WP_Post Object
(
    [ID] => 94556
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-20 13:50:55
    [post_date_gmt] => 2024-06-20 10:50:55
    [post_content] => הנר, הנורה והמנורה מפיצים אור בחיינו, ובלשון מליצית – נְהָרָה. האם גם המנהרה קשורה אליהם? ומהו 'לשון סגי נהור'?
[presto_player id=94591]
    [post_title] => חנוכה: נר ומנהרה
    [post_excerpt] => הנר, הנורה והמנורה מפיצים אור בחיינו, ובלשון מליצית – נְהָרָה. האם גם המנהרה קשורה אליהם? ומהו 'לשון סגי נהור'?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%a0%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 23:06:10
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 20:06:10
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=94556
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 872
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-02-22 10:35:59
    [post_date_gmt] => 2012-02-22 08:35:59
    [post_content] => 
בלשוננו יש כמה צורות בריבוי הרווחות בעיקר בסיומת ־ִין (לצד מקבילותיהן בסיומת ־ִים). למשל: אירוסין, נישואין, גירושין, תימוכין, (יחסי) גומלין, וכן תוארי הפועל בעקיפין, לסירוגין.
הסיומת ־ִין היא סיומת הרבים הרגילה בארמית, וממנה היא חדרה אל העברית. בעברית המקרא מזדמנות רק צורות מעטות בסיומת זו, כגון מִלִּין, חִטִּין (במקום מִלִּים, חִטִּים). לעומת זאת בלשון חז"ל סיומת ־ִין רווחת מאוד והיא נחשבת אחד המאפיינים הבולטים של רובד הלשון הזה. לדוגמה: מוזגין (את הכוס), חרובין, מוּסָפין.
עיון מדוקדק בספרות חז"ל מעלה שהסיומת ־ִין שכיחה יותר בשמות בעלי ריבוי תמידי, כלומר בשמות הבאים תמיד בצורת רבים ואינם מציינים ריבוי אמיתי של פרטים. כך למשל בסדרת המונחים מן התחום המשפטי – אירוסין, שידוכין, קידושין, נישואין ועוד.
בעברית של ימינו הסיומת ־ִין רווחת במונחים המוּרשים מלשון חז"ל או מן הארמית. לכן אנחנו רגילים להגות ולכתוב נישואין, (דיני) עוֹנְשִׁין, (עסקת) חֲלִיפִין, לחלוטין, זיקוקין (די־נוּר) וכיו"ב. ואולם אנו מוצאים את הסיומת ־ִין גם במונחים שהתחדשו בעברית בת ימינו, כגון תימוכין, טוּבין, בעקיפין, במישרין, לַחֲלופין. לכל אלה משותפת תכונה בולטת: אלה מילים שאינן מציינות ריבוי של ממש, וצורת היחיד שלהן, אם היא קיימת, באה במשמעות אחרת. תופעה דומה יש גם בכמה מילים בסיומת ־ִים שירשנו מלשון המקרא, כגון נעורים ורחמים.
אשר לתקן הלשוני בימינו: הצורות בסיומת ־ִין ומקבילותיהן בסיומת ־ִים תקינות הן, אין ביניהן כל הבדל של משמעות והבחירה ביניהן היא בחירה סגנונית. נעיר כי במילון למונחי הדמוגרפיה של האקדמיה (תשמ"ז, 1987) העדיפה הוועדה שהכינה את המילון את הצורות בסיומת ־ִים במילים נִשּׂוּאִים, אֵרוּסִים, גֵּרוּשִׁים – משום שראתה בהן צורות עבריות טהורות, אך לא פסלה את הצורות הרווחות בסיומת ־ִין.
מילים אחרות המסתיימות ב־ִין הן מילים שנשאלו לעברית מן היוונית או מן הרומית בתקופת חז"ל: מונופולין, מוניטין, מטרופולין, מסתורין. הסיומת ־ִין שבהן היא חלק מן המילה המקורית ולכן הן צורות יחיד (חלקן משמשות גם צורות רבים).
אל המילים בעלות הסיומת ־ִין המשמשות צורות יחיד מצטרפת המילה העברית מודיעין, כגון בצירוף 'מודיעין אזרחי'.
