WP_Post Object
(
    [ID] => 95148
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-27 15:49:20
    [post_date_gmt] => 2024-06-27 12:49:20
    [post_content] => היכן נמצא עמק (ה)שווה? מהי הרמה שעליה נאמר "קול ברמה נשמע"? מהו סלע המחלוקת ואיך באים חשבון? על שמות מקומות מן המקרא שהפכו לביטויים בלשוננו.
[presto_player id=95149]	
    [post_title] => ביטויי מקומות
    [post_excerpt] => היכן נמצא עמק (ה)שווה? מהי הרמה שעליה נאמר "קול ברמה נשמע"? מהו סלע המחלוקת ואיך באים חשבון? על שמות מקומות מן המקרא שהפכו לביטויים בלשוננו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 22:33:35
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 19:33:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95148
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 83263
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2023-08-21 18:53:40
    [post_date_gmt] => 2023-08-21 15:53:40
    [post_content] => 
בימינו המילה חֵרֶם משמשת בעיקר במובן של נידוי והרחקה, כגון של אדם מציבור מסוים, ומכאן גם הפועל הֶחֱרִים בהוראת 'הכריז חרם' – כך שומעים מדי פעם בכלי התקשורת על חרם של ילדים כלפי חבר לכיתה או על ציבור קונים שהחרימו חברה מסחרית בשל מדיניותה שאינה לרוחם.
במקורות העברית למילים חרם והחרים יש יותר מהוראה אחת – וביסודן: 'הפיכת דבר מה לאסוּר'.
בספר ויקרא, בפרק העוסק במימון המקדש, נזכר סוג של הֶקדש בשם 'חרם': "אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'" (כז, כח). החרם הוא רכוש שאדם מקדיש למקדש (ובזה הופך ל'קדוש'), לשימוש הכוהנים המשרתים בו, וממילא הוא אסור בכל שימוש אחר. אף בערבית حَرَم (חַרַם) פירושו 'אסור', 'קדוש', והמקומות הקדושים לאסלאם מכונים الحرم الشريف (אל־חרם א־שריף), 'הקדוש והמכובד'.
בדיני חרם מסוג של ההתחייבות האישית עוסקות גם כמה ממסכתות המשנה והתלמוד (בעיקר נדרים וערכין). ואף בתפילת 'כל נדרי', שחוברה ככל הנראה בתקופת הגאונים בלשון ארמית ושנאמרת עד ימינו עם כניסתו של יום הכיפורים, נזכרים לצד השְבועות והנדרים גם 'חרמֵי', היינו חֲרָמִים, שעליהם המתפללים מבקשים שיהיו בטלים ומבוטלים. אם כן חרם שייך לתחום ההתחייבויות שאדם מקבל עליו.
בפסוקים רבים אחרים במקרא חרם והחרמה באים בהקשר שונה – של מלחמה ושללהּ: מה שנתפס במהלך המלחמה – אדם, בהמה ורכוש – נחשב 'חרם', כלומר אסור בהנאה וחייב בהשמדה.[1] כבר בראשית מסע הכיבושים בארץ המובטחת בני ישראל מוזהרים על החרם: "וְהָיְתָה הָעִיר [יריחו] חֵרֶם הִיא וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'" (יהושע ו, יז), ובנימה מאיימת יותר בהמשך: "וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ" (שם יח). ובכל זאת היה מי שלא עמד בפיתוי: "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן... מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ז, א).
נראה שמכאן הורחב השימוש בפועל החרים במקרא גם לניצחון מוחץ במלחמה: "הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל" (מלכים ב יט, יא), ואפילו לחורבן בכלל: "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם" (ישעיהו יא, טו). מכאן נגזרת גם המילה חָרְמָה (ללא ניקוד: חורמה) במובן 'השמדה' (להרחבה – ראו כאן). עדות חוץ־מקראית לשימוש במונח 'חרם' נתגלתה במצבת מישע מן המאה התשיעית לפני הספירה. מישע מלך מואב (שנזכר גם במקרא) מתפאר בכיבושיו הרבים ובין השאר גם בהשמדת עיר מערי ישראל ובהחרמתה לאליליו. מנהגים מעין אלו נודעו בקרב עמי קדם.
תפנית במושג החרם, בהוראה הקרובה ללשון ימינו, עולה במקרא בספרי ימי הבית השני: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה" (עזרא ז, ח). כאן חרם כולל נידוי מן הקהל והפקעה של הרכוש. במקורות חז"ל חרם נחשב סוג של נידוי חמור: "מנדין לאלתר ושונין [=חוזרים לנדותו] לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים" (בבלי מועד קטן טז ע"א). ומכאן ואילך 'חרם' נחשב לכלי ענישה רב־עוצמה שמצוי בידי הקהילה: הידוע מכולם הוא "חרם דרבנו גרשום" (כגון האיסור לשאת יותר מאישה אחת), תקנות המיוחסות לרבנו גרשום מאור הגולה (מגדולי חכמי אשכנז במאה האחת עשרה) שהעובר עליהן מסתכן בחרם, בנידוי מן הקהל.
בימינו התרחבה תחולת החרם, וכך אפשר להכריז חרם גם על חֲבָרות ואפילו על מדינות. אֶמְבַּרְגּוֹ למשל ('הֶחְסֵם' בעברית) הוא חרם כלכלי וניתוק דיפלומטי המושת על מדינה שאינה נענית למוסכמות בין־לאומיות.
השורש חר"ם בהקשר של קדושה מצוי בפינו בשמו המקראי של ההר הגבוה בישראל – החֶרְמוֹן. בימי קדם נחשב ההר קדוש, אם בשל רוּמוֹ ואם בשל פולחן אלילי שנהג בו. בספר חנוך א, מן הספרים החיצוניים, שנכתב במאה השלישית לפנה"ס, מוצאים מדרש שֵׁם שקושר בין השם 'חרמון' ובין 'חרם' (במובן שבועה, נדר) שנשבעו המלאכים לפני שירדו ארצה. ספר חנוך אומנם התגלגל לידינו רק ביוונית ובגעז (חבשית), ולפי זה אין לדעת אם המילה המקורית הייתה 'חרם'. אבל מקטעי מגילה בארמית שנמצאו במדבר יהודה, שרד למרבה המזל בקטע המתאים הפועל 'אחרמו', ולפי השחזור של כל המשפט: "וקרו לטורה חרמון בדיל די ימו ואחרמו חד לחד בה" [וקראו לַהר 'חרמון' כי בו נשבעו והחרימו זה לזה].




