WP_Post Object
(
    [ID] => 5398
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-04-02 12:25:49
    [post_date_gmt] => 2013-04-02 09:25:49
    [post_content] => 
יוגב, ניר, עידית, שלחין
יוֹגֵב
יוגב הוא עובד אדמה. מקור המילה בתיאור חורבן יהודה בידי בבל. רוב העם הוגלה לבבל אך "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר [נבוזראדן] רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים" (מלכים ב כה, יב). בתיאור מקביל בספר ירמיהו נאמר: "וּמִן הָעָם הַדַּלִּים... הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים..." (לט, י). את המילה יְגֵבִים (ביחיד יָגֵב) מפרשים על פי ההקשר: שדות.
במקומות אחרים בתנ"ך לצד הכורמים באים אִכָּרִים, כגון "הֹבִישׁוּ אִכָּרִים הֵילִילוּ כֹּרְמִים עַל חִטָּה וְעַל שְׂעֹרָה כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה" (יואל א, יא).
בעשורים הראשונים של המדינה חקלאים העוסקים בגידולי שדה נקראו יוגבים, בדומה לקבוצות אחרות של חקלאים: נוטעים, בוקרים (מגדלי בקר), נוקדים (מגדלי צאן).
נִיר
המילה ניר מקורה בתנ"ך, כגון בנבואת ירמיהו: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים" (ד, ג). למילה זו ניתנו כמה הסברים: שדה חרוש, שדה שנועד לחרישה, תלם שנחרש. ויש הסוברים כי ניר הוא שם פעולה: נירו ניר פירושו חִרשו חריש. בספרות חז"ל שְׂדֵה נִיר הוא שדה חרוש והוא נבדל משדה בּוּר מצד אחד ומשְׂדה זֶרַע (שדה זרוע) מצד אחר.
בספרות העברית החדשה המילה ניר משמשת הן במשמעות שדה מעובד הן במשמעות תלם שנחרש. למשמעות השנייה קרובות המילים המקראיות מַעֲנָה ומַעֲנִית וכן המילה תֶּלֶם עצמה.
לניר במקרא יש גם משמעות של כוח ושלטון, כגון "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים" (מלכים א יא, לו).
עִדִּית
עידית היא אדמה משובחת. היא נזכרת בספרות חז"ל לצד (אדמה) בינונית ו(אדמה) זיבורית.
המילה עידית נזכרת בין השאר בדיון של חכמים על הפסוק: "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" (שמות כב, ד). ר' עקיבא לומד מן המילה מֵיטָב: "לא בא הכתוב אלא לִגְבּוֹת לנזקין מן העדית" (בבא קמא ו ע"ב).
היו שהציעו לקשור את עידית למילה הערבית עַדִ'יַה – כברת ארץ שאדמתה טובה.
בעברית החדשה הורחב משמעה של עידית לציון דבר בעל ערך גבוה ולאו דווקא אדמה. הוא הדין לזיבורית – המציינת דבר חסר ערך.
שְׁלָחִין
בחקלאות שלחין השקיית השדות נעשית בידי אדם, לעומת חַקְלָאוּת בַּעַל הנסמכת על גשמים בלבד (על שם האל הכנעני בעל המופקד על הגשמים). שני המושגים לקוחים מספרות חז"ל.
השורש של"ח נקשר לתעלות השקיה כבר במקרא: "וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל לא, ד). נקשרים לכאן גם "בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח" (נחמיה ג, טו) ו"מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" (ישעיהו ח, ו, ומכאן נקבת השילוח). שֶׁלַח הוא אפוא תעלה שנשלחים בה מים, ובֵית שְׁלָחִים הוא שדה מרושת בתעלות השקיה: "משקין בית השלחים במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא כתחילה ובין ממעיין שלא יצא כתחילה" (משנה מועד קטן א, א). בקרב החקלאים רווחת הצורה שַׁלְחִין.
    [post_title] => עבודת האדמה
    [post_excerpt] => יודע חקלאי פיקח מה הם יוגב, ניר, עידית, ושלחין! על מונחי חקלאות עבריים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%9e%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-20 00:09:26
    [post_modified_gmt] => 2021-04-19 21:09:26
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5398
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 175
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-01-23 14:32:55
    [post_date_gmt] => 2013-01-23 12:32:55
    [post_content] => 
המילים הקרובות גרעין וגלעין הן ביסודן מילה אחת. מקורן בספרות חז"ל, אלא ששם צורות היחיד הן בנקבה: גלעינה וגרעינה. נפוצות יותר צורות הרבים גלעינים וגרעינים, ובכתבי יד של המשנה והתוספתא: גַּלְעַנִּים וגַרְעַנִּים (צורת רבים בסיומת ־ִים למילה בסיומת נקבה יש למשל במילים תאנה–תאנים, שעורה–שעורים, ביצה–ביצים ועוד).
הצורות בלמ"ד אופייניות לטקסטים ארץ־ישראליים, ואילו הצורות ברי"ש אופייניות לטקסטים בבליים, וכך גם בארמית. החילופים בין הלמ"ד והרי"ש נובעים מן הקרבה בין שני העיצורים האלה, והם מוכרים בצמדים נוספים, כגון שלשלת ושרשרת, נָשַׁל ונָשַׁר.
יש הסוברים שהגרעינים והגלעינים קשורים ביסודם למילה היוונית karuon, ואילו אחרים סוברים שקיומה היציב של הע"ין בכל צורות המילה הוא עדות למקורה השמי (רק במקום אחד עולה הכתיב "גראינין" – ברשימת מילים מן המשנה שחכמי התלמוד התלבטו אם יש בהן עי"ן או אל"ף; בבלי שבת עז ע"ב).
בספרות חז"ל נזכרים כמה פירות שיש בהם גלעינים או גרעינים: "גלעני זתים, גלעני תמרים וגלעני חרובין... גלעני אתרוג..." (תוספתא תרומות י, א–ב), ובמקומות אחרים גם אגסים ואגוזים.
בספרות ימי הביניים משמשות בעיקר הצורות ברי"ש בשל השפעתו הרבה של התלמוד הבבלי. כן רגילה בה צורת היחיד גרעין בזכר – גזירה לאחור מצורת הרבים גרעינים.
בעברית החדשה נוצל כפל הצורות ליצירת הבחנה במשמעות: גרעין הוא שם כללי לזרעים שבתוך הפרי כגון גרעינים באבטיח או בתפוח, ואילו גלעין הוא המעטה הקשה כאגוז שבתוכו טמון זרע יחיד של פירות כגון אפרסק, שזיף וזית. פרי שיש בו גלעין נקרא בלשון הבוטנאים בית גלעין.
יש המשתמשים במילה גרעין גם בהקשרים אחרים, כגון לציון זרעים קשים במשפחת הדגניים ('גרעיני חיטה') או לציון פירות דמויי זרע (כגון 'גרעיני חמניות'). ואולם בלשון המקצועית משמשות בהקשרים אלו המילים גַּרְגֵּר (או גרגיר) וזירעון.
לסיכום הינה ההבחנות המקובלות בקרב הבוטנאים והחקלאים בימינו:
זרע – חלק בצמח שנוצר מהפריית ביצית בשחלת הפרח וממנו מתפתח צמח חדש (מקביל לעובר בבעלי חיים).
 

