הדף בטעינה

דָּרַךְ

במילון

 (ללא ניקוד: דורך)
בנייןקל
שורשדרך
נטייהדּוֹרֶכֶת לכל הנטיות
נטיית הפועלדָּרַךְ, ידרוֹך, לדרוֹך לכל הנטיות

הגדרה

  • צוֹעד, מניח רַגלוֹ על הארץ להליכה
  • (על) רוֹמס
  • מֵכין כלי ירייה ליֶרי במתיחת קפיץ (של רובה או אקדח) או מיתר (של קשת) וכדומה

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

כותרת: להוציא את המיץ. איור של שמן זית (כיתוב: זיתים - עצירה). איור של בקבוקון שמן של עשבי מרפא (כיתוב: עשבי מרפא - מיצוי), איור של יד סוחטת תפוז (כיתוב: תפוזים, סחיטה), איור של סיר ממנו יוצאים אדים ולידו מונחות שיבולים (כיתוב: שעורים - בישול), איור של רגליים דורכות על ענבים (כיתוב: ענבים - דריכה).

להוציא את המיץ

WP_Post Object
(
    [ID] => 41059
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-05-18 17:37:44
    [post_date_gmt] => 2020-05-18 14:37:44
    [post_content] => 

סְחִיטָה

הפועל סָחַט הוא הרווח בימינו לתיאור הוצאת נוזל מדבר מה שהוא אצור בתוכו. בלשון המקרא הוא מופיע פעם אחת – בשורש שׂח"ט (כלומר בשי"ן שמאלית): "וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה" (בראשית מ, יא). כדרכם של שורשים מקראיים רבים גם במקרה זה נתחלפה השׂי"ן בסמ"ך במעבר ללשון חכמים, ומכאן ואילך רגיל השורש סח"ט: "הסוחט זיתים על בשרו פטור" (מעשרות ד, א), "אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין" (שבת כב, א). פעולת הסחיטה אינה ייחודית לפירות. היא עשויה לשמש בהקשרים אחרים של אוכל: "דג שסחטו – אם לגופו הרי זה פטור, אם להוציא ציר חייב" (ירושלמי שבת ז, ב [י ע"א]), ואף בהקשר כללי: "הסוחט את כסותו" (מקוואות ג, ג), "המכבס את כסותו והסוחט את שערו" (תוספתא טהרות ה, טז), "הצבּעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה" (ירושלמי שבת ז, ב [י, ע"ג]). בימינו מקובל השימוש בפועל סָחַט לציון הפקת מיץ מפירות (בדרך כלל פירות הדר); הוצאת נוזל מבד לח כמו בגד או מטלית ('סחיטה' היא אחת מפעולות מכונת הכביסה); ואף כינוי לשאיבת חֲלַב רֵאשִׁית (=קולסטרום) סמוך ללידה. בלשון הדיבור רווח השימוש בתואר סָחוּט במשמעות מושאלת, במובן 'עייף', 'תשוש', כמי ש"נסחטו" ממנו כוחותיו: "חזרתי ממשמרת לילה סחוט לגמרי", וסְחִיטָה באיומים היא עבירה פלילית קבועה בחוק שעניינה איום לפגוע באדם אחר כדי להניעו לעשות מעשה שאינו מעוניין לעשותו. פועל מקראי אחר בהוראת סחיטה נגזר מן השורש הנדיר זו"ר: "וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה", (שופטים ו, לח), ואולי היא מילה כללית למעיכה ולחיצה דוגמת "וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ" (איוב לט, טו). הפועל זָר לא נשתגר בעברית שלאחר המקרא.

מִצּוּי וחבריו

לצד השורשים הנדירים שֹח"ט וזו"ר ישנם במקרא פעלים בשורש מצ"י במשמעות דומה, אלא שהם מוסבים על הנוזל עצמו ולא על מה שממנו הוא מופק. כך למשל בפסוק בספר שופטים בסיפור גדעון וגיזת הצמר: "וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם" (ו, לח) – גדעון זָר את הגיזה ומָצָה ממנה טל. כמו כן רגיל השורש מצ"י בתיאור עבודת הקורבנות: "וְנִמְצָה דָמוֹ [של הקורבן] עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א, טו). בלשון המקרא הוא בא בבניינים קל ונפעל, ואילו בלשון חכמים – באותה משמעות – בבניינים פיעל והתפעל: "כל ששינה בה מאחר שמיצה דמה" (זבחים ו, ו); "קיר שהשיירין שלו מתמצין ליסוד" (בבלי זבחים סד ע"ב). כיום נוהגת המילה מִצּוּי לציון הפקה של נוזל מצמחים לצרכים שונים – שתייה, קוסמטיקה, תוספי מזון ועוד. עם זאת ברבים מן המקרים אין המיצוי תוצר של סחיטה, אלא של פעולות אחרות כמו בישול או חליטה, ואף זיקוק ואמצעי הפרדה מתקדמים יותר. מן השורש מצ"י נגזר גם שם העצם תַּמְצִית, שמשמעותו 'נוזל שנמצה', והוא רווח בלשון המשנה בצירוף 'דם התמצית', היינו 'דם שנמצה מן הקורבן'. בימינו מוכרים מונחים מעולם המטבח כגון 'תמצית תה' או 'תמצית וניל'.

מָצָה, מָצַץ, מִיץ

מפסוקים אחדים בתנ"ך נראה כי מָצָה מציין לא רק את הוצאת הנוזל, אלא גם את הורקתו המלאה, במובן 'מָצַץ': "וְשָׁתִית אוֹתָהּ [את הכוס] וּמָצִית, וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי" (יחזקאל כג, לד). ובעברית החדשה מוכר הפועל במשמעות זו משיר הילדים של חיים נחמן ביאליק 'הפרח לפרפר': "פַּרְפַּר, פַּרְפַּר, פֶּרַח חָי, רֶד נָא מַהֵר, שֵׁב עָלַי. רֵד נָא מַהֵר, מְצֵה וּמְצֵה, וּמִכּוֹסִי טַל שְׁתֵה". הפועל מָצַץ נזכר במקרא פעם אחת בלבד, בסמוך לפועל יָנַק הקרוב לו במשמע: "לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ, לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ" (ישעיהו סו, יא). אך הוא רגיל למדי בארמית ובלשון חכמים. ותינתן הדעת שבלשון המקרא וגם לאחריה הפועל נוטה על דרך גזרת הכפולים, ואילו כיום הצורות הרגילות הן על דרך השלמים (אמצוץ, תמצוץ וכדומה). נזכיר כאן גם את המילה מִיץ – המופיעה במקרא שלוש פעמים בלבד בפסוק אחד, אך שלא כמשמעה בלשון חכמים ובימינו לציון הנוזל שמוצה, נראה שבפסוק היא משמשת לציון פעולת המיצוי: "כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב" (משלי ל, לג). נראה כי כל שלושת השורשים מצ"י, מצ"ץ ומי"ץ אינם אלא הֶגוונים (=וריאציות) של השורש הדו־עיצורי מ"ץ. בלשון חכמים ישנו גם השורש מצמ"ץ בהוראת מצ"ץ.

מיצה ותמצית בשימוש מושאל

בימינו רווח השימוש בפועל מִצָּה בבניין פיעל (ובהוראה סבילה בבניין פוּעל) דווקא במשמעות המושאלת –  'מֵפיק כל מה שאפשר', 'מנַצֵל עד תום', למשל "הדיון מוצה מכל הבחינות". גם השימוש במילה תמצית נפוץ בעיקר במשמעות המושאלת, במובן 'החלק העיקרי': "תמצית טענתי מובאת בראש המסמך". מן המילה תמצית נגזר הפועל המרובע תִּמְצֵת לציון 'מסר את תמצית העניין', והתואר תַּמְצִיתִי לציון 'דבר שמכיל רק את תמצית העניין'.