    [post_title] => נישואין ונישואים – על סיומת הרבים ־ִין
    [post_excerpt] => הצורות בסיומת ־ִין ומקבילותיהן בסיומת ־ִים תקינות הן, אין ביניהן כל הבדל של משמעות והבחירה ביניהן היא בחירה סגנונית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%9d%d6%b4%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 17:47:58
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 14:47:58
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=872
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 986
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-11-14 08:42:00
    [post_date_gmt] => 2010-11-14 06:42:00
    [post_content] => 
הנרות דולקים בימינו בעיקר בהקשרים טקסיים מסורתיים: נרות חנוכה, נר של שבת ויום טוב, ולהבדיל – נר נשמה. מטבע הדברים בימי קדם היה הנר כלי תאורה מרכזי אשר דלק בכל בית, וצורה אחרת הייתה לו: לא גליל של שעווה, כי אם כלי קיבול, עשוי על פי רוב חרס, ובו פתילה הדולקת בשמן.
המילה נֵר גזורה מן השורש נו"ר, המציין אור ואש. מילה נוספת משורש זה היא מְנוֹרָה. בעת העתיקה הייתה המנורה כלי שהתקינו עליו נרות: "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ויקרא כד, ד). עם התפתחות הטכנולוגיה בעת המודרנית נפרדה המנורה מן הנרות, וקיבלה בנות לוויה חדשות מן השורש נו"ר: נוּרָה ונוּרִית.
השורש נו"ר משותף לכמה מן הלשונות השמיות. המילה הארמית נוּר מופיעה שבע־עשרה פעמים בספר דניאל, בין השאר בצירופים נְהַר דִּי נוּר ('נהר של אש' ויש מפרשים 'אור של אש') ושְׁבִיבִין דִּי נוּר ('שביבים של אש'). דומה להם הצירוף זיקוקין דנור הנזכר בתלמוד. פירושו המילולי הוא 'ניצוצות של אש', אך בימינו הוא משמש במשמעות חדשה: אורות צבעוניים המתפוצצים באוויר בטקסים חגיגיים.
גם שם הפרח נוּרִית מתקשר לכאן: כאשר נקבעו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל בראשית המאה העשרים, חודש השם נוּרִית הן על פי השם הארמי נוּרִיתָא (שמקורו אינו ברור), הן בהתאמה לאחד ממיני הנורית הנפוצים והבולטים בארץ – נורית אסיה – הפורחת בצבעי האש: אדום, צהוב וכתום.
אחיו של השורש נו"ר הוא השורש נה"ר. אליו שייכים המילה המקראית נְהָרָה (איוב ג, ד) שפירושה 'אור' והפועל נָהַר (ישעיה ס, ה ועוד) שפירושו 'זָרַח'. בלשון חז"ל נָהִיר ('בהיר', 'ברור'), ובעברית החדשה נְהִירוּת ('בהירות'), הִנְהִיר ('הבהיר') ועוד. יש הקושרים לשורש זה את המילה מִנְהָרָה הנזכרת בשופטים ו, ב: "מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת". וכותב רד"ק בפירושו ל'מנהרות': "כמו מערות, ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה ומפני זה נקראו מנהרות". לשורש נה"ר שייך גם הביטוי לשון סגי נהור (דברים הנאמרים באירוניה ובכוונה מהופכת) על פי הכינוי הארמי סגי נהור (מילולית: 'רב אור') שניתן לאדם עיוור.
הנר הדליק בלשוננו כמה ביטויים:
נרו יאיר הוא איחול לאדם שיזכה להאריך ימים.
מי שמחפש בנרות מחפש חיפוש מדוקדק במיוחד, על פי הכתוב בצפניה א, יב: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַ‌ִם בַּנֵּרוֹת...". נר לרגלו של אדם הוא עיקרון המנחה אותו בדרכו, על פי הכתוב בתהלים קיט, קה: "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי". כמדליק נר מנר (מדרש תנחומא פינחס יא) הוא משל למי שעושה טובה לאחרים ובעצמו אינו מפסיד דבר, שכן אורו של הנר איננו נגרע כשמדליקים ממנו נר אחר. דומה לכך הביטוי נר לאחד נר למאה (בבלי שבת קכב ע"א) המציין דבר המשמש אדם אחד או אנשים מעטים, אך יכול לשמש אנשים רבים.
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה
    [post_title] => הנר בקצה המנהרה
    [post_excerpt] => המילים נֵר ומְנוֹרָה גזורות מן השורש נו"ר, שהוא אחיו של השורש נה"ר, שממנו המילים נְהָרָה, נָהַר, נָהִיר ועוד. שני השורשים נושאים משמעות של אש או אור.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%a0%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a6%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-11-07 16:08:53
    [post_modified_gmt] => 2023-11-07 14:08:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=986
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)