[1] חוקרי המקרא הבחינו במימושים שונים של חרם במלחמה. יש שהכול מושמד לחלוטין: "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב" (יהושע ו, כא), ויש שהכלים היקרים או הבהמות הטובות מושארים ומוקדשים לאל.
    [post_title] => חרם
    [post_excerpt] => במהדורות החדשות עולה מפעם לפעם המילה חרם בהקשר של נידוי חברתי. עיון במקורות מלמד על משמעויות שונות של המילה. והאומנם יש קשר בין חרם לשם ההר הגבוה בישראל?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%a8%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-09-07 15:31:11
    [post_modified_gmt] => 2023-09-07 12:31:11
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=83263
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 998
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-04-10 14:12:00
    [post_date_gmt] => 2011-04-10 11:12:00
    [post_content] => רבים מן הניבים המשמשים בלשוננו לקוחים מן המקורות בכלל ומן התנ"ך בפרט. יש מהם המשמשים במשמעותם המקורית ויש מהם שקיבלו משמעות חדשה. קבוצה מעניינת של ביטויים שחל בהם שינוי משמעות מבוססת על שמות מקומות שהתנתקו מהקשרם הגאוגרפי והובנו כמילים כלליות, מה שהעניק משמעות חדשה לביטוי כולו.

באו לעמק השווה: עמק שווה הוא שמו של עמק באזור ירושלים. הוא נזכר בסיפור מלחמתו של אברהם במלכים: "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ... אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ" (בראשית יד, יז). מקור השם 'שווה' אינו ברור, ואולם הוא התקשר בתודעת הדוברים לשוויון, ומכאן נולד הביטוי 'באו לעמק השווה' במשמעות 'התפשרו', 'השתוו, 'הגיעו להסכמה'.

עד חורמה: בספר במדבר מסופר על אנשים מבני ישראל שהעפילו לעלות להר בניגוד להוראת משה וניגפו לפני אויביהם: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה" (יד, מה). סיפור המעשה בא גם בספר דברים, ושם נאמר "עַד חָרְמָה" (א, מד). כיום 'להכות עד חורמה', 'לרדוף עד חורמה', 'להילחם עד חורמה' וכדומה פירושם להביא לחיסול סופי של אויב או תופעה. ואולם בסיפור המקראי הכוונה היא שהמרדף הגיע עד לעיר חָרְמָה שבנגב. הפירוש החדש שניתן לביטוי מבוסס על שם העיר המתקשר לחֵרֶם ואולי גם על ההֶקשר המקראי של מלחמה ומרדף.

לבוא חשבון: לאחר שכבשו ישראל את העיר חשבון שבעבר הירדן המזרחי, נאמר: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" (במדבר כא, כז). האֱמורים נקראים כאן לבוא אל העיר חשבון שנחרבה ולבנותה מחדש. בשל הזהות בין חֶשְבּוֹן העיר ובין המילה חֶשְׁבּוֹן (המוכֶּרת מספר קהלת למשל) קיבל הביטוי 'בָּא חשבון' משמעות חדשה: 'עָרַךְ חשבון', 'סיכם את הדברים' ובימינו אף 'נקם במישהו, התחשבן אתו'.

הדריך את מנוחתו: בתיאור מלחמתם של שבטי ישראל בשבט בנימין נאמר: "כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ, מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ..." (שופטים כ, מג). הביטוי 'מנוחה הדריכוהו' אינו ברור. יש המפרשים 'הדביקו אותו במקום מגוריו', יש המפרשים 'רדפו אחריו עד אשר נח וחדל מלנוס', ויש הסוברים כי 'מנוחה' הוא שם של מקום. כיום 'הדריך את מנוחתו' פירושו 'הטריד אותו', 'לא נתן לו מנוח'.

סלע המחלוקת: סלע המַחְלְקוֹת נזכר באחד מסיפורי המרדפים של שאול אחרי דוד: "וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה... וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת" (שמואל א כג, כו–כז). ומפרשים שבמקום זה נחלקו ונפרדו דוד ואנשיו משאול ואנשיו. הצירוף המקראי נשתנה ל'סֶלַע הַמַּחְלֹקֶת', וכיום הוא משמש במשמעות מטפורית של נושא הריב, העניין שעליו נחלקים.

קול ברמה: בנבואתו הידועה של ירמיהו נאמר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (לא, יד). רָמָה שבפסוק זה היא ככל הנראה שם של עיר, אולי עירו של שמואל שבנחלת אפרים. ואולם בימינו ביטויים דוגמת 'נשא קולו ברמה' 'השמיע קול ברמה' משמשים במשמעות 'השמיע דבריו בקול רם' ומכאן 'הביע מחאתו ברבים'.
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => מכל מקום
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-01-19 17:20:36
    [post_modified_gmt] => 2019-01-19 15:20:36
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=998
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)