גלעין – מעטה קשה שבתוכו טמון זרע יחיד של פירות כגון באפרסק, בשזיף ובזית.
 

גרעין – זרע בתוך פרי כגון גרעיני אבטיח, גרעיני תפוח, גרעיני תפוז.
 

 

גַּרְגֵּר (או גַּרְגִּיר) – פרי בעל זרע אחד עטוי בקליפה דקה; אופייני לדגניים, כגון גרגרי חיטה, גרגרי שעורה.
 

זירעון – פרי בעל זרע אחד הנתון בקליפה; אופייני למורכבים, כגון זירעוני חמנית, ולסוככים כגון זירעוני שומר.
 
בשאר הצמחים משמשת המילה הכללית זרע, כגון זַרעי פשתן, זַרעי קטניות (בלשון חז"ל קִטְנִית).
 
לגרעיני הענבים מקובל השימוש במילה המקראית חרצן.
נסיים במובאה יפה העוסקת בגודלם של זרעים שונים:
"ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלומציון המלכה שהיו הגשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חיטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים... (ספרא בחוקותי א, ב).

    [post_title] => גרעין וגלעין
    [post_excerpt] => המילים הקרובות גרעין וגלעין הן ביסודן מילה אחת שמקורה בלשון חז"ל. בעברית החדשה נוצל כפל הצורות ליצירת הבחנה במשמעות. מה בין גרעין לגלעין בימינו ובין שני אלו ומילים גרגר או גרגיר, זירעון וזרע?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%92%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 12:30:01
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 10:30:01
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=175
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 43699
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-08-20 14:09:07
    [post_date_gmt] => 2020-08-20 11:09:07
    [post_content] => נִצָּן הוא בליטה קטנה בצמח שממנה מתפתח הפרח.

