הדף בטעינה
על המילה דַּרְכּוֹן
במילון
דַּרְכּוֹן
(ללא ניקוד: דרכון)| מין | זכר |
|---|---|
| שורש | דרך |
| נטייה | דַּרְכּוֹנִים לכל הנטיות |
הגדרה
- תעודה שהמדינה נותנת לאזרח כדי שיוכל לצאת מגבולותיה אל מדינות אחרות ולשוב אליה (בלועזית: פַּסְפּוֹרְט)
בתשובות באתר
אז והיום: לפני שהחלטנו
מהו גיפרון ומהם זוטא ושלולית? איך קראו בעבר לרכבת ואיך כינו את הסביבון? ואיפה עד היום אפשר למצוא יעקובית, תאבדע ואמודאי? מילים רבות השגורות על לשוננו התחרו בתחילת דרכן במילים אחרות בעלות אותה משמעות. היכנסו למצגת ונסו לזהות את משמעותן של המילים המתחרות. המשך קריאה >>
עברית שולטת!!!
WP_Post Object
(
[ID] => 25977
[post_author] => 21
[post_date] => 2017-12-27 16:33:36
[post_date_gmt] => 2017-12-27 14:33:36
[post_content] => מילים עתיקות בשירות המדינה:
אֲגַף, אֶזְרָח, אֲמָנָה, אַשְׁרָה, בִּירָה, הֲלִיךְ, הֶסְגֵּר, הַסְגָּרָה, הַסְכָּמָה, הֲפָרָה, חֻקָּה, חִקּוּר, חֲנִינָה, חֵרֶם, יוֹעֵץ, כְּהֻנָּה, כְּנֶסֶת, לִשְׁכָּה, מָעֳמָד, מוֹעָצָה, מוֹשֵׁל, מַטֶּה, מְמֻנֶּה, מִמְשָׁל, מֶמְשָׁלָה, מִפְלָגָה, מַשְׁבֵּר, מִשְׁטָר, מִשְׁלַחַת, מִשְׁפָּט, מִשְׂרָה, נָגִיד, נְצִיב, נָשִׂיא, סֶגֶל, סִיעָה, עִצּוּמִים, עֲרָר, פְּטוֹר, פְּשָׁרָה, צוֹעֵר, צִיר, רִשָּׁיוֹן, רָשׁוּת, שַׁגְרִיר, שׁוֹפֵט, שִׁפּוּט, שַׂר, שְׂרָד, שְׂרָרָה, תְּבִיעָה, תֶּקֶן
מילים מתקופת המדינה שבדרך:
אֶזְרָחוּת, אַפְלָיָה, הַאֲצָלָה, הַצְהָרָה, וַעֲדָה, מְדִינִיּוּת, מִנְהָל, מַעֲצָמָה, מִשְׁטָרָה, נְצִיגוּת, סַמְכוּת, עַצְמָאוּת, רָאשׁוּת, רוֹדָן, רִשְׁמִי, תְּחוּלָה, תַּעֲמוּלָה, תַּקְדִּים
מילים מחודשות מתקופת המדינה:
אִשְׁרוּר, בַּדְלָנוּת, בּוֹרְרוּת, בִּזּוּר, בִּנְאוּם, דּוּ־קִיּוּם, דֶּרֶג, דַּרְכּוֹן, הַשְׁעָיָה, יַחְדָּה (קואליציה), יִצּוּג, לְאֻמִּיּוּת, מַאֲחָד (פדרציה), מִדְרָג, מִזְכָּר, מִדָּתִיּוּת, מַמְלַכְתִּי, מִמְסָד, מְשִׁילוּת, מִתְוֶה, נֶגְדָּה (אופוזיציה), נֹהַל, סַחֶבֶת, קְצֻבָּה, רִבּוֹנוּת, רִכּוּזִי, שְׁדֻלָּה, שָׁפִיט, תַּאֲגִיד, תֻּבְעָנָה, תַּזְכִּיר, תְּחִקָּה, תִּכְנוּן, תַּמְלוּגִים, תַּסְקִיר, תַּצְהִיר, תִּשְׁאוּל
סיפוריהן של המילים: מֶמְשָׁלָה, שַׁגְרִיר, עַצְמָאוּת, דַּרְכּוֹן
מֶמְשָׁלָה – בתנ"ך המילה מציינת 'שלטון', 'שליטה', למשל: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם [=למשול ביום] וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית). פעם אחת היא מציינת את אנשי השלטון, ככתוב על סנחריב מלך אשור "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ" (דברי הימים), ועל פי זה חוּדש המשמע המוכר לנו כיום: חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה.
