WP_Post Object
(
    [ID] => 95326
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-07-02 17:03:00
    [post_date_gmt] => 2024-07-02 14:03:00
    [post_content] => כיצד מברכים את היוצא לדרך – 'לך לשלום' או 'לך בשלום'? 'שוב לשלום' או 'שוב בשלום'? על גלגולי ברכות אלו ודומותיהן מן המקרא ועד ימינו, ועל ההקפדה שיש המקפידים בעניינן.
[presto_player id=95327]
    [post_title] => שוב בשלום או שוב לשלום?
    [post_excerpt] => כיצד מברכים את היוצא לדרך – 'לך לשלום' או 'לך בשלום'? 'שוב לשלום' או 'שוב בשלום'? על גלגולי ברכות אלו ודומותיהן מן המקרא ועד ימינו, ועל ההקפדה שיש המקפידים בעניינן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%9c%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 23:37:18
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 20:37:18
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95326
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 50772
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-04-26 17:08:21
    [post_date_gmt] => 2021-04-26 14:08:21
    [post_content] => מאחורי ראשי התיבות טל"ח עומדות המילים "טעות לעולם חוזרת" או בגרסה המקובלת בקרב מתקני הלשון "טעות – לעולם חוזר". המחלוקת בין הגרסאות היא בשאלה מי חוזר – הטעות או הטועה, וכן באיזו מין חזרה מדובר במימרה זו.

נקדים ונאמר: עד כמה שעלה בידינו לברר, המימרה "טעות לעולם חוזר(ת)" עולה בכתיבה העברית בעיקר בסוף המאה התשע עשרה. עם זאת ברור שהיא נשענת על לשונות בספרות חז"ל ובספרות הרבנית שבעקבותיה. נתחקה אפוא על מקורותיו של הביטוי ועל הקשר בינו ובין הלשונות שקדמו לו – וננסה להבין אם הנוקטים "טעות לעולם חוזרת" משתבשים או שמא אינם משתבשים.[1]

מראשוני היוצאים נגד השימוש בגרסה "טעות לעולם חוזרת" היה יצחק אבינרי. בפינת הלשון שלו משנת תשי"א (1951) הוא מסביר: "לא הטעות היא החוזרת, אלא האדם שטעה חוזר בו מטעותו, והרי זה כאלו אמרנו: במקרה טעות – לעולם חוזר בו, או בקיצור: טעות – לעולם חוזר!". את דבריו הוא מחזק במובאות מן התלמוד ומן הספרות ההלכתית. לדבריו "המקפידים על 'לעולם חוזרת', משתבשים לגמרי בהבנת הענין וסבורים שכאלו הכונה לחזרת הטעות, שהיא חוזרת ונשנית..." (יד הלשון, עמ' 215).

נלך בעקבות יצחק אבינרי אל התלמוד ואל הספרות הרבנית. בתלמוד יש כמה הקשרים שבהם טעות וחזרה קשורות זו לזו:

(א) טעות בפסק דין – במשנת סנהדרין (ד, א) נאמר: "דיני ממונות מחזירין [את הדין] בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה". בסוגיה בבבלי הדנה בהלכה זו  (סנהדרין לג ע"א) נאמר בין היתר על דיין שאם "טעה בִּדְבר משנה חוזר", והכוונה היא שאם הדיין טעה ופסק בניגוד להלכה מפורשת במשנה – הפסיקה מתבטלת. מבחינה מילולית אפשר לפרש את הפועל 'חוזר' בשני אופנים: או שהדין חוזר (לנקודת ההתחלה, כלומר בטל) או שחוזרים (הדיינים) ודנים מחדש בעניין.

(ב) טעות בעסקת קנייה – וכך אומר התלמוד: "וכל קנין בטעות חוזר" (בבלי גטין יד ע"א), והכוונה שאם הקניין שנעשה בטעות הוא מתבטל. גם כאן מבחינה מילולית אפשר לפרש שהקניין חוזר (לנקודת ההתחלה, כלומר בטל), ואפשר שהקונה רשאי לחזור בו מן הקנייה.[2]

במקום אחר ממכר נאמר: "מקח טעות הוא והָדַר [=וחוזר]" (בבלי ביצה ז ע"א – בעניין קניית ביצים על מנת שהן מתרנגולת חיה ובפועל הן מתרנגולת שחוטה). וכך הבין פרשן התלמוד ר' שלמה לוריא (בן המאה השש עשרה): "ה"ז [=הרי זה] מקח טעות, וחוזר המקח" – המקח הוא שחוזר (כלומר בטל) ולא הקונה חוזר בו מן המקח. בהשראת המשפט התלמודי אפשר למצוא בספרות הרבנית של ימי הביניים את המימרה ומקח טעות לעולם חוזר (הקרובה מאוד למימרה הנדונה כאן).[3]

