הדף בטעינה

על המילה חֹק

במילון

 (ללא ניקוד: חוק)
מיןזכר
שורשחקק
נטייהחוּקּים לכל הנטיות

הגדרה

  • הורָאה הקובעת מה מוּתר ומה אסור

צירופים

לכל הצירופים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

לבלי חוק - מטבע לשון בכל יום!

לִבְלִי חֹק

הצירוף לִבְלִי חֹק לקוח מנבואת ישעיהו: "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק" (ה, יד) – משמעו 'בלי גבול', 'במידה רבה מאוד'.
המשך קריאה >>
הגייה

בניין הופעל

WP_Post Object
(
    [ID] => 66707
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2022-11-29 10:00:01
    [post_date_gmt] => 2022-11-29 08:00:01
    [post_content] => 

בניין הופעל הוא הבניין הסביל לבניין הִפעיל, והקשר הֶהדוק ביניהם איננו רק במשמעות (כלומר שזה סבילו של זה) אלא גם בצורה: די בשינוי קל בתנועה או בתנועות כדי להפוך הִפעיל להופעל ולהפך, למשל הִלְבַּשְׁתִּיהֻלְבַּשְׁתִּי, יַלְבִִּישׁיֻלְבַּשׁ. אשר על כן בניין הופעל נקרא סבילו הפנימי של בניין הפעיל. רצף התנועות u – a הוא סימן ההיכר גם של בניין פֻּעַל, סבילו הפנימי של בניין פִּעֵל.

לדוברי העברית בת ימינו מוכר הבניין כבניין הוּפעל, ובעברית המדוברת הרגילה תנועתו הראשונה היא u לא רק בגִזרות פ"ו, ע"ו וע"ע – בפעלים כגון הוּרַד, הוּקַם או הוּסַב – אלא גם בפעלים רגילים דוגמת הֻשְׁלַךְ, מֻשְׁלָךְ או הֻזְמַן, יֻזְמַן. מסיבה זו גם כשפ' הפועל היא אהח"ע דוברים רבים נוקטים צורות מעין הֻאֲרַךְ, מֻעֲמָד ולא את הצורות הקלסיות בקמץ (הנהגה בימינו o) הָאֳרַךְ, מָעֳמָד. במקרא כשפ' הפועל אהח"ע לא נמצא כלל צורות ב־u (מעין מֻעֲמָד), אלא בעיקר בקמץ (כגון הָחְבָּאוּ, הָחֳלֵיתִי, מָעֳמָד, מָאֳחָזִים, יָחֳרַם) ובפועל הועלה – בחולם (הֹעֲלָה, הֹעֲלָתָה).[1]

ואולם הגיית התנועה הראשונה ב־o (ולא ב־u) אפשרית לא רק כשפ' הפועל היא אהח"ע. גם כשפ' הפועל איננה מן הגרוניים יכולות התנועות קמץ קטן וקיבוץ להתחלף זו בזו. למעשה אם נתבונן בכלל הצורות במקרא יתברר כי בפעלים השלמים ובגִזרות ל' הפועל – לפחות בזמן עבר – הניקוד בקמץ קטן רווח מן הניקוד בקיבוץ; הרי מקצת מן הדוגמאות: הָנְחַלְתִּי, הָרְאֵיתָ, הָמְלַךְ, הָפְקַד, הָבְקְעָה, הָגְלְתָה, הָכְלַמְנוּ, הָטְבְּעוּ.[2] לעיתים נמצא את שתי החלופות זו לצד זו באותו הפועל, כגון "וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ" (יחזקאל טז, ד) או "רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת־עֲרֵלִים" (יחזקאל לב, יט) לצד "וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים" (שם, לב). גם מן הפועל הושלך נמצא את שתי התנועות, למשל "עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם" (תהלים כב, יא) – "מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ" (ירמיהו כב, כח).

במקרא בולט הקיבוץ בצורות הבינוני (בהשפעת המ"ם של הבינוני), כגון מֻדְבָּק, מֻצְהָב, מֻקְרָח, מֻשְׁלֶכֶת, מֻרְבֶּכֶת, מֻכְשָׁלִים, מֻפְקָדִים, אם כי גם כאן יימצא הקמץ הקטן בצורות מָפְנֶה, מָרְאֶה, מָשְׁזָר, מָשְׁחָת).

רק בגִזרות פ' הפועל וע' הפועל ישנה אפשרות אחת בלבד, תנועת u, שניקודהּ בין בשורוק, כגון הוּצָא, הוּבָא, ובין בקיבוץ, כגון הֻגַּד, הֻגַּשׁ, הֻכָּה, הֻצַּב.

כאמור בפועל השלם התנועה u היא הנשמעת בפי דוברי עברית ימינו, אך התנועה o לא נעלמה. כך למשל בשיר "שְׂדות גולדברג" ("ילדתי שלי") מאיר אריאל שר על פי רוב "בשדה הַמָּזְהָב".

