הדף בטעינה

הִכִּיר

במילון

 (ללא ניקוד: מכיר)
*לא: מֵ־
בנייןהפעיל
שורשנכר
נטייהמַכִּירָה לכל הנטיות
נטיית הפועלהִכִּיר, יַכִּיר, לְהַכִּיר לכל הנטיות

הגדרה

  • יודע מניסיונו (אדם, מקום וכד')
  • מבחין
  • מזַהֶה
  • (ל־) מַציג אנשים זה בפני זה
  • (ב־) מודה בזכות או במעמד (של מדינה, של מוסד וכד')
  • [בצורת הווה] מַכָּר, יָדיד לא קרוב ביותר

צירופים

    לכל הצירופים
    על יסוד מילון ההווה

    בתשובות באתר

    הפוך על הפוך – על הפכים בלשון

    WP_Post Object
    (
        [ID] => 18207
        [post_author] => 4
        [post_date] => 2016-12-26 11:25:15
        [post_date_gmt] => 2016-12-26 09:25:15
        [post_content] => לעיתים קרובות פונים אלינו בשאלות על הֲפָכִים. מה ההפך של הַשְׁרָאָה? מה ההפך של אָסוֹן? ומה ההפך של הֶפֶךְ? מקצת הפניות בנושא מגיעות בעקבות מטלות לימודים. לדוגמה: תלמיד כיתה ב' כתב במבחן שההפך של חָזַר הוא נִשְׁאַר, ואילו המורה טענה שהתשובה הנכונה היא הָלַךְ. הורי התלמיד פנו אל האקדמיה וביקשו לדעת מי צודק.
    
    על פי רוב אנו נאלצים לאכזב את הפונים: למרבית המילים בעברית ובכל לשון אחרת אין הפכים מובהקים או אין הפכים כלל. אין הפכים לשמות עצם בעלי משמעות מוחשית (לדוגמה חלון, מכונית, סנטר), אין הפכים לרוב שמות התואר הגזורים משמות עצם (לדוגמה חשמלי או בלשני), אין הפכים לשמות מספר, לכינויי גוף, לפעלים רבים וכמובן לשמות פרטיים.
    
    עשויים להיות הפכים למילים בעלות משמעות של מידה, זמן או מקום. אך לפני הכול חשוב לומר שהמושג הֶפֶךְ מכיל סוגים שונים לחלוטין של יחסי משמעות בין מילים.
    
    את סוגי הניגודים אפשר למיין בכל מיני דרכים, ואנו נציג כאן אחת מהן.
    

    ניגודי רצף, ניגודים יחסיים (אַנְטוֹנִימִים)

    הסוג המוכר ביותר של הפכים הוא זוגות של שמות תואר המציינים תכונה נמדדת. לתארים כאלה אפשר לצרף מילים כגון 'מאוד', 'יותר', 'פחות', 'כל כך', ואת הניגוד ביניהם אפשר להציג כמיקום יחסי על סרגל דמיוני. למשל: קרחם, גבוהנמוך, עמוקרדוד, ישָןחדש, יקרזול. הניגוד בין התארים בכל צמד כזה הוא יחסי לשם העצם שהם מגדירים: קומתו של ג'ירף נמוך ודאי גדולה מקומתו של צבי גבוה, ודירה זולה עולה הרבה יותר מאוהל יקר. ניגוד יחסי עשוי להיות גם בין פעלים, כגון אה­ב ושנא