שַׁגְרִיר – בתלמוד הירושלמי מובא משל על שני מלכים ושגריריהם: "מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה גדול משגרירו של זה". לפי הפירוש המקובל שַׁגְרִיר פירושו 'שליח', שכן שִׁגֵּר פירושו 'שילח': "משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה" (ספרי דברים). את החיבור בין השגריר לקונסול – נציג של רשמי של המדינה במדינה אחרת, הציע העסקן והעיתונאי חיים מיכל מיכלין במכתב בענייני לשון שפרסם בעיתון 'האור' בשנת תרנ"ג, 1893.
עַצְמָאוּת – את המילה עַצְמָאוּת חידש איתמר בן אב"י בראשית המאה העשרים, ולימים אף קרא לספרו האוטוביוגרפי 'עם שחר עצמאותנו'. בלשון חכמים רגילים ביטויים דוגמת 'ברשות' עצמו', 'לעצמו', 'בעצמו' המדגישים שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, ונראה שאלו היו ההשראה לחידוש המילה.
דַּרְכּוֹן – את המילה דַּרְכּוֹן – מן דֶּרֶךְ – חידש עורך העיתון 'מולד' אפרים ברוידא לבקשת ידידו משה שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. בתקופת ההשכלה שימשו לכך כמה מונחים אחרים, ובהם מַסָּעִית, כְּתַב תִּיּוּר, תְּעוּדַת מַעֲבָר, מִכְתַּב צֵאת וָבוֹא.
[post_title] => עברית שולטת!!!
[post_excerpt] =>
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%aa
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2018-01-11 13:09:13
[post_modified_gmt] => 2018-01-11 11:09:13
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25977
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
מילים עתיקות בשירות המדינה: אֲגַף, אֶזְרָח, אֲמָנָה, אַשְׁרָה, בִּירָה, הֲלִיךְ, הֶסְגֵּר, הַסְגָּרָה, הַסְכָּמָה, הֲפָרָה, חֻקָּה, חִקּוּר, חֲנִינָה, חֵרֶם, יוֹעֵץ, כְּהֻנָּה, כְּנֶסֶת, לִשְׁכָּה, מָעֳמָד, מוֹעָצָה, מוֹשֵׁל, מַטֶּה, מְמֻנֶּה, מִמְשָׁל, מֶמְשָׁלָה, מִפְלָגָה, מַשְׁבֵּר, מִשְׁטָר, מִשְׁלַחַת, מִשְׁפָּט, מִשְׂרָה,
המשך קריאה >>
מילים עתיקות בשירות המדינה:
אֲגַף, אֶזְרָח, אֲמָנָה, אַשְׁרָה, בִּירָה, הֲלִיךְ, הֶסְגֵּר, הַסְגָּרָה, הַסְכָּמָה, הֲפָרָה, חֻקָּה, חִקּוּר, חֲנִינָה, חֵרֶם, יוֹעֵץ, כְּהֻנָּה, כְּנֶסֶת, לִשְׁכָּה, מָעֳמָד, מוֹעָצָה, מוֹשֵׁל, מַטֶּה, מְמֻנֶּה, מִמְשָׁל, מֶמְשָׁלָה, מִפְלָגָה, מַשְׁבֵּר, מִשְׁטָר, מִשְׁלַחַת, מִשְׁפָּט, מִשְׂרָה, נָגִיד, נְצִיב, נָשִׂיא, סֶגֶל, סִיעָה, עִצּוּמִים, עֲרָר, פְּטוֹר, פְּשָׁרָה, צוֹעֵר, צִיר, רִשָּׁיוֹן, רָשׁוּת, שַׁגְרִיר, שׁוֹפֵט, שִׁפּוּט, שַׂר, שְׂרָד, שְׂרָרָה, תְּבִיעָה, תֶּקֶןמילים מתקופת המדינה שבדרך:
אֶזְרָחוּת, אַפְלָיָה, הַאֲצָלָה, הַצְהָרָה, וַעֲדָה, מְדִינִיּוּת, מִנְהָל, מַעֲצָמָה, מִשְׁטָרָה, נְצִיגוּת, סַמְכוּת, עַצְמָאוּת, רָאשׁוּת, רוֹדָן, רִשְׁמִי, תְּחוּלָה, תַּעֲמוּלָה, תַּקְדִּיםמילים מחודשות מתקופת המדינה:
אִשְׁרוּר, בַּדְלָנוּת, בּוֹרְרוּת, בִּזּוּר, בִּנְאוּם, דּוּ־קִיּוּם, דֶּרֶג, דַּרְכּוֹן, הַשְׁעָיָה, יַחְדָּה (קואליציה), יִצּוּג, לְאֻמִּיּוּת, מַאֲחָד (פדרציה), מִדְרָג, מִזְכָּר, מִדָּתִיּוּת, מַמְלַכְתִּי, מִמְסָד, מְשִׁילוּת, מִתְוֶה, נֶגְדָּה (אופוזיציה), נֹהַל, סַחֶבֶת, קְצֻבָּה, רִבּוֹנוּת, רִכּוּזִי, שְׁדֻלָּה, שָׁפִיט, תַּאֲגִיד, תֻּבְעָנָה, תַּזְכִּיר, תְּחִקָּה, תִּכְנוּן, תַּמְלוּגִים, תַּסְקִיר, תַּצְהִיר, תִּשְׁאוּלסיפוריהן של המילים: מֶמְשָׁלָה, שַׁגְרִיר, עַצְמָאוּת, דַּרְכּוֹן
מֶמְשָׁלָה – בתנ"ך המילה מציינת 'שלטון', 'שליטה', למשל: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם [=למשול ביום] וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית). פעם אחת היא מציינת את אנשי השלטון, ככתוב על סנחריב מלך אשור "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ" (דברי הימים), ועל פי זה חוּדש המשמע המוכר לנו כיום: חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה. שַׁגְרִיר – בתלמוד הירושלמי מובא משל על שני מלכים ושגריריהם: "מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה גדול משגרירו של זה". לפי הפירוש המקובל שַׁגְרִיר פירושו 'שליח', שכן שִׁגֵּר פירושו 'שילח': "משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה" (ספרי דברים). את החיבור בין השגריר לקונסול – נציג של רשמי של המדינה במדינה אחרת, הציע העסקן והעיתונאי חיים מיכל מיכלין במכתב בענייני לשון שפרסם בעיתון 'האור' בשנת תרנ"ג, 1893. עַצְמָאוּת – את המילה עַצְמָאוּת חידש איתמר בן אב"י בראשית המאה העשרים, ולימים אף קרא לספרו האוטוביוגרפי 'עם שחר עצמאותנו'. בלשון חכמים רגילים ביטויים דוגמת 'ברשות' עצמו', 'לעצמו', 'בעצמו' המדגישים שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, ונראה שאלו היו ההשראה לחידוש המילה. דַּרְכּוֹן – את המילה דַּרְכּוֹן – מן דֶּרֶךְ – חידש עורך העיתון 'מולד' אפרים ברוידא לבקשת ידידו משה שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. בתקופת ההשכלה שימשו לכך כמה מונחים אחרים, ובהם מַסָּעִית, כְּתַב תִּיּוּר, תְּעוּדַת מַעֲבָר, מִכְתַּב צֵאת וָבוֹא. [post_title] => עברית שולטת!!! [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-01-11 13:09:13 [post_modified_gmt] => 2018-01-11 11:09:13 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25977 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )
