הדף בטעינה

הֵרִיק

במילון

 (ללא ניקוד: מריק)
בנייןהפעיל
שורשריק/רוק
נטייהמְרִיקָה לכל הנטיות
נטיית הפועלהֵרִיק, יָרִיק, לְהָרִיק לכל הנטיות

הגדרה

  • מרוֹקֵן, מוציא מתוך כלי או מחֶדר וכדומה כל מה שיֵש בו

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

רוקן איור של דלי שנשפך ממנו מים

רוקן והתרוקן

WP_Post Object
(
    [ID] => 11621
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2015-08-06 15:18:00
    [post_date_gmt] => 2015-08-06 12:18:00
    [post_content] => 

הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן ייחודיים בצורתם. הם דומים לפעלים דוגמת נוֹפֵף וסוֹבֵב (משקל פּוֹלֵל של בניין פיעל), הִתְנוֹפֵף והִסְתּוֹבֵב (משקל הִתְפּוֹלֵל של בניין התפעל), אבל שני העיצורים האחרונים שלהם אינם זהים. מהו אפוא השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

ביסודם של פעלים אלו עומד כמובן השורש רי"ק המוכר משם התואר רֵיק, אך תוספת הנו"ן מלמדת שהם לא נגזרו ממנו ישירות. ואכן לצד שם התואר המקראי רֵיק יש בלשון חז"ל שם תואר מקביל בתוספת נו"ן: רֵיקָן. שם תואר זה משמש הן במשמעות המוחשית היסודית, כגון "שתי עגלות [...] אחת טעונה ואחת ריקנית – מעבירין פרוקה מפני הטעונה" (ירושלמי בבא קמא ג:ד, ג ע"ד), הן במשמעות מושאלת 'בּוּר וחסר דעת': "שאפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון" (בבלי סנהדרין לז ע"ב ועוד).

נראה שהצורה רֵיקָן נוצרה בהוספת הסיומת ־ָן לשם התואר רֵיק, בדומה ללֵץ ולֵצָן.[1] נעיר כי שם התואר רֵיקָן שונה מן המילה המקראית רֵיקָם ("וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם"), שהרי היא תואר הפועל בדומה למילים אָמְנָם, חִנָּם, יוֹמָם.

מן המסורות הכתובות של ספרות חז"ל עולות שלוש צורות פועל בבניין פיעל שנגזרו מן רֵיקָן: רִקֵּן, רֵיקֵן ורוֹקֵן. הצורה רִקֵּן – בחיריק ובדגש – מתאימה לתבנית הרגילה של בניין פיעל. הצורה רֵיקֵן משמרת את הצירי המלא של רֵיק ורֵיקָן (צורה זו מתועדת רק בשני עדי נוסח). הצורה רוֹקֵן, הנוהגת כיום, מתועדת בעברית של חז"ל פעם אחת בנטיית שם הפועל: "לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך" (ויקרא רבה כד, ז). ייתכן שהצורה בדפוסים יסודה בחילוף גרפי בין וי"ו ליו"ד. ואולם צורת פועל זו מתועדת בארמית, למשל בתרגום אונקלוס: "וּתְרוֹקְנוּן יָת מִצְרָיִם" (לשמות ג, כב: "וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם").[2]

כמו כן, לצד הפעלים בבניין פיעל מצוי בלשון חז"ל פועל בבניין התפעל (נתפעל) שבו הווי"ו בטוחה: נִתְרוֹקַן – למשל על המילים "וְהַבּוֹר רֵק" (בראשית לז, כד) נאמר בבראשית רבה: "נתרוקן בורו של יעקב" – ואפשר שצורת הפועל רוקן בבניין פיעל נוצרה כך (במשקל פּוֹלֵל) בהשפעת הצורה נתרוֹקן.[3]

הפועל רוֹקֵן נדיר מאוד בספרות העברית עד לדורנו. ואין פלא בדבר: לרשות הדוברים והכותבים עמד הפועל המקראי הֵרִיק (בבניין הפעיל) שמשמעותו זהה: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ" (בראשית מב, לה), "וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב" (ויקרא כו, לג; רש"י: "כששולף החרב מתרוקן הנדן"). וכמו בימינו גם בעבר היו שהטו אותו על דרך גזרת פ"י: הוֹרִיק. למשל על הכתוב בשירת הים "אָרִיק חַרְבִּי" נאמר במדרש ויקרא רבה: "מוריק אני את חרבי בהן" (צורת הטיה זו נחשבת לא תקנית).