    ניגודי כיוון

    ניגודי הכיוון דומים לניגודי הרצף, ואם רוצים אפשר לראות בהם סוג של ניגודי רצף. גם את הניגודים האלה נוח להציג על קו דמיוני, אבל כאן אפשר לנוע לאורך הקו לשני הכיוונים. לדוגמה: למעלהלמטה, קדימהאחורה, ימינה–שמאלה. ניגוד כיוונים עשוי להיות גם בין פעלים המציינים תנועה או גרימת תנועה, כגון עלהירד, התקרבהתרחק, זרחשקע, הוציאהכניס. ואפשר לצרף לכאן גם פעלים שיש בהם מעין תנועה מטפורית. למשל: נרגשנרגע, רבהתפייס, התחתנוהתגרשו. גם צמד של פעלים המציינים שִׂימָה והסרה יכול ליצור מעין ניגוד כיוונים: לבשפשט, נעלחלץ, הניחהסיר, טעןפרק, ובהשאלה הִקשההֵקל. פעולת השִׂימה (הפיזית או המטפורית) של דבר־מה במקום כלשהו ולקיחתו משם דומה לתנועה על ציר הלוך ושוב.

    היפוך תפקידים

    סוג אחר של ניגוד הוא זוגות מילים המציינות תפקידים שונים במערך אחד. לדוגמה: בשיעור יש בדרך כלל מורה ותלמיד, בברית הנישואים באים חתן וכלה, ולכל סב או סבה יש נכד או נכדה. צמדי פעלים השייכים לקבוצה זו הם למשל מכר וקנה, השאיל ושאל.

    משלימים, הפכים מוחלטים

    החשיבה האנושית נוטה לחלק את המציאות חלוקה שְׁנִיּוֹנִית (בִּינָרִית). היא ממיינת עצמים דומים או פעולות דומות לשתי קבוצות לפי תכונה בולטת, והמילים המציינות את שתי הקבוצות האלה נתפסות בתודעת הדוברים כהפכים. לדוגמה: כל בני האדם ובעלי החיים נחלקים לחיים ולמתים; כל הטענות נחלקות לאמיתיות ולשקריות. חלוקת המכלול לשתי קבוצות המשלימות זו את זו היא מוחלטת, ושלילתו של רכיב אחד בצמד הניגודים מחייבת את מציאותו של האחר. למשל: מי שאינו ער בהכרח ישן, מי שאינו זוכר בהכרח שוכח. גם אם במציאות קיימים מצבי ביניים נדירים, במישור השפה החלוקה השניונית נשארת יציבה. למשל: ברפואה יש מקרי מחלוקת על קביעת רגע המוות של האדם, ובכל זאת החלוקה לחיים ולמתים עודנה ברורה מבחינת הלשון. אף אין בפינו שימוש שגור בצירופים כמו 'מת יותר' או 'מת מאוד'. לאמיתו של דבר גם בחלוקת מכלול ליותר משתי קבוצות יש יחסי השלמה בין המילים המציינות את הקבוצות. לדוגמה: כל הפירות נחלקים לתפוחים, אפרסקים, אשכוליות ושאר הסוגים, ובמובן מסוים כל סוג מנוגד לאחרים. אם הדובר צריך לבחור פרי אחד (לדוגמה, לומר את שם הפרי האהוב עליו ביותר) ואומר "תות", הוא שולל בכך את כל הבחירות האחרות. ואולם כשהקבוצות רבות – אין הדוברים חשים שלפניהם הפכים. נעיר כי ניגודים רבים אינם שייכים במובהק לאחת מן הקבוצות, ואפשר לדון בשאלה לאיזו מהן הם מתאימים יותר. למשל: שאל והשיב, צחק ובכה, אסר והתיר (במובן הפיזי וגם במובן המושאל).

    כמה הפכים למילה אחת

    למילה אחת יכולות להיות כמה מילים מנוגדות – כל אחת בהקשר אחר. למשל: ההפך של עובד הוא מובטל, אך בתחום יחסי העבודה ההפך של עובד הוא מעביד (או מעסיק). הניגוד עובדמובטל שייך להפכים המוחלטים, ואילו הניגוד עובדמעביד הוא ניגוד של היפוך תפקידים. גם למילים פוליסמיות (מילים שיש להן כמה משמעים שהתגלגלו ממשמען היסודי) יש כמה הפכים. למשל, שם התואר קל מנוגד לכבד, אך במשמעויות אחרות שלו הוא מנוגד לקשה, לחמוּר ועוד. נסכם את הדברים: לא לכל מילה יש הפך, ומנגד למילה אחת יכולים להיות הפכים אחדים כשההשוואה נעשית באמות מידה שונות. אם כן הפועל חָזַר עשוי להיות מנוגד לפועל הָלַךְ (כטענת המורה שנזכרה בתחילת הרשימה) אם הדובר רואה בעיני רוחו ציר תנועה שאפשר לנוע בו לשני הכיוונים; אך אותו הפועל חָזַר יכול להיות מנוגד לנִשְׁאַר (כטענת התלמיד) אם הדובר דן בקבוצת אנשים שנסעו ממקום אחד למקום אחר ואחר כך נחלקו לחוזרים ולנשארים.

    ניגוד עצמי – ניגודי משמעות בשורש אחד

    לעיתים מילה אחת או שורש אחד משמשים במשמעויות הפוכות. בעברית אפשר למצוא דוגמות לכך בפעלים הגזורים משורש של שם עצם מסוים ומציינים פעולות מנוגדות הקשורות לשם העצם הזה. למשל: אל המילה 'שורש' קשור מצד אחד הפועל הִשְׁרִישׁ שפירושו 'החדיר שורש לאדמה', ובהשאלה 'ביסס דבר וגרם להתפשטותו', ומצד שני הפועל שֵׁרֵשׁ שמשמעו הפוך: 'הוציא מן השורש' ובהשאלה 'מיגר את התופעה'; משם בעל החיים 'תולעת' יש הפועל הִתְלִיעַ שפירושו 'נמלא תולעים', ויש הפועל תִּלַּע המציין את ההפך – 'הוציא תולעים מתוך פרי וכיוצא בו'. ניגוד דומה, אם כי מופשט יותר, מצוי בשורש נכ"ר. הפעלים נִכֵּר והִתְנַכֵּר מציינים התנהגות הקשורה לנוכריות, לזרוּת, ואילו משמעות הפעלים הִכִּיר ונִכַּר הפוכה – התוודעות, זיהוי – כלומר שלילת הזרות (ובגלל הידמות הנו"ן השורשית בפעלים אלו רוב הדוברים אינם מודעים לגזירתם משורש נכ"ר). דוגמה מעניינת אחרת היא שם התואר מקורי הגזור מן המילה מָקוֹר. משמעות היסוד של מקורי הוא ראשוני ומהימן. בהקשרים מסוימים הכוונה ל'ישָן' או 'עתיק' (בניגוד להעתקים מאוחרים), ואילו בהקשרים אחרים הכוונה דווקא ל'חדש' (בניגוד לנדוש ורגיל). אפשר אפילו לבנות משפט שבו התואר הזה ינוגד לעצמו: "המנגינה הזאת אינה זהה ללחן המקורי אלא היא עיבוד מקורי שלו". דוגמות כאלה נדירות למדי בעברית ובלשונות אחרות. בבלשנות הן מכונות קוֹנְטְרָנִימְיָה או אֵנַנְצִיּוֹנִימְיָה, ובעברית אפשר לקרוא להן ניגוד עצמי. כתבה קרן דובנוב. [post_title] => הפוך על הפוך – על הפכים בלשון [post_excerpt] =>

    למרבית המילים בעברית ובכל לשון אחרת אין הפכים מובהקים או אין הפכים כלל.

    [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9a-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9a-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-06-03 10:28:23 [post_modified_gmt] => 2024-06-03 07:28:23 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=18207 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

    למרבית המילים בעברית ובכל לשון אחרת אין הפכים מובהקים או אין הפכים כלל.


    המשך קריאה >> המשך קריאה >>
    כיצד הוגים? הִכִּיר או הֶכִּיר? מַגִּיעַ או מֵגִּיעַ? הֵבִין או הִבִין? מֵבִיא או מַבִיא?

    הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא

    WP_Post Object
    (
        [ID] => 843
        [post_author] => 1
        [post_date] => 2013-04-24 15:10:22
        [post_date_gmt] => 2013-04-24 12:10:22
        [post_content] => דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם.
    
    המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש. הפעלים האלה שייכים למעשה לשתי קבוצות:
    הקבוצה האחת היא של פעלים שאות השורש הראשונה שלהם היא נו"ן (גזרת פ"נ). כך הוא למשל הפועל הִפִּיל מן השורש נפ"ל: הנו"ן "נפלה" ובמקומה בא דגש חזק (במונחים בלשניים: הנו"ן הידמתה לאות השורש שאחריה והתלכדה עמה). לקבוצה זו שייכים גם הפעלים הִכִּיר מן השורש נכ"ר והִגִּיעַ מן השורש נג"ע. בפעלים אלו נהגית תחילית הבניין (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) כמו בפעלים השלמים. כפי שיש לומר הִסְבִּיר, הִשְׂכִּיר, הִכְפִּיל – כך יש לומר הִפִּיל, הִכִּיר, הִגִּיעַ, הִבִּיט, הִבִּיע, הִגִּישׁ, הִשִּׂיג. וכפי שאומרים מַסְבִּיר, מַתְפִּיל, מַשְׂכִּיר – כך יש לומר מַפִּיל, מַכִּיר, מַגִּיעַ, מַבִּיט, מַבִּיעַ, מַגִּישׁ, מַשִּׂיג. וברבים: מַפִּילִים, מַכִּירִים, מַגִּיעִים, מַבִּיטִים, מַבִּיעוֹת, מַגִּישׁוֹת, מַשִּׂיגוֹת.
    
    הקבוצה השנייה היא של פעלים שאות השורש האמצעית שלהם היא וי"ו (גזרת ע"ו) – כך הוא למשל הפועל הֵבִיא מן השורש בו"א. בפעלים אלו נוהגת הגייה מיוחדת בבניין הפעיל: התחילית (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) מנוקדת בצירי: הֵבִיא, מֵבִיא, וברבים מְבִיאִים; הֵבִין, מֵבִין, ובנטייה מְבִינָה, מְבִינִים.
    
    בשביל רבים מדוברי העברית בת ימינו ההבחנה בין שתי הקבוצות אינה טבעית משום שכמעט איש אינו הוגה דגש חזק – שהוא המבחין בין שתי הקבוצות. ועם זאת אפשר להתרגל להגות נכונה את הפעלים הנפוצים האלה.
    
    ותינתן הדעת לזוגות הפעלים האלה: מֵשִׁיב (על שאלה) לעומת מַשִּׁיב (הרוח, מן השורש נש"ב); הֵדִיחַ (כלים, מן השורש דו"ח) לעומת הִדִּיחַ (מתפקיד, מן השורש נד"ח).
    על פעלים אחדים הנוטים על דרך שתי הגזרות ראו כאן.
        [post_title] => הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא
        [post_excerpt] => דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם. המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש.
        [post_status] => publish
        [comment_status] => closed
        [ping_status] => closed
        [post_password] => 
        [post_name] => %d7%94%d7%9b%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%90
        [to_ping] => 
        [pinged] => 
        [post_modified] => 2022-08-02 15:00:55
        [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:00:55
        [post_content_filtered] => 
        [post_parent] => 0
        [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=843
        [menu_order] => 0
        [post_type] => post
        [post_mime_type] => 
        [comment_count] => 0
        [filter] => raw
    )
    

    דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם. המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש.
    המשך קריאה >> המשך קריאה >>

    הַדָּרָה

    WP_Post Object
    (
        [ID] => 158
        [post_author] => 1
        [post_date] => 2011-12-19 11:25:59
        [post_date_gmt] => 2011-12-19 09:25:59
        [post_content] => הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר – פועל בבניין הפעיל מן השורש נד"ר (השוו: הִפִּיל, הַפָּלָה מן השורש נפ"ל). מקורו של הפועל הִדִּיר בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר', כגון "הדירוֹ אביו מנכסיו" (ירושלמי נדרים ה, ו; לט ע"ב) – אָסַר עליו בנדר ליהנות מנכסיו. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. הפועל הִדִּיר במשמעות זו רווח בצירוף 'הִדִּיר רגליו מן' הקרוב לביטוי 'הוקיר את רגלו (מביתו של)' וכן בצירוף 'הִדִּיר שינה מעיניו' (במקור 'הִדִּיד שינה' מן השורש נד"ד).
    
    לקראת סוף המאה העשרים החלו להשתמש במילה הַדָּרָה במדעי החברה כחלופה עברית למילה exclusion – הרחקה והוצאה של אנשים או קבוצות מן החברה הכללית. ניגודה הוא inclusion – כְּלִילָה (כך נקבע במילון למונחי סוציולוגיה בשנת תשע"ו). מהלכת גם החלופה הֲכָלָה ולעיתים גם הַכְלָלָה. נעיר כי המונח הֲכָלָה משמש בתחום הפסיכולוגיה במשמעות 'היכולת לקבל את האחר על מכלול רגשותיו ותכונותיו' (באנגלית: containing). עוד היא משמשת בהקשר צבאי, אך אין זה מענייננו כאן.
    
    אשר להגיית הפועל – צורות העבר כגון הִדִּיר נפתחות בתנועת i, וכמותן הִפִּיל, הִכִּיר, הִבִּיט, הִגִּישׁ, הִסִּיעַ. בהווה מַדִּיר בתנועת a, וכך גם מַפִּיל, מַכִּיר, מַבִּיט, מַגִּישׁ, מַסִּיעַ.
    
    המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'. על פיה חידשה האקדמיה את המילה הַדְרָה כחלופה העברית של dignity: מכובדוּת ואצילות המוקרנות מאישיות האדם ואינן תלויות במעמד או במשרה רשמיים.
        [post_title] => הַדָּרָה
        [post_excerpt] => הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר, שמקורו בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר'. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'.
        [post_status] => publish
        [comment_status] => closed
        [ping_status] => closed
        [post_password] => 
        [post_name] => %d7%94%d7%93%d7%a8%d7%94
        [to_ping] => 
        [pinged] => 
        [post_modified] => 2022-08-02 15:11:17
        [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:11:17
        [post_content_filtered] => 
        [post_parent] => 0
        [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=158
        [menu_order] => 0
        [post_type] => post
        [post_mime_type] => 
        [comment_count] => 0
        [filter] => raw
    )
    

    הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר, שמקורו בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר'. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'.
    המשך קריאה >> המשך קריאה >>

    במינוח המקצועי


    הִכִּיר_פועל
    לרשימה המלאה

    פסיכולוגיה (תשנ"ד, 1994)

    פסיכולוגיה (תשנ"ד, 1994)

    במבט היסטורי

    שכיחות הערך הִכִּיר 1 (היכרות) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
    ערכים נוספים:
    שכיחות 1=0.1%
    • 1
    • 0.9
    • 0.8
    • 0.7
    • 0.6
    • 0.5
    • 0.4
    • 0.3
    • 0.2
    • 0.1
    • 0
    • 200- עד 0
    • 0 עד 300
    • 300 עד 600
    • 600 עד 800
    • 800 עד 1100
    • 1100 עד 1300
    • 1300 עד 1500
    • 1500 עד 1750
    • 1750 עד 1918
    • 1919 ואילך
    לצפייה במובאות >>

    במבט היסטורי

    שכיחות הערך הִכִּיר 2 (התנכרות) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
    שכיחות 1=0.001%
    • 1
    • 0.9
    • 0.8
    • 0.7
    • 0.6
    • 0.5
    • 0.4
    • 0.3
    • 0.2
    • 0.1
    • 0
    • 200- עד 0
    • 0 עד 300
    • 300 עד 600
    • 600 עד 800
    • 800 עד 1100
    • 1100 עד 1300
    • 1300 עד 1500
    • 1500 עד 1750
    • 1750 עד 1918
    • 1919 ואילך
    לצפייה במובאות >>