הדף בטעינה

על המילה הוֹסִיף

במילון

 (ללא ניקוד: מוסיף)
בנייןהפעיל
שורשיסף
נטייהמוֹסִיפָה
נטיית הפועלהוֹסִיף, יוֹסִיף, לְהוֹסִיף לכל הנטיות

הגדרה

  • נוֹתן עוד, מגדיל את הכמות, מצרף עוד דבר מה
  • אומר או כותב עוד רעיון או טיעון או דוגמה וכדומה
  • (ל+מקור) ממשיך, כגון 'מוסיף ללכת'

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של מלצר ליד לקוח ישוב ולידו צלחת עמוסה הכותרת: תרצו עוד משהו בנוסף, נוסף ל או נוסף על?

'בנוסף', 'נוסף ל' או 'נוסף על'?

WP_Post Object
(
    [ID] => 29077
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-05-21 13:20:46
    [post_date_gmt] => 2018-05-21 10:20:46
    [post_content] => ההכרעה בין הגרסאות השונות של הביטוי שייכת לתחום התחביר והניסוח, ובתחום זה האקדמיה ללשון העברית ממעטת להתערב. מעיון בתולדות הביטוי נוכל לומר שהגרסה המומלצת היא נוסף על כמו שמקובל בקרב מתקני הלשון בימינו.

הינה פירוט הדברים:

נוסף על או נוסף ל?

בביטוי הקישור 'נוסף על' ובדומיו המילה נוסף היא צורת בינוני של השורש יס"ף בבניין נפעל – כמו נוסד, נולד, נועץ. מילת היחס המצטרפת במקורות אל הפועל נוֹסַף היא על, למשל: "וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ" (שמות א, י); "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה" (ירמיהו לו, לב). גם לפועל הוֹסִיף בבניין הפעיל מצטרפת בדרך כלל מילת היחס על, כגון "וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מלכים ב כ, ו), "כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית" (ספרא קדושים ד, א), ורק פעם אחת מצאנו אל באותה משמעות: "הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי" (מלכים א י, ז). בעברית הקלסית אפשר גם להוסיף ל, אבל במשמעות שונה: להוסיף למשהו או למישהו פירושו בעיקר 'לתת לו עוד', כגון "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ט, יא). כלומר בלשון המקורות יש הבחנה: הוסיף ל – העניק תוספת למישהו; הוסיף על – צירף פריט לפריט או לפריטים כמותו. להבחנה זו דוגמאות רבות בספרות חז"ל, למשל: "מוסיפין לו [שנים] על שנותיו" (תוספתא עדויות א, טו), "הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם" (בבלי סנהדרין יז ע"א). אם כן סביר יותר לומר נוסף על ולא נוסף ל – שהרי הכוונה למשל לנימוק המצטרף אל הנימוקים שנאמרו קודם לכן. השימוש במילה נוסף בתפקיד של ביטוי קישור ראשיתו בעברית של ימי הביניים. בדוגמאות שלהלן אפשר לראות את התפתחותו משם תואר (המותאם במין ובמספר לשם שלפניו) לביטוי קישור עצמאי:
  • "אינו שָׂם עליו עלילות נוספות על חטאיו" (רש"י בראשית מו, כט; המאה ה־11)
  • "אילו עבר יום אחד נוסף על חודש יתן חמשה שקלים" (אב"ע ויקרא כז, ג; המאה ה־12)
  • "שלישית השקל – נוסף על מחצית השקל לצורך הענינים הנזכרים" (אבן עזרא נחמיה י, לג; בגלל חוסר ההתאם במין בין 'שלישית' ובין 'נוסף' אפשר שכאן כבר ביטוי קישור עצמאי)
  • "ברבוי הרשעים יִרבה פשע בעולם נוסף על מה שהיה ראוי שיעשוהו לו היה כל אחד מהם נפרד מחבירו" (רלב"ג משלי כט, א; מפנה המאות 13–14)
  • "ועוד נוסף על זה שיהיו למאורות להאיר על הארץ שהוא שמוש אחר" (רא"ם בראשית א, טו; מפנה המאות 15–16)
בכל הדוגמאות האלה וברבות כמותן הצירוף הוא נוסף על. הגרסה נוסף ל מתחילה לעלות רק למן המחצית השנייה של המאה ה־17. אם כן לביטוי נוסף על יש עדיפות הן מצד קדימותו הן מצד מילת היחס על העולה בקנה אחד עם המצוי במקורות הקלסיים. הביטוי נוסף על או נוסף על כך גם זהה בתבניתו לביטוי מקביל מלשון חז"ל: יתר על או יתר על כן.