לעומת זאת כנגד הפועל הִתְרוֹקֵן לא עמד פועל מקראי, והשימוש בו למן ספרות חז"ל רווח למדי.

בעברית של העשורים האחרונים הפועל רוֹקֵן ושם הפעולה רִיקוּן הולכים ותופסים את מקומם של הפועל הריק ושל שם הפעולה הרקה. עד לא מכבר הריקו את האשפה (ואלו שלא הקפידו על לשונם "הוריקו" אותה), ואולם הדוברים כיום יעדיפו לרוקן אותה. אך על תיבות הדואר האדומות עדיין כתובים זמני הרקה.

לצד השימוש המוחשי בפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן רווח השימוש המושאל, כגון 'ריקון התפקיד מתוכן'. שימוש דומה מצוי בכותרת מאמרו של אחד העם: "שמות שנתרוקנו מתוכנם" (1897).

____________________________

[1] לפי השערה אחרת, שהעלה (בלשון שמא) חוקר הלשון בן־ציון גרוס, הצורה רֵיקָנִים היא ביסודה צורת רבים של רֵיק בריבוי כפול (בדמיון מה למילה ניצנים), וממנה נוצרה בגזירה לאחור צורת היחיד רֵיקָן.

[2] אף בארמית רֵיקָן הוא שם התואר – לציון חפץ ריק או אדם ריק (וממנו נגזר בארמית הפועל) – וסביר שהוא נשאל ללשון חז"ל מן הארמית. 

[3] לדעת חוקר הלשון משה בר־אשר התנועה o באות השורש הראשונה בצורה נתרוקן היא פרי המעתק a > o, בהשפעת העיצור התוכף האחורי ק (באות השורש השנייה): נתרָקן > נתרוֹקן. הדוגמה המובהקת היחידה המוכרת במבנה הזה היא הפועל נתיוֹאש (< נתיָאש); אף בה העיצור א התוכף הוא עיצור אחורי.

[post_title] => רוקן והתרוקן [post_excerpt] =>

מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

[post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-04-09 10:00:27 [post_modified_gmt] => 2024-04-09 07:00:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11621 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

המשך קריאה >>
עכברים עם איור של חתיכות גבינה צהובה והכיתוב: מי הזיז את הגבינה שלי

הזיז או הוזיז?

WP_Post Object
(
    [ID] => 107
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-09-12 11:54:47
    [post_date_gmt] => 2012-09-12 08:54:47
    [post_content] => הפועל הֵזִיז גזור מן השורש זו"ז ושייך לגזרת ע"ו. הוא זהה בצורתו לפעלים הֵרִיץ, הֵקִים, הֵעִיף. כאשר גורמים לאדם לָרוּץ – מְרִיצִים אותו, כאשר גורמים לו לָקוּם – מְקִימִים אותו, וכך כאשר גורמים לו לָזוּז – מְזִיזִים אותו.

הצורה "הוֹזִיז" היא על דרך פעלים כמו הוֹצִיא, הוֹרִיד. אלא שפעלים אלו שייכים לגזרה אחרת – גזרת פ"י שבה האות הראשונה היא י': הוֹצִיא מן השורש יצ"א, הוֹרִיד מן השורש יר"ד וכדומה. לפיכך צורות כגון "הוֹזיז", "מוֹזיזים", "תוזיז", "להוֹזיז", "הוֹזזה" אינן תקניות.