עֲצִירָה

בתרגומי המקרא ובתלמודים אנו פוגשים במילים ארמיות ששורשן עצ"ר במובן לחיצה וסחיטה. כך בתרגום אונקלוס לפסוק בבראשית (כנגד "וָאֶשְׂחַט"): "וַעֲצַרִית יָתְהוֹן לְכָסָא דְּפַרְעֹה", וכך בתרגום יונתן לפסוק בשופטים (כנגד "וַיִּמֶץ"): "וַעֲצַר יַת גִזְתָא". כמו כן מעצרתא (או מעצרא) היא המילה הארמית לגת, משטח דריכת הענבים והזיתים. העברית הבתר־תלמודית אימצה את השורש הארמי ואת משמעותו: "בשר ודם בשעה שעוצר בספוג המים יורדין" (תנחומא [בובר] ויצא, טז); "וכל מיני תבלין או מיני עשבים מותר לשוחקן ביום טוב ולעצור מימיהם לצורך האכילה" (הלכות קצובות יו"ט, צ); "קפיפות [=סלים] שעוצרין בהן הזתים" (ערוך השלם, ערך 'קטב'). בקרב סופרי ההשכלה היו שבחרו בשורש עצ"ר ולא בסח"ט הנפוץ ממנו: "ענבי הגפן יֵעצרו בגת להוציא מיץ לשדם" (משה סטודנצקי, ארחות חיים, עמ' 94); "מזרעו יעצרו מין שמן בלסמי" (יוסף שיינהאק, תולדות הארץ ב, עמ' עז). ממקורות העברית עולה כי הפועל עָצַר שימש במשמעות כללית של סחיטה, ואולם נראה שבעברית בת ימינו עצירה מזוהה עם תהליך הפקת שמן זית דווקא.

דְּרִיכָה

דריכת ענבים ברגליים להוצאת המיץ היא אחת השיטות העתיקות לייצור יין. על דריכת ענבים אנו למדים מכמה מקומות בתנ"ך, למשל: "וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע" (עמוס ט, יג); "יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ" (ישעיהו טז, י). במקום אחד בתנ"ך נזכרת גם דריכת זיתים: "אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן וְתִירוֹשׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה יָּיִן" (מיכה ו, טו). ואומנם במחקר החקלאות של ימי המקרא והמשנה מקובל כי גת ויקב שימשו הן להפקת יין הן להפקת שמן, ואולי מלמדים על כך פסוקים דוגמת "וְהֵשִׁיקוּ [= שָׁפְעוּ] הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר" (יואל ב, כד). אף במקורות מתקופת חז"ל וימי הביניים נזכרת דריכה בעיקר בהקשר של ענבים, ואילו דריכת זיתים רק לעיתים רחוקות: "דבר תורה אינו חייב אלא דריכת זיתים וענבים בלבד" (בבלי שבת קמה ע"א); "ביומי תשרי דריכת הגִתות והבדים" (רש"י, בבלי ברכות לה ע"ב); "המוסק זיתיו לדרוך בבית הבד" (משנה תורה, טומאת אוכלין יא, יב).[1] כיום דריכה ברגליים כבר איננה חלק מתהליך הפקת היין והשמן, ואולם יש שבפסטיבלים (בעברית: תְחיגות) ברחבי העולם נערכים אירועי דריכת ענבים מסורתיים. __________________________________________ [1] דריכה היא אף אחת משיטות הדיש – תהליך הפרדת הגרגרים מן המוץ – באמצעות רגלי בהמה. [post_title] => להוציא את המיץ [post_excerpt] => לקראת חג השבועות – על הפעולות סחיטה, מיצוי, עצירה ודריכה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a5-%d7%a4%d7%95%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%97%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-22 14:54:03 [post_modified_gmt] => 2022-12-22 12:54:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=41059 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

לקראת חג השבועות – על הפעולות סחיטה, מיצוי, עצירה ודריכה. המשך קריאה >>
תמונה מילולית - דרך כוכבו: מטבע לשון בכל יום

דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ

WP_Post Object
(
    [ID] => 13328
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2015-12-31 16:06:20
    [post_date_gmt] => 2015-12-31 14:06:20
    [post_content] => 

פירוש הביטוי: 'עלה לגדולה', 'פָּרַץ וזכה במהירות להצלחה ולהכרה'. דוגמאות: – בשלהי המאה השמונה עשרה דרך כוכבה של התנועה הרומנטית באירופה. – הוריה העניקו לה חינוך מוזיקלי קפדני, וכבר בגיל צעיר דרך כוכבה כפסנתרנית מחוננת.