ומה בנוסף?

למן סוף המאה ה־19 אפשר למצוא לעיתים בנוסף על או בנוסף ל, כלומר בתוספת מילת היחס ב'. מילת יחס זו לפני פועל בבינוני (הווה) מוכרת גם מביטויי קישור אחרים: בנוגע ל, בדומה ל, בשונה מ – אך שלא כמו בהם, בביטוי שלנו הגרסה המקורית היא בלא ב' ואין צורך להוסיפה. את הוספת מילת היחס ב' בביטויים האלה אפשר להסביר בשתי דרכים: א. השפעה של תיאורי פועל שהם צירופי יחס דוגמת באמת, בשמחה, בזהירות, בבירור. ב. התפתחות משימושים שבהם היה צורך של ממש בהוספת הב': בנוסף במשמעות של 'במקרה שנוסף...'. גם הביטויים בשוגֵג ובמזיד במקום שוגג ומזיד שבספרות חז"ל הורתם כנראה בניסוחים שמשמעם 'במקרה של שוגג', 'במקרה של מזיד', ואפשר שכך נוצרו גם הביטויים במתכוון וביודעין. כיום יש המרחיקים לכת ונוקטים את הביטוי בנוסף בלא כל מילת יחס לאחריו, כגון "בנוסף ביקשנו הארכה". שימוש זה בעייתי אף יותר, וכמוהו כניסוחים בדומה, בשונה בלי מילת יחס אחריהם (במקום הניסוחים המלאים בדומה לכך, בשונה מזה וכיוצא בהם).[1] סיכומו של דבר: 'נוסף על' הוא הניסוח העדיף, ויש אולי מקום גם לניסוח 'נוסף ל'. אין כל צורך בהוספת הב' לפני ביטויים אלו, ובייחוד מוטב להימנע מן השימוש במילה 'בנוסף' לבדה. הערות

א. ההבדל הנזכר בין הוסיף על ובין הוסיף ל מתאים בעיקר לשימושי הפעלים הוֹסִיף ונוֹסַף בלשון המקורות. בעברית בת ימינו בעיקר מצרפים דבר לדברים הדומים לו, ולעומת זאת מוסיפים אותו לקבוצה של דברים כמוהו או לדבר אחר לגמרי, למשל: 'הוסיף שמן למדורה', 'הוסיף קמח לבלילה', 'נוסף ילד חדש לכיתה'. בלשון חז"ל מצאנו רק מעט שימושים כאלה למשל "מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק" (ירושלמי שבת ב:א, ד ע"ד) ובמגילות ים המלח: "וכל הנוסף לעדתו יפקדהו למעשיו" (מגילת ברית דמשק).

ב. בעבר היו שהסתייגו מעצם השימוש בביטוי הקישור המבוסס על המילה נוסף, והורו לנקוט ביטויים מן העברית הקלסית: 'וגם', 'ועוד', 'זאת ועוד', 'יתר על כן', 'מלבד...', 'לא זו אף זו'. הסתייגות זו היא חלק מן הגישה הכללית המעדיפה את לשון המקרא ולשון חז"ל על פני העברית של ימי הביניים, שלא הייתה לשון חיה בדיבור. אך נראה שכיום רוב מתקני הלשון כבר אינם מסתייגים מן הביטוי עצמו אלא רק מחלק מן הגרסאות שלו, וממליצים כאמור על הגרסה נוסף על.

