WP_Post Object
(
    [ID] => 104423
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-12-18 11:15:43
    [post_date_gmt] => 2024-12-18 09:15:43
    [post_content] => המילה סַהַר מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק מעט קשה במגילת שיר השירים: "שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (ז, ג).

הפסוק הוא חלק ממחרוזת של תיאורי גוף ציוריים: "שׇׁרְרֵךְ" (בנפרד: שֹׁר או שֹׁרֶר) הוא אולי הטבור.[1] הוא נדמה כאן ל"אַגַּן הַסַּהַר", כלומר לכלי קיבול, מעין קערה מעוגלת, ואולי כמראהו של ירח מלא. "מָזֶג" הוא יין מזוג, מעורב במים (כך נהגו לשתות יין בימי קדם), ולפי זה הפסוק נחתם במעין משאלה (שהיא הפסקה קלה מתיאורי הגוף): 'שלא יחסר יין מן הכלי'.

המילה סהר מתבארת במשמעות 'ירח' על פי לשונות שמיות אחרות: סיהרא בארמית, שַׁהְר (شَهْر) בערבית (הוראתו העיקרית: 'חודש').[2] ראיה להוראה 'יָרֵחַ' מופיעה בדרשה בתלמוד הבבלי: "'שררך' – זו סנהדרין. ולמה נקרא שמה שררך? שהיא יושבת בטיבורה שלארץ. 'אגן' – שמגינה על כל העולם כולו. 'הסהר' – שהיא דומה לסהר..." (סנהדרין לז ע"א). במה דומה הסנהדרין לסהר? בצורת ישיבתה בחצי עיגול, כפי שלמדים מן המשנה: "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה" (שם ד, ג). להרחבה בעניין זה – ראו כאן. מכאן גם עולה כי לתפיסת הדרשן 'סהר' כמוהו כ'חצי סהר' (או פחות מזה). תפיסה זו משתקפת גם בביטויים מתורגמים מהעת החדשה כמו 'הסהר הפורה' (Fertile Crescent), הכינוי שניתן לאזור הפורה שבין מדבריות המזרח הקרוב, או 'הסהר האדום' (Red Crescent), ארגון ההצלה המוסלמי. בשניהם הסהר הוא צורת ירח בראשית מילואו (או בסופו).
סהרון וסהרית
על פי סַהַר, 'ירח' מבארים את המילה המקראית שַׂהֲרֹנִים (ברבים ובשי"ן שמאלית), כגון "וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם" (שופטים ח, כא). אין חולק כי מדובר בתכשיט שצורתו סהר (ירח מלא בצורת עיגול? ירח חסר בצורת חרמש?). מילה זו מוכרת גם מן התלמוד הירושלמי: "אילו הן חופּות חתנים? סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם" (סוטה ט, יד; כד ע"ג). את הצורן ־וֹן במילה שהרונים אפשר לפרש בשתי דרכים, שתיהן נדירות במקרא: או לשם הקטנה (או גיוון כלשהו בהוראה) או להבעת ריבוי – ואם כך במילה שַׂהֲרֹנִים שני צורני ריבוי – גם ־ון וגם ־ים, כמו במילה זֵרְעֹנִים בדניאל א, טז (והשוו למילה זֵרֹעִים בפסוק יב).[3]

על אף הוראתה הידועה מימים ימימה במובן 'תכשיט', קבע ועד הלשון במילון כלכלת בית תרצ"ג (1913) את המילה "שַׂהֲרוֹן" (בכתיב זה! ומאוחר יותר ב־ס) במובן "לַחְמָנִית כְּעֵין חֲצִי יָרֵחַ", היינו קרואסון (croissant) בצרפתית.[4] המילה סהרון משמשת גם במונחי גוף האדם (לצד סַהֲרִית שבציפורן, lunula) ובשמות צמחים.
סהר וסוהר
הוראה ידועה פחות של המילה סַהַר במקורות קדומים היא 'מכלאה מגודרת (ועגולה?) לבהמות': "המדייר [=בונה דיר] את שדהו ועושה סהר לבית סאתים [יחידת שטח]"; (משנה שביעית ג, ד); "הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר" (עירובין ד, א). למילה זו קשורה גם מילה מקראית ידועה אחרת: סֹהַר, רק בצירוף בֵּית הַסֹּהַר, או כמו שהמקרא עצמו טורח לבאר: "בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים" (בראשית לט, כ). בימי הביניים היה מי ששיער (רד"ק) שבכל המילים האלה ההוראה היסודית של השורש סה"ר קשורה בצורה עיגול (אולי בקרבת מה לשורש סח"ר). ואולם היה גם מי ששיער (רמב"ן) שלפחות בחלק מן המילים האלה סה"ר קרובה אל זה"ר וצה"ר שעניינן 'אור'. אין ההצעות יוצאות מידי ספק.
סהרורי וסהרה
מן המילה סהר נגזרה בעברית החדשה גם המילה סַהֲרוּרִי, היינו 'מוכה ירח', 'חולה ירח', מי שסובל מהפרעת שינה שנוהג כאדם ער בעודו ישן. סביר שהתערב כאן הפועל הערבי סַהִרַ (سَهِرَ), 'היה ער בלילה', אף שככל הנראה אין קשר בינו ובין שׁהר בערבית שמובנו 'חודש', 'ירח'.