הקשר נוסף הוא טעות באמירת ברכות וכדומה. וכך נאמר במשנת ברכות (ב, ג): "קרא וטעה יחזור למקום שטעה". בדומה לכך  בתלמוד: "טעה – חוזר לראש" (בבלי ברכות מט ע"א). אצל הרמב"ם מצטרף גם הרכיב 'לעולם' – בעניין טעות בתפילת שליח ציבור: "שאם טעה בה [בתפילה שמתפלל בקול רם] לעולם חוזר" (משנה תורה אהבה י, ב). לכאורה החזרה כאן שונה, כי פירושה שהטועה חוזר על הברכה שנית, אבל למעשה הדין הוא שעל המברך לחזור "למקום שטעה" וממנו להתחיל מחדש.[4]

ועוד זאת: בדיון בתלמוד הבבלי (ברכות כז ע"ב) על אדם שהקדים להתפלל את תפילת השבת כי סבר בטעות שהשבת כבר נכנסה (ביום מעונן) נשאלת השאלה: "וטעותא מי הדרא?" כלומר 'טעות – האם חוזרת?' ובמילים אחרות: האם יוכל להתנהג כאילו עדיין יום חול? כאן ברור שהטעות היא שחוזרת, כלומר המעשה שנעשה בטעות מתבטל.[5]

על רקע כל זה עולה כאמור בשלהי המאה התשע עשרה המימרה "טעות לעולם חוזר", ובתדירות נמוכה יותר הגרסה "טעות לעולם חוזרת" – בין השאר ככותרת למדור בעיתונים שונים שבו מכריזים על טעויות שנפלו בגיליונות קודמים או אף על טעויות בעניין מסחר. הינה שתי דוגמאות מעיתון המליץ:

3 בפברואר 1887:



13 ביולי 1896:



במימרה "טעות לעולם חוזר" או "טעות לעולם חוזרת" מהדהדים הניסוחים שהובאו לעיל בהקשריהם השונים. אך נראה שהֶקשר הקניין הוא המתאים ביותר לענייננו, ובעיקר קרוב במבנהו המשפט "מקח טעות לעולם חוזר". למי שהבין במשפט זה ש'מקח' הוא נושא המשפט ו'חוזר' פירושו 'דינו להתבטל' – קצרה הדרך לפרש את 'טעות לעולם חוזר' במשמעות 'טעות דינה להיבטל'.

אם המילה 'טעות' היא נושא המשפט, נשאלת השאלה למה 'חוזר' ולא 'חוזרת'? ייתכן שהשפיעו כאן שני גורמים: האחד הוא אותם לשונות הלכתיים שבהם תמיד 'חוזר' ולא 'חוזרת', והשני הוא שהמילה 'טעות' שימשה הרבה בלשון זכר בעברית שבתוכה צמחה המימרה (למשל בעיתונות של סוף של המאה התשע עשרה אפשר למצוא "זהו טעות גמור", "טעה טעות גדול", "טעות נפל במכבש הדפוס", "טעות הוא בידו" וכדומה, לצד שימוש ב'טעות' בלשון נקבה).

מאלה שנקטו את המשפט בגרסה "טעות לעולם חוזרת" היה ח"נ ביאליק. במאמר שבו הוא מגיב לדברי מנחם אוסישקין בדבר קביעת "ההברה הספרדית" כמבטא הדיבור בארץ ישראל, הוא אומר:

כל המשא והמתן בשאלת ההברה [המבטא] [...] נראה לי תמוה מאד. מה נפשך: אם ההברה תלויה, כסברת מר אוסישקין, בבחירה או בגזרת שלטון – מי יעכב אפוא בעד ה"שטאב" [המַטֶּה] לשנות בחירתו, לאחר שיוכיחו לו מומחים את טעותו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וטעות, התלויה בבחירה, לעולם חוזרת. ("תרבות ופוליטיקה", 1918)

ברור מדברי ביאליק שאכן הטעות היא שחוזרת, ועוד ברור מדברי ביאליק שפירוש 'חוזרת' אינו שהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב (כמו שרבים מבינים היום את המימרה) וגם לא שהטועה חוזר בו (כמו שהציע אבינרי), אלא שהטעות דינה להתבטל, שהרי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר".[6]

בשנת תש"ה (1945) פרסם ועד הלשון את המילון למונחי פנקסנות ובו כלול המונח: טָעוּת לְעוֹלָם חוֹזֶרֶת, טל"ח כנגד המונח errors and omissions excepted [E.O.E]. במונח באנגלית נושא המשפט הוא 'הטעויות וההשמטות', ולא פלא אפוא שהמונח המקביל בעברית גם הוא מעמיד את הטעות כנושא המשפט.

