WP_Post Object
(
[ID] => 15270
[post_author] => 4
[post_date] => 2016-05-15 10:27:37
[post_date_gmt] => 2016-05-15 07:27:37
[post_content] => 
כִּיּוּל הוא כוונון של מכשיר מדידה כדי שיהיה מדויק.
השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב). כָּל – בקמץ גדול (תנועת a) – הוא פועל שמשמעו 'מדד', כמו שאפשר להיווכח מן ההקבלה לפעלים מָדַד, תִּכֵּן ושָׁקַל. כָּל בַּשָּׁלִישׁ פירושו מדד במידת השליש – מידת נפח קדומה ששיעורה כנראה קומץ. הפועל כָּל בבניין קל (כמו קָם, שָׁב) קרוב אל הפועל הֵכִיל בבניין הפעיל, ולאותו השורש שייכות גם המילים המחודשות תְּכוּלָה, מְכָל ומְכוּלָה.
בלוח גזר מן המאה העשירית לפנה"ס מופיעים כינויים קדומים לחודשי השנה הקשורים כולם לפעולות חקלאיות. אחד החודשים מכונה שם "ירח קצר וכל", ומקובל לקרוא זאת 'ירח קציר וכֵל' – כֵּל כמו כַּיִל במשמע 'מדידה', כלומר החודש שבו קוצרים את התבואה ומודדים את כמותה.
בתוספתא ובתלמוד הירושלמי נזכר בעל המקצוע כַּיָּל – כנראה מודד קרקעות, ובארמית של התלמוד נמצא הפועל כייל במשמעות 'קבע כללים': "לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל" – 'אל תצייתו לכללים האלה שקבע יהודה אחי משמו של שמואל' (בבלי כתובות כא ע"א; ס ע"א).
במילוני ועד הלשון הפועל כִּיֵּל בא לראשונה במונחי כימיה משנת תרפ"ח (1928), וייתכן שהבחירה בו קשורה גם לקרבת הצליל לפועל הלועזי calibrate.
[post_title] => כִּיּוּל
[post_excerpt] => השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב).
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%9b%d7%99%d7%95%d7%9c
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2024-09-19 09:08:59
[post_modified_gmt] => 2024-09-19 06:08:59
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=15270
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב).כִּיּוּל הוא כוונון של מכשיר מדידה כדי שיהיה מדויק.
השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב). כָּל – בקמץ גדול (תנועת a) – הוא פועל שמשמעו 'מדד', כמו שאפשר להיווכח מן ההקבלה לפעלים מָדַד, תִּכֵּן ושָׁקַל. כָּל בַּשָּׁלִישׁ פירושו מדד במידת השליש – מידת נפח קדומה ששיעורה כנראה קומץ. הפועל כָּל בבניין קל (כמו קָם, שָׁב) קרוב אל הפועל הֵכִיל בבניין הפעיל, ולאותו השורש שייכות גם המילים המחודשות תְּכוּלָה, מְכָל ומְכוּלָה.
בלוח גזר מן המאה העשירית לפנה"ס מופיעים כינויים קדומים לחודשי השנה הקשורים כולם לפעולות חקלאיות. אחד החודשים מכונה שם "ירח קצר וכל", ומקובל לקרוא זאת 'ירח קציר וכֵל' – כֵּל כמו כַּיִל במשמע 'מדידה', כלומר החודש שבו קוצרים את התבואה ומודדים את כמותה.
בתוספתא ובתלמוד הירושלמי נזכר בעל המקצוע כַּיָּל – כנראה מודד קרקעות, ובארמית של התלמוד נמצא הפועל כייל במשמעות 'קבע כללים': "לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל" – 'אל תצייתו לכללים האלה שקבע יהודה אחי משמו של שמואל' (בבלי כתובות כא ע"א; ס ע"א).
במילוני ועד הלשון הפועל כִּיֵּל בא לראשונה במונחי כימיה משנת תרפ"ח (1928), וייתכן שהבחירה בו קשורה גם לקרבת הצליל לפועל הלועזי calibrate.
[post_title] => כִּיּוּל [post_excerpt] => השורש המקראי כו"ל או כי"ל מציין בין השאר מדידה ככתוב בישעיהו: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%99%d7%95%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-09-19 09:08:59 [post_modified_gmt] => 2024-09-19 06:08:59 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=15270 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שם החודש השביעי בלוח השנה הבבלי (tašrītu). משמעו ראשית, התחלה. בימי קדם נהגו במסופוטמיה שני ראשי שנה: האחד בחודש ניסן והשני בחודש תשרי. בימי חמורבי (המאה ה-18 לפנה"ס) פשט מנהג ראש השנה בחודש ניסן, ואולם מנהג ראש השנה בתשרי לא נשתכח (החג נקרא אף הוא כשם החודש tašrītu). שם זה הוא היחיד המופיע גם בלשון האוגריתית. מן המקרא ידוע שם קדום לחודש זה, המופיע לצד מספרו: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א ח, ב). השם 'ירח אתנם' מתועד גם בכתובות פניקיות.
