WP_Post Object
(
[ID] => 16668
[post_author] => 21
[post_date] => 2016-08-11 16:31:23
[post_date_gmt] => 2016-08-11 13:31:23
[post_content] => "...וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג)
בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר על ידי עמוד הענן ועמוד האש. סיוע זה מתואר לראשונה בספר שמות: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (יג, כא). מן הפסוקים האלה הקורא מבין בנקל שיוֹמָם פירושו 'ביום' ולַיְלָה פירושו 'בלילה'. ככל הנראה זאת המשמעות המקורית של הצורה לַיְלָה, שנוצרה משם העצם לַיִל (על משקל זַיִת, קַיִץ, חַיִל) בהוספת הסיומת ־ָה (סיומת לא מוטעמת, שלא כסיומת הנקבה). במקרה הזה הוספת הסיומת ־ָה לשם העצם יצרה תיאור זמן.
הסיומת ־ָה הלא מוטעמת מוכרת יותר בשם ה"א המגמה, משום שלעיתים קרובות היא נוספת אל שמות מקום או שמות עצם המציינים מיקום לשם יצירת תיאור מקום של כיוון או יעד: צפונה, קדימה, ימינה, פנימה, ארצה, העירה. המילה לַיְלָה אינה הדוגמה היחידה לשימוש בסיומת זו ליצירת תיאור שאינו תיאור כיוון. כך נוצרה גם הצורה יָמִימָה שבצירוף מִיָּמִים יָמִימָה (המשמע המקורי של הצירוף הוא 'במועד קבוע': "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה", שמואל א א, ג), וכן המילה חֲלִילָה ואולי גם מְאוּמָה. בכל אלה אפשר לראות תוארי פועל. כנראה הייתה לסיומת ־ָה הלא מוטעמת משמעות כללית של תיאור, אלא שכבר בתקופת המקרא הצטמצם השימוש בה בעיקר למשמעות הכיוון (ה"א המגמה), ואילו משימושים תיאוריים נרחבים יותר נשתמרו רק צורות אחדות. על פי רוב כבר לא נתפסה המילה לַיְלָה כתואר פועל, וכך היא תפסה את מקומה של הצורה הקדומה לַיִל כשם עצם. המילה לַיְלָה משמשת שם עצם כבר בפרק הראשון של ספר בראשית: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (א, ה). בלשון ימינו היא הצורה השימושית היחידה, ואילו הצורה לַיִל מצויה רק בספרות ובשירה.
כמו המילה לַיְלָה, גם המילה יוֹמָם נגזרה בהוספת סיומת לשם עצם: יוֹם + ־ָם. יש גם מילים מקראיות אחרות בעלות משמעות תיאורית שנוצרו באופן זה: רֵיקָם ('בידיים ריקות'), דּוּמָם ('בדממה', 'בשקט'), חִנָּם ('בעבור חן', כלומר 'שלא בעבור תשלום'), אָמְנָם ('בדרך אֹמֶן', כלומר בדרך אמת). ויש שמתווספת לשם עצם הסיומת ־וֹם לאותה תכלית בדיוק, כגון פִּתְאוֹם ('בדרך פתע' – בשינוי מעי"ן לאל"ף). כל אלה תוארי פועל, ותפקידם התחבירי המובהק תיאור אופן. ואולם גם תיאורים אחרים נגזרו בדרך זו, כגון שִׁלְשוֹם, הֲלוֹם. נראה שאותה הסיומת מצויה גם בשמות מקום אחדים שנזכרו במקרא, כגון עֵינָם (יהושע טו, לד) – מקום של עַיִן, כלומר מעיין; גִּדְעֹם (שופטים כ, מה) – מקום של גדיעה. בערבית יש תוארי פועל רבים בסיומת ־ָן, לדוגמה طَبْعًا (טַבְּעַן) – 'כמובן', جِدًّا (ג'ִידַּן) – 'מאוד' וגם شُكْرًا (שֻׁכְּרַן) – 'תודה' (כלומר 'בהודיה'). נראה שתצורת תוארי הפועל בעלי סיומת ־ָם/־וֹם הייתה סדירה למדי גם ברובד הקדום של העברית, ואף על פי כן בעברית שלאחר המקרא לא נוצרו תוארי פועל חדשים בדרך זו, ואלה שירשנו מן המקרא נותרו קבוצה סגורה ולא גדולה.
