הדף בטעינה

על המילה הֵגֵן

במילון

 (ללא ניקוד: מגן)
בנייןהפעיל
שורשגנן
נטייהמְגינָּה לכל הנטיות
נטיית הפועלהֵגֵן, יָגֵן, לְהָגֵן לכל הנטיות

הגדרה

  • (על) שומר מפני התקפה או סכנה
  • [בצורת הווה] (בכדורגל) כל אחד מן השחקנים שבעורף שתפקידם למנוע התקפה של היריב

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור פירמידות, מדבר, מצות ופרחים

פסח על שום מה?

WP_Post Object
(
    [ID] => 62249
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2022-03-24 15:02:49
    [post_date_gmt] => 2022-03-24 13:02:49
    [post_content] => מקור שמו של החג פֶּסַח נעוץ באחד המאורעות הדרמטיים בסיפור יציאת מצרים – ה' פָּסַח על בתי בני ישראל וכך ניצלו בכוריהם. הפסוקים עצמם קושרים ביניהם: "וַַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (שמות יב, כז; וכן בפסוקים יג, כג). מקובל על רבים כי לִפְסֹח הוראתו 'לדלג', 'לחלוף על פני', ולפי זה דילג ה' על בתי ישראל והכה רק את בתי המצרִים. הוראה זו של הפועל פָּסַח באה בכל המילונים העבריים ואומנם בהוראה זו הפועל משמש בעברית בת ימינו. ביטוי מפורש לקשר שבין פֶּסַח להבנה הזאת מובע בשמו של החג בפיהם של דוברי אנגלית – Passover.

ברם עיון במקורות העברית מגלה שההסבר הזה אינו פשוט כלל ועיקר.[1]

לפסוח – 'לדלג'

ההתקבלות הבלתי מעורערת של פָּסַח במובן 'דילג' שמורה ככל הנראה לרש"י. בפירושו לפסוק בשמות יב, יג הוא קובע "ואני אומר כל פסיחה לשון דילוג וקפיצה: "ופסחתי" – מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרויין זה בתוך זה [כלומר גרו בשכנות ולכן היה צריך לפסוח על חלק מהבתים]".[2]

הוראה זו לא נתחדשה בפירוש רש"י אלא הייתה ידועה היטב כבר מתקופת בית שני. הדים לה אפשר למצוא בספר היוֹבלים, מן הספרים החיצוניים למקרא (מן המאה השנייה לפני הספירה), ובכתבי פילון ויוסף בן מתתיהו (מן המאה הראשונה לספירה). אף בוולגטה, תרגום המקרא ללטינית, הפועל פָּסַח מיתרגם transivit, 'עבר'.[3] הבנה זו מובאת במפורש בספרות חז"ל (בדרשה שמגייסת את ערעור העיצורים הגרוניים ח–ע בתקופתם): "אל תקרי 'ופסחתי' אלא 'ופסעתי', שהמקום מדלג על בתי בניו במצרים" (מכילתא דר' ישמעאל בא, ז). זו דרך המלך גם בפרשנות ימי הביניים, ובכללהּ כאמור פירוש רש"י.

פרשני המקרא נתנו דעתם גם על פעלים מן השורש פס"ח מחוץ לסיפור יציאת מצרים – לציון מי שנעשה פִּסֵּחַ,[4] צולע, מי שלקה ברגליו: "וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם... וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחׇפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ" (שמואל ב ד, ד). דרכו של פִּסֵּחַ לצלוע, כלומר להלך במין דילוג, בקפיצות. וכן בביטוי הנודע בנאום אליהו בהר הכרמל: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א יח, כא), היינו מדלגים בין שתי אפשרויות ("אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו") ומתקשים להכריע.

לפסוח – 'להגן'

ברם במקור מקראי אחד עולה בבירור שפָּסַח פירושו הֵגֵן: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם, גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו לא, ה). בצלע האחרונה בפסוק יש תקבולת פנימית: אל גָּנוֹן (מלשון הגנה) מקביל פָּסֹחַ,[5] אל הִצִּיל – הִמְלִיט (כמו מילט).

אף פסוקי יציאת מצרים מתקבלים יפה במובן הזה: "פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" פירושו 'הגן על בתי בני ישראל'. עניין ההגנה האישית מובלט ביתר שאת בשני הפסוקים האחרים בפרשה: "וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית" (פס' יב); "וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (פס' כג). ואומנם כך מיתרגם הפועל פָּסַח בתרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית מן המאה השלישית לפנה"ס)[6] ובתרגום נֵאופיטי (תרגום התורה לארמית). תפיסה זו עולה גם בספרות חז"ל: "והקב"ה הגן על בתי בניו במצרים כדי שלא ינָגפו, שנאמר 'ופסח ה' על הפתח'" (מכילתא דר' ישמעאל בשלח), ובמדרשים מאוחרים: "כביכול עמד בפתח ודחה את המשחית שלא יגוף את ישראל" (שמות רבה יח, ז).[7]

ומה עניינו של הפִּסֵּחַ לכאן? אין מנוס מן ההנחה כי לשורש פס"ח שתי הוראות שונות משני פעלים שונים: האחד מובנו לצלוע (פועל גזור־שֵם מן פִּסֵּחַ) והשני להגן.[8]

לענייננו – לפועל פָּסַח בהקשר של יציאת מצרים נוצרו שתי מסורות פרשניות כבר בתקופה קדומה. מימי הביניים ואילך נתעלתה אחת מהן על פני חברתה, ועל פי הסקירה כאן – אולי לא בצדק.[9]

_________________________________

[1] התיאור הקצר המובא כאן נסמך על ניתוחו המאלף של חוקר המקרא שמואל אפרים ליונשטם, ובעקבותיו של חוקר הלשון חיים כהן (ראו 'מבחר מקורות').

[2] בתחילה הוא מביא פירוש אחר למילה ופסחתי – "וחמלתי", כנראה על פי תרגום אונקלוס "ואחוס עליכון" (וכן בשני הפסוקים האחרים בפרשה). הבנה זו עולה גם במכילתא דר' ישמעאל בא, ז, ומאוחר יותר אצל מדקדקי ימי הביניים, ולדעת רבים אין הפרש בין ההוראה 'חמל' ל'הגן' (ראה להלן).

[3] מילת היחס הלטינית trans שמרכיבה את הפועל ועניינה מעבר התגלגלה אל האנגלית כתחילית -trans.

[4] המילה פִּסֵּחַ (ברבים פִּסְחִים) באה במקרא לא מעט פעמים, גם לתיאור בני אדם וגם לתיאור בעלי חיים.

[5] פרשני המקרא ניסו להסביר בשלל דרכים מדוע גם כאן לפסוח פירושו 'לדלג'. כך למשל בפירושו של ר' יוסף קרא, בן דורו של רש"י: "מדלג ומקפץ מלהכות ביושבי ירושלם שסמוכין למחנה אשור".

[6] בשתיים מתוך שלוש היקרויות (בפסוקים יג ו־כז). בפסוק כג בהוראת 'עבר'.

[7] הגנה של האל מפני מלאך משחית (שהוא בעצמו שלח) מוכרת מספר שמואל ב: "וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב, עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" (כד, טז).

[8] לפי זה "פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" קשור אל פיסח, והביטוי הוא דימויו של הנבוך והמתלבט לצולע הנעזר בקביים (סעיפּים הם ענפים) ונוטה בהליכתו פעם לכאן ופעם לכאן. בערבית מוכרים שני שורשים דומים – פס"ח (فسح) ופס"ח' (فسخ) והיה מי שהסמיך אליהם את שתי ההוראות בעברית: הראשון שעניינו 'הרחיב' קשור אל הגנה, והשני שעניינו 'נקע', 'הזיז' קשור אל פִּסֵּחַ. אף באכדית באה המילה pessû בהקשר של צליעה.

[9] ייתכן שלניצחון הדילוג תרם הפסוק שבו נכרכים השורשים פס"ח ודל"ג יחדיו: "אָז [ביום ישועת ה'] יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם" (ישעיהו לה, ו). יש מן הפרשנים שראו בזה הוכחה לכך שפָּסַח פירושו דילג, ואולם עיון בהקשר הכללי מלמד שבדיוק להפך: הפיסח (המתקשה בהליכה) – ידלג כאיל, וכמוהו גם האילם (המתקשה בדיבור) – ירוֹן, יזמר. פרשנות זו ברורה מן הפסוק הקודם: "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה".

[post_title] => פסח על שום מה? [post_excerpt] => מקור שם החג "פֶּסַח" נעוץ באחד המאורעות הדרמטיים בסיפור יציאת מצרים – ה' פָּסַח על בתי בני ישראל וכך ניצלו בכוריהם. מקובל כי פָּסַח עניינו דִּלֵּג, אך עיון במקורות מגלה תמונה מעט יותר מורכבת. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a1%d7%97-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 22:46:29 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 19:46:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=62249 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מקור שם החג "פֶּסַח" נעוץ באחד המאורעות הדרמטיים בסיפור יציאת מצרים – ה' פָּסַח על בתי בני ישראל וכך ניצלו בכוריהם. מקובל כי פָּסַח עניינו דִּלֵּג, אך עיון במקורות מגלה תמונה מעט יותר מורכבת.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

פיקוח וניטור

WP_Post Object
(
    [ID] => 12003
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2015-10-13 12:56:41
    [post_date_gmt] => 2015-10-13 09:56:41
    [post_content] => בלשוננו יש מגוון מילים וביטויים בשדה הסמנטי של שמירה והשגחה: הֵגֵן, דָּאַג, נָצַר ונָטַר, וכן שָׂם עַיִן על, פָּקַח עַיִן. אל אלו מצטרפים שׁוֹמְרִים, מַשְׁגִּיחִים, מְגִנִּים, נוֹטְרִים, זְקִיפִים וצוֹפִים. מתוך השדה הזה נתמקד בשתי פעולות: הוותיקה שבהן היא פיקוח והחדשה ניטור.

פיקוח

השורש פק"ח מציין ביסודו פתיחה, והוא קרוב לשורשים פק"ע ובק"ע. במקרא הפעלים מן השורש פק"ח באים לצד עיניים: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם" (בראשית ג, ה), "אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם" (ירמיהו לב, יט) ועוד. מכאן פִּקֵּחַ שהוא ההפך של עיוור וגם חכם, מי שעיניו בראשו. לצד גלגול משמעות זה של השורש פק"ח אנו מוצאים בלשון חז"ל גלגול משמעות גם לתחום השמירה וההשגחה, בעיקר בצורות בבניין פיעל: "לפקח על עסקי כלה" (משנה שבת כג, ד), "פיקוח נפש". בימינו התמסדו המילים פִּקּוּחַ ומְפַקֵּחַ בתחומים רבים: חינוך, תחבורה, בנייה, כלכלה, מדעים, איכות הסביבה, חקלאות ועוד. בסוף שנות העשרים של המאה העשרים חידש ועד הלשון את המונח פַּקָּח כחלופה ל-foreman (מנהל עבודה), אך המילה נקלטה במשמעות אחרת. כיום נהוג להבחין בין מְפַקֵּחַ – supervisor ובין פַּקָּח – inspector.

ניטור

השורש נט"ר מוכר לנו מן התנ"ך, למשל בשיר השירים: "שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (א, ו); "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף" (ח, יא). הנוטרים הם אפוא שומרי הכרם. גם המילה מַטָּרָה, הגזורה משורש זה, קשורה לשמירה:  ירמיהו היה "עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה" (לג, א), כלומר בבית הסוהר. מקובל לראות בפועל נָטַר שאילה מן הארמית – מקבילה של הפועל העברי נָצַר. בחלק הארמי של ספר דניאל נאמר "וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת" (='והדבר בלבי שמרתי'; ז, כח), וכנגד זה "וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ" (משלי ג, א). מן הארמית שלאחר המקרא נשאל הצירוף 'נָטוֹרֵי קרתא', כלומר 'שומרי העיר' (המילה נָטוֹר שקולה במשקל המילה לָקוֹחַ). כיום הוא ידוע כשמו של אחד הפלגים החרדיים. הפועל נָטַר משמש גם בהקשר שלילי, כגון "לֹא תִּקֹּם וְלֹא תִּטֹּר" (ויקרא יט, יח) "הֲיִנְטֹר [עוון] לְעוֹלָם, אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח" (ירמיהו ג, ה). מקובל להסבירו בהקשרים אלו כשמירה וזכירה של דבר שלילי, ואולם יש הסוברים שמדובר בפועל לעצמו שמשמעו כָּעַס, על פי מקבילה קרובה באכדית. גם היום אנחנו נוטרים איבה או טינה וכיו"ב, או טוב יותר – משתדלים להימנע מזה. בתקופת המנדט נקראו שוטרים יהודים במשטרה הבריטית נוֹטְרִים (במקום השם הערבי גפירים). אך ככלל השורש נט"ר נותר כמעט ללא שימוש. בשנות השמונים של המאה העשרים, עם עליית תחום איכות הסביבה, מצא השורש גאולה במילה המחודשת נִטּוּר – חלופה למילה הלועזית monitoring, שפירושה מעקב ואיסוף נתונים על גוף או על סביבה באמצעות מכשירים. במילה ניטור חברו המשמע העברי 'השגחה' וצליל המילה הלועזית. ובהקשר זה נזכיר כי החלופה העברית למוניטור היא מַשְׁגּוֹחַ. [post_title] => פיקוח וניטור [post_excerpt] => בלשוננו יש מגוון מילים וביטויים משדה השמירה וההשגחה: הֵגֵן, דָּאַג, נָצַר, נָטַר, שָׂם עַיִן על, פָּקַח עַיִן, שָׁמַר, הִשְׁגִּיחַ, זָקִיף וצוֹפֶה. מתוך השדה הזה נתמקד בשתי פעולות: הוותיקה שבהן היא פיקוח והחדשה ניטור. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%97-%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%98%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-05-26 13:51:00 [post_modified_gmt] => 2021-05-26 10:51:00 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12003 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בלשוננו יש מגוון מילים וביטויים משדה השמירה וההשגחה: הֵגֵן, דָּאַג, נָצַר, נָטַר, שָׂם עַיִן על, פָּקַח עַיִן, שָׁמַר, הִשְׁגִּיחַ, זָקִיף וצוֹפֶה. מתוך השדה הזה נתמקד בשתי פעולות: הוותיקה שבהן היא פיקוח והחדשה ניטור.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


הֵגֵן
לרשימה המלאה
חשמל (תרצ"ה, 1935)
הֵגֵן מִפְּנֵי הֶפְסֵד זֶרֶם* , בִּדֵּד*
* במילון המקורי כתוב: הָגֵן מִפְּנֵי הֶפְסֵד זֶרֶם
* במילון המקורי כתוב: בַּדֵּד

במבט היסטורי

שכיחות הערך הֵגֵן 1 (הגנה, מחסה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>