ואין ערפת באוגריתית אלא ערבות בתהלים (בחילופי פ"א ובי"ת), כלומר 'עננים'. דומה אפוא האמור בתהלים לאמור בישעיהו יט, א: "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל".

"נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן" נאמר בספר משלי (כה, יד) – גם נשיאים הם עננים שהרי הם מורמים ונישאים ברוח. מילה זו משמשת גם בנבואות ירמיהו ובתהלים לתיאור מעשי אלוהים: "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו" (תהלים קלה, ז). הקשר בין הענן הנישא והנשיא בשר ודם ברור, שהרי נשיא הוא אדם נישא, מורם משאר האנשים.

חַשְׁרָה משמשת בתנ"ך פעם אחת ויחידה – בשירת דוד: "וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת, חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (שמואל ב כב, יב). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי השורש חש"ר מביע הצטברות, וההבנה כי מדובר בעננים מתקבלת על הדעת. מעניין לציין כי במזמור המקביל לשירת דוד בתהלים יח נתחלפה חַשְׁרַת מַיִם בחֶשְׁכַת מַיִם, אולי בהשפעת החושך שבתחילת הפסוק. גם מן המילה חשרה נתחדש בעברית ימינו פועל, ובמקום 'השמיים התעננו' או 'התכסו עננים' אפשר גם לומר ש'השמיים התחשרו עננים'.

בשנת תשל"א (1971) הוציאה האקדמיה את המילון למונחי מטאורולוגיה שיסודותיו עוד בימי ועד הלשון. שִפעת המילים לעננים היו כמובן לעזר לתרים אחר מינוח עברי לעננים לסוגיהם. fog היה לערפל, במקום ענני קוּמוּלוּס יכולים לשמש עבים, ובמקום קוּמוּלוֹנִימְבּוּס – עַב חַשְׁרָה. הצירוף עַנְנֵי עָבִים – נקבע ל־heap clouds. עוד נקבעו מונחים לצורות עננים מיוחדות, ובהן עַב דַּדִּים (mamma), עֲנַן נוֹצוֹת (cirrus), עַנְנֵי כְּבָשִׂים (mackerel clouds), עַנְנֵי גָּלִיל (rotor clouds, roll clouds), עֲנַן מַשְׁפֵּךְ (funnel column), עֲנַן דֶּגֶל (banner cloud), ועֲנַן סַדָּן (anvil cloud).

כתב ברק דן.

[gallery size="medium" link="file" ids="26911,26910,26908,26907,26914"]
    [post_title] => מסע בין עננים
    [post_excerpt] => בשנת תשל"א (1971) הוציאה האקדמיה את המילון למונחי מטאורולוגיה שיסודותיו עוד בימי ועד הלשון. שִפעת המילים לעננים היו כמובן לעזר לתרים אחר מינוח עברי לעננים לסוגיהם.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-26 10:06:12
    [post_modified_gmt] => 2023-12-26 08:06:12
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=26887
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 6023
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2012-10-09 10:53:34
    [post_date_gmt] => 2012-10-09 08:53:34
    [post_content] => לקריאת המאמר
האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'?
מקובל ששם פרטי אין מוסיפים לו ה"א הידיעה, ואילו שם כללי שהפך לשם פרטי (של מקום) מחייב יידוע. לדוגמה שרון משמעו מישור סתם, ואילו 'השרון' הוא חבל ארץ מסוים במישור החוף של ארץ ישראל; שפלה היא חבל ארץ כל שהוא, שאין בו הרים, ואילו 'השפלה' היא שפלת יהודה. אבל בתנ"ך מצאנו גם שמות פרטיים־מובהקים של מקום הבאים ביידוע, כגון "הלבנון", "הגלעד". הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
    [post_title] => הא־הידיעה בשמות מקומות
    [post_excerpt] => האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%90-%d7%94%d7%99%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-06 00:37:02
    [post_modified_gmt] => 2024-09-05 21:37:02
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=6023
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 7980
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2002-05-14 16:04:57
    [post_date_gmt] => 2002-05-14 13:04:57
    [post_content] => תוכן העניינים

 	
נשיא האקדמיה: הניתוק ממקורות העברית מדלדל את הרוח ואת הלשון (על ביקור נשיא המדינה באקדמיה), עמ' 1
 	
ערב עיון לכבוד פרופ' צרפתי, עמ' 1
 	
החלטות בדקדוק: אלמנות, אכזריות, כרמל, נוכחי, עשרות־, עמ' 2
 	
שאלות ותשובות: אירו – המטבע האירופי, עמ' 2
 	
שאלות ותשובות: עצימות או עצמה מאת אורלי אלבק, עמ' 2
 	
חידת הציור: מחיי הלשון – אליעזר בן־יהודה מאת אמנון שפירא, עמ' 3
 	
צמחי ארצנו והדקדוק העברי - מעבודת הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל, מאת רונית גדיש, עמ' 6
יידוע שמות צמחים, אזוב, אלמוות, מצלתיים, סיגל, תורמוס, טרשי, תל־אביבי
 	
מילון חדש לעולם העסקים, יוסי אנג'ל, עמ' 7

    [post_title] => אקדם 20
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9d-20
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-03-24 13:40:12
    [post_modified_gmt] => 2019-03-24 11:40:12
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7980
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 95193
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-30 15:57:30
    [post_date_gmt] => 2024-06-30 12:57:30
    [post_content] => המילה כֶּרֶם באה במקרא כ־90 פעמים בהוראת 'מטע של גפנים' והיא משמשת בהוראה זו עד ימינו.