בכרך הראשון של כתב העת "לשוננו" (תרפ"ט) התפרסמה הצעה של מ' אבישי מוורשה להשתמש בסיומת ־ָם/־וֹם לתצורה סדירה של תוארי פועל. לדבריו היעדר דרך אחידה ואוטומטית ליצירת תוארי פועל בעברית מקשה את התרגום מלשונות אירופה. ואומנם באנגלית אפשר ליצור אין־ספור תוארי פועל בסיומת ly-, בצרפתית בסיומת ment-, ברוסית ובפולנית בסיומת o-. אבישי הציע ליצור בשיטתיות תוארי פועל בסיומת ־ָם/־וֹם, לדוגמה פִּלְאוֹם ('באורח פלא'), יַחֲסוֹם ('באופן יחסי'), ואף להחליף תוארי פועל שכבר נוצרו בעברית בדרכי תצורה אחרות בחלופות בעלות אותה הסיומת, כגון יָפוֹם וצָרוֹם (לפי שיטה זו המילים צַר ויָפֶה יוסיפו לשמש רק שמות תואר ולא תוארי פועל). אך כידוע הצעתו זו לא יצאה אל הפועל, וככל הנראה גם לא נדונה.
המילים יומם ולילה, שפתחנו בהן את הדיון, משמשות עד ימינו בצירוף 'יומם ולילה' המאחד את שתיהן ומוכר למשל מן הכתוב "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
[post_title] => פרשת דברים – יוֹמָם וָלַיְלָה ותוארי פועל אחרים
[post_excerpt] =>
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%95%d6%b9%d7%9e%d6%b8%d7%9d-%d7%95%d6%b8%d7%9c%d6%b7%d7%99%d6%b0%d7%9c%d6%b8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%99
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2022-12-24 11:12:22
[post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:12:22
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16668
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
"...וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג) בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר
המשך קריאה >>
"...וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג)
בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר על ידי עמוד הענן ועמוד האש. סיוע זה מתואר לראשונה בספר שמות: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (יג, כא). מן הפסוקים האלה הקורא מבין בנקל שיוֹמָם פירושו 'ביום' ולַיְלָה פירושו 'בלילה'. ככל הנראה זאת המשמעות המקורית של הצורה לַיְלָה, שנוצרה משם העצם לַיִל (על משקל זַיִת, קַיִץ, חַיִל) בהוספת הסיומת ־ָה (סיומת לא מוטעמת, שלא כסיומת הנקבה). במקרה הזה הוספת הסיומת ־ָה לשם העצם יצרה תיאור זמן.
הסיומת ־ָה הלא מוטעמת מוכרת יותר בשם ה"א המגמה, משום שלעיתים קרובות היא נוספת אל שמות מקום או שמות עצם המציינים מיקום לשם יצירת תיאור מקום של כיוון או יעד: צפונה, קדימה, ימינה, פנימה, ארצה, העירה. המילה לַיְלָה אינה הדוגמה היחידה לשימוש בסיומת זו ליצירת תיאור שאינו תיאור כיוון. כך נוצרה גם הצורה יָמִימָה שבצירוף מִיָּמִים יָמִימָה (המשמע המקורי של הצירוף הוא 'במועד קבוע': "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה", שמואל א א, ג), וכן המילה חֲלִילָה ואולי גם מְאוּמָה. בכל אלה אפשר לראות תוארי פועל. כנראה הייתה לסיומת ־ָה הלא מוטעמת משמעות כללית של תיאור, אלא שכבר בתקופת המקרא הצטמצם השימוש בה בעיקר למשמעות הכיוון (ה"א המגמה), ואילו משימושים תיאוריים נרחבים יותר נשתמרו רק צורות אחדות. על פי רוב כבר לא נתפסה המילה לַיְלָה כתואר פועל, וכך היא תפסה את מקומה של הצורה הקדומה לַיִל כשם עצם. המילה לַיְלָה משמשת שם עצם כבר בפרק הראשון של ספר בראשית: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (א, ה). בלשון ימינו היא הצורה השימושית היחידה, ואילו הצורה לַיִל מצויה רק בספרות ובשירה.