בסיום דברינו נאמר שחילופי קמץ קטן וקיבוץ בהברות סגורות לא מוטעמות אינם מצטמצמים לבניין הופעל. כך לדוגמה נמצא עֻזִּי ('העוז שלי') אבל "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ" (למשל בשמות טו, ב), חֻקֵּךְ אבל חָקְךָ, טֻמְאָה אבל חָכְמָה או עָרְמָה, ואף בבניין פֻּעַל תימצאנה צורות מעין מְאָדָּמִים (במקום מְאֻדָּמִים) או "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי" (תהלים עב, כ; במקום כֻּלּוּ, השווּ וַיְכֻלּוּ בבראשית ב, א). גם בימינו נשמעות שתי התנועות בכמה מילים, ובהן יומרה ויוקרה.

____________________________________________

[1] בימינו תקניות הצורות בקמץ קטן או בקיבוץ. הצורות בחולם אינן פסולות אבל גם אינן מומלצות. ראו בהחלטות האקדמיה כאן.

[2] מסיבה זו בספרי דקדוק ומילונים ללשון המקרא שנכתבו בשפות זרות ידוע הבניין בשם בניין Hoph'al (או Hof'al).​

[post_title] => בניין הופעל [post_excerpt] => בימינו מוכרת ההגייה בתנועת o בבניין הופעל כשפ' הפועל גרונית – הָאֳרַךְ, יָעֳתַק; רק מעטים יודעים שהניקוד בקמץ קטן יכול לבוא גם בפעלים רגילים, כגון הָפְקַד. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-15 12:51:14 [post_modified_gmt] => 2022-12-15 10:51:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=66707 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בימינו מוכרת ההגייה בתנועת o בבניין הופעל כשפ' הפועל גרונית – הָאֳרַךְ, יָעֳתַק; רק מעטים יודעים שהניקוד בקמץ קטן יכול לבוא גם בפעלים רגילים, כגון הָפְקַד.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור אישה עם כלב ברכב וכיתוב "נהגת שוּדים"

שוד – שודים

WP_Post Object
(
    [ID] => 33134
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-01-17 17:08:18
    [post_date_gmt] => 2019-01-17 15:08:18
    [post_content] => בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁ֫ודים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּ֫ים בתנועת u ובמלרע – לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'.

מניין הקיבוץ והדגש בצורת הרבים של שוד?
אנחנו מבחינים בין שתי קבוצות של מילים בנות הברה אחת ותנועת o:
  • תֹּף, וברבים – תֻּפִּים
  • סוֹף וברבים – סוֹפִים‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ 
מילים דוגמת תוֹף וסוֹף נשמעות זהות, ולכן הציפייה שנטייתן תהיה זהה. אבל מילים אלו שייכות לגזרות שונות, ועל כן ניקודן שונה ונטייתן שונה. שורש המילה סוף הוא סו"ף, והוא שייך לגזרת ע"ו (שורשים שהאות האמצעית שלהם היא וי"ו). לכן ניקוד המילה הוא בחולם מלא סוֹף. ובנטייה החולם נשמר: סוֹפוֹ, סוֹפִים וכדומה. כך גם המילה חוֹף ובנטייה: חוֹפוֹ, חוֹפִים, חוֹפֵי־. לעומת זאת שורש המילה תוף הוא תפ"ף, והוא שייך לגזרת הכפולים או בשמה האחר גזרת ע"ע (שורשים שבהם שתי האותיות האחרונות זהות). לכן ניקוד המילה הוא בחולם חסר תֹּף. בנטייה החולם הופך לקיבוץ ובה דגש חזק המרמז על כפל האות פ"א: תֻּפּוֹ, תֻּפִּים. כמו המילה תֹּף כך גם המילה שֹׁד מן השורש שד"ד. ומכאן צורת הרבים התקנית שֻׁדִּים. הינה עוד כמה מילים דוגמת תוף ושוד:
  • דֹּב – דֻּבִּים, דֻּבָּה (נקבת הדוב), וגם המילים הנגזרות דֻּבִּי, דֻּבּוֹן
  • חֹק (מן השורש חק"ק) – חֻקִּים, (לחם) חֻקּוֹ, וגם המילה הנגזרת חֻקָּה
  • עֹז (מן השורש עז"ז) – ובנטייה עֻזִּי (ובמקרא גם בקמץ קטן עָזִּי).
  • עֹל (מן השורש על"ל) ובנטייה (הכביד את) עֻלּוֹ.
  • בֹּץ (מן השורש בצ"ץ), ומכאן בֻּצָּה.
  • חֹם – חֻמּוֹ, וכן מַדְחֹם וברבים מַדְחֻמִּים.
  • חֹד – חֻדִּים (למשל: עֶפְרוֹן חֻדִּים).
  • חֹל (ההפך מקודש, מן השורש חל"ל, כגון בצירוף יוֹם חֹל), ומכאן דִּבְרֵי חֻלִּין, חֻלּוֹ של מועד.
בכתיב בלי ניקוד ייכתבו כל המילים האלה בווי"ו הן בצורת היסוד הן בנטיות. [post_title] => שוד – שודים [post_excerpt] => בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-01-29 14:36:33 [post_modified_gmt] => 2019-01-29 12:36:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33134 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹק 1 (חוק; גבול, מכסה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>