טעות דומה רוֹוחת בקרב חלק מן הדוברים בשימושם בפועל הוֹרִיק במשמעות 'רוקן'. הצורה הנכונה היא הֵרִיק – מן השורש רי"ק. הפועל הוֹרִיק – מן השורש יר"ק – משמעו 'הפך ירוק', כגון 'עם בוא האביב הוריקו העצים'.

תופעה דומה קרתה בפועל הוֹזִיל. לכאורה השורש המקורי הוא מגזרת ע"ו, כפי שעולה משם התואר זוֹל. על כן בעבר היו שהתנגדו לצורה הוֹזִיל ודרשו לנקוט הֵזִיל, הֲזָלָה. ואולם הצורה הוזיל מתועדת כבר בספרות העברית של ימי הביניים, בדומה לצורות ארמיות מקבילות בתלמוד הבבלי, כגון 'אוזילו', 'מוזיל' (ייתכן שהצורות העבריות והארמיות הללו נוצרו בהשפעת הפועל המנוגד הוקיר, במשמעות 'יִקֵּר'). במקרא הפועל בא על דרך גזרת פ"נ: "כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ" (איכה א, ח; זלזלו בה). לדעת חוקרי לשון השורש המקורי הוא דווקא זל"ל, על פי "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל" (ירמיהו טו, יט) ועוד. כיום הצורות הוֹזִיל, הוֹזָלָה ודומותיהן נחשבות תקניות.
    [post_title] => הזיז או הוזיז?
    [post_excerpt] => הצורה "הוֹזִיז" היא על דרך פעלים כמו הוֹצִיא, הוֹרִיד. אלא שבפעלים אלו האות הראשונה של השורש היא יו"ד (הוֹצִיא–יצ"א, הוֹרִיד–יר"ד). בפועל שלנו השורש הוא זו"ז, ולכן הֵזִיז, לְהָזִיז כמו הֵקִים, לְהָקִים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%96%d7%99%d7%96-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%95%d7%96%d7%99%d7%96
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-05-12 10:06:10
    [post_modified_gmt] => 2022-05-12 07:06:10
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=107
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

הצורה "הוֹזִיז" היא על דרך פעלים כמו הוֹצִיא, הוֹרִיד. אלא שבפעלים אלו האות הראשונה של השורש היא יו"ד (הוֹצִיא–יצ"א, הוֹרִיד–יר"ד). בפועל שלנו השורש הוא זו"ז, ולכן הֵזִיז, לְהָזִיז כמו הֵקִים, לְהָקִים. המשך קריאה >>