כמו המילה לַיְלָה, גם המילה יוֹמָם נגזרה בהוספת סיומת לשם עצם: יוֹם + ־ָם. יש גם מילים מקראיות אחרות בעלות משמעות תיאורית שנוצרו באופן זה: רֵיקָם ('בידיים ריקות'), דּוּמָם ('בדממה', 'בשקט'), חִנָּם ('בעבור חן', כלומר 'שלא בעבור תשלום'), אָמְנָם ('בדרך אֹמֶן', כלומר בדרך אמת). ויש שמתווספת לשם עצם הסיומת ־וֹם לאותה תכלית בדיוק, כגון פִּתְאוֹם ('בדרך פתע' – בשינוי מעי"ן לאל"ף). כל אלה תוארי פועל, ותפקידם התחבירי המובהק תיאור אופן. ואולם גם תיאורים אחרים נגזרו בדרך זו, כגון שִׁלְשוֹם, הֲלוֹם. נראה שאותה הסיומת מצויה גם בשמות מקום אחדים שנזכרו במקרא, כגון עֵינָם (יהושע טו, לד) – מקום של עַיִן, כלומר מעיין; גִּדְעֹם (שופטים כ, מה) – מקום של גדיעה. בערבית יש תוארי פועל רבים בסיומת ־ָן, לדוגמה طَبْعًا (טַבְּעַן) – 'כמובן', جِدًّا (ג'ִידַּן) – 'מאוד' וגם شُكْرًا (שֻׁכְּרַן) – 'תודה' (כלומר 'בהודיה'). נראה שתצורת תוארי הפועל בעלי סיומת ־ָם/־וֹם הייתה סדירה למדי גם ברובד הקדום של העברית, ואף על פי כן בעברית שלאחר המקרא לא נוצרו תוארי פועל חדשים בדרך זו, ואלה שירשנו מן המקרא נותרו קבוצה סגורה ולא גדולה.
בכרך הראשון של כתב העת "לשוננו" (תרפ"ט) התפרסמה הצעה של מ' אבישי מוורשה להשתמש בסיומת ־ָם/־וֹם לתצורה סדירה של תוארי פועל. לדבריו היעדר דרך אחידה ואוטומטית ליצירת תוארי פועל בעברית מקשה את התרגום מלשונות אירופה. ואומנם באנגלית אפשר ליצור אין־ספור תוארי פועל בסיומת ly-, בצרפתית בסיומת ment-, ברוסית ובפולנית בסיומת o-. אבישי הציע ליצור בשיטתיות תוארי פועל בסיומת ־ָם/־וֹם, לדוגמה פִּלְאוֹם ('באורח פלא'), יַחֲסוֹם ('באופן יחסי'), ואף להחליף תוארי פועל שכבר נוצרו בעברית בדרכי תצורה אחרות בחלופות בעלות אותה הסיומת, כגון יָפוֹם וצָרוֹם (לפי שיטה זו המילים צַר ויָפֶה יוסיפו לשמש רק שמות תואר ולא תוארי פועל). אך כידוע הצעתו זו לא יצאה אל הפועל, וככל הנראה גם לא נדונה.
המילים יומם ולילה, שפתחנו בהן את הדיון, משמשות עד ימינו בצירוף 'יומם ולילה' המאחד את שתיהן ומוכר למשל מן הכתוב "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
[post_title] => פרשת דברים – יוֹמָם וָלַיְלָה ותוארי פועל אחרים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%95%d6%b9%d7%9e%d6%b8%d7%9d-%d7%95%d6%b8%d7%9c%d6%b7%d7%99%d6%b0%d7%9c%d6%b8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-24 11:12:22 [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:12:22 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16668 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )
