WP_Post Object
(
    [ID] => 975
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-11-08 08:36:00
    [post_date_gmt] => 2010-11-08 06:36:00
    [post_content] => 
לשוננו עשירה בשורשים הקשורים לתחום האור, ובהם זרח, בהק, נצץ ונצנץ, בהר, זהר, ברק, קרן. אליהם מצטרף השורש נגהּ אשר ממנו גזורים השם נֹגַהּ (בלי ניקוד: נוגה) והפעלים נָגַהּ והִגִּיהַּ.
המילה נֹגַהּ והפועל נָגַהּ באים בתנ"ך – בספרות הנביאים ובספרות החכמה – בעיקר בהקשרים שיריים, למשל: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ, וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ" (ישעיהו ס, יט); "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם" (ישעיהו ט, א). נֹגַהּ משמעו 'אור', ונָגַהּ משמעו 'האיר'. לשם המופשט נוגה אף יש צורת רבים – נגוהות (ישעיהו נט, ט), בדומה לבוהן–בהונות.
מה הקשר בין נוגה במשמעות 'אור' שבתנ"ך ובין כוכב הלכת נוגה?
בספר יואל נקשרת המילה נוגה לכוכבים: "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (ב, י; ד, טו). אבל רק בספרות חז"ל נתייחדה מילה זו לציון כוכב הלכת הבהיר ביותר במערכת השמש (וֵנוּס). נוגה נראה בזוהרו בשעות הערב או לפנות בוקר, ולפיכך חשבו הקדמונים שמדובר בשני כוכבים שונים. ייתכן שהשמות המקראיים אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר (תהלים כב, א) והֵילֵל בֶּן שַׁחַר (ישעיהו יד, יב) מכוונים גם הם לכוכב לכת זה. יופיו וזוהרו של כוכב נוגה מוזכרים בפיוט "מראה כהן" המושר בחלק מן הקהילות בסוף סדר העבודה בתפילת יום הכיפורים. בפיוט זה מתואר הדרו של הכוהן הגדול בצאתו מבית קודש הקודשים בשלל דימויים, ובהם: "כְּכוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּגְבוּל מִזְרָח – מַרְאֵה כֹהֵן".
בימינו השם נוגה רווח כשם פרטי, והוא מצטרף לשמות פרטיים אחרים מאותו תחום משמעות: אוֹר, זִיו, הִלָּה, זֹהַר וכן השמות הנגזרים אוֹרִי, אוֹרִית, זִיוָה, יָהֵל, יִזְהָר ועוד. נֹגַהּ כשם פרטי בא כבר במקרא – כשם של בן. כיום הוא בעיקר שם של בת – כנראה בגלל הסיומת a האופיינית לשמות ממין נקבה. ואולם המילה נֹגַהּ (בה"א עיצורית) היא שם ממין זכר בדיוק כמו רֹגַע, שֹׂבַע, טֹרַח.
מן השורש נג"הּ נגזר פועל בבניין הפעיל – הִגִּיהַּ וכן שם הפעולה הַגָּהָה (הנו"ן השורשית נבלעת בדגש בגימ"ל). הפועל הגיה בימינו פירושו 'בדק בדיקה מדוקדקת של טקסט ותיקן טעויות שנפלו בו'. משמעות זו מתגלגלת משימושו של הפועל בלשון חכמים. בדיון בתלמוד על כתיבת ספר תורה נאמר: "אם הגיה בו [בספר התורה] אפילו אות אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו" (בבלי מנחות ל ע"א). לפי אחת הדעות הכוונה היא לחידוש כתיבן של אותיות מטושטשות כדי שתהיינה ברורות, מאירות. פירוש זה קושר היטב את הפועל הגיה אל המשמעות הבסיסית של השורש נגהּ – 'אור'. הקשר בין אור ובין דבר ברור ומובן מוכר לנו גם מן המילים בְּהִירוּת, הַבְהָרָה והֶאָרָה וכן מן הצירופים 'ברור כשמש' ו'לשפוך אור'.
    [post_title] => נוגה
    [post_excerpt] => לשוננו עשירה בשורשים הקשורים לתחום האור, ובהם זרח, בהק, נצץ ונצנץ, בהר, זהר, ברק, קרן. אליהם מצטרף השורש נגהּ אשר ממנו גזורים השם נֹגַהּ (בלי ניקוד: נוגה) והפעלים נָגַהּ והִגִּיהַּ.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%9a-%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:30:41
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:30:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=975
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 41312
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-05-27 13:03:43
    [post_date_gmt] => 2020-05-27 10:03:43
    [post_content] => שַׁחַר הוא שמם המקראי של דמדומי הבוקר, קרני השמש הראשונות. הופעת השחר בראשית היום מתוארת בדרך כלל בפועל עָלָה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית לה, כה); "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (שם, כז); "וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר" (יונה ד, ז). ואילו בלשון השירה והנבואה שחר נזכר גם לצד פעלים אחרים: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ" (ישעיהו נח, ח); "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר" (שיר השירים ו, י).

המילה שחר משותפת ללשונות שמיות רבות – עובדה המעידה על עתיקותה.[1] בטקסטים באוגריתית ובפניקית שחר הוא שמו של אל הזריחה (אחיו התאום של שלם – אל השקיעה), וגם מן האכדית מוכר אל ששמו ועניינו דומים. בכל הלשונות האלו, וגם בלהגים שמיים דרומיים, הרכיב שחר מופיע כחלק משמות פרטיים. יש המשערים כי הדים לאזכור האל הכנעני במקרא אפשר למצוא בביטויים מואנשים דוגמת "אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר" (תהלים קלט, ט) או "וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר" (איוב ג, ט), "וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר" (שם מא, י), ואולי גם "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (ישעיהו יד, יב). 'הילל בן שחר' הוא כינוי שהעניק הנביא ישעיהו בנבואותיו על העמים למלך זר שנחל מפלה, ותרגומי המקרא זיהו אותו עם הכוכב נוגה שמאריך להאיר עד סמוך לזריחה. לפירוש זה הסכימו גם פרשני המקרא בימי הביניים, וכך למשל כותב רש"י: "כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמרה שיפול משמים". בספר יהושע נזכר גם מקום ושמו צֶרֶת הַשַּׁחַר בנחלת שבט ראובן.

מן האזכורים במקרא קשה לקבוע אם אומנם שחר מציין דווקא שלב מוקדם של הזריחה, ואולם בספרות חז"ל מקובלת הבחנה ברורה בין שני זמנים שונים: 'עלות השחר' לציון הזמן שבו מופיעות קרני השמש הראשונות ו'הנץ החמה' לציון זמן הזריחה, הופעת גלגל השמש: "אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום? עשר פרסאות – מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין..." (בבלי פסחים צד ע"ב). בלשון חכמים 'עלות השחר' מכונה גם עמוד השחר, ובמסורת היהודית הוא נחשב לנקודת זמן קובעת (=קריטית) בתחולתן של מצוות רבות, כך למשל בענייני תפילה: "מעשה שבאו בניו [של רבן גמליאל] מבית המשתה. אמרו לו: לא קרינו את שמע [של ערבית]. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות" (ברכות א, א). מכאן גם שמו של הקורבן הקבוע לשעות הבוקר – תמיד של שחר (לצד 'תמיד של בין הערביים'), וגם התפילה שכנגד הקורבן – תפילת השחר. לצד אלו ישנה המילה שחרית שמציינת בלשון חכמים הן את 'שעות הבוקר' – "שינה של שחרית ויין של צוהריים" (אבות ג, י), הן את 'תפילת הבוקר' – "בשלושה פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ארבע פעמים ביום: בשחרית ובמוסף, במנחה ובנעילת שערים" (תענית ד, א).

שחר משמש שם פרטי לבנים ולבנות כאחד רק בדורות האחרונים, ואולם הוא נזכר בשמותיהם של כמה אישים במקרא – אֲחִישָׁחַר, שַׁחֲרַיִם ושְׁחַרְיָה – כולם משבט בנימין.

______________________
[1] רוב החוקרים אינם קושרים בין שַׁחַר ובין שָׁחֹר. לעומתם נפתלי הרץ טור־סיני, בהערותיו למילון בן־יהודה, כותב שהמילה שַׁחַר ביסודה מציינת את תכונתו של הלילה דווקא – "אֹפל שחרחר הפרוש על פני האדמה", ואורות הבוקר הראשונים "מבקיעים" אותו (תופעה המכונה הֶשְׁמֵט, אליפסיס בלעז). לפי זה 'שחר' הוא חלק מצירוף שלם של "הִבָּקַע השחר" או צירוף דומה אחר. ואומנם הסבר דומה ניתן כבר בימי הביניים בידי אבן עזרא לפסוק בבראשית לב, כה: "עד עלות השחר – עד סור שחרות הלילה". נעיר כי בתיאור הארבה בנבואת יואל המילה 'שחר' באה בהקשר קרוב לחושך: "יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים" (ב, ב).
 
    [post_title] => שַׁחַר
    [post_excerpt] => המילה המקראית שחר לציון דמדומי הבוקר משותפת ללשונות שמיות רבות. בטקסטים באוגריתית ובפניקית שחר הוא שמו של אל הזריחה, וגם באכדית מוכר אל ששמו ועניינו דומים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%97%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:09:25
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:09:25
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=41312
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)