________________________

[1] אף יש המסתייגים מן הביטויים האלה בכלל, וממליצים לנקוט תמורתם ביטויים ותיקים יותר בלשוננו כמו 'כמו', 'שלא כמו', 'להבדיל מ'. הסתייגות זו דומה להסתייגות מן הביטויים המבוססים על 'נוסף'.

[post_title] => 'בנוסף', 'נוסף ל' או 'נוסף על'? [post_excerpt] => מעיון בתולדות הביטוי נוכל לומר שהגרסה המומלצת היא נוסף על כמו שמקובל בקרב מתקני הלשון בימינו. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%9c-%d7%90%d7%95-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-09-30 19:50:00 [post_modified_gmt] => 2022-09-30 16:50:00 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=29077 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מעיון בתולדות הביטוי נוכל לומר שהגרסה המומלצת היא נוסף על כמו שמקובל בקרב מתקני הלשון בימינו.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
יוסף שמות ומשמעויות

יוסף

WP_Post Object
(
    [ID] => 84298
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2023-10-19 14:27:42
    [post_date_gmt] => 2023-10-19 11:27:42
    [post_content] => 

יוסף הוא שם בנם של יעקב ורחל. המקרא מספר כי יוסף היה בנו האהוב (והמועדף) של אביו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכׇּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג), ואפשר ללמוד על כך גם ממפגש יעקב ועשו שבו מושמים בני המשפחה הקרובים ביותר במרחק־מה ליתר ביטחון: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (בראשית לג, ב). מכפילות המילה 'אחרונים' למד רש"י כי "אחרון אחרון – חביב", מה שהפך ברבות הימים למטבע לשון עברי שגור בימינו.

על פי ספר בראשית, היחס המיוחד שזכה לו יוסף מאביו גלגל אותו ובסופו של דבר את כל בני ישראל למצרים; סיפורי יוסף ואֶחיו הם אפוא המבוא לסיפור לידתו של עם ישראל.

למתן השם יוסף מציין המקרא בעצמו שני פירושים, מן השורש אס"ף ומן השורש יס"ף, שניהם מושמים בפי רחל אימו: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי" (ל, כג), כיוון שזהו בנה הראשון לאחר שנות עקרוּת, ובפסוק שלאחר מכן "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (ל, כד), מתוך תקווה שבנה הראשון לא יהיה גם האחרון (ואומנם אחריו נולד בנימין). לדעת חוקרים אִזכור שני הטעמים למתן השם משקפים שתי מסורות שונות שהותכו לטקסט אחד.

ברור הקשר בין השם יוסף לשורש יס"ף, ואפשר שזהו קיצור של שם תאופורי הכולל גם את רכיב האלוהות, כגון 'יוספאל' או 'יוספיה', בדומה לשם של אחד משָׁבי ציון הנזכר בספר עזרא (בנוסח המסורה בחיריק: יוֹסִפְיָה). אם יוֹסֵף הוא פועל בבניין הפעיל, התנועה e בסמ"ך (במקום i בפועל יוֹסִיף) מציינת איווּי, כלומר בקשה, תקווה, תפילה, במובן 'הלוואי שיוסיף', כפי שיָגֵל משמעו 'הלוואי שיגיל' או יָשֵׂם משמעו 'הלוואי שישים'. אפשר גם שיוסף הוא שם בבניין קל (בינוני פועל), שהרי גם יָסַף משמעו 'הוסיף' (למשל בשמואל א טו, לה: "וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל"), ובדומה לשמות מקראיים אחרים בצורת בינוני־פועל דוגמת עוֹבֵד (סבו של דוד) או דוֹאֵג (האדומי). עם זאת סביר יותר שכמבואר בדברי רחל השם הוא פועל בעתיד (מקוצר) בבניין הפעיל.

