WP_Post Object
(
    [ID] => 21522
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-01 11:30:15
    [post_date_gmt] => 2017-06-01 08:30:15
    [post_content] => 
1. מי חידש את המילה חִידוֹן?
אפשרות ב: התשבצאי הלל הרשושנים.
את המילה חִידוֹן חידש הלשונאי ומחבר התשבצים הלל הרשושנים.
להרשושנים היו חידושי לשון רבים ויצירתיים, וכמה מהם נעשו חלק בלתי נפרד מלשוננו. למשל: הפיך, חקיין, מחירון, צנחן, רודן, תחקיר, תקרית.
2. מי חידש את המילה סַרְעֶפֶת?
אפשרות ד: שאול טשרניחובסקי.
3. מי חידש את המילה מִלְגָּה?
אפשרות ג: דוד רמז.
4. מי חידש את המילה צַהֲלוּלִים (קולות השמחה "קוּלוּלוּלוּ")?
אפשרות ג: חיים אוליאל.
5. מי חידש את המילים: גַּפְרוּר, כַּנָּר, עֶפְרוֹנִי, נַחְלִיאֵלִי?
תשובה: שלום יעקב אברמוביץ', הוא מנדלי מוכר ספרים.
6. מי חידש את המילים: מִזְחֶלֶת, שַׁבְרִיר, יְבוּא, תְּאוּנָה?
תשובה: חיים נחמן ביאליק.
7. מי חידש את המילים: מְכוֹנִית, עַצְמָאוּת, אֲוִירוֹן, סְבִיבוֹן?
תשובה: איתמר בן אב"י.
ושאלת אתגר: מי חידש את המילה אֶתְגָּר?
תשובה: המילה אֶתְגָּר מזוהה לעיתים עם משה שרת שהרבה להשתמש בה. ואולם שרת עצמו העיד כי לא הוא חידש את המילה כי אם ידידו העורך והמתרגם אפרים ברוידא. המילה אֶתְגָּר קשורה לפועל הִתְגָּרָה ולצירוף 'קָרָא תִּגָּר' (התריס, מחה).

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון מי חידש את המילה - פתרונות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%93%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2017-07-05 19:04:04
    [post_modified_gmt] => 2017-07-05 16:04:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21522
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1025
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2012-05-09 10:49:00
    [post_date_gmt] => 2012-05-09 07:49:00
    [post_content] => ללשוננו חיבה יתרה לזוגות של מילים קרובות המצטרפות יחד למטרות רטוריות של יופי והדגשה. זיווגי מילים אלו הם נחלתה של העברית עוד מימי התנ"ך, וגם בימינו לא נס לֵחָם.

זיווג המילים הפשוט ביותר הוא חזרה על אותה מילה. כך במקרא כגון "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ  גְּבֹהָה גְבֹהָה", וכך גם בימינו: 'חרש חרש', 'משהו־משהו' ועוד ועוד. יש חזרות שבאה בהן מילת יחס להדגשתה של תכונה: 'דק מן הדק', 'קלה שבקלות'. חזרות מעצימות אחרות הן במבנה של סמיכות, למשל הצירופים 'שיר השירים', 'הֲבֵל הבלים' שבספר הספרים – שבהם המילה הראשונה באה ביחיד, והצירופים מלשון חז"ל 'תִּלֵּי תלים', 'פלאי פלאים' – שבהם המילה הראשונה באה ברבים. בצירופים כגון 'דורֵי דורות', 'קוֹלֵי קולות' צורת הנסמך (קולֵי־) מבוססת על סיומת הרבים ־ִים ולא על הסיומת המתבקשת ־וֹת (קולות־), וכך במקום סתם חזרה ('קולות קולות') נוצרת צורת סמיכות מובהקת. בימינו נוצרו צירופים נוספים מעין אלו, ובהם 'סודי סודות', 'קַלֵּי קַלּוּת', ואף 'חינֵי חינם', 'בזיל הזול'. ויש גם צירופים שנוצרים לצורך שעה כגון 'המצאת ההמצאות'.

יש זוגות שבהם המילה השנייה היא צורת בינוני הזהה בשורשה למילה הראשונה, כגון בצירופים המקראיים 'יָשָׁן נוֹשָׁן', 'חֲכָמִים מְחֻכָּמִים', ובצירופים מאוחרים יותר שנוצרו על פיהם כגון 'צרה צרורה', 'טיפש מטופש'. בצירופים אלו המילה השנייה היא שם תואר לראשונה. במקרים אחרים באה בין שתי המילים ו' החיבור: בתנ"ך יריחו 'סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת', בהגדה של פסח יש 'טובה כפולה ומכופלת', ובימינו אנשים 'מודים ומתוודים' שהם 'שונים ומשונים' ואף 'זרים ומוזרים'.

זוגות רבים מבוססים על מילים נרדפות. הצמדים 'עני ואביון', 'חכם ונבון', 'צר ואויב', 'שָׂמֵחַ וטוב לב' הם רק מעט מן השפע שמעמיד לרשותנו התנ"ך, ואליהם מצטרפים צמדים על דרך השלילה: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ', 'לא ינום ולא יישן'. מלשון חז"ל ירשנו את 'סליחה ומחילה', 'בושה וכלימה', 'בור ועם הארץ', ובתקופה מאוחרת יותר נוצרו 'אך ורק', 'אֵי לכך ובהתאם לזאת'. לרוב בהצטרף יחד שתי מילים או יותר המילה הקצרה היא הפותחת את הצירוף, על פי הכלל 'כל הקצר קודם': 'אות ומופת', 'חן וחסד ורחמים'.
בשירה המקראית ובספרות המקראית המאוחרת יש שהמילים הנרדפות יוצרות מבנה של סמיכות: 'עב הענן', 'מעון ביתך', 'חכמת בינה', 'מְטַר גשם'.

פעמים הרבה צמדי המילים הנרדפות (או הקרובות) מבוססים על דמיון צליל ומשקל, כגון 'בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה', 'רעשו וגעשו', 'עָפָר וָאֵפֶר', 'על כל צַעַד ושַׁעַל', 'טְעָנוֹת ומַעֲנוֹת', 'הערות והארות'. רבים מהם פותחים באותה האות: מן המקרא – 'הוד והדר', 'מפוזר ומפורד', 'נע ונד', 'סופה וסערה', 'ענן וערפל', 'ששון ושמחה', 'שוד ושבר', 'שיג ושיח' ועוד; ובספרות המאוחרת יותר – 'נסים ונפלאות', 'כדת וכדין', 'בעת ובעונה אחת', 'חד וחלק' ועוד. אחרים דומים דווקא בסופם: 'תֹּהוּ וָבֹהוּ', 'תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה', 'מר ונמהר' (מן המקרא); 'מלחמת גוג ומגוג' (בספרות חז"ל); 'תם ונשלם', 'שריר ובריר' (בספרות הגאונים); 'נהיר ובהיר' (בהשגות הראב"ד מהמאה ה־12); וחידושי ימינו: 'קר ומנוכר', 'יעיל ומועיל'.

תופעה של דמיון צליל ומשקל יש גם בצמדי ניגודים – הפכים או משלימים. כאלו הם הצמדים שירשנו מן המקורות: חלבון וחלמון, כֹּד וחֹד (שני קצות הבֵּיצה: המעוגל והמחודד), רֶכֶב ושֶׁכֶב (שתי אבני הרחיים – העליונה והתחתונה), וגם בימינו: תדיר ונדיר, קעור וקמור, רצוי ומצוי, סיכויים וסיכונים, יצוא ויבוא, שקע ותקע (שני הצמדים האחרונים מחידושיו של ביאליק).

לסיום נייחל ונאחל שיתקיים בנו הכתוב: "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (ישעיהו לה, י).
כתבו: רונית גדיש ותמר כץ
קובץ מעוצב (להדפסה)
    [post_title] => טובים השניים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%98%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 10:58:06
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 07:58:06
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1025
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 7179
    [post_author] => 40
    [post_date] => 1995-01-21 10:55:08
    [post_date_gmt] => 1995-01-21 08:55:08
    [post_content] => תוכן העניינים

 	
כינוס ראשון של מליאת האקדמיה בשנת התשנ"ה, עמ' 1
פלסטיני, נְסוּעָה, קַנְיוֹן, סינָר, יְבוּא ויִבּוּא, יְצוּא ויִצּוּא, הזיע, ללא, תפיסה ופריסה
 	
ערב עיון עם צאת ספרו של הפרופ' אילן אלדר: תורת הקריאה במקרא, עמ' 1
 	
ועוד מן המליאה (מילים בשימוש כללי; דיווח), עמ' 1
מְבוֹאָה, דַּפְדַף, תִּכְתֵּב
 	
שושנה בהט ז"ל, עמ' 2
 	
על הלשון ועל התקן – מדברי שושנה בהט, עמ' 2
 	
ט' כרמי ז"ל, עמ' 3
 	
הוועדה למונחי הבנקאות ושוק ההון, עמ' 3
 	
מפרסומי האקדמיה: זיכרונות האקדמיה כרך לח–מ; מילון למונחי הביולוגיה המולקולרית, עמ' 3
 	
אותיות עבריות באמנות אירופית מאת גד בן־עמי צרפתי, עמ' 4
 	
גלגולו של ניב – אלמנת קש (המילון ההיסטורי), עמ' 5
 	
הצצה אל מכון מזי"א: אולי תשתה כוס פולכוש?, עמ' 6

    [post_title] => אקדם 5
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9d-5
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-01-19 22:44:06
    [post_modified_gmt] => 2024-01-19 20:44:06
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7179
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)