בתנ"ך לא נזכרת צורת היחיד נִצָּן אלא הצורות נֵץ (רק בנטייה): "וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ, י) או נִצָּה: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה); שתיהן ככל הנראה באותה משמעות.

מהיכן צצה המילה ניצן? בתנ"ך מופיעה פעם אחת צורת הרבים נִצָּנִים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב, יא–יב). ניצנים היא צורת הרבים של 'נץ' ולמעשה יש בה ריבוי כפול: צורן הזוגי האכדי ־ָן וצורן הריבוי העברי ־ִים. מכאן נגזרה לאחור צורת היחיד נִצָּן, והיא נקרית בספרות העברית הקלסית פעם אחת בלבד: "לא שנו אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהן" (בבלי מועד קטן ו ע"א), ורק בימינו נעשתה נפוצה. תופעה זו מוכרת גם מן המילים המקראיות קִמּוֹשׂ (מין עשב קוצני) וזֶרַע שצורות הרבים שלהן הן קִמְּשֹׂנִים וזֵרְעֹנִים (לצד זֵרֹעִים), ומאוחר יותר נגזרו מהן צורות היחיד 'קמשון' ו'זירעון'.

חוקרים שהתמחו בצומח של תקופת המקרא הראו כי מצד סדר שלבי הפריחה היחס בין 'ניצן' ל'פרח' בתנ"ך הוא הפוך – הניצן של ימינו, היינו הבליטה הסגורה, נקרא בתנ"ך 'פרח', ואילו 'נץ', 'ניצה' או 'ניצן' (וגם 'ציץ') הוא הפרח בשלב שלאחר מכן, בשעת פתיחתו. בסדר זה מתאר הפסוק את פריחת מטה אהרון: "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר יז, כג): תחילה מוציא הענף "פרח" (היינו ניצן) ורק אחר כך  בוקע ה"ציץ", הוא הפרח הפתוח. בעניין זה ציין החוקר יהודה פליקס: "חוששני שאהיה מן המתמיהים בקבעי שבשום מקום במקרא אין הפרח אותו חלק הצמח הרבגוני, שאנו מריחים ושמים לפעמים באגרטל לנוי".

השורש של המילים נץ, ניצה וניצן הוא נצ"ץ, וממנו נגזר גם הפועל הֵנֵץ בבניין הפעיל, המוכר משני פסוקים דומים במגילת שיר השירים, למשל: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (ו, יא). שם הפעולה הֲנָצָה מציין את 'הופעת הניצנים', והוא מוכר גם בשם 'לבלוב'. בשורש נצ"ץ גזורים גם הפועל נָצַץ במשמעות 'האיר', 'הבריק', ושם העצם נִיצוֹץ במשמעות 'חלקיק הניתז מעצם בוער', ובלשון חכמים צורת המקור של בניין הפעיל – הָנֵץ (בעיקר בצירוף הָנֵץ הַחַמָּה) – מציינת את תחילת הזריחה. ואומנם בעברית ובכמה לשונות שמיות ידועה הזיקה שבין השדות הסמנטיים של צמיחה ואור (בשורש נב"ט למשל יש גם נָבַט וגם הִבִּיט).

המילה ניצן, ובייחוד צורת הרבים 'ניצנים', משמשת גם בהשאלה בהקשר של התחלה וראשוניות: "ניצני המהפכה נראו שנים רבות קודם". אף הקיבוץ 'ניצנים' שלחוף אשקלון נקרא כך על שום מתיישביו הצעירים בעלייתם לקרקע. שם זה ניתן גם לשמורת הטבע הסמוכה 'חולות ניצנים' (ידועה גם בשם 'חולות אשדוד') וליישוב השכן 'ניצן'.

השם ניצן חדש יחסית והוא ניתן בימינו לבנים ולבנות, לעומת השם ניצה (לבנות) שהיה מקובל יותר בעבר.
    [post_title] => ניצן
    [post_excerpt] => נִצָּן הוא בליטה קטנה בצמח שממנה מתפתח הפרח. בתנ"ך לא נזכרת צורת היחיד נִצָּן אלא הצורות נֵץ (רק בנטייה:  נִצָּהּ) או נִצָּה, שתיהן ככל הנראה באותה משמעות. ומהיכן צצה המילה ניצן?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:27:27
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:27:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=43699
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)