שורש השם תשרי – שר"י – מוכר גם משפות שמיות אחרות, והוא רווח בארמית. לשורש זה כמה מובנים, ובהם 'התיר' ו'התחיל'. כך למשל בארמית המקרא: "בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם" (= אז קמו זרובבל... וישוע ... והחלו לבנות את בית האלוהים שבירושלים; עזרא ה, ב); ובפיוט הידוע 'אקדמות': "אקדמות מלין ושריות שותא" (ראשית מילים ופתיחת שיח).
שם החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (waraḫsamna). משמעו ירח שמיני. בלשון הבבלית המאוחרת נהגו הדוברים להחליף בין ההגאים השפתיים וי"ו ומ"ם, וכך הווי"ו שבראש המילה נתחלפה במ"ם, והמ"ם שבאמצע המילה נתחלפה בווי"ו. לימים נשתכח משמעו המקורי של שם החודש, והוא נחלק בתודעת רבים לשני רכיבים חדשים: 'מר' ו'חשוון'. כך צמח הכתיב מר־חשוון בשתי תיבות וכן הקיצור חשוון – שמו הרווח של החודש בעברית בת ימינו. מן המקרא ידוע שם קדום לחודש זה המופיע לצד מספרו: "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו" (מלכים א ו, לח).
שם החודש התשיעי בלוח השנה הבבלי (kissilimu). הצורה כסלו מקורה בחילופי וי"ו–מ"ם כנזכר לעיל (ראו גם חודש סיוון להלן). משמעות השם אינה ברורה. שם החודש נזכר פעמיים במקרא, פעם אחת לצד מספרו: "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו" (זכריה ז, א); ופעם שנייה בפתח ספר נחמיה: "וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (א, א).
שם החודש העשירי בלוח השנה הבבלי (ṭebētu). מן הפועל האכדי ṭebȗ מקבילו של הפועל העברי טָבַע (באכדית אבדה הגיית העיצורים הגרוניים, ובמקומם באה תנועה). משמעות השם היא אפוא לטבוע, לשקוע במים או בבוץ כיאה לחודש רטוב זה. שם החודש נזכר במגילת אסתר לצד מספרו: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר ב, טז).
שם החודש האחד־עשר בלוח השנה הבבלי (šabāṭu). מקור השם בפועל האכדי šabāṭu שפירושו לחבוט, להכות, להצליף – ככל הנראה על שום הגשם המכה והמצליף בחודש זה. השם שְׁבָט נזכר בזכריה א, ז לצד מספרו: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט".
שם החודש השנים־עשר בלוח השנה הבבלי (addaru). ככל הנראה משמעות השם להיות קודר, חשוך (adāru, ḫadāru). החודש נזכר בשמו ובמספרו כמה פעמים במגילת אסתר, למשל: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (ט, א).
שם החודש הראשון בלוח השנה הבבלי (nisannu). משמעו ביכורי העץ והשדה. במקרא מכונה החודש "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב) ונאמר עליו "רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שם). כן הוא נקרא "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות כג, טו). במגילת אסתר נזכר חודש ניסן לצד ציון מספרו: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן" (ג, ז).
שם החודש השני בלוח השנה הבבלי (ayyāru). משמעות השם אינה ברורה. יש שהציעו כי השם בא מלשון 'אור', 'זיו', ואולם אין די ראיות לכך. מן המקרא ידוע שם כנעני קדום לחודש זה: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו" (מלכים א ו, לז), והוא מופיע גם לצד מספרו: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" (שם ו, א).
שם החודש השלישי בלוח השנה הבבלי (simānu). הצורה סיוון מקורה בחילופי וי"ו–מ"ם השפתיים כנזכר לעיל. משמעות שם החודש אינה ברורה. יש שהציעו כי הוא בא מלשון simanu ('מועד', 'זמן קבוע'). החודש נזכר במקרא לצד מספרו: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" (אסתר ח, ט).
שם החודש הרביעי בלוח השנה הבבלי (du'ūzu). שם החודש כשמו של אל הפריון הבבלי (בשומרית דֻמֻזִ "הבן הנאמן"), הנזכר גם בספר יחזקאל: "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז" (ח, יד). על פי המסורת המסופוטמית עם קמילת הצומח יורד תמוז אל השאול, והוא שב ועולה אל הארץ בבוא הגשמים. החודש נזכר במקרא במספרו בלבד, כגון "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר" (ירמיהו לט, ב).
שם החודש החמישי בלוח השנה הבבלי (abu). משמעות השם אינה ברורה. יש שהציעו כי הוא קשור למילה האכדית ebūru ('קציר'), ויש שהציעו כי מקורו במילה apu, abu ('קנים'). ואולם לא מצאנו לכך מספיק ראיות. שם החודש נזכר במקרא במספרו בלבד, כגון "וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי" (עזרא ז, ח).
שם החודש השישי בלוח השנה הבבלי (ulūlu). משמעות השם אינה ברורה. החודש מוזכר בספר נחמיה בשמו אך לא במספרו: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם" (ו, טו). בחתימת ספר חגי, לדוגמה, נמצא מספרו בהשמט: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ" (ב, טו).