עוד יש לציין שהמדבר ששמו סהרה אינו קשור לשורש סה"ר כלל – שמו הערבי הוא אלצחראא אלכֻּבּרא (الصحراء الكبرى) – מילולית: 'המדבר הגדול', בשורש צח"ר.[5] בלשונות אירופה צ הערבית (שהגייתה ס נחצית) קרובה אל s ו־ח הערבית (שהגייתה מן הלוע) קרובה אל h, וכך התקבלה הצורה סהרה (Sahara).

-------------------------------
[1] במקום אחר במקרא הוראתו 'חבל הטבור': "בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא כׇרַּת שׇׁרֵּךְ" (יחזקאל טז, ד).
[2] העיצור שמסומן בעברית ב־שׂ נעתק בעברית ובארמית ל־s ובערבית ל־š (=שׁ). להרחבה עיינו כאן.
[3] ייתכן שצורן ריבוי זה נשאל משפה אחרת, אולי ארמית או אכדית. ראו גם כאן.
[4] המילה הצרפתית מציינת ביסודה דבר שגדל ומתמלא. באנגלית משמשות הן המילה השאולה ישירות מצרפתית croissant לציון המאפה, הן המילה הכללית crescent שהתגלגלה ממנה. אגב יש מי שמהדרים בלשונם ונוקטים 'הסהרון הפורה' (ולא 'הסהר הפורה').
[5] בעברית שבפינו צָחֹר פירושו 'לבן', ואולם יש ממילוני המקרא הסבורים שהוא חום־צהבהב, כצבעי המדבר. התואר צָחֹר בא במקרא רק בשירת דבורה "אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת" (שופטים ה, י), ויש אף מי שהציע כי מדובר באתונות המשמשות למסעות במדבריות (במקביל אל "הֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ" שבהמשך הפסוק).
    [post_title] => סהר
    [post_excerpt] => המילה סַהַר מופיעה פעם אחת במקרא בהקשר ציורי ומעט עמום. כיצד נדע מה משמעותה?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%94%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-12-19 10:46:19
    [post_modified_gmt] => 2024-12-19 08:46:19
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=104423
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 977
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-11-08 08:34:00
    [post_date_gmt] => 2010-11-08 06:34:00
    [post_content] => בעברית שלנו חודש הוא תקופת זמן – כשלושים יום שהם חלק אחד מתוך שנים עשר חלקי השנה. אבל לא תמיד זו הייתה משמעות המילה. כך אפשר ללמוד, למשל, מן הסיפור הזה: בשמואל א פרק כ דוד מביע באוזני יהונתן בן שאול את החשש ששאול מבקש להרגו. הם מתכננים אפוא ניסיון שבו יבדוק יהונתן את כוונותיו של אביו, והעיתוי שנקבע הוא סעודה שדוד אמור להשתתף בה: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל..." (פס' ה). דוד מציע שבפעם הזאת הוא ייפקד (כלומר ייעדר), ויהונתן מקבל את ההצעה: "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (פס' יח). משמעות המילה חודש כאן היא כמשמעות הצירוף 'ראש חודש'. יום זה נתקדש ונהגו בין השאר לציין אותו בסעודה חגיגית.

המילה חודש שורשה הוא כמובן חד"ש. מעיקרה היא מציינת את הירח עצמו בהתחדשותו, כלומר כאשר הוא מתחיל להיראות מחדש. שימוש זה בדיוק יש במשנה: "אב ובנו שראו את החודש..." (ראש השנה א, ז). מן המשמעות הזאת הפכה המילה חודש לציון היום שבו נראה מולד הירח, ואחר כך לציון פרק הזמן שבין מולד אחד למשנהו.

הקשר שבין הירח החדש לחודש בא לידי ביטוי גם במילה יֶרַח, הנרדפת לחודש. גם באנגלית (ובלשונות אירופה נוספות) המילים המציינות חודש (month) וירח (moon) קשורות זו לזו.

מילים וביטויים מן השורש חד"ש


 	
חדש  וחדיש – שני שמות תואר קרובים, האחד ישן והאחד חדש: חָדָש (מן המקרא) מציין דבר שלא היה קודם, שלא השתמשו בו וכדומה; חָדִישׁ (מן העברית החדשה) מתאר דבר מודרני, שעד כה לא היה כדוגמתו. כך אפשר להבחין בין 'טלפון חדש' ל'טלפון חדיש'.
 	
וישן מפני חדש תוציאו – הדבר החדש דוחה את הישן; על פי ויקרא כו, י: "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" – התבואה תהיה רבה כל כך שיהיה צורך להוציא את התבואה הישנה כדי לפנות מקום לתבואה החדשה.
 	
חדשים לבקרים, חדשות לבקרים – נאמר על דברים המתרחשים לעיתים קרובות; על פי הפסוק "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג, כג).
 	
אין חדש תחת השמש, על פי קהלת א, ט: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".
 	
יין ישן בקנקן חדש – נאמר על דבר ישן וטוב המוגש בצורה חדשה; על פי המשנה: "רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו" (אבות ד, כ).

כתבו: רונית גדיש ותמר קציר
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => בהתחדש החודש
    [post_excerpt] => 'חודש' בעברית שלנו הוא אחד מתוך שנים עשר חלקי השנה. אבל לא תמיד זו הייתה משמעות המילה. כאן תוכלו לקרוא על משמעותה המקורית של 'חודש' והקשר שלה לשורש חד"ש ועל עוד מילים וביטויים מן השורש הזה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%93%d7%a9-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-10-01 18:47:37
    [post_modified_gmt] => 2022-10-01 15:47:37
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=977
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)