WP_Post Object
(
    [ID] => 22558
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2017-07-12 14:57:55
    [post_date_gmt] => 2017-07-12 11:57:55
    [post_content] => לקריאת המאמר
המאמר עוסק בשמות התואר דתי, חילוני, חוזר בתשובה וחוזר בשאלה – בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות שלהם ולהחליף את מקצתם. במאמר מוסבר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך. עוד מתחקה המאמר על שורשי המונחים האלה ועל גלגולי המשמעות שלהם.
    [post_title] => דתי, חילוני וחוזר בתשובה
    [post_excerpt] => בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%aa%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-08-02 11:52:02
    [post_modified_gmt] => 2019-08-02 08:52:02
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=22558
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 22528
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-07-10 12:22:38
    [post_date_gmt] => 2017-07-10 09:22:38
    [post_content] => 
המילה חִלּוֹנִי, ב־ל דגושה, קשורה אל המילים חֹל, חֻלִּין, חִלֵּל – מן השורש חל"ל שעניינו 'ההפך מן קודש'.
בתרגומי המקרא לארמית המילה חִילוֹנַי, לעיתים בכתיב חילונאי, מופיעה תמורת המילה 'זר', שהיא הפך לכוהן. למשל בתרגום אונקלוס לפסוק "וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם" (שמות כט, לג) נכתב: "וְחִילוֹנַי לָא יֵיכוֹל, אֲרֵי קֻדְשָׁא אִנּוּן" (בארמית המילה היא על דרך השורש חו"ל ולא חל"ל – חילוף בין שורשים מגזרות קרובות, כמו לְדַיֵּק במקום לְדַקֵּק).
בספרות העברית הקדומה מזדמן שם התואר פעמיים (לפי מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי):
במדרש ויקרא רבה נאמר: "לכהן שהיה מהלך בדרך ונזדמן לו חלוני אחד. אמ' לו [החלוני]: אלך עמך בדרך. אמ' לו: בני, כהן אני ובדרך אני הולך, ואין דרכי להלך בין הקברות. אם את מהלך עמי מוטב, ואם לאו סוף אני מניחך והולך לי" (פרשה כד, ז). אם כן גם כאן 'חלוני' הוא הפך לכוהן.
המילה באה גם בפיוט מאת שמואל בר' הושענא (המאה ה־10 או ה־11 לספירה), אלא שמן החריזה עולה שהצורה היא על דרך הארמית חילונַי.
"זה [אלוהים] אינו עונש אלא אם כן מזהיר ומתנה תנאי,
חשבון מאה ועשרים בגמרו פָּץ [אמר] לשאינו חילוני [כלומר לנח, המקורב אליו]
"ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני" (יוצר לשבת בראשית)
שם התואר עולה שוב בעברית החדשה, תחילה במשמעות שראינו בספרות הקדומה, כלומר הפך של איש דת – כוהן או רב. בטקסטים מסוף המאה ה־19 מצאנו: "בעלי בתים פשוטים, חלונים, לא מתוך כהני הדת" (הצבי, 2.10.1895, מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית), "...זאת הקדושה, אשר הלבשנו בה את כל אשר לנו: ארץ הקדש, לשון הקדש, כתבי הקדש וכו', מחתה מלבנו כל רגש עממי, עשתה כל סגולות העם רק ל"דברים שבקדושה" שלאיש חלוני פשוט, לא רב ולא כהן, אין כל חפץ בזה" (מובא אצל י' קלוזנר, שפת עבר – שפה חיה, 1896, מתוך "מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי).
שם התואר משמש לא רק לבני אדם אלא גם למוסדות שלטון, למוסדות חינוך, לענייני תרבות וכדומה. בשימוש זה 'חילוני' הוא בעל אותה המשמעות של 'חול' בצירופים 'שירת החול', 'לימודי חול' (כנגד 'שירת הקודש', 'לימודי קודש').
מי היה הראשון שהשתמש במילה לציון אדם שאינו מקיים מצוות? אולי היה זה הסופר יוסף חיים ברנר. כך למשל כתב: "...להכרתי הלאומית החפשית בהוה, שכלה חילונית, אתיאיסטית, אתיאולוגית..." (מתוך "בעיתונות ובספרות" ב, 1910, עמ' 7).
אל המילונים הגיעה המשמעות הזאת לראשונה רק בשנות השישים של המאה העשרים – ב"המלון החדש" של אבן־שושן.
לצד התגבשות המשמעות של המילה אנחנו עדים להתרוצצות בצורתה, כעולה מן התיעוד ב"מאגרים" של המילון ההיסטורי. יוסף קלוזנר מונה את המילה ברשימת מילים מן המקורות המשמשות בעברית החדשה (בחיבורו "שפת עבר – שפה חיה", 1896), ומנקדהּ חַלּוֹנִי. י"ח ברנר משתמש תחילה בצורה חילוני, ואולם בכתביו האחרונים נכתב חולוני, כלומר חֻלּוֹנִי. אצל ביאליק הצורה היא חֻלָּנִי, ככתוב במאמרו על הספר העברי: "לקוטי המיטב שבשירת ימי הבינים, הדתית והחולנית".
אשר לשם המופשט, מאתר עיתונות יהודית היסטורית עולה שהמילה החלה לשמש בשנות העשרים. למשל בתיאור בית הספר המתוקן והחדיש ננקט הצירוף "חילוניות יתרה וכפירה בעקר" (דאר היום, 25.7.1924); וכן: "...הפרושים היו בעלי ההתקדמות החילונית, וגם בפוליטיקה הם שהיו בעד חילוניות המלוכה" (דבר, 12.10.1932). משמעה במובאות אלו וכיוצא בהן הוא כצפוי 'היעדר קשר לדת' אך עדיין לא 'אי־קיום מצוות' כבימינו.
כתבה רונית גדיש.
    [post_title] => חילוני וחילוניוּת
    [post_excerpt] => המילה חִלּוֹנִי, ב־ל דגושה, קשורה אל המילים חֹל, חֻלִּין, חִלֵּל – מן השורש חל"ל שעניינו 'ההפך מן קודש'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d6%bc%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 23:36:13
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 21:36:13
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=22528
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 853
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-03-25 13:50:40
    [post_date_gmt] => 2010-03-25 11:50:40
    [post_content] => כינויי הייחוס לעמים ולמקומות (כגון יהודי, צרפתי, אנגלי) יכולים לשמש הן שמות תואר הן שמות עצם. תפקידם כשם עצם בא לידי ביטוי רק כשמדובר בבני אדם, למשל "צרפתי, אנגלי ורוסי נפגשו במסעדה" (פתיחה מוכרת לבדיחה). צורת הריבוי של מילים אלו במעמדן כשמות עצם הוא ביו"ד אחת: יהודים, צרפתים, אנגלים.