בספר שופטים מוצאים את הצירוף "כֶּרֶם זָיִת" (טו, ה) ומכאן שבצירוף שם הפרי, המילה כרם עשויה להורות גם מקום גידולם של מיני פרי אחרים – הבחנה זו עולה בדיון תלמודי: "'ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית' אמר רב פפא: 'כרם זית' אקרי [=נקרא], 'כרם' סתמא לא אקרי" (בבלי ברכות לה ע"א), ואומנם בימינו משמשים גם הצירופים 'כרם זיתים' ו'כרם שקדים' (לצד 'מטע זיתים' או 'מטע שקדים'). ברם ממקורות פרשניים אחרים – ובהם תרגומי המקרא לארמית וליוונית – עולה שיש להפריד בין השניים, כאילו נכתב "כרם וזית". ממגילת שיר השירים אולי עולה שכרם הוא שם כללי, ובמקרה זה לגידול צמחי בושם (כֹּפֶר): "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר... בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (א, יד).[1]

המילה כרם ידועה מלשונות שמיות עתיקות מצפון, ממזרח ומדרום לארץ כנען (ולדעת החוקרים גם מן המצרית הלא־שמית), ואין כל ספק שהיא הייתה חלק מרכזי בתרבויות עמי המזרח הקדום. חשיבותם של גידולי הכרם נרמזת בניסוח המקראי המייחד אותם תדיר משאר הגידולים, כגון "וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח" (שמואל א ח, יד), "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יא, יד) ועוד. מהמילה כֶּרֶם נגזרה המילה כּוֹרֵם – מגדֵל גפנים: "אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל" (דברי הימים ב כו, י), ויש אף הדורשים את שם ההר כַּרְמֶל כהלחם של 'כרם' ו'אֵל'. על הקשר בין כרם לכרמל – ראו כאן.

במקרא נזכר מְקום יישוב בשם בֵּית הַכֶּרֶם (ירמיהו ו, א; נחמיה ג, יד) ויש מן החוקרים שמזהים אותו עם עין כרם, לְפנים כפר באחד ממורדות הרי יהודה וכיום שכונה בקצה ירושלים (השם הנוהג בפי כול הוא עין כָּרֶם, כביכול בהפסק, כנראה בהשפעת השם הערבי שבו אחרי הכ"ף באה התנועה a); השם 'בית הכרם' ניתן בעת החדשה לשכונה אחרת במערב ירושלים. לפי הצעות אחרות יש לזהות את בית הכרם שבמקרא עם אתר אחר הסמוך לבית לחם.

במשנה (נידה ב, ז) נזכרת בקעת בית כרם (במקורות חז"ל גם בצורה הארמית 'בית כרמא'), בקעה רחבה ופורייה בצפון הארץ, בגבול שבין הגליל התחתון לגליל העליון. ככל הנראה המילה 'כרם' בשמו רומזת דווקא לגידולי הזיתים, ואומנם האזור כולו ידוע מימי קדם באדמתו המשובחת. באזור זה נמצא הכפר הערבי מַגְ'ד אל־כֻּרוּם (מילולית: מֶגֶד הכרמים), שככל הנראה משמר את השם העברי הקדום, וכן העיר החדשה כַּרְמִיאֵל.

השם כֶּרֶם משמש בימינו שם פרטי לבנים ולבנות.[2] מן המילה 'כרם' נגזר גם השם המקראי כַּרְמִי – שמם של כמה אישים במקרא, ובהם בנו של ראובן ואביו של עכן. השם כרמי חזר ונתעלה בימינו ולצידו גם השם כַּרְמִית לבנות.

 


[1] אפשר ש'כרמי עין גדי' הוא צירוף שמציין את המקום שבסביבתו מצויות גם "עֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם" של שיר השירים.
[2] יושם לב שמינו הדקדוקי של שם העצם כֶּרֶם הוא זכר (למשל בישעיהו ה, א: "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן"), ואילו של שם העצם גֶּפֶן – נקבה (למשל בשיר השירים ו, יא: "לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים"). מפסוק אחד בתנ"ך נראה שהמין הדקדוקי של כרם הוא (גם) נקבה: "בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ" (ישעיהו כז , ב), ואולם יש מי שמפרש שהמילה 'לה' אינה מתייחסת לכרם אלא לארץ.
    [post_title] => כרם
    [post_excerpt] => כרם הוא 'מטע של גפנים'. הוא משמש בעברית גם בצירופים הכוללים גידולים חקלאיים אחרים דוגמת 'כרם זיתים' ונראה שהשימוש הזה הרחיק לכת גם אל שמות מקומות בארץ.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%a8%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-04 09:23:52
    [post_modified_gmt] => 2024-07-04 06:23:52
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95193
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)