סיכומו של דבר: אין סיבה לראות בגרסה 'טעות לעולם חוזרת' טעות, וכל מה שצריך הוא להבין את המילה 'חוזרת' לא במשמעות 'חוזרת על עצמה' אלא במשמעות 'דינה להיות בטלה'.

מנקודת מבט מתארת לפנינו שלוש הבנות שונות של המימרה – שנוצרו מגוני המשמעות של הפועל חָזַר וכן ממודוסים (דרכים) של הפועל בזמן הווה – להבעת הנחיה או ציווי (כבלשון החוק) או להבעת אמת כללית.

(א) טעות לעולם חוזרת – הטעות חוזרת, והכוונה שדינה להתבטל.
(ב) טעות – לעולם חוזר – החוזר הוא האדם, והכוונה שעליו לחזור בו.
(ג) טעות לעולם חוזרת – הטעות חוזרת, והכוונה שמטבעה של טעות לחזור על עצמה שוב ושוב.

לעניין ההבנה ש'מטבעה של טעות לחזור על עצמה'  – בלטינית מוכר מטבע הלשון Errare humanum est, כלומר 'הטעות – תכונה אנושית'. מטבע לשון זה שימש ומשמש להבעת התנצלות או לקבלת התנצלות על טעויות (שהרי בן אנוש טבעו שיטעה). בעברית הרבנית שימש בתפקיד זה הפסוק "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין" (תהלים יט, יג), ונראה שלמן סוף המאה התשע עשרה משמש לכך גם המטבע "טעות לעולם חוזר(ת)".

_________________________________________________
[1] אני מודה לפרופסורים חיים כהן, מנחם כהנא, שלמה נאה, יוחנן ברויאר ומנחם קיסטר ולעמיתיי ד"ר ברק דן וד"ר דורון יעקב שקראו את הדברים בשלבים שונים והאירו את עיניי.
[2] בהקשר של ביטול קניין בגלל חשד להונאה – מצטרף תואר הפועל 'לעולם' לפועל 'חוזר', למשל: "לא שנו אלא לוקח [קונה], אבל מוכר לעולם חוזר" (בבלי בבא מציעא מט ע"ב), "ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר" (שם נ ע"ב) – 'לעולם' כאן פירושו שהביטול חל תמיד, גם לאחר זמן רב וללא תלות בתנאים אחרים. ולעניין 'לעולם' ראו עוד להלן.
[3] למשל בשו"ת הריב"ש: "...והוא מקח טעות, ומקח טעות לעולם חוזר". גם כאן אפשר להבין שהמקח הוא נושא המשפט והוא שחוזר (בטל), או שהקונה הוא שיכול לחזור בו ממקח שיסודו בטעות. קשה להכריע וכל קורא יכול לשמוע כאן את מה שאוזניו משמיעות לו.
[4] וכן 'לעולם' בהקשר של טעות וחזרה אצל הרמב"ם בהלכות מכירה טו, א: 'המוכר לחבירו במידה במשקל או במניין וטעה בכל שהוא – חוזר לעולם", ועוד לשונות כיוצא באלה אצל פרשנים ופוסקים אחרים מראשית האלף השני לסה"נ.
[5] אני מודה לפרופ' יוחנן ברויאר שהפנה את תשומת ליבי אל מימרה זו.
[6] יצחק אבינרי מביא מובאה זו מדברי ביאליק, ואומר עליה: "כבר נכשל בזה אף ח. נ. ביאליק [...]. ודאי לא העמידוהו על כך, שאלמלא כן היה בלי ספק חוזר מטעותו ומתקן: 'לעולם חוזרין בה'".
    [post_title] => טָעוּת לְעוֹלָם חוֹזֵר או חוֹזֶרֶת
    [post_excerpt] => "טעות לעולם חוזרת" או "טעות – לעולם חוזר"? המחלוקת בין הגרסאות היא בשאלה מי חוזר – הטעות או הטועה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%98%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-04-19 12:27:28
    [post_modified_gmt] => 2023-04-19 09:27:28
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50772
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)