הדף בטעינה

על המילה חֹמֶר

במילון

 (ללא ניקוד: חומר)
מיןזכר
שורשחמר
נטייהחוֹמָרים, חוֹמְרי־ לכל הנטיות

הגדרה

  • גוף מוחשי שכל העצמים עשויים ממנו (כנגד: רוּחַ)
  • (בהרחבה) נושא, עניין, כגון 'חומר לימוד'
  • טִין, עיסת אדמה ומים הנהפכת לחֶרס בחום גבוה – ליצירת כלים או לבֵנים וכד' [לא: חֵמָר]

צירופים

לכל הצירופים


 (ללא ניקוד: חומר)
מיןזכר
שורשחמר
נטייהחוּמְרי־

הגדרה

  • חוּמרה, הקפדה

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

מה ההבדל

חֵמָר וחֹמֶר

מן המקרא עולה כי חֵמָר לעצמו וחֹמֶר לעצמו: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא, ג).
המשך קריאה >>

"חומר" ו"חֵמר"

המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.
המשך קריאה >>

אומנות עברית

WP_Post Object
(
    [ID] => 5599
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-05-20 09:59:39
    [post_date_gmt] => 2012-05-20 06:59:39
    [post_content] => 

הדבק, מזערת, חלון מסכית, פתכה, טינית, מוזאון קטור

הֶדְבֵּק (קולז')

הֶדְבֵּק הוא יצירת תמונה על ידי הדבקה של פיסות נייר, פיסות בד, קטעי תצלומים וכדומה. התמונה שנוצרת אף היא נקראת הֶדְבֵּק. בתחום התסריטאות והמחזאות הדבק הוא צירוף של רכיבים רבים שלכאורה אינם שייכים זה לזה: הדבק סוגות, הדבק רעיונות, הדבק סגנונות, הדבק ציטוטים ועוד. הדבק הוא גם אתר במרשתת הבנוי מקטעים הלקוחים מאתרים אחרים (mashup). המילה הֶדְבֵּק שקולה במשקלן של מילים כמו הֶדְפֵּס, הֶסְכֵּם, הֶעֱתֵק. את המילה הֶדְבֵּק הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ז (1997).

מִזְעֶרֶת (מיניאטורה)

מזערת היא יצירת אומנות – ציור, פסל ואף טקסט – במידות זעירות, וכן דגם זעיר של מבנה, של עיר וכדומה. השורש זע"ר מביע קטנוּת ומיעוט, והוא מקביל לשורש צע"ר (צָעִיר, מִצְעָר). מן השורש זע"ר יש במקרא מִזְעָר וזְעֵיר: "מְעַט מִזְעָר" (ישעיהו), "כַּתַּר לִי זְעֵיר" (איוב, מקובל לפרשו 'חכה לי מעט'). מספר הזוהר ירשנו את הצירוף 'בזעֵיר אנפין' (מילולית 'בקטן־פנים') המתפרש כיום "בפנים קטנות" ומשמש לעיתים חלופה ל'מיניאטורי'. לצד אלו התחדשו בלשוננו זָעִיר, זַעֲרוּרִי, זִעוּר (למשל סרט זיעור – מיקרופילם), מִזְעָרִי (מינימלי), ומכאן הפועל מִזְעֵר, וגם מִזְעֶרֶת. המילה מִזְעֶרֶת נכללת במילון למונחי הספרנות של האקדמיה משנת תשל"ו (1976).

חַלּוֹן מַסְכִּית (ויטרז')

חלון מסכית הוא לוח המורכב מחתיכות זכוכית צבעוניות, המצטרפות לקישוט. הלוח מותקן כשמשה במבנה. המילה מסכית נקבעה על פי מַשְׂכִּית שבתנ"ך, שמקובל לפרשה 'ציור', 'קישוט', 'מעשה אומנות', למשל: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי כה, יא). שורש המילה משכית הוא שׂכ"י, ובתקופה מאוחרת יותר נכתב בסמ"ך. הפועל סָכָה משמעו 'הסתכל', 'ראה', וכך נאמר במדרש על יסכה "שהכל סוכים ביופיה". מכאן גם המילה סיכוי – תקווה, תוחלת, מה שנראה לעתיד. בדומה למשכית יש במקרא שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה. שכיות וכן משכיות הן חפצים נחמדים למראה. את הצירוף חַלּוֹן מַסְכִּית הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ג (1993).