מילים אלו יכולות להיות רכיב בצירוף תמורה: חייל צרפתי (=חייל שהוא צרפתי) וברבים 'חיילים צרפתים' (=חיילים שהם צרפתים). במבנה זה מעמדן הוא שם עצם. ואולם הן יכולות לשמש גם שמות תואר, הן לבני אדם הן לשמות עצם אחרים, ואז הן יבואו ברבים בשתי יו"דים: 'חיילים צרפתיים', 'יין צרפתי' – 'יינות צרפתיים'.

הלכה למעשה נראה שצירופי תמורה כגון 'חיילים צרפתים', 'חוקרים אנגלים', 'סופרים יהודים' מקובלים יותר, ואילו שמות התואר שמורים לצירופי שמות עצם שאינם מציינים בני אדם, כגון 'מנהגים אנגליים', 'מאכלים יהודיים'. מצד כללי הלשון, כאשר מדובר בבני אדם – שתי האפשרויות כשרות, ואילו כאשר מדובר בשמות עצם אחרים רק צורת הרבים ־ִיִּים נכונה (יינות צרפתִיִּים ולא יינות צרפתִים).

לכינויי הייחוס המציינים שיוך גאוגרפי או לאומי (כמו 'יהודי', 'צרפתי') מצטרפים כמה כינויים אחרים המציינים קבוצת שייכות, כגון 'חרדי', 'חילוני', 'מוסלמי'. גם באלו יש הבדל בין ריבוי המילה בתפקיד שם עצם – חרדים, חילונים מוסלמים ביו"ד אחת, ובין ריבויה בתפקיד שם תואר, כגון 'מוסָדות חרדיים' בשתי יו"דים. לעומת זה כינויים אחרים רגילים בריבוי בשתי יו"דים אף בתפקיד של שם עצם, כגון 'דתיים', 'מסורתיים'.
הערה: כשמזדמן במקרא צירוף של שם ושם ייחוס ברבים־זכר בדרך כלל שם הייחוס בא ביו"ד אחת: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר" (בראשית לז, כח); "וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (שמות ב, יג); "לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים" (ירמיהו מג, ט); "אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים" (נחמיה ה, א, וכדומה ה, ח); "וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים" (נחמיה ט, כד). אבל גם בשתי יו"דים: "וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ" (מלכים א יא, יז).
    [post_title] => יהודים ויהודיים, חרדים וחרדיים – סיומת ־ִים לעומת סיומת ־ִיִּים
    [post_excerpt] => צורת הרבים של כינויי הייחוס כגון 'יהודי' ו'חרדי' היא או ביו"ד אחת או בשתיים, אך לרוב נוהגת הצורה ביו"ד אחת: יהודים, חרדים. אבל כשאין מדובר בבני אדם צורת הרבים היא בשתי יו"דים: 'מוסדות יהודיים', 'עיתונים חרדיים'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-01-04 18:49:21
    [post_modified_gmt] => 2023-01-04 16:49:21
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=853
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)