כאמור לפי ראשית דברי רחל, אפשר גם שהשם יוסף גזור מן השורש אס"ף, שכן לעיתים מוצאים במקרא את הפועל אָסַף בהשמטת האל"ף (תופעה נרחבת בגזרת פ"א בכלל), כגון: "וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כׇּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף" (שמואל ב ו, א). ואומנם יש במקרא עדות לטשטוש בין אס"ף ליס"ף גם בכיוון ההפוך: "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם" (שמות ה, ז). וייתכן כי פירוש השם כקשור לפועל אָסַף ניתן על פי דמיון צלילי בלבד.

השם יוסף היה נפוץ בימי הבית השני ובתקופות מאוחרות יותר. באיגרות בר כוכבא ובממצאים אפיגרפיים רבים מתקופת בית שני נכתב השם בדרך כלל 'יהוסף', כמו שמוצאים פעם אחת בלבד במקרא, במזמור פא בתהילים: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (פס' ו). ממצא זה מפתיע למדי שכן הכתיב יהוסף נדיר כאמור במקרא וגם בספרות חז"ל לכל ענפיה. חילופי יו–יהו מוכרים לנו משמות מקראיים אחרים דוגמת יונתן–יהונתן או יואש–יהואש, אבל בשם יוסף–יהוסף לא סביר שרצף האותיות יו–יהו משקף את שם האל כמו בשאר השמות המתחלפים. לדעת חוקרים ככל הנראה מדובר כאן בהיקש לשמות הנפוצים בני התקופה כגון יהונתן ויהוחנן, שגם בהם ככל הנראה הה"א הייתה שריד לכתיב היסטורי.

בספרות חז"ל השם יוסֵף מוכר יותר בצורתו המקוצרת, בהשמטת העיצור הסופי – יוסה או יוסי (ולפי זה הגיית הסמ"ך היא e). הכתיב יוסה (בה"א) נחשב כתיב ארץ־ישראלי, ואומנם כך מוצאים בעדי הנוסח הטובים של המשנה ובתלמוד הירושלמי, ואילו יוסי (ביו"ד) נחשב כתיב בבלי, ככל הנראה בהשפעת הארמית הבבלית שנוטה לציין את התנועה הסופית e ביו"ד. הכתיב יוסי, הנפוץ בדפוסי המשנה, נחשב להשפעה של הכתיב בתלמוד הבבלי. ההגייה יוסִי בחיריק, המושפעת כמובן מן הכתיב ביו"ד, נחשבת להגייה על פי מסורת אשכנז, וכך נהגה כיום השם בפי כול.

השם יוסף התפשט ללשונות רבות אחרות. מתקופות עתיקות אנו מכירים את הצורה המיוונת של השם – יוספוס, שמו של ההיסטוריון היהודי־רומי הנודע יוסף בן־מתתיהו. בלשונות אירופה המודרניות אפשר למצוא את השם Joseph, וכן צורות מקוצרות שלו כגון ג'ו (Joe) באנגלית או ח'וזה (José) בספרדית. לשם זה יש בלשונות רבות גם צורת נקבה, למשל Josephine.

[post_title] => יוסף [post_excerpt] => השם המקראי יוסף הוא מן השמות הנפוצים בעברית בכל הדורות, ובצורות שונות – גם בלשונות העולם. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-03-27 08:11:04 [post_modified_gmt] => 2024-03-27 06:11:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=84298 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השם המקראי יוסף הוא מן השמות הנפוצים בעברית בכל הדורות, ובצורות שונות – גם בלשונות העולם.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


הוֹסִיף
לרשימה המלאה
טכניקה (תש"ו, 1946)
הוֹסִיף וְתִבְרֵג*
* במילון המקורי כתוב: הוֹסֵף וְתַבְרֵג
טכניקה (תש"ו, 1946)
הוֹסִיף וְהִדֵּק בֹּרֶג*
* במילון המקורי כתוב: הוֹסֵף וְהַדֵּק בֹּרֶג
טכניקה (תש"ו, 1946)
הוֹסִיף מָתוֹחַ אֶת הָרְצוּעָה*
* במילון המקורי כתוב: הוֹסֵף מָתוֹחַ אֶת הָרְצוּעָה

במבט היסטורי

שכיחות הערך הוֹסִיף ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>