פְּתֵכָה (פָּלֵטָה)

פתכהפתֵכה היא לוח של ציירים למשיחה ולפיתוך (ערבוב) של צבעים. בדרך כלל לפתכה צורה אליפטית, ויש בה מקום להנחת הצבעים וחלל להכנסת האגודל. מילים מן השורש פת"ך המציינות ערבוב מוכרות מספרות חז"ל. את המילה שָׁמַיִם שבסיפור הבריאה דרשו חז"ל במשמעות 'אש' ו'מים': "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה, ומהן נעשו שמים" (בראשית רבה). על הפסוק "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" (שמות ט, כד) נאמר במדרש "אש וברד פתוכין זה בזה" (פסיקתא דרב כהנא). המילה פתכה אושרה באקדמיה בשנת תשס"ו (2006).

טִינִית (פלסטלינה)

טיניתטינית היא חומר פלסטי המשמש לעבודות כִּיּוּר – בעיקר של ילדים. החומר עשוי חרסית מעורבת בשמן או בשעווה. המילה טינית נגזרה מן המילה טִין (clay) שנוצרה בימי הביניים בהשפעת הערבית. בספרות חז"ל נזכרת המילה בצורה טִינָה (או טִינָא), והיא מקבילה במשמעה למילים המקראיות 'חומר' ו'טיט'. במדרש תהלים נאמר על ים סוף: "נעשה להם [לבני ישראל] טינא, כמה שנאמר 'דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (חבקוק ג, טו), ובמצרים כתיב 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים' (שמות א, יד). כיון שירדו לים אמרו: מטיט וחומר יצאנו ובטיט וחומר חזרנו. מיד 'וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב' (תהלים קו, ט)". המילה טינית אושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"א (1991).

מוּזֵאוֹן קָטוּר

מוזאון קטור הוא "מוזאון פתוח" (open air museum), כלומר אתר המשמש מוזאון, שהמוצגים בו הם מבנים ומתקנים היסטוריים, ארכאולוגיים וכדומה שהיו באתר או שהובאו אליו. המבקרים במוזאון קטור מסיירים במבנים ומחוץ להם. המילה קָטוּר מקורה בספר יחזקאל. בתיאור המקדש שראה הנביא בחזונו נזכרות חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת. במשנה הוסברה המילה "קטורות" – "שאינן מקוֹרות", כלומר ללא תקרה. רחבעם זאבי ז"ל, בהיותו מנכ"ל מוזאון ארץ ישראל, הציע לחדש מילה ל"מוזאון פתוח" הגזורה מן המילה קטור. הצירוף מוזאון קטור אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ד (2004). [post_title] => אומנות עברית [post_excerpt] => מהי החלופה העברית לקולז', מהו מוזאון קטור, וכיצד קוראים בעברית ללוח שהציירים מערבבים בו את הצבעים? על מילים אלו וגם על מזערת, חלון מסכית וטינית. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-13 16:11:36 [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:11:36 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5599 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מהי החלופה העברית לקולז', מהו מוזאון קטור, וכיצד קוראים בעברית ללוח שהציירים מערבבים בו את הצבעים? על מילים אלו וגם על מזערת, חלון מסכית וטינית. המשך קריאה >>

פרשת וילך – לשונות של קל וחומר

WP_Post Object
(
    [ID] => 17255
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-10-06 16:42:07
    [post_date_gmt] => 2016-10-06 13:42:07
    [post_content] => 

בפרשת וילך משה נושא נאום פרדה לפני בני ישראל וסוקר את העתיד לקרות להם. בין השאר הוא צופה שלאחר מותו הם ימרדו באלוהים: "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה', וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי" (דברים לא, כז).דבריו אלו של משה נחשבים "אחד מעשרה קל וחומר שבתורה" (רש"י ופסיקתא זוטרתא בעקבות בראשית רבה). למה הכוונה? קל וחומר פירושו שאם דבר כלשהו חל על מקרה מסוים, ודאי וּודאי שהוא חל גם על מקרה מובהק יותר. ובהקשר שלנו: אם ישראל מרדו באלוהים בעוד משה חי, ודאי שימרדו אחרי מותו.