באחד המְשָׁלים הקצרים שנשא בלעם על ישראל והאומות באחרית הימים נאמר כך: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד, יז). על פי נבואה זו עתיד לקום בישראל שליט אשר יכה את מואב – הוא העם ששלח את בלעם לקלל, וכן עמים נוספים. השליט הזה משול לכוכב 'דורך', ולכך הוצעו כמה הסברים: לפי הסבר אחד מדובר בכוכב העולה ומופיע פתאום – על פי ההקבלה דָּרַךְ–קָם. לפי הסבר אחר הפעלים דָּרַךְ וקָם מציינים כאן רמיסה, שלטון והתקוממות, והם קרובים במשמעם לפועל מָחַץ שאחריהם. ויש שקישרו את הכוכב הדורך לדריכה של קשת – "שהכוכב עובר כחץ" (רש"י).

את המילים "דרך כוכב מיעקב" דרש ר' עקיבא על שמעון בן כוסבא, מנהיג המרד היהודי ברומאים (ירושלמי תענית ד:ה, סח ע"ד), ואף ייתכן שדרשה זו היא המקור לכינויו המוכר יותר: בר כוכבא (להרחבה). גם בנצרות נודעת חשיבות רבה לכתוב הזה, והוא מתפרש בה כנבואה על "כוכב בית לחם" – הכוכב אשר הופיע מעל בית לחם בעת הולדת ישו. שימוש של חולין בביטוי מצאנו בספרות העברית החדשה למן המחצית השנייה של המאה הי"ט. למשל: "גם הפעם דרך כוכב נאפאלעאן [נפולאון] וקמה הצלחתו" (הכרמל, 1870), "אז דרך כוכבו על שמי חכמת הציור" (הצפירה 1884), "דרך כוכב מצרפת על שמי המדעים" (ישראל פרנקל, שומר הבריאות, 1890). ונשים לב שיש כאן שני ציורים שונים: בביטוי 'דָּרַךְ כוכבו של...' הכוכב הוא מזלו של האדם, הצלחתו וכדומה, ואילו בניסוחים דוגמת 'כוכב חדש דָּרַךְ בשמֵי...' האדם עצמו מדומה לכוכב – כמו בפסוק המקורי. לשני השימושים בביטוי יש מקבילות בלשונות אירופה (רוסית, גרמנית ועוד), שעניינם 'עלה כוכבו', 'כוכב עולה' ואף 'כוכב' לעצמו. ביטויים מעין 'עלה כוכבו' נקשרים לאמונה העממית שלפיה לכל אדם יש כוכב משלו אשר עלייתו ושקיעתו, זוהרו או התעמעמות אורו – מעידים על גורלו. ביטויים שבהם הכוכב הוא האדם עצמו מבוססים כנראה על דימוי של גרם שמימי העולה על כל סביבתו בגובהו ובזוהרו. ואף אפשר שהם נוצרו בהשראת דברי בלעם. שימושים אלו ודומיהם בלשונות אירופה הולידו ביטויים מקבילים בעברית החדשה, ובהם 'כוכב עולה', 'כוכב נולד' ו'כוכבים' למיניהם בקולנוע ומחוצה לו. מעליהם מאיר הביטוי המקראי המקורי והגבוה 'דרך כוכבו'. [post_title] => דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-02-12 16:53:27 [post_modified_gmt] => 2023-02-12 14:53:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13328 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

פירוש הביטוי: 'עלה לגדולה', 'פָּרַץ וזכה במהירות להצלחה ולהכרה'. דוגמאות: – בשלהי המאה השמונה עשרה דרך כוכבה של התנועה הרומנטית באירופה. – הוריה העניקו לה חינוך מוזיקלי קפדני, וכבר בגיל צעיר דרך כוכבה כפסנתרנית מחוננת. המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך דָּרַךְ 1 (דריכת הרגל, הדרכה, השגה, דרך קשת) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>