פרשת פקודי – מה ממלא את מה

WP_Post Object
(
    [ID] => 14381
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-03-10 12:39:55
    [post_date_gmt] => 2016-03-10 10:39:55
    [post_content] => 
"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד–לה)
בימינו אנחנו אומרים: הדלי מלא מים, הלימוד היה מלא השראה. בדומה לכך אפשר למצוא במקרא: "וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ" (מלכים ב ו, יז). במשפטים האלה 'כלי הקיבול' מופיע בראש, אחריו המילה מָלֵא ואחריה 'התוכן' – הדבר שנמצא בכלי הקיבול. מבחינה תחבירית במשפטים  הללו 'כלי הקיבול' הוא הנושא ואילו 'התוכן' הוא המשלים. כך הוא המבנה התחבירי גם בפסוק "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יג) – "הארץ" (כלי הקיבול) היא הנושא, ו"חמס" (התוכן) הוא המשלים (אף שכאן סדר המילים שונה). אך בפסוקנו מבנה המשפט הפוך. לכאורה הניסוח הצפוי הוא 'המשכן (כלי הקיבול) מלא כבוד ה' (התוכן)', אבל כאן נאמר דווקא "וּכְבוֹד ה' [התוכן] מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן [כלי קיבול]". גם במקומות אחרים מצאנו ניסוח דומה: "וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'. וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'" (מלכים א ח, י–יא); "וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" (ישעיהו ו, א). כפילות דומה קיימת גם בלשון ימינו – אך לא בפועל (או בשם התואר) מָלֵא בבניין קל אלא בפועל מִלֵּא בבניין פיעל. אפשר לומר 'מילאתי את הסיר במים' ואפשר לומר 'מילאתי מים בסיר'. גם כאן 'כלי הקיבול' ו'התוכן' מחליפים תפקידים תחביריים: במשפט הראשון 'כלי הקיבול' (הסיר) הוא המושא הישיר ואילו 'התוכן' (המים) הוא המושא העקיף, ואילו במשפט השני התהפך הסדר והתהפכו התפקידים. נציין כי במבנה הראשון אפשר שגם 'התוכן' יבוא כמושא ישיר (שני):  'מילאתי את הסיר מים'. כפילות מבנים זו של הפועל מִלֵּא מתועדת גם היא במקרא: "אֶרֶץ נִדָּה הִיא... אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם" (עזרא ט, יא) – 'ארץ נידה' (כלי הקיבול) היא המושא הישיר (המופיע ככינוי מושא חבור בפועל מִלְאוּהָ), ואילו הטומאה (התוכן) באה כמושא עקיף. "וּמִלֵּאתָ בוֹ [בחושן] מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן" (שמות כח, יז) – 'מילואת האבן' (התוכן) היא המושא הישיר, ואילו החושן (כלי הקיבול) בא בתפקיד מושא עקיף ("בו"). אם כן בלשון המקרא הפועל מָלֵא בבניין קל (במשמעות 'הכיל' או 'התמלא') וגם הפועל מִלֵּא בבניין פיעל (במשמעות 'הפך למלא') עשויים שניהם לשמש בשני המבנים, ואילו בעברית המאוחרת יותר כפל המבנים קיים רק בפועל 'מילא'. ומעניין כי בפירוש רד"ק לכתוב מישעיהו "וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" הוא "מתרגם" את מְלֵאִים לבניין פיעל: "מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל". האפשרות להשתמש באותו הפועל בשני מבנים תחביריים 'הפוכים' אינה מיוחדת לפעלים מָלֵא ומילא. תופעה זו אופיינית לרבים מן הפעלים המציינים שימה של דבר במקום כלשהו או הסרה של דבר ממקום כלשהו ובהם פועלי לבישה ופשיטה, ויש לכך הרבה עדויות במקרא. הנה כמה דוגמאות:
  • "וַיִּתֵּן עָלָיו [על אהרן] אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט" (ויקרא ח, ו–ז) – הדבר הנחגר (האבנט) הוא מושא עקיף.
  • "וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו" (שמואל א יז, לט) – הדבר הנחגר (החרב) הוא מושא ישיר.
  • "וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (במדבר ו, ט) – המושא הישיר הוא הראש (כלי הקיבול).
  • "וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד, ח) – המושא הישיר הוא השֵׂער (התוכן).
  • "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם..." (בראשית מב, לה) – המושא הישיר הוא השקים (כלי הקיבול).
  • "אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל... אָרִיק חַרְבִּי..." (שמות טו, ט) – הכוונה היא שהחרב נשלפת מנדנה, כלומר המושא הישיר הוא החרב (התוכן).
  • "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים" (שמות ז, כח) – הנושא הוא היאור (כלי הקיבול).
  • "וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, כא) – הנושא הוא השרץ (התוכן).
ובדומה לכך גם בעברית החדשה: 'הנהר שורץ תנינים' לעומת 'תנינים שורצים בנהר'. כתבה קרן דובנוב. [post_title] => פרשת פקודי – מה ממלא את מה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2016-03-24 21:22:51 [post_modified_gmt] => 2016-03-24 19:22:51 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14381 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד–לה) בימינו אנחנו אומרים: הדלי מלא מים, המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך הֵרִיק ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>