בדברי משה משמש המבנה 'הֵן... וְאַף כִּי...'. את המבנה הזה אנו מוצאים גם במקומות אחרים בתנ"ך בשינויים קלים, ולעיתים בהשמטת המילה הראשונה. למשל:

  • הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים, וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים (שמואל א כג, ג)
  • לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר, אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר (משלי יז, ז)

ולעיתים בשאלה רטורית:

  • הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה? (שמות ו, יב)
  • הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי, וְלָךְ אַגִּיד? (שופטים יד, טז)
  • הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ? (מלכים ב י, ד)

את הצירוף קל וחומר עצמו אנו פוגשים לראשונה בספרות חז"ל, ומכתבי היד אנו למדים שצורתו המקורית הייתה קול וחומר. 'קול' ו'חומר' הם ככל הנראה שמות מופשטים שמשמעם 'קלוּת' ו'חומרה' (כלומר בצירוף זה המילה חומר אין משמעה material). לימוד בדרך של קל וחומר נפוץ מאוד אצל חז"ל ונחשב לאחת המידות שהתורה נדרשת בהן.

משפטים רבים של קל וחומר בספרות חז"ל כוללים את המילים 'קל וחומר' עצמן, למשל: "יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים" (תוספתא פסחים ט, ב). ביטוי רווח נוסף הוא על אחת כמה וכמה (או בגרסתו הנדירה יותר: 'על אחת כמה ואחת כמה'), כגון בסיפור הידוע על רבי עקיבא:

מה היה תחלתו של ר' עקיבא? אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר. אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום [...] מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. (אבות דרבי נתן)

מספרות חז"ל ירשנו גם את הביטוי כל שכן (ובגרסתו הנדירה יותר: 'כן שכן'), למשל: "אין נותנין פרצה לפני הכָּשֵׁר, וכל שכן לפני הגנב" (תנחומא מצורע יג). ובצורת שאלה רטורית: "על חיי שעה מברך, על חיי עולם הבא לא כל שכן?!" (בבלי ברכות מח ע"ב). לצד מבנים אלו (ואחרים) אפשר למצוא גם אצל חז"ל ניסוחים חופשיים יותר להסקת מסקנה בדרך של קל וחומר – בדיוק כמו בתנ"ך. למשל: "על עצמו אינו נאמן, כיצד יהא נאמן על של אחרים?" (משנה דמאי ב, ב).

כל דרכי ההבעה האלה עומדות כמובן לרשות הדוברים והכותבים גם בלשון ימינו.

הערה

בתלמוד הבבלי (פסחים נ ע"ב) נזכר הצירוף קל וחומר בן בנו של קל וחומר לציון דבר שנלמד בדרך של קל וחומר מתוך דבר שהוא עצמו נלמד מדרך של קל וחומר. בלשון הרבנית נשחקה המשמעות המקורית של הביטוי, והוא החל לשמש לצורך הדגשה של קל וחומר לציון דבר שוודאותו רבה במיוחד. כך למשל כותב עגנון: "בקושי מָנוּ מלמדי גמרא בין בני אדם, קל וחומר מלמד תינוקות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר מי שאינו אלא מסייע למלמד תינוקות" (גזלת המת או שמן זית זך, 1934).

[post_title] => פרשת וילך – לשונות של קל וחומר [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%9a-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%9c-%d7%95%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-24 11:09:19 [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:09:19 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=17255 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בפרשת וילך משה נושא נאום פרדה לפני בני ישראל וסוקר את העתיד לקרות להם. בין השאר הוא צופה שלאחר מותו הם ימרדו באלוהים: "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה', וְאַף כִּי אַחֲרֵי המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 1 (חומרה, "קל וחומר") ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים: , , , , ,
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 2 (אדמה, גוף) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 3 (ערֵמה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 4 (מידה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 5 (דרשה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 7 (חוליה, "חומרי שדרה") ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹמֶר 8 (יין; תסיסה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>